לוגו
שתי אגרות על צפת מאת ר' יהודה אריה ממודינא
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

בסופה של המאה הט“ז ובתחילתה של המאה הי”ז נתרגשו ובאו על צפת פורענויות הרבה, מידי שמים ומידי אדם. פגעי טבע כמכת בצורת ומכת ארבה ומגפות מכאן וגזירות מושלים ומעשי ביזה ושוד של שודדים ומתנפלים מכאן גרמו לירידתה של צפת ולנטישתה. ר' ישראל נג’ארה באגרותיו מן הזמן ההוא מתאר את קשי־מצבה של העיר, שלא הונח לה מחמת המציק, שנגש בה ב“פרוע פרעות מסים וארנוניות”,1 ומחמת “מוסרים ומלשינים, חצם שנונים, להפיל עניים ואביונים במכמורת אויבים ומונים”.2 סילוקם של כמה מן האריות שבחבורת חכמי צפת ומקובליה ויציאתם מן העיר של חכמים גדולים אחרים אף הם גרמו לכך, שפנה זיוה של העיר. בני צפת בחלקם לא נתפרנסו זה מזה אלא היו סמוכים על שולחנם של אחיהם שבתפוצות. הישיבות היו נתונות במצוקה חמרית גדולה ושד“רים היו מהלכים מהכא להתם לבקש עזר וסיוע בשבילן ובשביל קהלת צפת בכללה. עם השד”רים נמנו גדולי חכמי צפת כר' משה אלשיך, ר' יום טוב צהלון ור' יוסף מטראני, שיצאו לדרכם בשנות ש“ן–ש”ס.3 שני החכמים הראשונים ובנו של השלישי הניחו אחריהם דברים שבכתב, שמהם בוקע ועולה קולה של העיר, שהיתה נתונה לדלות ולעוני, לבז ולמשיסה ושהיתה לחוצה ביד המושלים הנכרים.4

בין הקהלות שנחלצו לעזרתה של צפת יש לציין בעיקר את קהלת קושטא. אלא שאיתרע המזל ואנייה אחת מקושטא “נושאת משא צמר רב להושיע לקהלות צפת… ועשרת אלפים כסף מהנידב והנידר… לחלקם לעניים מרודים ולהפיצם לחברות והקדשות צללו כעופרת במים אדירים”,5 ר"ל טבעה האניה, או שנתפסה בידי שודדי ים.6 ולא כלתה צרה אחת ובאה אחרת, שהים “בלע מאניה שניה ואנשיה בקרבה” שהיתה “שלוחה מאת שועי קונשטנטינה ודמשק וזולתם המתנדבים בעם… להחיש מעשיהם מהר למלאות חסרונם בסך אחר של צמר, עצום ורב… ומרה היתה באחרונה לכמה נפשות טובעו בים… ומבין עשרים, ששם עלו ליבשה, אחד מהם לא נותר מלהט חרב הערביים האכזריים”.7

לסיועה של צפת קיבלו על עצמם ראשי קהלת ויניציאה החלטה להטיל מס שנתי קבוע של רבע דוקאט על כל חייב במס מ“בן עשרים שנה ומעלה”. מס זה שהוא כעין מחצית השקל היה צריך לפרוע “בשבוע שתחול בה פרשת שקלים”. ראשי הקהל צרפו מיד מעשה להחלטתם, שנתקבלה בכ“ח אדר שני שס”א, וקבעו שהפרעון יתחיל כבר מ“שבוע זאת וכן תמיד מדי שנה בשנה” ולא עוד אלא ש“יהא כח ורשות ביד מעלתם לכוף ולנגוש למסרב ח”ו לפרוע פרעון זה בכל מיני כפיות ובעש“ג”. הממון הגבוי היה צריך להינתן לכל קהל וקהל שבצפת “לאשכנזים, ספרדים, פורטוגי”סי ואיטליא“ני וזולתם… למספר נפשות ולפי הטף”.8 כן ביקשו ראשי קהילת ויניציאה מקהלות אחרות ללכת בדרכם.9

