יכיל: מאה ושבעים ואחד מכתבים בשלשה חלקים, החלק הָראשון יכיל שמֹנים מכתבי ידידות ומשפחה; השני – שמֹנים מכתבי מסחר על דבר עסקים שונים, והשלישי עשרה מכתבים מאת החֹזֶה הנפלא אברהם מאַפו ז״ל.
ומכתב אחד גדול ונפלא מאד בחין ערכו על דבר ישוב ארץ ישראל ושפת עבר וקיומה מאת הרב החכם הנעלה אביר סופרי ישראל פרץ בן משה סמאלענסקין נ"י.
חֻבַּר לתועלת נערי בני ישראל דורשי שפת עבר להביאם אל מחוז חפצם
אזהרה!
זכות ההדפסה ממכתבי וממכתבי מאפו ז"ל לא נמכרו לאיש לכן אזהיר לבל ידפיסו את הספר הזה בכל מקום שבעולם בלי רשות.
המחבר.
וְהָיָה סִפְרִי
מִנְחַת זִכָּרוֹן לִידִיד לִבִּי הֶחָכָם הָרוֹפֵא הַמְּהֻלָּל יְקַר־רוּחַ אִישׁ תְּבוּנוֹת, מַשְׂכִּיל עַל־דְּבַר אֶמֶת, מוֹקִיר שְׂפַת קָדְשֵׁנוּ וְתוֹמֵךְ בִּידֵי מַחְזִיקֶיהָ וְרֹאשׁ וְרִאשוֹן לְחוֹבְבֵי צִיּוֹן וְאוֹהֲבֵי עַמָּם בֶּאֱמֶת.
הוּא
הד“ר יוֹסף חאַזאַנאָוויטש נ”י.
מאת
מוֹקִירוֹ וְאֹהֲבוֹ הַמַּכִּיר עֶרְכּוֹ הָרָם
המחבר.
כתפוח בעצי היער מצאתיך ידידי הרופא בין בני גילך אשר כרבם הפנו עֹרף לשפת עמם ויבעטו בה מרֹב טובה – לכן יקרת בעיני כל ישרי לב ונכבדת גם בעיני מאד, וָאקדיש לך את ספרי זה אשר אמצתני במו פיך להוציאו לאור לתועלת ילדי בני ישראל, בני העם אשר אהבת בכל לב ונפש.
קבלני ידידי ברצון מיד אוהבך אף כי מך הוא מערכך וגם מערכו – כי מגש הוא אליך בכל אותות האהבה מאת
ידידך היודע ערך רוחך
והמוקיר חין ערכך
הַמְחַבֵּר.
דבר לי אליך הקורא! 🔗
אף כי דַיְָה הַכְּתֹבֶת על השער להוכיח כי ספרי זה נועד רק לנערים, בכל זאת לא למותר אחשוב לי ולך לִשְׁנוֹת פה את אשר דברתי אליך בָאֵר היטב, בדעתי את רוחך, קורא עברי, כי יקל לך לפעמים לשכוחַ את אשר קראת לפני רגע בספר כתוב עברית; ובהיותך רָגיל תמיד לדַלג כאַיל אחרי מחברי ספרים כאלה, על הררי המליצה במקום ההגיון הנשגב והנעלה ולקרא בראש מכתב: “ענני אפל התנשאו על כנפי עלטה” “שפעת מים יטיפו עבי שחקים” או “שלג וכפור התחברו ונערמו כגבעות עולם” לכן בבֹאך אל ספרי פנימה ובראש מכתבי תקרא: “אתכבד לקרא אותך יקירי לבא להתעלס אתי ביום הֻלַדתי” “הנה בא אלי האיש הנצב לפני בזה”…. או “אגיל ואשמח מאד כי שב רעך לאיתנו” וכו', על נקלה יוכל היות כי תביט עלי כתרנגֹל על “בני אדם” ותשאלני כְּמִשְׁתָּאֶה: "הלזה תקרא ספר מכתבים?! ואיה ענני האֹפל, שפעת המים וערמות השלג והכפור, אשר יעלו סופרינו במכתביהם לענג עליהם את הקוראים?!…
על כן אקדים ואֹמר לך: לאט לי ידידי הקורא! אל נא באפך! גם אני אוכל לבא אליך בעב הענן ולכסותך בשפעת מים או במכסה שלג וכפור ממעיני המליצה אשר כבר דְלָחָתַם רגל השור והחמור ורגל מליצינו כותבי מליצות רמות ונשגבות כאלה לנערים קטנים – אך דע כי את הספר הזה ערכתי רק לנערים אשר זה עתה החלו כשרֹנותיהם להתפַתֵּחַ או לזקנים אשר כנערים המה בידיעת שפת עבר – ולהם לא מליצות פורחות באויר רק אֲמָרות טהורות ודברים כַהְוִיָתָן הנדברים מפה לאֹזן, דרושים בספרים כאלה למען יוכלו להוציא כל הגות רוחם על הגליון כאשר ידבר איש אל רעהו מבלי הרבות במליצות שלא לצֹרך. וזאת היא כל מטרתי: כי אם תחסר לאיש סחורה בחנותו, או כי יפשט לו בעל חובו את טלָפיו תחת תשלומים, או כי יקרה את סחורתו אסון בדרך ולא יקבלנה וברצותו לדרוש מאת סוחר פלוני את סחורתו הדרושה לו, לבקש מאת בעל חובו להשיב לו את כספו ולשאל מפי המשַׁלֵחַ מדוע לא קבל עד כֹה את סחורתו – לא יגבב דברים שאין בהם ממש לפני בֹאו אל תוכן הענין שהוא דן עליו, רק יאמר להראשון: “אבקשך לשלוח לי סחורה כזאת וכזאת”… ויבקש מאת השני: “אנא השב לי את כספי”… ויכתוב אל השלישי: “לפלא הוא בעיני כי עוד לא קבלתי עד כֹה את סחורתי”… וכה ידבר דבריו בשפה ברורה עד אשר יוציא במכתבו כל רוחו וישלימהו וישלחהו אל איש בריתו ובעל מסחרו מבלי הַלְאותו במליצות שדופות קדים ומבלי דבר אתו דברים שאין בהם עִנְיָן למקנה וקניָן ללא־עת וללא־צֹרך.
וכזאת עשיתי גם בספרי שבט סופר אשר נוכח עיניך! לא הלכתי בגדולות ולא גבבתי מלים מליצות תלויות בשערה כֵן במכתבי הרֵעים, וכֵן במכתבי המסחר, כאשר הסכינו מליצינו החדשים ורבים מהישנים לעשות בספרים כאלה, כי ידעתי למי אני כותב וכי הטוב שבספרי מכתבים לא ימצא מסִלות בלתי אם בין הנערים דורשי שפת עבר ולומדיה, ועל כן נתתי בו מכתבים לפי רוחם וסגנון קל ופשוט מאד השקעתי בהם למען יתקבלו הדברים אל לבם ולא תכבד עליהם העבודה ללמדם בעל פה בהיותם קצרים וקטנים מאד גם בכמותם.
הנה השמעתיך הקורא מה מטרתי ומה מגַמת פני בספר הזה! ואחרי דעתך כי רק לנערים נכתב מראשו ועד סופו, אקוה כי לא תאריך עוד אפך עמי על מנעי מליצות וצלצלי שְׁמַע ממנו; ואם לא רע לב אתה שעינך צרה בשל אחרים, אדמה כי עוד תודה לי שרב טוב צפון בו לילדי בני ישראל לומדי שפת קדשנו וכי במשך ימים לא כבירים תמצא ידם לכתוב מכתבים בשפה ברורה אם אך יהגו בספר הזה בשום לב כשנים שלשה ירחים, מבלי הניחו מיד לפני גמרם אותו מראשו ועד סופו.
גם במכתבי המסחר בחרתי לי סגנון קל ופשוט מאד למען ירוץ כל קורא בהם; ולבל יהיו על הלומד למשא, קשרתי מכתב במכתב וענין בענין עַד כי יַשְׁאירו אחרי הִקָרְאָם ציור נאמן מהליכות המסחר והמון תהפוכותיו ומרמותיו התלויות בו בלב הקורא, ויזהירוהו משחיתות פועלי און אשר הפכו את המסחר לבָמַת מַטבֵּחַ ולגיא־הֲרֵגה לְחַלָשִׁים מהם אשר לא ידעו להִזָהֵר, ושני הספורים “גולל אבן אליו תשוב” “וטוביה חטא וזיגוד מנגד” לא ילדי רוחי המה, כי אם מעשים נאמנים, אשר נקרו לדאבון לבנו ויאתיון לפני שנה בעיר ב… ואני רק הוספתי עליהם צבעים, אחרי שמעי אותם מפי איש סוחר נודע לשם בעולם המסחר אשר אותו קרה המקרה הראשון ואת אחיו – השני, למען יֵרָאו לפני הקורא כמו; וגם יתר המכתבים כמעט כֻלם נכתבו בידי ונשלחו אל סוחרים רבים מיד איש נכבד וסוחר בעירי – והם טובים מאֹד לנערים כמו מכתבי הידידות־להביאם אל מחוז חפצם בשפת קדשנו.
והנני מוסר פה מודעה לכל הסוחרים מביני שפת עבר, אשר אולי יחפשו וימצאו חטאים נגד חֻקי העסקים בספרי זה: כי לא ידעתי להמתיק בפי מרמה ולפַחַת רוח מַשְׁחִית באפני המסחר ולהנִיעַ המון גלגליו על כחש וכזב, עשק ונלוז כאשר הסכינו רֻבָּם לעשות בעולם המעשה חדשים לבקרים… להם אני מוסר מודעה: כי לא סוחר אנכי היום בעון אבותי… רק איש פשוט וגברא קטילא העלוּל לְהֵעָשֵׁק מידי הסוחרים אם יחננו ה' שנית בכסף לנהל מסחרים אתם… ואם חטאתי – יכפר ה' בעדי.
והנה אחרי אשר נדרשתי לאשר שאלוני רבים וכן שלמים ממכירי ואוהבי לתת ספר מכתבים לילדי בני ישראל, אף כי לא זאת היא מטרתי ולא זה הוא ישעי וחפצי בשפת עבר אשר אהבתי ואשר לה הקדשתי כל כֹחי ועמלי, אמרתי לא אֵראה את פני קוראי ריקם, ואזכה אותם בעשרה מכתבים נפלאים מאת החוזה הנפלא והנעלה אברהם מאַפו ז“ל אשר באו לידי מיד ידידי הסופר המהיר ה – ש… כי עוד לפני שלש שנים בהיותי בביתו בעיר ג…. ראיתים בידו ואוכיחהו על פניו כי לא הוציאם עד העת ההיא לאור, אך הוא ענני כי לא יוכל עשו זאת אחרי כי אם ידפיסם יגָלה לעין כל קלון אנשים אחדים אשר כִרכרו כפרעושים סביבות מאַפו ז”ל, ובהתאמצם לשאת חן וחסד לפניו מכל הסופרים הצעירים אשר באו אתו בכתובים, בזמן ההוא – השליכו עליהם שקוצים למען הבאישם במאפו ולהתכבד בקלונם, וחדשים לבקרים הריצו מגלות איכה, מכתבי עמל, מלשינות ודלטוריא למאַפו לשית איבה ביניהם ולהפריד בין הדבקים, ובין המֻכים בשוט לשונם, לשון אפעה, היה גם ידידי ה – ש… שאליו נכתבו תשעה מכתבים המובאים בספר הזה – ואחד אל ע – ז… שבו יוכיחהו מאַפו ז"ל על פניו בדבריו נמרצים על כי נוסף גם הוא על שונאיו לדבר עליו סרה ושם יאמר לו עם הספר: “נטה שלום להר־שלום כי ברכה בו”.
