בְּבִקְעַת הַחֲלוֹמֹות מְצָאתִיךְ

לְרַגְלֵי קִיר־צוּרִים גֵּא־דְרוֹר,

עֵת צָנְחָה הַשֶּׁמֶשׁ מִמְְּרוֹמִים

עֲיֵפָה מִיִּפְעָה וָאוֹר.

עַל רֹאשֵׁךְ הַר חָסֹן הִתְפַּתֵּל,

עֵד־מִשְׁמָר לִגְבוּלוֹת אֵל חָי;

בַּמֶּרְחָק עוֹד פִּרְכֵּס קַו יָתוֹם

וְגָוַע כְּנֶחֱרָד בַּגָּיְא.

וּבְעוֹד אַתְּ עוֹמֶדֶת גַּלְמוּדָה,

כְּסֵמֶל שֶׁל גְּבוּרָה וָרֹךְ,

וַתִּגָּל לִי דְמוּתֵךְ מֵרָחוֹק

כִּי תוֹעֶה הָיִיתִי כָמוֹךְ.

תְּנִי יָדֵךְ, הַגּוֹלָה בֶהָרִים,

הֵן אָחִיךְ אָנֹכִי הַנָּד;

וְזָר לָךְ עַד כֹּה כִּי נֶחְשַׁבְתִּי,

קֹרַבְנוּ בְיוֹם זֶה כִּי רָד.

תְּנִי יָדֵךְ וּשְׁלוּבִים נְטַפְּסָה

בְּמַעֲלֵה הַר זוֹעֵם בְּלִי חָת;

בַּחֲלוֹם־אוֹר הַחֲשֵׁכָה נְפַלַּח

וּבְתָם־לֵב נְגַלֶּה כָל רָז!