מוקדש לאבי
דָּמִיתִי לְעֵץ רַךְ נִצָּתוֹ אַךְ עָלְתָה,
שֶׁנֶּעֱקַר בְּטֶרֶם עוֹד הִסְפִּיק הִתְעָרוֹת;
לְגוֹזָל חֲסַר כָּנָף שֶׁנִּשְׁבָּה מִקִּנּוֹ
וְהוּבָא לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת וְזָרוֹת.
הָיִיתִי כֶאֱנוֹשׁ שֶׁשְּׁכֵחוֹ אֱלֹהַּ,
לֹא אָח וְלֹא רֵעַ בֵּין אַלְפֵי רְבָבוֹת;
שְׁמֵי נֵכָר מִמַּעַל, בְּנֵי עַם זָר מִסָּבִיב,
נְעוּלִים הַשְּׁעָרִים וַחֲתוּמִים הַלְּבָבוֹת.
וּבוֹדֵד אֶתְלַבֵּט בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.
שִׁיר עָצְבִּי, שְׂפַת לִבִּי, מִי יָחוּשׁ, מִי יָבֶן?
כִּי אֶשְׁאַל: אֵי אֵלִי, אֵל קַדְמַת נְעוּרַי?
לִי יֹאמְרוּ: קוּם לֵךְ וּבָחַרְתָּ בָּאָבֶן!
וְאָנָה אֵלֵכָה? אֵי מִקְלָט לְנַפְשִׁי?
אֵי מִקְדָּשׁ כִּי אֹמַר: קוּם, בּוֹאָה שְׁעָרָיו?
נֶאֱלָמִים מֶרְחַקִּים, אֵין מַעֲנֶה בְפִיהֶם
כִּי מַה־לָּהֶם וּלְמִקְדַּשׁ־לְבָבִי שֶׁחָרָב?
וַאֲנִי יוֹדֵעַ: יָבוֹאוּ הַיָּמִים
וְשִׁירַת עַם נֵכָר עוֹד תִּשְׁבְּ גַּם לְבָבִי,
אַךְ נֶצַח יְפַעֵם וִיחִי בִי עוֹלָמִים
שִׁיר אֶרֶץ־מוֹלֶדֶת, שִׁיר אֵל אֱלֹהֵי אָבִי!
ניו־יורק, אב, תרע"ב