אולם בהיותי עתה שנית בג…. הפצרתי בה – ש… כי יתן על ידי את מכתבי מאפו ז"ל להוציאם לאור בספר מכתבַי, והוא נאות לי לזאת בתנאי שאכסה עדות האנשים האלה מבלי אשר יֻכַּר מַרְאֵיהֶם, וכזאת הבטחתיו, ועל כן לא הדפסתי בספרי גם את מכתביו אשר ערך אל מאַפו אף כי נעלים המה בערכם מאד ואינם אומרים אלא: הדפיסונו, לבל יתבררו ויתלבנו דברי הריבות לבֹשת מחרחרי הריב והחרפתם, והשמטתי גם ממכתבי מַאפו דברים רבים אשר יפיצו אור בהיר על עלילות המלשינים האלה אשר עוללו בשביל כבודם והנאתם… ועלי להעיר כי גם מהמכתבים האלה כמו שהם עתה, יִפָּתַח פתח כמחט סדקית להקורא הנבון אשר קרא את עיט הצבוע בשום לב, לראות ולהבין מדוע תֵרַאֶינה פתאם פנים חדשות בשני החלקים האחרונים בעת אשר לא נקוה להן ולא נחכה בֹאן – כי סִבות צדדיות לא שערן החכם ליליענבלום בעולם התהו1 אלצוהו להעלותן על גיא החזיון, כי עוד טרם נגמרו שני החלקים האחרונים יצא מאַפו במקרה מעולם האצילות ויהי לבעל נסיון בעולם המעשה: כי רָאָה בזמן מצער תהפוכות רבות באנשים אשר חשבם לאנשי בריתו האוהבים את אוהביו ויקלו את בוזיו – ועל כן יצאו ילדי דמיונו בשני החלקים האחרונים דחופים ומבֹהלים ואיש את רעהו יהדֹפו בצד ובכתף בלי כל סדר ומשטר ותמונות ותארים חדשים לָהֵמָה, – ועל דעתי נחוץ מאד כי יסיר ידידי ה – ש… את המסכה הנסוכה מעל מכתבי מאַפוּ הבאים בספר הזה בהדפיסו אחריהם גם את יתר המכתבים אשר בידו מאת הסופר הנעלה ההוא יחד את מכתביו אשר ערך הוא אליו, ואז תִוָדענה בקהל כל הנסבות אשר אלצו את מאַפו להעלות אורחים חדשים על גיא החזיון בשני החלקים האחרונים, ולכותבי תולדות גדולי ישראל בימים הבאים תהיה הרוָחה, כי אור חדש יֵרָאה להם על המון מעשים ועלילות אשר דפקו בסופר עברי יחיד בדורו ויחיד בסגנונו בדורות רבים שלאחריו – ואולי גם עד דור אחרון – לברא נפשות על נפשות ויצורים על יצורים, עד לבלי הָבֵּט כי ישחית פֹעל כַּפיו ויעורר עליו שוט הבקֹרת בעצם תקפו… ולא למותר יהיה למביני עברית קוראי ספרי מאַפו לדעת זאת.
גם מכתב גדול ונפלא מאד על דבר ישוב ארץ ישראל ושפת עבר וקיומה מאת הרב החכם הנעלה פרץ בן משה סמאָלענסקין אשר נשלח בעתו אל ה' א – ר ל – ץ, תלמיד ותיק בבית מדרש הטעכניק במאסקווא בהיותו עם הגולה בארץ הצבי, נתתי בספר הזה לענג עליו את הקוראים. המכתב היקר הזה יַרְאֶה אותנו את הכֹח הנפלא והנעלה הצפון בלב כותבו, כי גם בראותו את עמו עומד בשתי רגליו על עברי פי פחת ועיניו ישית לנטות בעפר מות, אשר הכינו לו מאשריו המתעים מבלי שמוע בקול צופיו הצועקים תמיד כל היום: “סורה מדרך שאול כי כל בָּאֶיהָ לא ישובון!” בכל זאת עוד לא הָשְׁלְכָה קרה בלבו למראה הנורא הזה לא סר כֹחו ולא מָט אֹמץ רוחו, כי אם עוד יוסיף און ועצמה לעמוד על המצפה ולהרים כשופר קולו אל עמו, אשר צרים מחוץ ואחים מבית גדרו ארחו וַיְעַווּ נתיבותיו, להזהירהו מן הרעה הנשקפת לו אולי עוד יִכְרֶה לו אזנים ושב ורפא לו! אמנם כן, גבור נערץ הוא האיש הנפלא הזה ברגשותיו הנעלות והנשגבות וברוח כביר אמרי פיהו, ובעלי רגש נפלא כמוהו – מלבד בעל המגיד וליליענבלום – אשר הקדישו כל כֹחם לדעה אחת והם נכונים כמעט להמית עצמם עליה, מעטים מאֹד בקרבנו וכמֹהם נספוק מאֹד אם עוד ירבו בישראל. כי לא ככל הגוים הוא הגוי הקטן הזה, כי אף אם אל דרך העמים למד ובאשורם אחזה רגלו ורבים בקרבנו צועקים כל היום “היו נהיה כגוים!” בכל זאת דָתָיו והליכותיו את גדוליו וחכמיו שונות מכל העמים, כי בעת אשר יוקירו המה את ההוֹוה יקדיש הוא את העבר ובעת שהם בונים היכלות כמו רמים לסופריהם וחכמיהם ונושאים אותם בצבים וכרכרות, יַציב ישראל אבן שַיש למצבת זכרון לסופריו אשר מתו באהל על ספרי השכלה ברעב, וגם האבן הזאת תֻצב בקולי קולות ותקָנה לֶחָכם השוכב תחתיה בפרוטות פרוטות אשר נדבו נדיבי עם אלהי אברהם!… ואחרי כל אלה התחזקנה ידי איש־הרוח הצופה ומביט בעינים פקוחות את גורלו בהוה ואחריתו בעתיד, כי יוסיף להפיץ מעינותיו חוצה לטובת עמו הבועט בו ובטובו וכשרונותיו? או היחזיקו בעלי הכשרון לימים הבאים במלאכה המקברת את בעליה בעת אשר בידם לפנות על ימין או על שמאל ולמצא אָרחות חיים ושלוה?!… איך אפוא לא נתפלא ולא נשתומם על הכֹח הנעלה הצפון בסמאָלענסקין כי אחרי חמש עשרה שנות עמל אשר מִנוּ לו ולהשחר אשר לא ראה ברכה ממנו, עודנו עומד על המשמר וככחו אז כחו עתה להוציא לאור את השחר ולהוציא את כל ספריו בהוצאה שלישית, ואחרי כל אלה עוד לא סָר כֹחו, לא רפו ידיו ואל נִחַר גרונו מִקְרֹא אל עמו כל היום כי יוציא למרחב רגליו אף אם יראה עין בעין כי צופיו עִוְרוּ עיניו ונערים תעלולים נוהגים בו והוא לא יחוש עוד את מכאוביו, כי כבר חדל להיות לו רגש כבעלי חיים מהמון החלָיים הרעים, הפצעים והחבורות אשר חִלוּ בו ידי צריו מחוץ ואחיו מבית?!…
אולם רב לי עתה רב לדבר בדבר הזה, כי עוד אשוב לדבר בו בקרוב במאמר מיוחד – רק זאת עלי להָעיר כי במכתבו של ה' סמאָלענסקין הבא בספרי זה יתנוסס רעיון נכבד ונעלה ועצה נפלאה מאין כָּמֹהָ על דבר שפת עבר אשר אם יִגשו אחינו בעלי הרגש להוציאה מן האפס אל היש, תביא במשך שנים אחדות תשועה גדולה לישראל, כי רב טוב צפון בה לעמנו בכלל ולשפת עבר ולסופרי ישראל בפרט. יתן ה' ומצאה מסִלות בלב אלה אשר בכֹחם להוציאה אל הפֹעל, או אז יש תקוה לאחרית ישראל והוא ושפתו יעמדו תמיד לנס עמים.
הנה השלמתי חקי בהקדמתי, ואתה, הקורא! קום קרא את ספרי זה, ואם לא תמצא אתה חפץ בו ושננתו לבניך הקטנים אם תחפוץ להורותם לכתוב מכתבים בשפת קדשנו בסגנון קל ופשוט מאד, ואני הנני מבטיחך כמורה מלֻמד ובעל נסיון כי אם יהגו בו בניך או בנותיך ירחים אחדים בשום לב עד אשר ישלימו חקם בו – אז יוכלו על נקלה למשוך בשבט סופר – ואתה תודני על ספרי זה כל הימים.
המחבר.
חלק ראשון: שמונים מכתבי ידידות ומשפחה 🔗
א.
שלום לך רעי היקר והנכבד!
אתכבד לקרא אותך יקירי לבא להתעלס אתי ביום שמחת גילי, הוא יום הולדתי אשר יהיה בעשרים וחמשה לירח הזה! כי בו תמלאינה לי חמש עשרה שנה והורי היקרים יעשו את היום הזה יום משתה ושמחה מדי שנה בשנה ויערכו שלחן מלא דשן, מעדנים ומגדנות וכל זְנֵי מרקחה לכל מכירי ואוהבי הבאים לשיש אתי משוש, כי מלבד אשר יום הולדת הוא לי, עוד הפליא ה' חסדו עמדי ביום ההוא לפני חמש שנים, ואתה שמע נא רעי את אשר קרני בו וידעת כי ליום טוב נקראת אלינו ושמחת משנה תשמח בי.
בצאתי ביום ההוא לפני חמש שנים מבית הספר, הלכתי לבקר את רעי N בביתו ולהשתעשע אתו בדברי אהבה כאשר הסכנתי, ויהי בשבתי שעות אחדות בחדרו ואין איש אתנו בבית, והנה קול חרדה עלה פתאם באזני מן החוץ: הוי הוי הצילו! חושו לעזרה! תבערה! תבערה! – כהלומי רעם מהרתי אני ורעי אל הדלת לדעת מה כל החרדה הזאת אשר נהיתה לפתע פתאֹם. והנה אהה! לשון אש תלהט את הבית מסביב ואין דרך לרדת מן המעלות ימין או שמאל, ותמרות עשן, זיקים ופיח עלו בפנינו ובאפנו עד למחנק נפש ונפול מתעלפים ארצה וכמעט לא נותרה בנו כל נשמה. עוד אני ורעי נאבקים את גלי אש לוהט ורואים את המות הולך וקרב אלינו, והנה איש לבוש שק טבול במים עלה בעד החלון וכגבור משכיל פרץ לו דרך בין תמרות עשן ואודים עשנים, ויעמיס אותי ואת רעי בחבל על שכמו ויוציאנו משם ביד חזקה ויציגנו ברחוב העיר בתוך המון רבה, וכמלאך ה' אשר נראה אל מנוח הלך מעינינו ועקבותיו לא נודעו לי ולאבותי עד היום אף כי חפשנוהו חפש מחֻפש לא אחת ולא שתים בכל העיר וסביבותיה.
הנה המקרה הזה קרני ביום הלדתי, לכן יחֹגו בו אבותי חגי משנה מדי שנה בשנה ואני ואחוזת מרעי קרואי המשתה, אוכלים ושותים וחוגגים עד חצות הלילה, אחרי כן נצא לקול עוגב במחול משחקים והורי היקרים מרננים אחרינו, ימחאו כף ויקראו הידד, ורק קול ששון, קול שמחה יעלה מביתנו עד עלות הבֹקר.
לכן כבדני נא רעי נגד כל קהל הקרואים ובֹאה גם אתה לשיש אתי משוש כחֹק רעים אהובים היודעים להוקיר איש את אחיו, ואני הנני נכון לקדם פניך באהבה וכבוד כאשר לך יאתה.
אוהבך המחכה לך בכליון עינים….
ב.
לרעי היקר שלום שלום!! (מענה).
