בְּסַעֲרוֹת יָמִים לֹא פַעַם סִירָתִי

עִקְּשָׁה נְתִיבָתָהּ עֵת לַמֶּרְחָק הִפְלִיגָה,

עַד בָּאָה אֶל הַחוֹף, שָׁם נֶאֱמָן בֵּיתִי,

אִם כִּי צִפּוֹר־הַכְּחוֹל יָדִי עוֹד לֹא הִשִּׂיגָה…

אַךְ הֲגִיגִי תָמִיד נָשׂא יִשָּׂא אוֹתִי

לַנּוֹף, שֶׁיַּלְדּוּתִי עָלָיו רַגְלָהּ הִצִּיגָה.

זוֹ בֶּסָרַבִּיָּה, זוֹ קִישִׁינוֹב עִירִי,

עַרְשִׂי שָׁם וְגִדְיִי, שָׁם עֲלוּמַי גָּמֵלוּ,

שָׁם רִאשׁוֹנָה נִתֵּר אֶל הַמְּרוֹמִים זְמִירִי

בְּעוֹד כְּנָפָיו רַכּוֹת, גַּדֵּל נוֹצָה הֵחֵלּוּ,

שָׁם תָּסְסוּ חַיַּי, חָמַר תִּירוֹשׁ שִׁירִי,

פָּרְחוּ חֲלוֹמוֹתַי, בְּנוֹד נֵכָר קָמֵלוּ.

אִי בֶּסָרַבִּיָּה, אַתְּ דּוֹינָה¹ עֲנוּגָה,

יוֹצְרֵךְ בְּאַבּוּבוֹ בְּעֵמֶק שָׁר וָגֶבַע

עִם פַּז קָמַת שְׁדֵמָה, עִם שֶׁפֶךְ רֹן חוּגָה

עַל תְּכֵלֶת אֲגַמִּים… בְּמֶזֶג קוֹל וָצֶבַע –

שְׂשׂוֹן חַיַּיִךְ בּוֹ, אַךְ בּוֹ גַם הַתּוּגָה,

מָרָה הִיא לְנַפְשִׁי, מָרָה עַל אַחַת שֶׁבַע…

אַתְּ בֶּסָרַבִּיָּה, כְּאֵשֶׁת חֲמוּדוֹת,

רַבִּים חָשְׁקוּ יָפְיֵךְ, עַמִּים עָבְרוּ בְסַעַר,

סְקִתִּים, גּוֹי מִמֶּרְחָק, זָרְעוּ בָּךְ חֲרָדוֹת,

דַּקִּים שִׁגְּלוּךְ, תֻּרְכִּים תָּקְעוּ חָרְמֵשׁ הַסַּהַר

בְּעַרְבוֹתַיִךְ, בָּךְ אֶת צִפָּרְנָיו חַדּוֹת

שָׁלַח נֵץ הָרוּסִים, וְהַוָּלָךְ בַּשַּׁעַר.

הַיּוֹם שׁוּב הַמּוֹסְקַל, וְאֶת כְּנָפָיו פָּרַשׂ

שֶׂכְוִי אָדֹם, יָעִיר עַל גְּדֵרוֹתַיִךְ שָׁחַר –

וְאֵי נָבִיא יַגִּיד מִי אֶת מְקוֹמוֹ יִירַשׁ? –

הַגֶּרְמָנִי רַגְלוֹ עַל אַדְמָתֵךְ דָּרָכָה,

עִם הַוָּלָךְ קְהִלּוֹת הִשְׁמִיד, שָׂרַף, דָּרַס,

הִשְׁקֵךְ דְּמֵי עַמִּי, נִגְּרוּ אֶל מַי כָל נָחַל…

מַה יֶהֱמֶה לִבִּי לִמְיֻדָּעִים, קְרוֹבִים,

אוֹתָם הַיְּהוּדִים, עוֹטְפֵי פַּרְווֹת שֶׁל כֶּשֶׂב:

בָּלִים מַגָּפֵיהֶם, אֲבָל רֵיחוֹת טוֹבִים

מִכָּל גּוּפָם נוֹדֵף, וּבִזְקָנָם הָעֵשֶׂב,

מְטֻלַּל־הָעֲרָבָה, רֵיחוֹת גַּנִּים נָבִים

וּבוּסְטָנִים בְּשֵׁלִים לְאוֹר לֵילוֹת־הַכֶֶּסֶף;

אֲשֶׁר לִבָּם מְחֻמָּם מִנִּיב הָעִבְרִיָּה,

וֹבַפּוֹרְנְיַאלָּה² יֵבְךְ עַל שֶׂה פְּזוּרָה אוֹבֶדֶת;

לְאֶרֶץ הָאָבוֹת נַפְשָׁם בִּנְהִיָּה

וְאֶל חוֹפֵי יַמָּהּ בַּחֲזוֹנָהּ נוֹדֶדֶת,

וְיִרְאוּהָ בַּסְּפָרִים, אַךְ גַּם בַּגְעִיָּה

שֶׁל פַּר בַּכָּר לָהֶם זוֹ בַּת־קוֹלָהּ רוֹעֶדֶת…

אִי בֶּסָרַבִּיָּה, הֵן בֵּית עוֹלָם הָיִית

לְעַמִּי, וְאִם רוּחַ חֲדָשָׁה תַעֲבוֹר עָלָיִךְ –

עַצְמוֹת אַחַי שׁוּב לֹא תִּחְיֶינָה, בַּעֲוִית

כָּל עֵץ יִפְשֹׁט בַּדָּיו – צָלוּב עֲלֵי דְרָכָיִךְ,

עַל גִּבְעוֹתַיִךְ הַמָּגוֹר רוֹתֵת יַלְחִית,

“קַדִּישׁ” שֶׁל יְתוֹמֵי עַמִּי – בִּזְמִירוֹתָיִךְ…

תש"ה