מקור לדברים שעמדנו עליהם למעלה משמשות שתיים מאגרותיו של ר' יהודה אריה ממודינא10 והקדמתו של ר' ברוך בר' שמחה קלימאני מויניציאה לפירוש האלשיך לתורה. שתי אגרות אחרות של ריא“ם11 שמתפרסמות להלן נכללו גם בהן הידיעות הללו שהזכרנו ואף מוסיפות הן ידיעות חדשות, שמסייעות לברורה של הפרשה האמורה. שתי האגרות לא באו בקובץ האגרות בכה”י שבבריטיש מוזיאום (Or. 5396) כסדר כתיבתן,12 אלא זו שמאוחרת בו קדמה בזמנה לזו שמוקדמת בו. כך יש להסיק מן העובדה, שבאגרת הראשונה מסופר גם על האסון שארע לשתי האניות וגם על התקנה הנז' של ראשי קהלת ויניציאה, ואילו האגרת השניה אינה יודעת עדיין לא על אסון כפול זה13 ולא על תקנה זו. וסיוע למסקנה זו נוכל למצוא בתאריך שבסופה של האגרת השנייה (שהיא כאמור שנייה לפי סדרה בקובץ וראשונה לפי זמן כתיבתה). התאריך שם הוא “פר” אל נא תאמרו השס“א”. תאריך זה קשה להולמו, שאין לך פרשה בתורה שנמצא בה פסוק זה. על כרחנו עלינו לומר שחל כאן שיבוש אם מתוך טעות סופר אם מתוך שגגת זכרון, וצ“ל פר' אל נא תעבור,14 היא פרשת וירא, כלומר שאגרת זו נכתבה באמצע חודש חשון שס”א.15 ואילו האגרת הראשונה (שהיא כאמור ראשונה לפי סדרה בקובץ ושנייה לפי זמן כתיבתה) נכתבה בשנת שס“א למן פורים ואילך. לכשתצרף את התאריך שבאגרת השנייה לתאריך שבסוף הקדמתו הנז' של ר' ברוך קלימאני תמצא, שמועד טביעתה של האניה השנייה חל בין סוף חשון שס”א לבין סוף אדר ראשון שס"א (סוף שנת 1600 או תחילת שנת 1601).

נעמוד עכשיו בקצרה על כמה ידיעות חדשות ופרטים חשובים שכלולים בשתי האגרות הללו. תחילה יש להעיר על ידיעה מפתיעה, שממנה יש ללמוד, שהיתה מעין התנגדות בקהלות איטליה לבואם של השלוחים מארץ־ישראל. “…ועל השתדלותנו כי לא יוסיפו עוד מהיום והלאה לבא שלוחים צירים מא”י לדפוק דלתותינו ודלתותיכם על כיוצא בזה נעשה באופן כי שהפקידי' האלה אשר פה אתנו יקבצו את כל הכסף המובא וראוי להם מדי שנה בשנה ומעת לעת וישלחוהו בטב מבלי תת יוצא ובא עוד באיטאליה להעברים על שום א' לא בכלל ולא בפרט“, ור' יהודה אריה ממודינא כאילו מבקש באגרתו, ש”אך הפעם תהיה הארץ רחבת ידים לפניהם לתת להם כי עת היות צרכם מרובה מאד ועצום מספר, הצלה פורתא מיהא תהוי“. כן יש לעמוד על לשונו של מודינא באחת מאגרותיו, שמעידה יותר משאר כל המקורות שבידינו על סכנת כליון חרוץ, שהיתה צפוייה ליישוב היהודי בצפת “…פן ח”ו בעל כרחם יקומו ויעלו מן הארץ ויעזיבי' (!) מרוב צרה וצוקה, וחזקה מועטת אשר נשארה לנו בארצנו… תאבד… והכל יהיה בלי איחור ועיכוב בטרם יתפזרו מחמת דוחקם מן הארץ ח”ו ואין מקבץ". אמנם רשאים אנו להניח, שמודינא נקט כאן לשון גוזמא ולשון מליצה.

מן האגרת האחרת אנו למדים שבתלמוד התורה שבצפת היו “נזונים יותר מש”נ נפשות מזון הגוף והנפש“. יש לנו כמה ידיעות על תלמוד תורה זה מתוך האגרות שנשלחו מצפת בשנות שס”ד–שס“ה למשפחת קנשינו שבאלג’יר16 “…ות”ת כנגד כולם אשר בתוכו ט”ו שלחנות מחכמים מלמדים מהדרגת מקרא עד גדר העיון של גמרא, ומשם הולכים לישיבות, כי ממנו יתד ממנו פנה17…דביר קרית ספר זה בית היינו מקום מקדשנו בגלותנו, תלמוד תורה יע“א שבארצנו זו צפת… ממנו תצא תורה ואורה לישראל”.18 מתוך צרופן של הידיעות שבאגרות הללו אתה בא למסקנה, שבכל שולחן (=מחלקה) למדו כ"ה תלמיד בקרוב.19