יקרת רעי היקר בעיני נכבדת וכל חפצים לא ישווּ באהבה אשר אהבך, ועל כן דעת לך נקל כי בכל נפשי ומאדי הנני חפץ לבֹא להתעלס אתך בחג הלדתך ולשמח אותך ואת הוריך היקרים כאשר בקשתני במכתבך; אך לדאבון לבי לא אוכל הפעם למלאת חפצך הקדוש לי תמיד, כי יַסֹר יסרני יה ואחי הבכור הוּכַח במכאוב על משכבו זה כשבועים ימים ומחלתו עזה ואנושה, ואני בכל משך ימי מחלתו שומר אנכי לראשו להפוך את משכבו בחליו, להיטיב מראשותיו ולהשקותו סמי מרפא כפקֻדת הרופאים, וגם הוא לא ירף ידו ממני רגע ולא יתנני למוש ממטתו ויקצוף על כל איש זר הקרב אליו. – בהיותי במצב נורא כזה, בלי שפק תבין רעי היקר כי גָלה כל גיל ממני ובסוד משחקים לא אוכל לבא כי לשמחה מה זו עוֹשָׁה? – יתן ה' וקם אחי מחָליו ואז נשמח שלשתנו בחג הֻלדתך בשנה הבאה שמחה משֻלשת, ואתה התפלל רעי לה' כי כאשר הצילך מיד להבה לפני חמש שנים, כן יציל עתה את אחי מאש התֹפת אשר הבעירה בו מחלתו, וה' ישמע בקולך ושלח עזרתו מקֹדש לאחי הכואב כחפץ ידידך ואוהבך המברכך ביום הֻלדתך בכל טוב ושלום…
ג.
ישפות ה' שלום לך רעי היקר! (במלים אחרות)
אהבתיך רעי מישרים כי חמודות אתה לי ואחד מצאתיך בין כל רעי ואוהבי נאמן בבריתי מאז הכרתיך. לכן צר לי מאֹד כי לא אוכל בֹא אליך לשוש אתך משוש ביום שמחת גילך, כי אחי היקר חלה את חליו זה כשני שבועות, ומבלעדי אין איש אשר יסעדנו על ערש דוי וִיכלכל מחלהו, כי חֹם קדַחְתוֹ מסך בקרבו רוח עועים ויך אותו בשגעון, עד כי לא יתן את כל איש לגשת אליו ולגעת בו, ורק אני נשאתי חן וחסד לפניו מכל בני הבית, ומאז חָלה, לא ירפני עד בלעי רֻקי; עלי להפוך את משכבו, להיטיב לו גֵהה ולהשקותו השקויִם, אשר כל אלה יגזלו זה כמה את מנוחתי ביום – ושנתי בלילות, ומי יודע עד מתי תִמָשֵׁך העבודה הזאת לי? ובדעתך עתה, רעי, את מנת מִדָתִי בימים האלה, בלי שפק דעת לך נקל כי לא אוכל להשלים חפצך: לבא ולהתעלס אתך בחג הולדתך, כי עתותי מכורות להחולה ואין לבי פונה אל כל עֹנג וששון כי ערבה לי כל שמחה וכל עֹנג כנגע בעיני. העלני ידידי על ראש שמחתך והעתירה נא בעד אחי אל ה' אשר שלח את מלאכו להציל אותך מעבור באש מתלקחת, כי ישלח דברו וירפאהו מחֹם קדחתו, ואז נשמחה ונגילה שלשתנו בחג הֻלדתך בשנה הבאה שבעתַיִם ונעשה הלולים כחפץ ידידך, אוהבך המברכך בשנות חיים ושלום…
ד.
רעי היקר אישון עיני! (באופן אחר)
הֵא לך ידידי תשורה לחג הלדתך! אותה תראה, אך פני לא יֵרָאוּ – כי ביום ההוא בערב חג הֻלדתך יהיה גם לאבי ולאחותי הצעירה, ובלי שפק תבין כי שמחת משפחה קֹדמת לשמחת רֵעים – ובכל זאת צר לי מאֹד כי לא אוכל בֹא אליך לשמוח אתך בנשף חשקך, כי יקרה לי אהבתך מאֹד ונפשי גחלים תלהט להראותך אות־אהבתי ביום רנה וישועה! אך מה אעשה, ומקרי הימים כבר קדמו להפרידנו ביום הזה מקדם קדמתה, כמו צרה עינם בנו בדעתם מראש את השמחה אשר נשמח איש באחיו בהיותנו יחדו – ומי בפניהם יעמוד? שמח רעי ביום הלדתך ואל תשכח את אחיך כאשר לא ישכחך הוא ביום שמחתו…..
ה.
שלום וכל־טוב לך רעי היקר!
אל תשת עלי חטאת כי מנעתי דברי ממך עד היום, כי טרדות שונות הקיפו עלי יחד ולא נתנוני להשתעשע אתך בדברים אף כי זה הוא כל ישעי וחפצי מאז הכרתיך: כי אבי ואמי עזבוני ויסעו בדרך רחוקה לשמוח את אחד פקידינו הנאמנים ביום חתונתו, ועלי היתה כל עבודת הבית. ואתה הלא ידעת רעי, כי בית הורי הומה כל היום מאדם רב, זה בא ושואל על דבר מקנה וקנין, זה – על דבר שטרות וזה – על דבר כסף ועלי היה לענות לאיש איש על שאלתו, ובלי שפק תבין רעי היקר, כי בהשתרג עלי טרדות כאלה, לא יכֹלתי לענותך על דבריך הנעימים אשר הרנינו את לבבי ככנור נעים ביד יודע נגן; וגם עתה בשוב הורי היקרים אל ביתם לא אוכל להכביר אליך מלים כחפצי, כי עבודתי רבה בלמודים ועוד מעט ויבא המורה אשר הפקיד עלי אבי בטובו ללמדני את השפה העברית ועלי עוד להכין את הלקח למען הפיק רצון ממנו; כי יקרה לי שפת עבר מכל הון לכן אהגה בה בשום לב ובנֹעם לקחה אשגה תמיד, כי היא שארית כל מחמדינו בימי קדם, ואשרי העם ששפתו לא מתה במות כח עלומיו, כי הוא עוד פרֹח יפרח לעת קץ או לא יסוף למצער עד דור אחרון. ובכן גם אנכי כבן נאמן להעם אשר כבר סָעֲרָהו רוח משחית מארץ ממלכתו זה כאלפים שנה, אחשוב עלי לחובה ללמוד את השפה הקדושה מורשת אבותינו משנות קדם לאות כי עוד שרש בארץ גזע עמנו ולא יחדל מהיות גוי גם בימים יֻצרו. ואך אז כאשר אעשה חיל בשפה הנשגבה הזאת עדי אוכל להוציא כל הגות רוחי על הגליון מבלי הַרְגֵּשׁ כל מחסור במלין והעט יהי ציר נאמן להרעיון – אך אז אפתח שפתי עמך ופקדתיך במכתבים משלומי עוד טרם תדרשני. היה שלום וצלח בכל אשר תפנה כחפץ אוהבך הנאמן…..
ו.
רעי היקר בחירי רצתה נפשי! (תשובה)
שמחתי מאד באמרך לי כי תהגה בשפת עבר בשום לב, כי אמנם גם אנכי כמוך הקדשתי כל כחי לשפה הקדושה הזאת בדעתי את כל הטוב הצפון בה לאיש יהודי, חובב עמו וצור מחצבתו, ואת החובה הקדושה המוטלת עליו להגות בה ולהבין רוממותה וחין ערכה. אך באמרך כי לפני השתלמך בשפה הזאת יהיו דבריך אלי מעטים בדמותך כי הֲגוֹת דרוש לך יותר מִכְּתוֹב, בזאת שגית אענך ונהפוך הוא: “כלל גדול בשפות שאינן נקנות ללומדיהן אלא ע”י כתיבה" לכן אם לא תעמול לכתוב הרבה, לא תשתלם בכל שפה ולשון שאתה לומד. גם אנכי בראשית למודי זחלתי ואירא לכתוב מכתב בשפת עבר פן אהיה לבוז בעיני קוראי דברי, ועל כן אמרתי לרעי בכל עת: “הרפו ממני עד אם אדע את השפה לכל משפטיה ואז אכתוב אליכם הרבה!” אך אחרי כן ראיתי ונוכחתי כי בלי כתוב וחשוב מה לכתוב, לא תכה השפה שרש בזכרוני אף אם אהגה בה יום ולילה בלי הרף, ואז החלותי להריץ מכתבים לרעי ומכירי ולכתוב גם ספורים אשר בדיתי מלבי; והנה אף כי בראשונה חַשְׁתִּי רפיון גדול ברעיוני וגם המלים לא השפיקו לי להלביש את הרעיון מחלצות למען יתיצב בלבוש טהור לעיני הקורא ולא ימצא רבב על בגדו – בכל זאת אחרי אשר נסיתי לכתוב הרבה מבלי שית לב אם עֵטי יתהלך במישרים או במעקשים אחזה רגלו, עשיתי לי עתה בשפת עבר את החיל אשר תראינה עיניך! וכבר ראו מכתבי חכמים ויהללוני ומביני עברית – ויכבדוני. לכן עצתי אמונה לך כי תקדיש שתים שלש שעות ביום לכתוב מכתבים וספורים בשפת קדשנו מכל אשר יעלה על רעיונך ותשלחם מדי שבוע בשבוע אלי, ואני באהבתי אותך אשים עיני עליהם והורותיך לַהֲנָפָה את דבריך בנפת ההגיון ולהבר את הפסֹלת מתוך הבר ואת הבר – מתוך הסֹּלת. ותקותי חזקה כי במשך ימים לא כבירים תעשה חיל בשפת קדשנו עד כי תוכל להוציא בה כל הגות לבך בדברים חוצבים להבות אש קֹדש ויודוך ישרים כי הגדלת לעשות! קבל עצתי ותברכני.
אוהבך הנאמן…
ז.
לידידי ורעי הנבון רב תושיה ובעל כשרונות שלום וברכה! (מענה)
עצתך הנפלאה לקחה את לבבי, כי אמנם רב טוב צפון בה למבקש דעת כמוני, אך צר לי כי דלו רעיוני מאֹד ולא אדע מה לכתוב ועל מה להטיף מלתי, וגם לעתים רחוקות כי יתגנב איזה רעיון אל לבי, אין כחי בשפתי להביע אותו כמו, ובכן ישאר כמעין חתום בקרבו ולא אוכל להוציאו ברב כח החוצה ולהלבישו מלים כמדו. וזה הוא, לדעתי, חסרון לא יוכל להמנות; ועל כן סַבּוֹתי אל לבי ליָאש מכל חזיון מַזהיר אשר ברעיון לב יסודתו ואל מלאכת ההעתקה שמתי פָני. קניתי לי את הספר ראבינזאהן בשפת אשכנז והנני מעתיק אותו לשפת עבר, ומורי הנבון יתקן בו את כל השגיאות אשר יפליט עטי מקֹצר דעת, וכמעט מחציתו כבר נעתקה בידי. ועתה יקירי הֵא לך בזה את שלשת הפרקים הראשונים מהעתקתי למען תתבונן בם והגדת לי משפטך עליהם. והיה אם יפיק פעלי רצון ממך, ושלחתי לך בכל עת ילדי נכרים עטופים בגדי ציון לשעשע את נפשך, עד אשר יחנני ה' בלשון למודים וברא לי ניב שפתים ורעיון לב לכתוב את אשר יהגה לבי בשפת קדשנו, ואתה תנחני עד העת ההיא בעצתך והורותני מה לזרות ומה להבר, מה לרחק ומה לקרב וממנה לא אסור ימין או שמאל.
אוהבך בלא לב ולב…
ח.
