עָבֵי־אוֹקְטוֹבְּר בַּשְׁחָקִים הִשְׁפִּילוּ שֶׁבֶת.

טוֹרֵף הָרוּחַ הֶעָלִים.

שָׁם סַבְתָּא בִּשְׂדֵרַת הָעַרְמוֹנִים נִצֶּבֶת,

עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ שְׁנֵי סַלִּים.

“הֶאָח, סְלוֹבּוֹדָה¹” – הִיא אֶל מִטְפַּחְתָּהּ גּוֹחֶכֶת –

“עֲלֵי־זָהָב – חֵרוּת אָדָם”;

“אֲהָה, סְלוֹבּוֹדָה” – סַבְתָּא דִמְעָתָהּ שׁוֹפֶכֶת –

“עֲלֵי־זָהָב שְׁטוּפִים בְּדָם”.

בַּכְּנֵסִיָּה הַפַּעֲמוֹן פּוֹעֵם בְּצַהַל,

מְצִלּוֹת קְטַנּוֹת רָנוֹת אַחֲרָיו, –

הָעָם בַּהֲמוֹנָיו, בְּרֹאשׁ חוּצוֹת, בְּבַהַל,

אֶל הַכִּכָּר, קָטֹן וָרָב,

“אֶח, אַבָּא־צַאר חָנַן אוֹתָנוּ בִּסְבוֹבּוֹדָה” –

סָח בַּעַל־הַפֻּנְדָּק “מוֹסְקְבָה” –

“לִפְנֵי הוֹד־מַלְכוּתוֹ, אַחִים, הֲלֹא נִקֹּדָה” –

לוֹטֵף זְקָנוֹ בְּגַאֲוָה.

וְאַתָּה, מַה, סְרוּל הַזִּ’יד, אַתָּה, צָרוּעַ,

עַל סוּסָתְךָ אַתָּה דוֹהֵר?

אֶל הַכִּכָּר, לְעַם אֱלוֹהַּ – כַּיָּדוּעַ –

אֶת הַסְבוֹבּוֹדָה לְבַשֵּׂר?!" – –

וְרוּחַ־סְתָו מְרִירִי טוֹרֵף עֲלֵי־שַׁלֶּכֶת

מַצְלִיף הָעָם, פּוֹרֵם דְּגָלִים, –

וְסַבְתָּא דִמְעָתָהּ אֶל מִטְפַּחְתָּהּ שׁוֹפֶכֶת:

כָּבְדוּ מִדָּם שְׁנֵי הַסַּלִּים…

יָרְדוּ עָבִים. כִּסָּה עֵין־שֶׁמֶשׁ עֶלֶט,

אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָעִיר נִקְוָה,

בְּאוֹת רָעָה שֶׁל יוֹם־מָחָר זָעַם הַשֶּׁלֶט,

אֲשֶׁר עַל הַפֻּנְדָק “מוֹסְקְבָה” – –

וּסְרוּל שׁוֹכֵב בַּבּוֹר עִם סוּסָתוֹ, פָּצוּעַ,

עָלָיו נוֹשְׁרִים עֲלֵי־הַדָּם,

נֶאְנָק מִכְּאֵב, אַךְ מְהַרְהֵר לוֹ, כַּיָּדוּעַ,

עַל זְהַב־חֵרוּת שֶׁל הָאָדָם…

תש"ה