באגרת זו של מודינא קוראים אנו על שליח צפת בשם הנזיר ר' עמרם, שלא ידוע לנו ממקום אחר בתור שליח, ושיש לזהותו כנראה עם “הנזיר החסיד הר' עמרם”20 שנזכר בשו“ת רמ”ע מפאנו.21 כאן מסופר עליו על ר' עמרם שהוא ידוע “זה עשרים שנה תמיד משלוחי מצוה בפדיון שבויים ודומה לזה”. שליח צפת “איש אמונ' ונשוא פנים, ציר נאמן לבני צפת” שנזכר באגרת האחרת, נראה לי קרוב לודאי שאין הוא הנזיר ר' עמרם אלא שליח אחר.

בה באגרת נזכר ר' יוסף פארדו “אשר עיניו פקוחות תמיד לכל דבר שבקדושה ובפרט עניי הארץ צבי”, הוא ר' יוסף פארדו מויניציאה שעסק הרבה בפדיון שבויים ובעזרה ליושבי הארץ.22 שומעים אנו שתוך שלושה ימים הצליח לגבות לטובת עניי א“י “סך תתנ”ג דוקא” (דוקאט).

האגרות שמתפרסמות להלן לקוחות כאמור מכ"י Or. 5396 שבבריטיש מוזיאום, עמ' 118ב–119ב (= 104 –106) ועמ' 120א–121א ( =107–109). לשונן משובשת לעתים שיבושים גסים, וכמדומה שלא נכתבו בכתיבת ידו של ר' יהודה אריה ממודינא.



 

