באוירה נאצלה נערך נשף המיעוטים בגן המפואר. סולקו המחיצות. הנוער הערבי הפגין את ריקודיו הלוהטים, ואני הסתכלתי בראשי העדות הדתיות השונות, בפּטריארכים הללו, עטופי גלימותיהם המבהיקות, והאמנתי לחזות בהם את ה“זקנים” התנ"כיים שלנו.
מתוך הקהל הצפוף צצה לקראתי פּתאום הפסנתרנית הצעירה, הבהירה והתמירה, הגיורת. בבת־אחת זינקתי מהעולם העתיק אל ההווה, אל ההווה, כי נעים לי להיפגש עם אשה רבת־קסם זו, ללחוץ את אצבעותיה הוירטואוזיות, השופּניות ולהשיקן לשׂפתי.
ברגע זה חלף על פנינו, בריא, דשן ורענן, ההגמון של עדה מסוימת, עם אשר על חזהו, והעיף עין בה, בנידחת – –
כבקרת רועה.