שלום לך רעי מחמד לבי עד העולם! (תשובה)
כאשר אחזה לי לא בַנְתָּ, רֵעִי, לְרֵעִי, ועל כן עשית את ההפך מאשר יעצתיך, כי אני רעיוני לבך יעצתיך לכתוב, ואתה שלחת לי רעיוני זרים לבושים בגדי ציון אשר כנזם זהב באף חזיר המה להם, ונוראות נפלאתי על מורך אשר לפי דבריך נבון דבר הוא, כי ירשך לשפוך אבני קֹדש על אשפה ודֹמן ולא ישיב אל לבו כי שתים רעות יעשה עמך בדבר הזה! כי מלבד אשר מלאכת ההעתקה תטיל עצלות מאין כמֹהָ ברוחך לבל תמריא במרומי המליצה במקום הרעיון הנשגב עד עולם; עוד תשימך לנלעג לשון בשפת קדשנו עד כי לא תֻכר עד מהרה בפיך אם שפת ציון או – צֹעַן היא. כי למלאכת ההעתקה יצלח רק האיש אשר כבר בא עד תכונת השפה ויבין משטרה והליכות דרכה לכל חֻקות ההגיון ומשפטיו כמתכֻּנתם, כי אז ילביש רעיון המחבר לבוש לפי מדיו ויותר בו גם סרח עודף אשר אל אדמת ישראל יגיע. אך אָל למתחילים העתקות! כי הנער אשר זה החִלו לדרוש את השפה ולא ידע עוד משטרה והליכות דרכה בקֹדש כי יתאמץ לאחֹז באשורי המחבר אשר ממנו יעתיק, יברא לו בין כֹה מבטאים זרים אשר לא יתאימו את רוח השפה, וכֹּה יהפוך לאט לאט את הודה למשחית עד כי באחריתו יהיה נלעג לשון ולא יוכל לכתוב שתים שלש דלתות בשפת עבר כמשפט. ומדוע בחרת לך גם אתה דרך כסל כזה בעת אשר לאל ידך לדלות מי תבונה ממקור הרעיון והמחשבה?! האמנם דבר קשה הוא ממך לכתוב כל מראה עיניך על הספר בדיו? ומדוע לא תשיב אל לבך כי מלאכת ההעתקה עוד קָשָׁה שבעתים והיא גם ללא יועיל?! האמן לי רעי על דברתי כי שלשת הפרקים מהעתקתך אינם שוים בנזק העת אשר בלותָ אתה לכתבם ואני – לקראם; כי מה אחזה בם? רק מלות עבריות כאבני גיר מנפצות וקרועות לשבעים ושבעה קרעים וַהֲרִיחָן בשפת אשכנז! הלזאת שפת עבר תקרא?! הניחה ידידי את מלאכת ההעתקה לאחרים כי לא תהיה תפארתך עליה! ואם יכבד ממך להתנשא על כנפי הדמיון ולברא חזיונות ברעיון לבך, בקש את מורך כי יקרא עמך ספרי מאַפו וסמאָלענסקין, שירי מיכה וגאָרדאן ויתר דברי חכמים וחדותָם וִיבָאר לך רעיוני רוחם במתק שפתים וברוח משפט לכל חֻקי הבקֹרת הנאמנה, אז יתפתחו כשרונותיך ועל נקלה תוכל למשוך בשבט סופר מבלי הֵאָלץ לשים אל ההעתקות פניך. אך זכור ואל תשכח את דברי במכתבי הקֹדם כי אין כל שפה נקנית לדורשיה אלא ע"י כתיבה; לכן אם עוד לא תוכל לכתוב רעיון לבך, כתוב רעיוני אחרים, קחה לך את ספרי החכמים הנזכרים וקרא אותם בשום לב ואל תניחם מידך עד אשר יהיו אתך בכתובים, ואז תראה עין בעין כי תמצא ידך להגביה עוף על כנפי הדמיון כחפצך, ויצא לך שם במליצי שפת עבר וכל קוראי דבריך חן חן יענו לך וגם אני אקרא הידד כי הגדלת תושיה.
והנני רעך אוהבך בלב נאמן…..
ט.
ידידי הנכבד!
זה עתה שבתי מדרכי וכל רעי ומכירי באים לשאול לשלום לי ויצהלו לקראת באי, לכן אם יש את נפשך לבֹא אלי לבקרני בביתי, עשה זאת אפוא תכף כי חדשות אגיד לך אשר תשמחנה את נפשך מאד וגם מהן תבֹאתך טובה גדולה מאין כָּמֹהָ. כבדני עד מהרה ובא אלי בשעה השניה אחר הצהרים כי לבאך יחכה.
ידידך ואוהבך…..
י.
ידידי הנכבד! (תשובה)
צר לי מאֹד כי לא אוכל בֹא אליך כחפצך, כי אש קדחת נשקה בי זה כשלשה ימים, והרופאים צוו עלי לבל אצא מפתח ביתי החוצה. לכן כבדני נא אתה ובֹא אלי לבקרני בביתי היום לפנות ערב, ותקותי חזקה כי לא תמנעני מכבוד הזה ובֹא תבֹא אלי כחפץ.
ידידך ומכבדך בערכך הרם….
יא.
ידידי הנכבד! (במלים אחרות)
מאד ידוה לבי כי לא אוכל להשלים חפצך ולבא אליך כאשר בקשתני, כי חֹם דלקת ילהט קרָבי זה כמים אחדים ופקודת הרופאים עלי חזקה לשבת בית עד אשר ירוח לי. כבדני אתה ובֹא אלי היום בערב והיה בידך גם שכר “בקור חולים”, ואני הנני מחכה לך בכליון עינים.
ידידך ואוהבך בלב נאמן….
יב.
ידיד יקר!
בעוד שלשה ימים הנני נוסע לעיר וו… לֵרָאות את פני ידידי נ… אשר זה יותר מחמש עשרה שנה לא ראיתיו גם לא פללתי לראותו. לכן אם תחפוץ גם אתה לְהֵרָאוֹת אתו, הודיעני זאת תכף וחכיתי לך בעירי ונסענו יחדו. לפי רֵעי עליך לנסוע עמי, כי הוא חפץ מאֹד בְהֵרָאותך ועל נקלה יוכל היות כי יקחך אתו לא… ונתן לך יד ושם בביתו ותאֻשר לנצח, כי הוא עשיר גדול ורב אוצרות, ונכסים רבים לו בארצות רבות ובכל זאת לא בָזה ולא שִקץ עֱנות עני ולא גבה לבו בעשרו, ובכן תוכל לקוֹת כי אם תגלה צרתך באזניו ותספר לו את כל התלאה אשר מצאתך עד היום, ואספך ברחמים אל ביתו ושכחת כל דאגה ועצבון.
הודיעני עד מהרה את תשובתך כי מחכה אני לה בעינים כלות
ידידך ואוהבך לנצח….
יג.
ידיד יקר ונכבד! (תשובה)
מכתבך שמחני מאד, ועוד ביום הזה לפנות ערב הנני נוסע אליך למען נעשה דרכנו לוו…. להראות את פני נ… אשר גם מבלעדי תקותי להוָשע על ידו, הנני חפץ לראותו ולדבר עמו, כי ידעתיו עד היום לאיש ישר וטוב לבב מאין כמהו, ומה ישמח לבי בהוכחי כי הכסף לא שנה טבעו ולא הקשה את לבו כאשר כן יקרה חדשים לבקרים! חכה לי כי בֹא אבא אליך ביום השלישי בערב.
ידידך ואוהבך בכל לב….
יד.
רעי יקירי מחמד לבי! (במלים אחרות)
מכתבך היה לי לעֹנג נפש, ועוד ביום הזה ארים פעמי אליך, למען נסעָה יחדו לוו…. לִרְאוֹת את פני נ…. ידידנו אשר גם מבלי תוחַלתי לְהֵעָזֵר על ידו, אתאוה מאד להשתעשע בחברתו; כי מאז הכרתיו ידעתיו לאיש אמונים ולטוב המזג מאין כמהו, לכן נכספה נפשי מאֹד לדעת אם לא הָפַך עָשרו את לבו, כאשר נראה זאת בבֹּקר בבֹקר. חַכֵּה לבֹאי ביום השלישי בערב.
ידידך ואוהבך הנאמן בבריתך….
טו.
שלום לך רעי הנכבד!
הנה בא אלי היום האיש הנצב לפניך בזה, ויביא בידו מכתב מאת ידידי נ… נ… אשר יעיד עליו כי איש ישר ותם דרך הוא, ויבקשני כי אתמך בימינו ככל אשר אוכל, והנה בהיות היום מצבי מֹרה מאֹד, לכן אשלח את המכ"ז הנכבד אליך ואבקשך כי תואל בטובך לקרב אותו כרע וכאח לך, כי איש ישר הוא וברכה בו. ובדעתי אותך לאיש אוהב אדם אשר כל עמל ועבודה לא יפריעוך מעשות צדקה וחסד, לכן אקוה כי תתמוך בימינו במשען כסף כפי אשר ידבך לבך הטוב, עד אשר ימצא לו בית נכון בעירך לכלכל את נפשו בלחם, כי איש אמונים ובעל כשרונות נפלאים הוא, ואם אנשי לב כמוך לא יתמכו בידו המטה – והיה בם חטא.
ידידך ואוהבך….
טז.
רעי היקר והנכבד! (באופן אחר)
הנה האיש המושיט לך את מכתבי זה, הוא אחד מבני העליה המעטים מאד בימינו, כי מלבד ידיעתו הגדולה והרחבה בכל מקצועות התלמוד ונושאי כליו, עוד עשר ידות לו בכל חכמה ותושיה, והוא מדבר צחות בחמד שפות ויודע גם חכמת החשבון על בוריה. אך “לא לחכמים לחם” אמר החכם, והמאמר הזה נתקים גם בו. כי נודד הוא זה כמה ללחם ולא ימצאנו ומצבו רע מאֹד. לכן אפנה הפעם בבקשתי אליך כי תקרב את האיש היקר והנכבד הזה כמו נגיד ותתור למענו מעמד באחד בתי המסחר הרבים מאֹד בעירך לבל יוסיף לנוע עוד מעיר לעיר באפס תקוה; כי ראוי הוא האיש הישר הזה לְהִתָמך ולהֵעָזר על ידי ישרי לב ואנשי חסד כמוך, ועל טוב לבבך נסמכתי כי לא תמנע הטוב ממנו בהיות לאל ידך לעשות דבר־מה לטובתו, כי איש טוב אתה ולך נאוה מאד מעשה הצדקה והחסד.
אוהבך מוקירך ומכבדך……
יז.
רעי כאח לי! (תשובה)
כאיש אבד עצות אנכי ולא אדע מאין אביא עזרה לאיש אשר המלצת עליו במכתבך היקר, כי המסחרים פה ירדו עשר מעלות אחֹרנית ואין דורש ומבקש לפקידים ואנשי משמרת בכל בתי המרכֹלת אשר בעיר, ואם אמרי אתמכהו בימין צדקי אני, הנה לא ירשני מצבי היום לעשות כזאת, כי גם בי נגעה יד הזמן וַתֵּך את בית מרכֻלתי לרסיסים ומה איפוא אעשה לָאיש ההוא? לכן אחלי, ידידי, כי תכתוב מכתב לאיש ההוא ותיעצהו לנסוע אל העיר…… למען פרק מעל צוארי את העֹל הכבד הזה, כי כבר היה עלי לטֹרח, ואני בטוב לבבי לא אוכל לשלחהו מביתי אף אם יכבד עלי למשנה – ומה תהי אחרית הדבר?!
עשה זאת אפוא תכף והסירה מעלי את המשא הכבד אשר העמסת על צוארי ללא־עת, כי בכל חפץ לבב תמכתי בידי בני עֹני בעת אשר יכֹלתי, אך לא עתה כאשר קצרה ידי מהושיע גם לנפשי. ואתך ידידי הסליחה!
אוהבך בלב נאמן….
יח.
רעי היקר! (במלים אחרות)
צר לי מאד כי קצרה ידי מהושיע את האיש אשר דברת עליו טובות במכתבך האחרון, כי מלבד אשר רבים מבתי המסחר סֻגרו פה על מסגר מאפס עבודה ומעשה, עוד הֻכה גם סַחְרי לשבבים, ואין כחי בי לאספהו אל ביתי ולכלכלהו גם בלחם צר ומים לחץ. לכן אבקשך, ידיד נכבד, כי תכף בקבלך את מכתבי זה תריץ מכתב אל האיש ההוא ותיעצהו לעזוב את עירי ולנסוע ל…. כי אני כבר נלאיתי נשא טרחו ומשאו, וטוב לבי לא יתנני להשיב את הדך הזה נכלם מפני אף אם יכבד עלי פי שנים. לוא יכֹלתי לעזרו, כי אז עשיתי זאת בכל תאות נפשי, כי זה דרכי תמיד להיטיב לכל איש, ומה גם לבני עֹני ומֻכי אלהים! אך מצבי רע היום מאֹד ומאַיִן אביא עזרו? המן הגֹרן או מן היקב? אקוה כי תמלא את אשר בקשתיך ולא תסב לי מכשול לב ומפח נפש חנם.
