וְהָיָה כִי אֶמְצָא אֶת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם

הַבְּרוּכִים וְהִנֵּה הֵם סְגוּרִים,

כִּי יִכָלֵא אֵל עֶלְיוֹן אֶת רַחֲמָיו מִמֶּנִּי,

לֹא יִשַּׁע אֶל תְּפִלַּת הַנְּעוּרִים —

אָז אֵלֵךְ וְאֶרְבַּץ לְפֶתַח הַשָּׂטָן

וְאֶדְפֹּק בְּשַׁעֲרֵי הַקְּלָלָה:

רַחֲמֵנִי, אָב חַנּוּן, הַשָּׂטָן, וּסְכָךְ־נָא

בִּכְנָפְךָ עַל נֶפֶשׁ אֻמְלָלָה!

וְהָָיָה כִי מִקְלָט לֹא אֶמְצָא בַמִּקְדָּשׁ

אָז אֶפְרשׁ אֶל הֵיכַל הַטֻּמְאָה:

לֹא רַב הוּא הַמֶּרְחָק בֵּין אֵל וּבֵין שָׂטָן

לְלֵב מַאֲמִין וּלְנֶפֶשׁ עֲגוּמָה.

בופלו, תרע"ג