יִחַדְתִּי פִנָּה לְעַצְמִי

וָאַשְׁכִּין עָלֶיהָ אֶת רוּחִי;

תָּקַעְתִּי בַמִּסְתָּר אֳהָלִי

וָאֹמַר: פֹּה, נַפְשִׁי, תָּנוּחִי.

צִוִּיתִי לְלִבִּי כִּי יִדֹּם.

אָמַרְתִּי: לְבָבִי, עַד מָתַי

עוֹד תִּינַק מִמְּקוֹרוֹת־אֲחֵרִים

וְתִטּשׁ מַעְיָנִי וּנְכָסָי?

שְׁעַת־יִחוּד הִגִּיעָה לִשְׁנֵינוּ.

דֹּם! טוֹבָה לַחוֹלְמִים הַבְּדִידוּת.

עוֹלָמִי שֶׁלִּי לֹא בָנִיתִי,

אֶבְנֵהוּ מֵעַתָּה בִּיחִידוּת.

פילוישקי, תרע"ב.