ידידך ואוהבך…..
יט.
שלום וברכה לך רעי היקר!
זלעפה אחזתני לקרא את מכתבך המלא קינים, הגה והי על כל גדותיו, כי לא רק על גורלך ידוה לבי, כי אם גם על אשר קצרה ידי מהושיעך ביום אידך. כי סמכה עלי חמת אדוני באשמת איש בליעל אשר הסיתהו בי לבלעני חנם, ויגרשני בחרפה מבית מרכלתי ומטה לחמי נשבר. בעת צרה כזאת, בלי שפק דעת לך נקל כי אין כחי בכיסי לתמוך בידך המטה כבימי קדם – אך מאשר צר לי מאֹד לעמוד על דמך, לכן אשלח לך בזה סך…. כסף אשר לויתי מאת אחד מרעי אשר בטוב לבבו ימשכני חסד ביום צרתי, ואתה קוה, ידידי, כי לא יארכו ימי עניך, כי אם אך יתן אלֹה תקותי הנשקפת לי עתה מרחוק, אז אמשוך גם אותך אחרי ומכל צרותיך תִוָשֵׁעַ. קוה ידידי לטובה כי יקרה התקוה לעני ונכה רוח מכל הון.
אוהבך הנאמן בבריתך…..
כ.
לרעי וידידי מנער!
צר לי מאד כי אחרי דומיה ממֻשכה אשר שררה עד כֹה בינינו, הנני נאלץ לשאת עתה על שפתי דבר מר אשר דֵי כֹח בו לדכא כחלל רוחך ולמחץ לבך עד אין מרפא, כי גיסך היקר אשר כרע כאח התהלך עמנו, איננו עוד אתנו, כי לקח אותו אלהים אתמול בשעה השניה אחרי חצות היום! אהה – השאת והשבר כתמם יחד באו עלינו ומי ינחמנו?! מי מלל לפני שלשה ימים כי אשב עתה נפעם ונדהם לערוך אליך מלים על דבר מות האיש היקר והנכבד הזה! – אך כה אמר ה' ומה אֹמר אני ומה אדבר? או לי ואוי לנפשי, כי מבין זרֹעתי חטף המות האכזר איש יקר בדמי ימיו ויך בית על יושביו חרם! לפני שלשה ימים בשבתי בבֹּקר בבית אחותך כפעם בפעם, והנה אישה אלוף נעוריה בָא סר וזָעף הביתה ויפֹל עָיֵף ורפה כֹּח על המטה ובקול דממה דקה לחש באזני: “מהרה חיש לרופאים כי אחזני השבץ וכל עוד נפשי בי!” בלי שפק תבין רעי, מה פג לבי ומה נבהלה נפש אחותך לשמוע דברים נוראים ומרים כאלה מפיו; ועד ארגיעה יצאו דחופים ומבהלים מן הבית וַנַבהיל שני רופאים אל גיסך הכואב – אך אהה! הם אמרו לחייו נואש ולא הצליחו לשובב רוחו אליו, כי מחלתו הלכה וגברה, ואתמול אחרי הצהרים תקפהו המות לנצח ויחטוף אותו מבין זרֹעותי. אוי לי על שברי! את הרגעים הנוראים האלה לא אשכח לנצח, ותמונת גיסך לפני מותי תרחף נוכח פני תמיד ועד יומי האחרון תמָאן הנחם נפשי, כי גדול כים שבר אחותך במות אישָׁהּ מחמל נפשה ואין קצה למכאובי פרי בטנה אשר נותרו יתומים אין אב בימי ילדותם! על שבר אחותך הָשברתי קָדרתי ועד אלך ואינני אָח אהיה לצרתה ורֵעַ – למפח נפשה ועִמה יחד אבכה תמרורים ולא אתן פוגת לבת עיני כל ימי צבאי, כי איום ונורא שברה – ומי יכילנו!
מהרה נא להריץ מכתב תנחומים לאחותך או בֹא אתה אליה, כי נמוגה היא בים דמעותיה.
רעך הכותב דבריו בדמעות עיניו…..
כא.
רעי היקר והנכבד!
היום יחֹגו בני ישראל את חג הפורים לזכרון התשועה הגדולה אשר עשה ה' לאבותינו בימי מרדכי ואסתר בקום צר ואויב לכלותנו. לכן אשלח לך רעי היקר מנה קטנה למזכרת הנצחון הגדול אשר נצחו בני עמנו את אויבנו בנפש בקול בוכים וזעקתם, כחֹק לישראל מאז. ואתה קבלנה ברצון אף כי ערכה מצער הוא, כי לא אל ערך התשורה רק אל רגשי לב מגישה בהשלחה על הרע הנאמן לשית לב ואותה אגיש לך בכל רגשי אהבה וכבוד, לכן תקותי בי כי תשעה אל מנחתי אף כי דלה היא ותאָר פניך אלי – ותרצני.
אוהבך כנפשו….
כב.
רעי היקר!
לפני הפרדך מעלי הבטחתני להודיעני דבר משלום רעי נ… אשר זה כשני ירחים יתהפך על משכבו בחליו בבית החפשית אשר בעירך, ואתה לא שמרת מוצא שפתיך ותביא מבוכה גדולה לנפשי, כי לבי חרד עליו מאֹד מאז שמעתי מפי הרופא כי דלקת נוראה התלקחה במוח עצמותיו בדעתי כי המחלה הזאת קשה היא כשאול. אנא ידידי! מהר והודיעני אם שב רעי לאיתנו, או… אל תפתח פה לשטן! .. לבי נשבר מאד לאסון רעי זה, כי אני ידעתי את מכאוביו ומצוקותיו מנעוריו עד היום. בבית מלא כל טוב נולד והורים עשירים גדלוהו ויפנקוהו מנער ולא חסרו את נפשו מכל טובה – אך פתאֹם הסתירה ההצלחה פנים מהוריו ובכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה, ומרֹב דאגה ועצבון אשר הקיפו על אביו, חלה מחלה אנושה ואחרי אשר התהפך יותר משני ירחים על משכבו בחליו תקפהו המות לנצח ואמו נשארה בעירֹם ובחֹסר כֹל, כי נקשו נושים לכל אשר לה וינַצלו את ביתה במות אישָׁה, והיא מרֹב יגונה וכעשה נפלה למשכב אשר לא קמה עוד ממנו ורעי נותר גלמוד נעזב בלי כל תקוה טובה לאחריתו, ובראותו כי נשבר מטה לחמו, עזב את עירו וילך לנוע על פת לחם באשר ימצא, ויהי בהיותו בדרך פגעוהו צנים, כי לא היתה לו כסות בקרה וכל עוד נפשו בו בא אל עירי ויפֹל למשכב, כי דלקת־הריאה נשקה בחזהו, ואני סעדתיו על ערש דוי כל ימי חליו, והנה אף כי קם אחרי ירח ימים מהמחלה הנוראה ההיא, בכל זאת לא נרפא ממנה כליל, כי היא השאירה לו אחריה שִׁעוּל עז וחזק ותשימהו לאיש עלול לכל מחלה ומדוה, ועתה בבֹאו אל עירך נפל שנית למשכב, ומי יודע מה היתה אחריתו? לכן אבקשך ידידי כי תודיעני תכף דבר משלומו, אל תכחד ממני מאומה! ואם לא יבֹאני מכתב ממך בעוד חמשה ימים, אז אדע נאמנה כי רעי הלך בדרך אשר לא ישוב עוד ממנה ובכיתי לו.
ידידך המחכה בכליון עינים למכתבך…
כג.
רעי היקר והנכבד! (תשובה)
אגיל ואשמח מאד להודיעך כי שב רעך לאיתנו ועוד מעט יצא מבית החולים בריא אולם לשמחתי ולשמחת לב כל מכיריו אשר דאגו לו כל ימי מחלתו. ועתה שאלה אחת אני שואל ממך אשר אקוה כי לא תמנענה ממני, כי לטובת רעך היא אשר לשלומו אתה דואג: הנה בהיותו לפני שנה בעירך נודע לו איש מסכן ושמו נ…. נ…. אשר אמר לו כי מבקש הוא משמרת פקודה באחד בתי המרכֹלת וכי רק כסף כעשרים שקל יחסר לו לשחד בו את ראש הפקידים לבל יפריע את אדונו מאסוף אותו אל ביתו. בשמחת לבב הוציא רעך את שארית כספו מצלחתו ויתננה לאיש המסכן ויאמר לו: “הא לך את הכסף הדרוש להצלחתך! וכאשר ירחיב ה' את גבולך והשיבות אותו אל יד האיש אשר אַראך”. – והנה עתה בקום רעך מחליו דרוש לו הכסף הזה לחזק רפיון גוו ולא ידע איפה יבקש את האיש הנעזר בכספו, כי נעלם ממנו שם האדון אשר ספחהו אל ביתו. לכן אבקשך בשמי ובשם רעך כי תואל בטובך לבקש את האיש ההוא בעירך, ואם תמצאהו תַרְאֶה לו את המכתב הזה ודרשת ממנו את הכסף אשר הלוה אותו רעך – ואקוה כי השב ישיב לך תכף את אשר לקח ממנו, וזאת תֵחָשב לו גם לצדקה, כי בכסף המוּשב תמצא ידו לחַזק רפיון גוו המט לנפול מֵחֳלי ומדוה למען יוכל למצא נתיבתו בשובו לאיתנו.
תקותי חזקה כי לא תמנע טוב מרעך בהיות לאל ידך לחלצו בדבר קטן כזה מן המצר, והוא לא ישכח חסדך לנצח.
אוהבך הנאמן…..
כד.
רעי היקר והנכבד! (באופן אחר)
מות בפי ומהלומות בעטי, ועתה אמץ את לבך לשמוע את הבשורה הנוראה ממות רעך מחמד לבך. בבֹאי היום בבקר לבקרו כפעם בפעם, לא נתנוני השומרים לבֹא אל חדר משכבו באמרם לי כי גוֹע הוא ולא טוב לו שבתי אצלו לבל יארכו רגעי מותו. כחץ מות פלחה הבשורה הזאת את לבי הכואב ובאין אונים ישבתי על הכסא אשר באולם הבית לבל אפול מתעלף ארצה. ויהי בשבתי כשנים שלשה רגעים ויצא אחד המשרתים מחדר החולה ויבשרני כי ברגע הזה שב רוחו אֶל אֵל וכי עתה אוכל לבא אליו בלי מפריע טרם יבֹאו המקברים לעשות לו כדרך כל הארץ. באתי אל חדר המת, התנפלתי מלֹא קומתי על ערשו, צעקתי מנהמת לבי ואַרטיב בדמעות עיני את לחייו הדלות והרזות הקרות מכפור וקרח – אך צעקתי לא העירתהו מתרדמתו ודמעתי לא היתה כטל תחיה להחיוֹת את העצמות היבשות המונחות לפני במטה, כי כבר פרש המות את עננו עליו למסך ואת אשר יאחז בצפרניו החדות לא יפליט לנצח. המת שב אל עפרו ואני שבתי אל ביתי, לתת לך בשורה על דבר מותו – התנעם לך רעי הבשורה הזאת? אך מה אעשה ואתה קשט אמרי אמת דרשת ממני?! ישיב ה' נחומים לשנינו וירפא את מחץ לבבנו הקרוע לגזרים כחפץ.
ידידך ואוהבך הכואב והדואג……
כה.
רעי היקר!
