המסכות בחוץ מעלות על זכרוני כל מיני תחפושות, שראיתי בימי הבלי. מתוך אלה מזדקרים במיוחד בני־הנעורים של שכנינו הנוצרים, שהתפרצו לתוך ביתנוּ מחוּפשׂים בערבי חג המולד שלהם, בערבי החורף הרחוקים הללו, שם, שם בפרבר מגורינו, רעננים ומושלגים ועוטי מסכות שונות ומשונות, עוררו רחשי חירות והפקרות (הכל מותר!..), ואני נער כבן חמש־עשרה, חתרתי להתקרב אל הנערות שבהם ולבוא עמהן במגע כלשהו. ברם, האכזבה לא בוששה לבוא. בהסתייגות עויינת נתקלתי וגם הוברר לי, שלא נערות הן, אלא נערים!