שָׁטַף אוֹר אֶת גְּבוּלוֹת־זָרִים,

אַךְ סַף גְּבוּלִי קַו לֹא הִכָּה;

זָרְחָה שֶׁמֶשׁ עַל הֶהָרִים,

אַךְ לֹא נִרְאֲתָה בַבִּקְעָה.

חֶדְוַת אָבִיב עוֹלָם מִלְּאָה

וּבְעוֹלָמִי תוּגַת בָּצִיר;

לֵבָב לֵבָב מַעְיַן־תְּפִלָּה

וּבִלְבָבִי עָלָה חָצִיר.

בְּפִנָּתִי אֵשֵׁב דָּוֶה,

אֶשְׁאַל: אֵלִי, פִּתְרוֹן תְּנָה לִי —

אוֹר וָשִׁיר עוֹלָמְךָ רָוֶה

וּמַדּוּעַ חָשַׁךְ אָהֳלִי?

שׁוֹתְקִים שְׁחָקִים. נֶחְבָּא קוֹלָם.

אַךְ לִי נִדְמֶה אֶשְׁמַע לַעֲגָם:

קָרְאוּ אֵלִים חַג בָּעוֹלָם

לֹא נִקְרֵאתָ אֱלֵי חַגָּם…