לא אדע מדוע נבאשתי בעיניך כי מנעת דבריך ממני עד היום? הלא אני כאוהב נאמן התהלכתי אתך וכאח מלידה ומבטן דאגתי לשלומך בכל משך ימי שבתך פֹה, עד כי לא אחת ולא שתים חסרתי נפשי מכל טובה אם אך ידעתי כי בזה אמלא מחסוריך! והנה עתה כאשר כבר באת אל המנוחה והנחלה וההצלחה החלה להאיר פניה אליך שכחת אותי ואת טובי ולא תפקדני במכתב זה כמה! לא פללתי לראות כזאת רעי וידידי! הודיעני עד מהרה את כל המוצאות אותך עד כֹה ומה שלומך ואיך תמצא חית ידך ועשה זאת למען אהבתנו והישנה. אולם אם תחשה גם הפעם, אז אאסוף ידי גם אני וברית אהבתנו תוּפר לעד.
הנני מחכה לדבריך כאל מלקוש….
כו.
ידידי היקר והנכבד! (תשובה)
מנעתי דברי ממך עד היום לא מרֹע לב, רק מקצר רוח ומעבודה קשה העמוסה עלי מאת אדוני אשר יתעמר בי וִיעַנֵנִּי, כי נתנני ה' ביד אדון קשה אשר גזל חֻפשי וירדה בי בפרך מעלות הבֹקר עד אשמורה בלילה, ואשר גם לחמי לנפשי לא יתן לי בעמלי, ומאז הבאתי צוארי בעל הברזל אשר שם עליו אדוני העריץ בעד כסף נמאס אשר ישליך לפני כאל אחד הכלבים, לא אוכל לפקוד את רעי ואוהבי לשלום ורק תלונות חדשות אשמע במכתביהם חדשים לבקרים. זאת היתה הנסבה לדומיתי עד היום וזאת תאלצני לחשות ממך גם בימים הבאים, כי קצרה נפשי בעמלי ומה אֹמר ומה אדבר? חיה בשלום רעי, וכאשר ייטיב ה' עמדי וגאלני מכף העריץ, אז אמהר לכתוב אליך על דבר הגאולה והתמורה מגלה עפה כתובה פנים ואחור.
ידידך ואוהבך הנאמן….
כז.
לידידי ומחמד נפשי שלום! (באופן אחר)
החרשתי ממך עד כֹה כי כאבי נעכר לראות חֻרבן עולמי והריסות ביתי, כי עוד לא באתי אל המטרה אשר אליה שאפתי בהיותי בעירך וחיי מרים כלענה. אני דמיתי כי חכמתי ודעתי בשפות ומדעים תעמֹדנה לי ביום צרתי לכלכלני בלחם עד אשר אמצא נתיבתי, והנה אהה! דרכי חֹשך וחלקלקות וקשי יומי דוחה אותי מִדְּחִי אל דֶּחִי, כי אחרי ראותי כי נשבר מטה לחמי, התמכרתי פה לאיש אחד עשיר להיות פקיד במסחרו בעשרים כסף לירח. והנה האדון הזה איש רע הוא ובליעל מאין כמֹהו והוא מתעמר בי כבאחד העבדים וישימני כל היום כחמור למשא ואני כמעט רבצתי תחת משאי ונפשי קצרה בעמלי, כי מבֹקר עד ערב הנני יושב נשען אל שלחן הסופרים לנהל ספרי חשבנותיו ועד אשמורה בלילה אכתוב מכתבים לבעלי מסחר בשפות שונות והוא עומד עלי וידפקני כעגלון את סוסו ודוחק עלי את השעה מבלי אשר ישאלני אף פעם אחת אם אכלתי לחם או טעמתי אל פי מאומה אף אם יראני מתעלף לעיניו, וכאשר חליתי פעם אחת מחלה עזה ואנושה אז לא לבד כי לא כלכל את מחלתי, כי אם גם לקח לו איש אחר תחתי אשר לא אבה לדחותו מפני בקומי להתהלך על רגלי, ורק כאשר בכתה עליו אשתי והתחננה אליו יותר משבֻעַיִם ימים נעתר לה ויאספני שנית אל ביתו ויחשוב זאת לו לצדקה. הנה כן הוא מצבי זה יותר משנה, ועתה דעת לך נקל מדוע מחשה אני מבלי הודיעך דבר משלומי, כי אין שלום לי ומה אשמיעך? היה בשלום אתה, ותהי זאת למצער נחמתי בעניי.
ידידך ואוהבך הנאמן…..
כח.
שלום שלום לך רעי היקר!
אל תשת אלי חטאת כי לא פקדתיך עד כֹה במכתב משלומי, כי עוד לא באתי אל המנוחה והנחלה אשר ראיתי זה כמה בדמיוני. ימים על שנה הנני רודף את ההצלחה הבוגדה וכל אשר אוסיף אני לדלוק אחריה, כן תוסיף היא לנוס מפני עד כי כבר כשלו רגלי במרוצתי ואליה עוד לא באתי! הלא ידעת רעי כי למדתי חכמה הרבה ובה גם תורת החשבון אולי תכלכלני בלחם בארץ נדודי בימי עניי ומרודי – והנה בבֹאי אל העיר ה‘… התהלכתי יותר מששה שבועות בשוקים וברחובות ואין איש מאסף אותי אל בית מסחרו לכלכל את נפשי אף בפת חרבה לבל אגוע מפני זלעפות רעב, כי באה קפדה על בית האוצר (באנק) אשר בעיר ההיא ותמט הֹוָה על אלילי הכסף והזהב אשר כָּמֹהָ לא היתה עוד להם זה שנים רבות, ואני בראותי כי לא אמצא את אשר אבקש, חשבתי לשוב בשברון רוחי על עקבי כל עוד לא כלתה לי הפרוטה האחרונה מן הכיס. אך פתאם הקרה ה’ לפני איש טוב ומטיב אשר בחמלתו עלי נתן לי מהלכים בבית אדוניו אשר יכהן בבית מרכֻלתו, והוא ספחני אל מסחרו רק במחיר מצער להחיות נפשי. שָׂמֵחַ הייתי בחלקי זה ואברך את ה' אשר שלח מלאך פניו אלי להושיעני בעצם קשי יומי עת נכזבה תקותי למצא לי בית ומחיה. גם ה' ל…. אדוני החדש, שמח בסתר לבבו כי הקרה ה' לפניו מנהל חשבון מסחרו במחיר מצער כזה ויהי אך שָׂמֵחַ. כֹה עברו עלי שלשה ירחי שלוה ולא ידעתי כל רע במגורי. אך פתאֹם צרה בי עֵין האסון בראותו אותי נשא ירחים אחדים על מעלות האֹשר ויורידני ברעם ורעש משאתי, ואתה שמע נא רעי את אשר קרני וידעת מה חדל אני: בבית המסחר של ה' ל…. היה איש אחד אשר מאז באי אל הבית ראיתי כי הוא עוין אותי ומתנכל לעשות לי רעה על כי מלאתי את מקום קרובו אשר נדח ממשמרתו יומים לפני בֹאי; ויהי בצאתי פעם אחת מחדרי ואת ספר החשבונות עזבתי פתוח אל השלחן, והנה נגש אל ספרי הפקיד משַנאי וַיְשַנה בו את כל אותות־המספר ביד חרוצים וישב אל מקומו לעבודתו כבתחלה, ואני בשובי לא הכרתי בו מאומה ואוסיף לעבוד גם אני כבראשונה. ויהי לעת ערב – והנה בלהה! אדוני הבית מתקצף ומתמרמר על הפקידים וקורא לריב ומצה וסופק כף על ירך ומצעק: “הוי חסרי לב! באשמתכם הִפְסַדתי שלשת אלפים כסף, באשמתכם כי שגיתם בחשבונכם!”.. והנה עד ארגיעה נפתחו כל ספרי החשבונות וַיִקָראו לפני אדוני וַתִמָצֵא השגיאה בספרי! דעת לך נקל עד מה חלל לבי בקרבי בהוָדעי כי אנכי הסבותי בנזק אדוני, כי גם אני דמיתי כי מידי יצאה השגיאה, כהלוּם רעם ישבתי על מושבי במושב הקיר וָאהיה בעיני כזמרי הורג אדוניו וָאכף כאגמון ראשי לשאת בדומיה פצעי אדוני אשר כשעה תמימה קללני קללה נמרצת, ואחרי אשר הניח כל חצי חמתו בי בדברים כמתלהמים, גרשני בחרפה מביתו, ואני אחרי כל אלה התברכתי בלבבי כי לא עשה עמי רעה גדולה מזאת. כעבור חמשה ימים נודעה מרמת הפקיד לאדוני, כי התהלל במעשהו הרע באזני אשתו, והיא גלתה זאת בסוד לרעותה ורעותה לרעותה עד כי בא הדבר לפני אדוני אשר מהר לעשות בו שפטים נוראים ויושיבהו אל בית הָאֵסור לשאת עונו על מעלו וזדונו. אך אני לא נבניתי מחֻרבנו, כי אף אם יצאה כנֹגה צדקתי, בכל זאת חנינה אין לי עוד מאת אדוני באמרו כי אחרי אשר קרני כזאת אות הוא כי לא אצלח לכל מלאכה, גם מיתר בתי הסוחרים אין דורש ומבקש לי, כי פרוע הייתי לשמצה וגם רבו הפקידים כילק ובתי המרכֹלת מִעֵטו. ובין כֹה וכֹה נע ונד אנכי בעיר הזאת בלי כל משען ומשענה ומי יודע מה תהי אחריתי? –
הנה זה הוא, אחי, אָשרי אחרי כל החכמות והמדעים אשר למדתי! ומי יודע עוד את הצפון לי בחיק העתיד? כי חליפות ותמורות למקרי ימי וכלם יביאו רק שבר ברוחי ומפח לנפשי. מקֹצר רוח הנני נאלץ לשים קנצי למלים. היה בשלום וזכור את אוהבך
הדורש שלומך בלב נאמן….
כט.
ישאו הרים שלום לך ידידי אהוב לבי! (תשובה)
מכתבתך הלם ומחץ ראשי כרעם חזיזים, ומקרב ולב עמוק נדתי לצרתך וקשי יומך, כי אמנם אך זרות ותהפוכות אתבונן בך ובקורות ימיך! ואני לא פללתי כי איש כמוך אשר הקדיש כל ימיו לתורה ולתעודה ישא לארך ימים כעס ומכאובים וחכמתו לא תעמד לו אף פעם אחת לחלצהו מן המצר ביום אידו! עֲזָב־נָא רעי את העיר… וצאה מעמק הבכא כי לא בה המנוחה לגבר כמוך! שובה אלי וישבת בביתי עד אשר יאיר הזמן פניו אליך וִיחֻנֶּךָ – ועד העת ההיא כל מחסורך עלי! הן לא לנצח תשב החכמה בסתר המדרגה ואנוש לא יכיר ערכה. יום יבא ויצאה כלולה בהדרה מחשך סתרה לאיר לארץ ולדרים, ואז לא יבֹשו כל מאהביה ותושע גם אתה תשועת עולמים! מהר ושוב אלי תכף בקבלך את מכתבי עם עשרים הכסף הלוטים בו, ועוד תראה בעיניך כי תבא אל המנוחה בקרב ימים לא כבירים.
אוהבך המחכה לך בכליון עינים….
ל.
רעי היקר והנכבד!
כגשם נדבות על ארץ מלחה כן היו דבריך הנעימים לנפשי הנכאה השוקקה לדבריך זה כמה – ואינם. במה אתאר לפני רעי את העֹנג אשר השביעני מכתבך המלא דברים טובים דברים נחומים על כל גדותיו! קצרה לשוני מהביע לך רחשי לבבי כמו, רק בקצרה אשמיעך כי לא יום ולא יומַיִם היה מכתבך הנעים נוכח פני מבלתי יכֹלת להסיר עין ממנו רגע, וגם עתה קרוב הוא לעיני כל היום ואשמח בו כברגע הראשון לקבלי אותו. לכן מהרה נא ידידי והאר פניך אלי שנית לשמחני בדבריך הנעימים, ותחיה את רוחי השואפת תמיד לדעת מכל אשר אתך, כי בשלומך שלום גם לי
ידידך ואוהבך…..
