אֵינִי זוֹכֵר מָתַי לִי הַדָּבָר

קָרָה וְאִם בִּכְלָל קָרָה זֶה פַּעַם, –

אַךְ הוּא לִי כַּחֲלוֹם לְשֶׁעָבָר,

וּכְמוֹ שֶׁל מֶמֶשׁ – לִי זָכוּר הַטַּעַם.

וְהֶחָזוֹן זָכוּר לִי: הֶחָצֵר

הַנִּרְחָבָה וְהָרֵיקָה לַ“חֶדֶר”, –

מִבַּיִת – קוֹל הַתִּינוֹקוֹת נוֹסֵר,

וּמִבַּחוּץ – גְּעִיַּת בְּקַר־הָעֵדֶר.

וּבֶחָצֵר – דְּמָמָה. וְרַק הָאַנְקוֹרִים

מְפַזְזִים בִּצְוִיץ שֶׁל בֵּין־עַרְבָּיִם.

וְעוֹד אֶזְכֹּר: עֵינַי בַּשְּׁעָרִים,

שֶׁעֲלֵיהֶם דָּלְקָה אֵשׁ־הַשָּׁמָיִם,

בְּעֵת אֲשֶׁר אִשָּׁה שָׂבָה, שְׁחוֹרָה,

אֶל תַּלְתַּלֵּי רֹאשִׁי סַכִּין הַגִּישָׁה,

וּבְנַעֲנוּעִים הַלַּחַשׁ עַל מַכָּה

לָחְשָׁה, עַל חֹלִי וְעַל עֵינָא־בִּישָׁא;

זוֹ אֶטְיָה הַמְיַלֶּדֶת, הַמַּלְאָךְ,

מִיּוֹם גֹּחִי מִבֶּטֶן מִכָּל פֶּגַע

בְּלַחַשׁ תִּגְאָלֵנִי וּבְנִיב רָךְ,

וּפַחַד בַּלֵּילוֹת תָּסִיר כָּרֶגַע.

וְלַחַשׁ זֶה עִם שִׁיר הָאַנְקוֹרִים

רָקַם עֲלֵי חוּשַׁי אֶת הַמַּסֶּכֶת,

שֶׁנִּתְגַּוְנָה מִזִּיו עַל הַשְּׁעָרִים

וּמֵעֲלֵי־הָעֵץ שֶׁבַּשַּׁלֶּכֶת.

וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ קָרָה פִּתְאֹם:

הַאִם נִשְּׂאוּ הָאַנְקוֹרִים לְפֶתַע

מֵעַל הָאָרֶץ, אוֹ עָלֶה יָתוֹם

נָשַׁר, הֶחְרִיד חֲלַל־הַשֶּׁטַח,

אוֹ לַחַשׁ הַזְּקֵנָה עִם הַסַּכִּין –

חֲלוֹם זֶה בְּהָקִיץ מוּחָשׁ כַּמֶּמֶשׁ;

אָז אֶת רֹאשִּׁי אֶל בֵּין כְּתֵפַי אַרְכִּין,

וַאֲבָרַי אָז יִמָּשְׁכוּ לַשֶּׁמֶשׁ – – –

הָיָה רַק רֶגַע, כִּי הוּקַל הַגּוּף,

מֵאֲדָמָה נִשָּׂא כִּמְעַט הַפַּעַם, –

אַךְ הַתְחוּשָׁה אֶזְכֹּר שֶׁל הַמְּעוּף,

כְּשֶׁל הַמֶּמֶשׁ לִי זָכוּר הַטַּעַם.

תש"ז