קבוץ לעניי א"י (120א–121א =107–109)    🔗


פנות צבאות קדושים רוממי שדי כגלים על תלמי שדי אשר בארבע רוחות השמים עומדים על יבלי מים לאחוז בכנפות החמלה והחנינה, יהיה לכם מאת שוכן מעונה שלומות עליונים שניים תחתיים לאורך ימים שנות חיים שלו‘. העיר רבתי עם אשר היתה כאלמנה וסביבותיה אבלות גליל העליון ופרט צפת תובב, מקום אשר שם מימי קדם ועד הנה צפרים יקננו, עוף השמים קדושים חסידים בברושים, כבר היא בצרה וצוקה זה כמה ימים ושנים, כמו כן מרוב ההוצאה והצורך המרובה אשר לא הספיק בצקן להשביע נפש שוקקה, כאשר שבר מקרוב בא ופשה הנגע ותחילת שני הרעב לבא ושנות הבצורת והיוקר בכל מיני מזונות וצורך אוכל נפש והנם מזה (!) רעב ולחומי רשף נאנחים ונאנקים ויפרדו איש מעל אחיו, התחילו בעלי תריסין לצאת וללכת לנפשם ובפרט הת“ת אשר משם היו נזונים יותר מש”נ נפשות מזון הגוף והנפש בא לידי פזור ופרוד אשר על זה תדמע כל עין ובכל ברכים תלכנה מים כאשר עיניכם תאחזינה (!) מאגרותיהם אשר ביד החכם המוביל הזה המספרות צבא רב מצרותיהם ומה על יום רעה אשר עוד אח“כ משמים נלחמו ונוסף יגון וצור (?)23 כי נלכדה אנייה אשר היתה הולכת להחייות את נפשם ועליה בר ולחם ולחם ומזון וצרורות כסף וזהב וגיזי צמר לרוב, סך גדול ועצום אשר הסיר משען ומשענה וסוחרים24 ומבעלי מלאכה ויכרת מעזרתם ראש וזנב, כפה ואגמון; אי לזאת כי גדולה צעקתם אך מעט קמונו (!) וניתעודד. והנה החסיד והעניו אשר עינינו25 פקוחות תמיד לכל דבר שבקדושה ובפרט עניי הארץ צבי היא26 החכם השלם כמה"רר יוסף פארדו נר”ו יגע ומצא היה אלקיו עמו ואף בזמן שלושה ימים סך תננ"ג דוקא [דוקאט] אשר שלחם תכף לבטח בלי הוצאה להיות למחסה מיום צרה, מלבד כי מן התרומה הנהוגה אצלנו המוטלת בערך על הסחורה, קוינו לה’ כי בטרם עבור ימי הסתו הלז נשלחה עוד אליהם יותר מאלף דוקא אחרים. ויען עצמו מאד מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה אשר חלה ה' בה והמעות האלה הצלה פורתא מיהא הוו, אך אין הקומץ משביע בהיות לפנינו כלי מחזיק ברכה החכם הנזיר הנעלה כמה“רר עמרם יצו, הלזה בא שליח שלוח משם כאשר תראינה מעלותיכם מתוך כתבי חכמי יועצי צפת תוב”ב והתת יצו, אשר ידענו זה עשרים שנה תמיד משלוחי מצוה בפדיון שבויים ודומה לזה, ומעולם היה איש אמונותיו (?)27 רב ברוכות (!) ועל כן יצא לקראתנו מא“י יצ”ו ושכר לא היה, ואין לו הכסף אם זהב רק שכר מצוה, אמרנו לגמור על ידו מצוה זו ולגלות צער העניי' המרובאים (!) האלה גם אל פני נדיבותיכם, כי אחינו (?) גם יתד הם כל ישראל הן לטוב והן למוטב. ולזאת תיקר נא נפש עניי עירנו החרבה והשוממה בעיניכם והתחזקתם ולקחתם בפעם הזאת מאתכם נדבה יותר מן המסודר ואכלא (!) את הקם וגם את זאת וחיו ולא ימותו ולא יפוצו מעל האדמה אשר ה' עליהם לשם ושארית ולזכר. ומציון לא תצה (!) תורה ודבר ה' מירושלים, כי הישיבות תעמודנה על תלן ות“ת כנגד כולן. ולריח ניחוח לה [לה‘] יעלה זכרון כל המחזיק במעוזו זה מבשר שלום לו, שלום יעשה לעניים אלו בשעת דוחקן. דרשו מעל ספר ה’ וקראו האגרת אשר ביד החכם המוביל ויגולו רחמיכם עליהם ודאי, ואף כי אח”כ נתחדש צער בע' (?)28 האניה דחבל על דאבדין בה; ואשר תדרו לה [לה‘] על זה למצוה יהיה ולא לעכובא, כי נחוץ הדבר וממהר לזרכם (?)29 לכך. וכל הקודם שלח תשלחוהו פה ויניציאה לטוב ולישר בעיניכם אשר ימהר יחיש להדריכם בטוחים, כי עיניהם נשואות לראות מאין יבא עזרכם ונפשם מרה להם; ואחרי כי לא נעלם מאתנו לב בני ישראל כי חפץ חסד הוא ויקום לקול הקורא וברמיזא סגי, לא נעתיר עליכם דברינו, רק נפרוש כפינו לה’ לרחם על פליטתנו ולאסוף ולקבץ נדחנו (!) ויראו עיניכם ועינינו מהרה אמן.

ויניצי“אה פר”ש אל נא תאמרו (?תאברו!?) השס"א.



 

קבוץ לעניי א"י (118ב–119ב = 104–106)    🔗


שרי שומרי משפט עושי משפט עבדוהי די אלקא דשמיא וארקא, לבם כפתחו של אולם מעולם ועד העולם לשגב אביון מעוני וצרה ולבטל את רוע הגזרה לו ראשי30 עם קדש יתר הפלטה הנישארת אחינו (?)31 ביד ה' עטרת תיפארת שארית הנימצאה בכל גלילות איטאליה, יהי כן ה' עמכם להושיעכם ולהצילכם מכל מכשול ונגע, ער ופגע ויתן לכם אחרית ותקוה, שלום ושלוה.