לא.
לרעי היקר שלום וברכה!
במה אִכף לך רעי היקר על הטוב והחסד אשר הפלאת לעשות עמי בצר לי ובמה אקדם את פניך על כל תגמוליך עלי עד היום? קצרה לשוני ואין כֹח בעטי לברך את שמך על אחת מאלף הטובות והחסדים אשר הראיתני בטוב לבבך ובנדבת רוחך בהיותי נע ונד בעירך בלי כל משען ומשענה ואיש לא שם עין לחֻמלה עלי, לתת לי מהלכים בביתו לבל אגוע מפני זלעפות רעב — רק אתה אתה ידידי כאח לצרה נולדת לי וכמלאך מושיע קמת לחלץ נפשי ממצוקותיה וַתַּראני לדעת כי ישנם גם מלאכי מרום באדמה, כי ככרוב סוכך פרשת עלי כנפיך ותסוכך עלי מכל צרה ואסון אשר לטשו עיניהם לי לבלעני כשאול חיים. קנצי למלים, אני אברכה שמך לנצח ואספר לכל עי אתה פדית נפשי מרדת שאול, ועד יומי האחרון יהי זכרונך חרות על לוח לבי ולא אשכח אותך ואת חסדך לנצח
אוהבך הנאמן בכל לב ונפש…
לב.
רעי היקר! (תשובה)
קטֹנתי ידידי מכל התודות והתהלות אשר פזרת לי מלא חפנים במכתבך הנעים, כי אני כאדם שמרתי ברית אהבת אחים, כי בני עם אחד אנחנו, לכן כאח לי חשבתיך כאשר אחשוב לאחים את כל בני עמי ואמונתי ואתמוך בידך המטה עוד טרם תכנתי דרכך והליכותיך — ומה ישמח עתה לבי בראותי כי על ידי היתה לך תשועה גדולה כיום הזה! עֲלֵה מעלה מעלה על סֻלם ההצלחה וצלח בכל אשר תפנה, ואז ישמח לב
אוהבך בכל נפשו ומאדו…
לג.
רעותי היקרה!
תשֻאות חן חן לך על תשורתך הנחמדה אשר שָׁלַחְתְּ לי ליום הֻלדתי. למזכרת נצח תהיה לי על אֹמן רוחֵך ותם דרכך לרעותך המתימרת תמיד בכבודך, ומדי אביט בה תזכירני את אהבתנו הנאמנה אשר לא אמירנה בכל הון. נַעֲלֵית מאד בעיני רעותי היקרה, לכן נַעֲלָה תהיה לי גם תשורתֵך, ומה גם בזכרי כי בתבונת כפיך עשית אותה ותכללי הדרה במעשה רקמה אשר כמֹהָ לא ראתה עוד עיני! אולם דעי כי נפשי יודעת מאֹד לערוך ערך תשורתך הנחמדה ועל כן נעתקו מפי מלין מהמון רגשות התודה המתרוצצות בקרבי ודומיה אשים תודתי. ותקותי תשעשעני כי דומיָתי זאת תקבלי לאות־תודה על מנחָתֵך עוד הרבה יתר מהמון־דברים אשר אדע נאמנה כי לא יהיו דֵי בָאֵר לרגשי תודתי וברכתי. חֳיִי בשלום וזכרי את רעותֵך אשר תשים דומיָתה לתהלה על פעלך…
לד.
רעי היקר והנכבד!
יֵלא עטי לְתָאר את העֹנג והשעשועים אשר השבעתני בשורתך הנעימה כי באת בשלום אל מחוז חפצך וַתקבל את הנחלה הטובה אשר שפרה עליך בנעימים ביום הפור. כי אמנם זה היה כל ישעי וחפצי לראותך מאֻשר בארץ, ואם ככה תראך עתה עיני — מה אֹמר ומה אדבר? יתן ה' ומצאת מנוח כצל הכסף אשר חננך ה' בעצם קשי יומך, וְיָשֵׂם את לבך רך כדֹנג למוּג מפני דמעות עשוקים לבל תמצא יד כספך להקשיח אותו מרחם אביון… כי זאת תורת האדם: להשכיל ולהיטיב לכל איש אשר מָטה ידו ולהפיק לָרעב נפשו בהיות לאל ידו להושיעו, ואם כֹה תעשה גם אתה, ישמור ה' אותך ואת כספך, ולא תקלחו איש מרעהו לפני עתכם כחפץ לב
אוהבך הנאמן בבריתך…
לה.
שלום לך רעי מחמד לבי!
במכתבי זה תראה רק קינים, הגה והי על גורלי וקשי יומי, כי נתנני ה' בידי לא אוכל קום ואני כאיש אֹבד עצות אנכי ולא אדע אנה אפנה לעזרה בלעדיך. הלא תדע רעי היקר כי אמי אחרי מותה השאירה אותי ועוד שלשה ילדים לאבי אשר כאב רחום דאג לנו בחייה — והנה אוי לנו עתה ואובוי! כי נהפך אבינו לאכזר לנו מאז הביא אל ביתו אשה מבישה, סרת טעם ומכשפה ארורה לאם חורגת לנו. כי היא הקשיחה את לבו מֵרַחֵם את יוצרי חלציו אשר ילדה לו אמנו בדאגה ועצבון, ואנחנו מתגרת ידה כמעט כלינו. מיום בֹא המרשעת האכזריה ההיא אל ביתו ערבה בו כל שמחה ורק פרץ וצוחה, בכי ואנחה בקרבו תמיד. כי היא ראתה ראשית לה לשית איבה בין אבי ובין אחותי הבכירה, עלמה משכלת וחכמת לב, ותָאץ בו להשִׂיאה לאיש למען תמצא ידה להשתרר על בית אבינו כאַוַת נפשה הרעה בלי כל מפריע ומכלים דבר, והוא נפתה לה וימכֹר את בתו ביד איש כעַיָר פרא וישלחנה לעזאזל הזה בעיר קטנה אשר מרבית יושביה כאנשי סדום ועמֹרה הם בצדקתם, לקצר ימי עלומיה בבית אשה סוררה בזוית עם ואכזרית לב אשר תתעמר בה כבאחת השפחות ותשפיל ערכה בעיני בנה אשר הרכיבהו אבי אלוף לראשה — ולמן היום אשר שֻׁלחה חותי מן הבית, הרחיבה המרשעת את ממשלתה עלי ועל אחותי הקטנה ממני ותמָרר את חיינו בכל עבודה קשה עד כי נשאל יום יום את נפשנו למות מֵהִתְעַנוֹת תחת ידה הקשה במבחר ימי עלומינו. ולא רק אותי ואת אחותי תדכא עד עפר כי אם גם את אחי הבכור אשר ידור עם אשתו בחדר עֲלִיָה כמלונת כלבים אשר נתן לו אבינו למעון בחצרו. כי היא תריב ותקוטט בו ובאשתו יום יום ותעולל עליהם עלילות ברשע למען הבאישם בעיני אבינו ולרחקו מעליהם, וגם ידה עשתה חיל: כי רחק לב אבי מעל אחי הבכור ולא ישאל לשלום לו אף אם יראהו מתעלף לעיניו, ולולא כבוד אבי יקר היה בעיני, כי אז השמעתיך את אשר עָשה לו בקיץ העבר עת העתיק משנו ממעונו הצר אל מעון גדול ורחב ממנו אשר בחצרו, כי…….. אך חלילה לי מדבר סרה על אבי! כי אמנם לא איש רע הוא בטבעו, אך יד המרשעת הפכה את לבו לשנֹא את יוצאי חלציו אשר הקריבה אמנם חייה למענם, וכפלגי מים הוא ביד המרשעת אשר ערומה וִיחֵפָה באה אל ביתו ומבֵית בזויֵי־עם אשר מכרו יַלְדי בני ישראל לאלהי המלחמה… יצאה למלוֹך על בניו, גם על כל הונו ורכושו אשר רק מיד אמנו באו לו… והנה אם אמרי אספר לך את כל הרעה אשר המיטה עלינו המרשעת ההיא בעברת זדונה, ידעתי נאמנה כי גיהנום יִכְלֶה ומרי שיחי לא יִכְלֶה. לכן בקצרה אֹמר לך כי רע ומר לי מאֹד לדור עם הנחש אשא אסף אבי אל ביתו בכפיפה אחת, ועל כן קדמתי ללמד ידי למלאכה אולי תכלכלני בלחם ולא ולא אֵאָלֵץ לשבת את אֵם חורגתי האכזריה מכל חיתו טרף על שֻלחן אחד, כי לפני לחמי קללתה תבֹא ויתכו כמים נאצותיה, והלחם יבֹא כאבני חצץ אל קרבי והיה לי לזרא. והנה אחרי אשר כבר השלמתי חֻקי במלאכה אשר בחרתי, לא אמצא לי מעמד באחד המקומות להביא לחמי, כי הארורה תמנע את אבי מִתֵת חמשים כסף לבעלי המלאכה לאספני אל מלאכתם, ובין כֹה וכֹה ואני ערום הנני בלי לבוש ובשרי סמר מקֹר וקרח ואין כל תקוה לי לצאת מעמק עכור לבל אראה את פני בת התפת אשר הפכה לי נאות אבי למעון תנים ורבץ מרצחים.
לכן אפיל תחנתי לפניך ידיד יקר ונכבד, כי תחֹס ותרחם עלי בטוב לבבך ותמצא למעני מעמד באחד בתי המלאכה אשר בעירך, למען אעזבה את בת־השחת ולא אגוע בלא יומי, וכאשר אחל להשתכר שנים שלשה כסף לשבוע אז אמשוך גם את אחותי אחרי וברכת אֹבדים ויתומים חיים עליך תבֹא. הנני מחכה לתשובתך כאל מלקוש.
ידידך ואוהבך……
לו.
לידידי העלם הנכבד! (תשובה)
מכתבך דכאני עד עפר ועוד ביום קבלי אותו מצאתי למענך את אשר בקשת, ואתה מהר ובֹא הנה לקבל עליך את העבודה. את אם חורגתך ואת רשעתה וזדון לבבה ידעתי, כי כבר לקחה אזני על אדותיה דבר מפי באי בית אביך, ואדע מה רע ומר גורלך — אך הִשָׁקט עלם אֻמלל! כי עוד לא גִדלה המרשעת האכזריה ההיא את בניה! ורבים מכאובים נצפנו בחיק העתיד לאכזריות כאלה. כי לא אם חורגת אחת כמוה ראיתי בימי חיי נשאת על מוט בארבע ועשוקיה מלוים אותה אל בית עולמה! חַכה עד תמלא סאת רשעתה ואז עוד תלקט פרחים על קברה! השקו ובֹא אלי הנה כי בכליון עינים יחכה לך
אוהבך….
לז.
שלום וכל־טוב לך ידידי הנכבד!
