פּוֹעֵר הַשָּׂטָן שְׁחוֹר־פִּיהוּ בִנְאָצָה,
שׁוֹלֵחַ לְשׁוֹנוֹ לְמוּלִי:
עֶלֶם, עוֹד מִצְעָר וְחָלְפוּ הַנְּעוּרִים
וְלָמָּה לֹא תָבוֹא לִגְבוּלִי?
מֵנִיף בֶּן־מַלְאָךְ זֹךְ־כְּנָפוֹ בַאֲצִילוּת
מְרַחֵף הוֹד קוֹלוֹ וְלוֹאֵט:
אֶחָד מַפְתֵּחַ־הָאשֶׁר בְּיָדִי,
בּוֹא אַחֲרַי, עוּל יָמִים, בְּעוֹד מוֹעֵד!
טוֹפְפָה עַלְמָה עַל דַּרְכִּי נִפְתָּלָה,
כְּצִפּוֹר־חֵן חָפְשִׁית בִּמְעוּפָהּ;
רוֹבְצִים שְׁנֵי שְׂטָנִים בֵּין פִּתְחֵי עֵינֶיהָ
וּמַלְאַךְ־תֹּם לָן בְּפַרְצוּפָהּ,
נִלְחָץ אָנֹכִי אֶל לִבָּהּ בִּרְעָדָה:
הֱיִי אַתְּ מַלְאָכִי וּשְׂטָנִי;
רִשְׁתוֹת־עֵינַיִךְ לִי גְבוּלוֹת הַשָּׂטָן,
פָּנַיִךְ פְּנֵי מַלְאַךְ־עֲדָנִים.
בופלו.