כמו אשה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלה קול דמי אחינו צועקים אלינו מן האדמה אדמת קדש היא א“י ובראשה צפת תוב”ב ותבק' הארץ לקולם מרוב יגיעות ואנחות וצרות כמיבכרות (!) לא תמלא אזן משמוע אותן בלי תת עין דמעה ולב בדונג32 נמס וברכים כושלות המיספרים (!) ואומרים אשר מימרום (!) שלח33 אוכלה הוא אל קנא עליהם וזו אחיר(!) וזו וזו כנגד על זו34 לא יכילם כח אבנים ובשר נחוש כאשר תחזינה עיניכם מאגרותיהם אשר ביד המוביל הלז אשר היעדו (! צ"ל העידו) לפנינו אנשים כשרים ונאמנים על החתימות אשר תחתיהן כי מחכמי הארץ וראשיה הן, ולהן יוכל להאמין כל עין הקורא ולתת להן אמונה (!) אומן. העוצר35 צרה ויגון ומשא מלך ושרי' פסי' וארנוניות ועול ברזל על צואריו תמידין כמנחתן ומוספין שלא כהלכתן עם השוד והשבר והרעב ומחסור כל דבר, ועל הכל מכה טריה לא זורה ולא חובשה, כי הצמר וההלבשה של הת“ת והמתנות לאביונים הון רב ועצום אשר היו שלחים (!) להם נדיבי עם וקציני ארץ קוסטאנטינא,36 אשר ראו את ענים גדול, על אניה דרך ים, נשבה והיה לשלל ותהי צעק' גדולה ובכיה רבה, הורידו לארץ ראשם כי סר צלם מעליהם, היתה למין37 (?) כאשר תחזינה וכ‘. ומה נאמר עתה כי מן השמים נלחמו הככבים, יען חזרו ושלחו מאתם שנית סך הגון ורב, והשתדלו בכל עוז לשלחו בטח משודדי’ בחברת דוגיאות גדולות, וה' הטיל רוח סערה בים והאניה נשברה ובאה בעמקי מים ושבולת שטפתה עם כל אשר בתוכה, וקצת יהודי' כעשרים נפש אשר נשארו ממנה נשחטו ונשפח (!) דמן כצאן לטבח. שומו על38 השמים על זאת ותאוכל הארץ ומלאוה (!) ומי ישמע ולא ידמע, כי קרא ה' מועד על העניים ההם להחרית (!) להם כל שורש וענף ומחיה ועשר. רעדה אחזתנו משמועת רעה כזאת ולא היה בנו עוד רוח, והן אמת כל בני קהלינו כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל, פן ח”ו בעל כרחם יקומו ויעלו מן הארץ ויעזיבי' (!) מרוב צרה וצוקה, וחזקה מועטת אשר נשארה לנו בארצנו קהלות כנסיות ומדיות39 וישיבות, הקדשות וחברות וציוני קברות הצדיקים והמקומות הקדשים תאבד והיינו לשמה ולחרפה ולתלות (!) עיני' ולדאבון נפש. קמנו ונתעודד ודברנו על לב קהלות הקדש אנשי עירנו יצו' והם התחילו במצוה תחילה והעמידנו (!) עלינו מצוה לתת מחצית השקל השנה, ונתחייבו לתת כופר נפש לה' כל איש ואיש מבן עשרים שנה ומעלה שבת קודם פורים שהוא א' רביע דוקהטו לעזר האביונים הנתונים בצרה ובשיביה ההיא, וכן נתנו כבר בשנה זו לו (?) לבד נדרים ונדבות רבות אשר נשאר יחידי סגולה מהקהלות מה(!) אשר נגע אלקי' בלבבם; ועתה בעלי ברית אברם האמת מלאים רחמים וברוגז רחם תזכורו, הטו נא אזן החנינה ושמעו פקחו עין החמלה וראו מצב אחינו האומללים האלה, כי גדל כים שברם ואין הקומץ משביע. וכבוא אליהם40 השליח הזה איש אמוני' ונשוא פנים ציר נאמן לבני צפת הנ“ל41 אשר בראותו את מכות הארץ לבא ולהתחנן על עמו או במקומות אשר לא יוכל לבא בעצמו וישלח את בנו42 היקר כמ”ר פלוני, עשו אתו ברכה ומהרו עשו כמונו והעמידו לכם לתת מחצית השקל הלז ותתנוה בעד השנה הזאות (!) עתה תכף, היינו כי תשלחוהו ליד המופקד פה שנעשו שלוחים לקבלה על הכל הצריכים לאי [לא“י] לכל קהל או יחיד אשר מלבד זה ידבנו לבו להתנדב מעט או הרבה למצוה רבה זו ישא ברכה מאת ה' והרי זה משובח והכל יהיה בלי איחור ועכוב בטרם יתפזרו מחמת דחקם מן הארץ ח"ו ואין מקבץ כי לא נעשה צדקה רבה מזו למיום גלות יש' מעל אדמתו, ויבטחו בה' כל מעלותיכם ועל השתדלותנו כי לא יוסיפו עוד מהיום והלאה לבא שלוחים צירים מא”י לדפוק דלתותינו ודלתותיכם על כיוצא בזה נעשה באופן כי שהפקידי' האלה אשר פה אתנו יקבצו את כל הכסף המובא וראוי להם מדי שנה בשנה ומעת לעת וישלחוהו בטב מבלי תת יוצא ובא עוד באיטאליה להעברים (!) על שום א' לא בכלל ולא בפרט, אך הפעם תהיה הארץ רחבת ידים לפניהם לתת להם כי עם היות צרכם מרובה מאד ועצום מספר, הצלה פורתא מיהא תהוי, אולי יעמד אלקי' להם ולא תאבד, יהיה נא להם מושך חסד ויהי חונן ליתומים ואל תהי אחריתם להכרת43 ח“ו וכבוד אחר44 יזכר שמכם לטובה ותעלה מצוה זו לפני מלך במרום המרום45 וישלח אלקי' חסדו ואמתו להביאנו כלנו אל הארץ ההיא בשמחה ובשירים ובהשקט ובבטחה בזבח ובמנחה בימיכם וימינו במהרה אמן”.





