וּבוֹדֵד אֶתְהַלֵּךְ בְּעוֹלַם־תַהְפּוּכוֹת

עֲרִירִי בְּפִנָּה נִשְׁכָּחָה וְזָרָה.

נָכְרִיָּה אַתְּ, אֶרֶץ־גָּלוּתִי הַחֲדָשָׁה,

נָכְרִיָּה — וְאִם גַּם לְעִתִּים יְקָרָה.

יָדַעְתִּי: יֵשׁ שָׁעוֹת וְשִׁירֵךְ הָאַדִּיר

יַכְנִיעַ גַּם לִבִּי וְנַפְשִׁי נִדָּחָה,

וּבְרִגְעֵי־שִׁכָּרוֹן מוֹלֶדֶת לִי תִהְיִי

וְחֵיקֵךְ הָרָוֶה — חֵיק־אֵם נוֹשֵׂא בְרָכָה.

אַךְ יֶשְׁנָן גַּם שָׁעוֹת עֲנֻגּוֹת, רוֹמֵמוֹת,

בִּדְמִי בֵין־הַשְּׁמָשׁוֹת, בְּלֵילוֹת הָאָבִיב —

וְעָלָה בְאָזְנַי קוֹל שִׁירָה רְחוֹקָה

מֵעוֹלַם־חֲלוֹמוֹת לִי יָקָר וְחָבִיב.

אָז יֵעוֹר בְּקִרְבִּי כַגַּל מֵיתָר טָמִיר

וּצְלִילִים יִתְמַלְּטוּ טְהוֹרִים, עֲדִינִים,

וְהָמָה לְבָבִי כַצִּפּוֹר שָׂמוּהָ

בִּכְלוּב, וְאִם כְּלוּב־זָהָב וּמָלֵא גַרְעִינִים.

אַךְ אָמְנָם נָכְרִיָּה אַתְּ, אַרְצִי הַחֲדָשָׁה,

אַתְּ נוֹף־הַתַּעְתּוּעִים, אַתְּ חִידָה מוּזָרָה;

וּבְעָזְבִי אֶת בֵּיתִי שָׁכַחְתִּי וָאֶעֱזֹב

גַּם רוּחִי בִמְקוֹם שָׁם יַלְדוּתִי עָבָרָה.

ניו־יורק, תרע"ג.