יִחַדְתִּי פִנָּה לְעַצְמִי
וָאַשְׁכִּין עָלֶיהָ אֶת רוּחִי;
תָּקַעְתִּי בַמִּסְתָּר אֳהָלִי
וָאֹמַר: פֹּה, נַפְשִׁי, תָּנוּחִי.
צִוִּיתִי לְלִבִּי כִּי יִדֹּם.
אָמַרְתִּי: לְבָבִי, עַד מָתַי
עוֹד תִּינַק מִמְּקוֹרוֹת־אֲחֵרִים
וְתִטּשׁ מַעְיָנִי וּנְכָסָי?
שְׁעַת־יִחוּד הִגִּיעָה לִשְׁנֵינוּ.
דֹּם! טוֹבָה לַחוֹלְמִים הַבְּדִידוּת.
עוֹלָמִי שֶׁלִּי לֹא בָנִיתִי,
אֶבְנֵהוּ מֵעַתָּה בִּיחִידוּת.
פילוישקי, תרע"ב.