  1. מימי ישראל, ויניציאה ש"ס, קנט, א. ועי‘ גם יערי, שלוחי ארץ־ישראל, עמ’ 237.  ↩

  2. מימי ישראל, שם קס, א.  ↩

  3. יערי שם עמ‘ 238–244. בן־צבי, ארץ ישראל ויישובה, עמ’ 208–210.  ↩

  4. ר‘ ברוך בר’ שמחה קלימאנו בהקדמתו לפירוש האלשיך לתורה. ויניציאה שס“א (שבו הוא מספר ש“עינינו ראו ממליצתו [ של ר”מ אלשיך] מגלת איכה שחורה ונאוה… ונקרא בשם חזות קשה"): רי”ט צהלון בהקמדה לתשובותיו, ויניציאה תנ“ד, ובתשובותיו ס‘ קכט וס’ קלה; ר' משה בנו של מהרימ”ט בהקדמתו לשו“ת אביו, ח”א, קושטא ת"א. ועי‘ גם יערי שם עמ’ 238, 241, 244; בן־צבי שם.  ↩

  5. ר' ברוך קלימאנו שם.  ↩

  6. כך מפורש באגרת שנתפרסמה ע“י בלוי (כתבי רי”א ממודינא, בודאפשט תרס“ו, עמ' 137 – והשווה להלן: בשנת של”ה היה אלקבץ עדיין בחיים. הוא נזכר בברכת החיים בס‘ ראשית חכמה (שער האהבה פרק ה' [צ“ל פ”ו], צ"ט, א). ס’ ראשית חכמה נשלם כידוע בשנת של"ה.

    ובשתי האגרות שיתפרסמו להלן. קשה לי ליישב סתירה זו מכיוון שגם קלימאני וגם ריא“ם דרו יחד במקום אחד, הוא ויניציאה [ור' עכשיו מ. בניהו באוצר יהודי ספרד, ב, תשי”ט, עמ‘ 80 והע’ 21 שם. בניהו לא עמד על הסתירה בין המקורות הנזכרים]. עכ“פ נראים דבריו של ריא”ם מדבריו של קלימאני, מכיוון שהוא חוזר עליהם ג' פעמים.  ↩

  7. קלימאני שם. והשווה לשונו של ריא“ם באגרתו שמתפרסמת להלן: ”ומה נאמר עתה כי מן השמים נלחמו הככבים יען חזרו ושלחו מאתם שנית סך הגון ורב והשתדלו בכל עוז לשלחו בטח משודדי‘ בחברת דוגיאות גדולות, וה’ הטיל רוח סערה בים והאניה נשברה ובאה בעמקי מים ושבולת שטפתה עם כל אשר בתוכה, וקצת יהודי' כעשרים נפש אשר נשארו ממנה נשחטו ונשפח (!) דמן כצאן לטבח".  ↩

  8. קלימאני שם. והשווה בלוי שם עמ' 140–141.  ↩

  9. שם  ↩

  10. מהדורת בלוי, עמ‘ 137–138, 140–141. כל האגרות שבמהדו’ זו נעתקו משני קבצים שנמצאים בכ“י בבריטיש מוזיאום, Or. 5395–5396 (עי‘ קטלוג מרגליות, III, עמ’ 537–538). בלוי מוסר לנו ב”פתח דבר“ ש”כתבי… היד בעצמם לא ראיתי והוצאתי אותם על פי שתי העתקות אשר עשה בשבילי… יצחק לאסט“. מהדו' זו של בלוי לוקה בשנים: א) בהשמטות של הרבה אגרות חשובות שכלולות בכ”י Or. 5396, השמטות שנעשו או בידי בלוי או בידי המעתיק (וכבר העיר על כך סימונסון, שו“ת זקני יהודה, שמביא את רשימת האגרות שנשמטו ”ומסתפק בציון הדף, הכותרת, מקבל המכתב ומקומו" – שם עמ' 17–19); ב) בשיבושים ובסרוסים הרבה (שנוספו לשיבושים ולטעויות שבגוף כה"י), כפי שיכול אני להעיד על סמך עיון בגוף כה“י שבבריטיש מוזיאום והשוואה בינו לבין הנדפס. כמעט כל אגרת שהשוויתי בה את הנוסח הנדפס לנוסח שבכ”י ראיתי שהנדפס לוקה בחוסר־דיוק. כנראה שהמעתיק לא היה בר־סמכא, אעפ“י שבלוי מעיד עליו שהוא ”סופר מהיר בדוק ומנוסה למלאכה זאת".  ↩

  11. נכללו ברשימה הנ"ל של סימונסון – שם עמ' 18.  ↩

  12. כדרך שבכה"י בכללו אין האגרות באות בו תדיר לפי סדר כתיבתן בדוקא.  ↩

  13. קוראים אנו באגרת זו רק על לכידתה של אנייה אחת.  ↩

  14. עדין יש לפקפק בקריאת התיבה תאמרו וייתכן שיש לקרוא תאברו (!) וממילא מתחזקת הנחתנו חיזוק נוסף. סיוע לכך שהאגרת נכתבה באמצע חשון אפשר למצוא מפסקא אחת שבה “כי בטרם עבור ימי הסתו הלז”.  ↩

  15. כשבועיים לאחר האגרת של ריא“ם ”לקהלות אשכנז בעד עניי א“י” (בלוי שם, עמ' 137–138). האגרת ההיא נכתבה ב“פ' לא יכרת כל בשר (פר' נח) השס”א“ כלומר בראשית חודש חשון שס”א.  ↩

  16. נתפרנסו ע“י אסף ז”ל בקבץ על ידי ג (יג), ת"ש, עמ' קלד–קמב.  ↩

  17. באגרת לר‘ שמואל קנשינו – שם עמ’ קלד. באגרת שלאחר זה שנכתבה לר‘ חיים קנשינו, אחיו של ר’ שמואל, כחודש לאחר מכן, מדובר רק על י"ד שולחנות, וכבר העיר על כך אסף שם (עמ‘ קלד הע’ 3).  ↩

  18. שם עמ' קמא.  ↩

  19. ומעין זה אתה שומע משתי אגרותיו של ר‘ שלומיל מדרעזניץ, שנכתבו בצפת בשנת שס“ז. באגרתו מתמוז שס”ז הוא כותב “…וב”מ [=ובית־מדרש] גדול ובתוכו קרוב לד’ מאות ילדים ונערים ועליהם כ‘ מלמדים שלומדים אותם בחנם מבלי קבלת פרס מתלמידים, שנמצאים עשירים בקושטנטינא שפורעים שכירות המלמדים, וגם מלבושים עושים מדי שנה בשנה“ – תעלומות חכמה, באסיליאה שפ”ט, מ, א (ועיין גם אסף שם עמ‘ קלד הע’ 3). ובאגרתו לר’ יששכר בער מקרעמניץ, שנכתבה בחשון שס“ז, אנו קוראים ”…והם (התלמידים) לומדים בחבורה של תלמוד תורה, ששם יושבים י“ח מלמדים המלמדים לכל הנערים בלי קבלת פרס, יען כי הם עשירים בקוסטנטינא שפורעים שכר המלמדים לשנה” – שם, מח, א.  ↩

  20. ברם אין לזהותו עם “ציר נאמן לשולחיו נזיר אלקים הר”ר דוד אמארו“ (Or. 5396 51ב(=101)) והשווה מהדו‘ בלוי סי’ צו' (עמ' 93) ”החכם נזיר אלהים הר‘ דוד אמרו" וסי’ קו (עמ' 104) “חכם נזיר אמרי”, שממש בשנים ההן שהה באיטליה כשליח ירושלים.  ↩

  21. ויניציאה ש“ס, סי' לח. אגב, רמ”ע מפאנו כותב באותה תשובה: “ושמעתי שיש במצרים אדם א' שהוא גדם וכותב בפיו תפלין ומזוזה וס”ת ואין מוחה, ואני אומר בברור שהן פסולין“ ואין הוא פורש בשמו של אותו סופר סת”ם. אבל מה שסתם רמ“ע מפאנו פרש ר‘ יוסף סמברי, שמונה בין חכמי מצרים את ר’ ”דוד מוגרבי שהיה גדם בידיו וחגר ברגליו והיה סופר מהיר וכותב בפיו תפלין ומזוזות וס“ת והביאו הרמ”ע ז“ל בספר ש”ת שלו דף ל“ה (צ"ל לח) ע”ב“ – סדר החכמים לנויבויאר, ח”א, עמ' 160.  ↩

  22. עי‘ עליו אצל בלוי שם עמ’ 79–80 הע‘ 4, עמ’ 127, 139, 190; זנה, קבץ על יד ה (טו), תשי"א, עמ' רטו–ריז.  ↩

  23. בשעה שהעתקתי את האגרות הללו מגוף כה“י שבבריטיש מוזיאום נתקשיתי בקריאתן של כמה תיבות, ועיינתי שנית בתצלומי מיקרופילמים של כה”י שברשות המכון לכתבי־יד עבריים שליד משרד־החינוך; ותודתי נתונהלד"ר נ. אלוני, מנהל המכון, על שנתן לי בטובו הרשות לעיין בתצלומים הללו.

    צ"ל צרה?  ↩

  24. צ"ל מסוחרים?  ↩

  25. צ"ל עיניו.  ↩

  26. צ“ל הוא? הכותב כתב ברישול ולעתים כתב יו”ד במקום וא"ו – השוה להלן הערה לאגרת ב'.  ↩

  27. צ"ל אמונות?  ↩

  28. = בעניין? צ"ל רע?  ↩

  29. צ"ל לזרזכם.  ↩

  30. צ"ל לראשי?  ↩

  31. ושמא יש לקרוא אתינו, כלו' איתנו.  ↩

  32. צ"ל כדונג?  ↩

  33. כאן נשמטה כנראה התיבה אש.  ↩

  34. הלשון כאן לא ברור.  ↩

  35. צ"ל מעוצר?  ↩

  36. כנראה שסמוך לאחר הזמן שאנו עומדים בו התחילו תרומותיהם של בני קושטא פוחתות והולכות. עיין באגרת הנ“ל שנשלחה בשנת שס”ד מצפת לר‘ שמואל קנשינו באלג’יר: “…ואף קושטנטינה זה ג' שנים, כי בסבת המלחמות אשר למלך יר”ה משכו ידם מעשות הטוב והנאות כדרכם“, קבץ על יד שם עמ' קל”ה. הכוונה למלחמות השולטאן מוחמד השלישי, שמת כחדשיים לאחר כתיבת האגרת (22 לדצמבר 1603 – והשווה מה שכתב אסף שם בהערה 9).  ↩

  37. אולי צ"ל לאין.  ↩

  38. התיבה על נשתרבבה כאן כנראה בטעות בשל התיבה על שבאה מיד בסמוך לאחריה.  ↩

  39. צ"ל ומדרשות?  ↩

  40. צ"ל אליכם?  ↩

  41. איני יודע למי נתכוונו. נראה בעיניי קרוב לודאי שאין המדובר בר' עמרם הנ"ל.  ↩

  42. אף כאן נראה יותר שיש לקרוא בני, כלו‘ בנו של בעל האגרת, ברם זה מן הנמנע, שהרי בנו הבכור של ריא“ם היה בשנת שס”א רק בן עשר שנים – עי’ חיי יהודה (אצל כהנא, ספרות ההסטוריא הישראלית, ספר שני, עמ' 266).  ↩

  43. אולי יש לקרוא להכרית.  ↩

  44. צ"ל ואחר כבוד.  ↩

  45. צ"ל לפני מלך המרום במרום.  ↩