הנה אף כי ידעתי כי נסיעתך לעיר ק… לא תביא לך עזרה ברב או במעט בדעתי כי האיש נ… אשר תבקש כבר נמלט על נפשו ועקבותיו לא נודעו בק… בכל זאת לא הפרעתיך מנסוע שמה, בחשבי כי אם אעצרך מדרכך תחַסְדֵני כי אני מאשר כי קרוב אנכי להנרדף לכן סגרתי בעדך הדרך לבל תעשה עמו נבלה. אך עתה ראה נא ראה מה נאמנה רוחי עמך והוָכח כי רבה רעתך מאֹד בחשבך כל יושבי תבל לנוכלים ערומים אשר רק להערים ולהוליך שולל כל ישעם וחפצם! והנה בחשבי אותך לאיש שומע מוסר אשר חביבים עליו יסורים של אהבה; לכן לא אמנע עצתי הטובה ממך בדבר נ… ואתה שמענה וייטב לך: דע כי בטרם נסע נ… לק … הודיעני במכתב כי נוסע הוא למ… אך אני אשר ידעתי את האיש ההוא ואת שיחו הבינותי כי ערֹם יערים למען הַסְתֵּר דרכו. כי בהיותו בביתי בקשני לפני הפרדו מעלי לספר לו הליכות בית ה… בר… ואני הללתי את הסוחר ה … בפניו לתם דרך ואיש אמונים וגם אמרתי לו כי אם ימצא מעמד בבית האיש הנכבד הזה יהי מאֻשר לנצח, ואני הכרתי על חזות פניו כי דברי מצאו מסלות בלבו וכי חשב לנסוֹעַ אל ה… ובכן אחשוב למשפט כי לא למ… רק לר… שם פניו. לכן עצתי אמונה לך כי תפנה במכתב אל ה… ותשאלהו אם נמצא האיש נ … בביתו? אך אולי ידע ה… כי דבר לאט עמו ולא יחפוץ לגלות סודו, לכן עשה גם אתה כחכמתך ובחר לך לשון ערומים: בקשת מאת ה… כי יודיעך המחיר האחרון ממין סחורה כזה או כזה אשר בבית מרכלתו, והיה אם יקצב לך את מחירו וענית אותו כי פקידו נ… אשר בא זה לא כביר אל ביתו, הודיעך כי תוכל לקנותו במחיר מצער מזה, או כתוב לו בדרך אחרת אך לבל יכיר ה… כי דבר לאט עמך בדבר נ… ואני ידעתי נאמנה כי ה… אשר לא חלק לו אלהים לבב חכמה להבין דבר מתוך דבר, ימַהר לשים לאַל את דברי נ… אך אם יִמָצא בביתו, ובין כֹה וכה יגלו לך מצפוניו כרגע ואז תוכל לבא אליו ולהקריבהו למשפט על מעלו וזדונו כאשר יהיה עם לבבך בלי כל עמל ועבודה רבה. קבל עצתי ותברכני.
ידידך ואוהבך בכל לב ונפש….
לח.
ידידי היקר והנכבד! (תשובה)
אין מלה בלשוני להשיב תודות לך על עצתך הטובה והנפלאה! עתה ראיתי ונוכחתי כי לא רק כאוהב נאמן אתה לי כי אם גם כאח יונק שדי אמי! כי עשיתי כעצתך וגם הצליח בידי להוציא סוד כמוס בערמת לבך. קרא נא בזה את אשר ענני ה… על מכתבי: “אל תשת לבך לדברי נ… כי הוא חדש מקרוב בא אל בית מסחרי ולא ידע עוד טיב משא ומתן ומחיר הסחורות הנמצאות במסחרי. המחיר אשר הודעתיך הוא האחרון מן האחרון אשר ממנו אין לגרוע אף אגורה אם תחפוץ בהסחורה שלח לי את הכסף ותקבלנה… לה' נ… לא אגלה כל דבר כאשר בקשתני …”
את הדברים האלה ענני ה…. במכתבו, ועתה הנני נכון לנסוע היום בערך לר… להביא את הבליעל במשפט ובעוד שני ימים נתראה בעירך, כי אסור אל ביתך להביא עצה על דבר ענינים רבים אשר לא אוכל לפורטם בכתב.
ידידך ואוהבך…
לט.
ידיד יקר ונכבד!
מכתבך היה לי לעֹנג ושעשועים, כי בו מצאתי את אשר בקשה נפשי, ולבי שמח מאד כי באת אל המנוחה אשר נעדקה ממך עד היום. כי אמנם כבר באה העת כי ידעו בני איש להוקיר אנשי מעלה כמוך ולא יתנום להתגלגל תחת שורה בסתר המדרגה. ואם כזאת תראינה עיני — אין קצה למשוש לבבי! עלה ידידי מעלה מעלה, רכב וצלח על במתי האֹשר והשלוה ושמח בגורלך כאשר ישמח בו אוהבך המאֻשר בְאָשרך…
מ.
ידידי הנכבד!
אם תאמר לבטוח בצדקת נ… כי יוציאך מן המצר, אין עוד אמלל כמוך; כי יודע אני את האיש הנבזה ההוא ואת שיחו. הוא יבטיחך לרוץ למענך באש ובמים ולעבוד בגללך כל עבודת פרך ועוד הבטחות כאלה וכאלה, ובסתר לבבו יחרש עליך רעה להצמיתך ולתת טובך ביד איש מצוּתך. כי אני כבר תכנתי דרכו בהיות לי דבר אליו בשנה העברה עת התעשקתי את העריץ נ… וראה זה מצאתי בו: בעת אשר יריח ריח כסף בְאַמְתַחְתך ידבר אליך חלקות, יתן קטורה באפך ויבטיחך להעתיק צור ממקומו, אולם כאשר ידע בלבבו כי כבר מלאת את שִׂפְקו וְיָפון רגע אִם תוסיף לפתוח לפניו את אוצרך, גם הוא מן הוא והלאה יֵהָפך בך ויתן יד בסתר לאיש ריבך, ומשפטך יצא מעֻקל. לכן אזהירך ממנו פן תִכָּשל ברעה, ועוד יש לך מועד לבחר אחר תחתיו. אולם אם לא תשמע בקולי — ונחמת.
ידידך ואוהבך…
מא.
ידידי היקר!
הנה סר אלי איש נ… שמו ויבקש ממני בדמעות שליש להמציא לו משמרת פקודה בבית אחד העשירים בעירי, ובשאלי אותו אם יש לו איש אשר יעיד על אמונתו ותם דרכו, ענני כי אתה תדעהו היטב וכי נכון אתה לענות לכל איש אשר ישאל ממך דבר על אֹדות אמונתו ותמתו.
לכן אבקשך ידידי כי תואיל בטובך להודיעני תכף מי האיש הזה ומה מעשהו, כי תקוה נשקפת לי להמציא לו בית ומנוחה באחד בתי המרכֹלת, אך טרם ידעתי דרכיו לא אוכל לעשות למענו קטנה או גדולה. ענני על דברי תכף כי הדבר נחוץ מאֹד
ידידך ואוהבך…
מב.
ידידי היקר! (תשובה)
שמחתי מאֹד לשמוע מפיך כי מצאת משמרת פקודה בעד האמלל נ … כי איש ישר הוא, תם דרך ורב אמונים מאין כמֹהו, וגם מבלעדי זאת ידו רב לו למשוך בשבט סופר ולנהל ספרי החשבון ביד חרוצים כאַחד הַמְחַשְׁבים הגדולים, ושלש שנים עבד עבודתו בבית מסחר גדול בעירי ויפק רצון מאדוניו וכל באי ביתו עד להפליא, ולולא באה פתאם קפדה עליו ועל בית כִּנְעָתו, כי אז לא נדד היום ללחם איה, כי אדוניו אהבהו אהבת־נפש וַיֵדע כי רק הוא הנהו העמוד הימני שכל מסחרו נשען עליו. ומאֹד שמחתי כי על ידך תקום תשועה לו, כי אמנם שוֶה הוא לְהֵעָזר ע"י איש נכבד ונעלה כמוך. ומגלגלין זכות לזכאי על ידי זכאי..
ידידך ואוהבך…
מג.
ידידי היקר!
עצתך אשר יעצתני במכתבך אף כי טובה היא, בכל זאת צל לי מאֹד כי לא אוכל להופיע עליה וַחֲבַל על כספך אשר הוצאת לשכור לך איש לעוזר כנגדי. כי לא אחפוץ לבא בריב את האיש נ… נ… אף אם אדע כי כל זהב אויסטראליא ינתן לי בעמלי. כי מי כמוני יודע עוד את האיש הרע הזה ואת כליו הרעים להשחית ולחבל! הנך בוטח בעשרך ובכבוד ביתך כי יהיו לך למבטח עֹז ביום קומך לרוצץ קדקד הָעַוָּל הזה לבל תאֻנה אליך רעה, ואני אֹמר לך כי לא יועילך הונך ביום עברתו! כי נחש ושרף הוא ועקיצתו עקיצת עקרב~ אתה תכנו בגלוי, אך הוא כצפעוני יפריש בסתר ולא תדע מי הוא נושכך. כי חמת עכשוב תחת לשונו ובמסתרים יכה בה את רעהו והמֻכה לא ידע מי הוא מכהו. ומה ימריצך לקחת בידיך נגעים לגֵוְך? הנה תאמר לבא בכֹח המשפט על איש אשר פני השופטים יכסה ובכל צדק ומשפט יתקלס! האם לא תהיה אחרי כן לצחוק לעל מכיריך? האם לא יאמרו גם גרי ביתך ואוהביך כי כרית בידיך שוחה לרגליך?! חדל לך ידידי מהתגרות ברעה ואל תמשוך גם אחרים אחריך! הרף מאף ועזוב חמה כי הם רק יוסיפו יגון על מכאוביך ומאומה לא יועילו מהַוָתך! שטה מאיש רע ועבור ואלהים ימלא מחסורך ממקום אחר.
תקותי חזקה כי דברי יכו שֹׁרש בלבך ולא תוסיף עוד להשלות נפשך כי תציל כספך מכף מעַוֵל וחוץ במלחמת משפט, כי הוא כשאול לא יקיא עוד את בלעו אף אם תגזרהו לגזרים ואתה חדל — ונצלת!
אוהבך הדואג בלב חרד לשלומך…
מד.
שלום! (תשובה)
כאשר אחזה לי מוג לב אתה כשפן, ואף כי לא ידעתי מצב בריאותך בכל זאת הנני נאלץ לחרוץ משפט כי מחלת “רפיון העצבים” דָבְקה בך לירא ולפחד כתרנגלת מקול עלה נדף ומֵהמיַת רוח נושבת. כי לולא זאת לא אאמין אם ערבת את לבך לתת קרני ראם לפרעוש קטן המכרכר בין מַפְלי כֻתנתו ולדַמותו בעיני כשנהב בקומתו!
והנה אף כי אין מדקדקים עם חולה נרעש ונפחד כמוך כחוט השערה פן יבֹא רעד בעורקיו וירעשו כל מיתרי הלב, בכל זאת בראותי כי תחפוץ להנחיל את מחלתך, מחלת הבהלה, גם לי מבלי התבונן לעורקי כי חזקים המה כמטילי ברזל, התאפק בל אוכל עוד מהשמיעך כי אך שחוק עשית לי בהפילך עלי בלהות להחרידני מפני נ… נ… למען ארף ידי ממנו, כי לא נער קטן ובר בי רב דחד יומא הנני כיום הזה! וכבר נלחמתי את עושקים עריצים ממנו גם יכֹלתי להם! כי אין ערום ונוכל בתבל אשר ישגב מכֹח האמת והצדק! והאיש אשר יבא בכֹח הזה לְהַדְבֵּר גנבים וחומסים תחת רגליו, אך אויל וחסר לב יהיה אם יירא על נפשו פן יתקוממו לו להכותו במסתרים, כי בהתרפותו יתן יד לפושעים לחמוס ולגנו סדַיָּם מבלי כל אימת המפגיע עליהם… אך לא כן הוא אם במשפט תאחז ידו לְיַסרם כדי רשעתם, כי אז לא יוסיפו עוד לערוץ אנוש מן הארץ! ואם רעה נגד פני הלוחם ביום המלחמה, הלא אך רגע כי ישתמר ממנה, לאֹרך ימים לא תקרב עוד אליו. אחרי הדברים והאמת האלה הלא תודה לי יקירי כי מוג לב אתה כארנבת בנסותך לאַיְמני בבַלהות צלמות ולהביא מֹרך בלבי להחרידני מפני נ… נ… לבל אביאהו במשפט על מעלו וזדונו פן יבֻלע לי. אולם אני עוד לא אֲחַסֶדך גם בזאת! כי אני ידעתיך עד היום לאיש אמיץ המבין דבר לאשֻרו ולא בִן־רגע יהפך לאדם לב אחר אם לא יד הכסף באמצע … ובכן ירא אנכי מאד אם לא נמכרת ביד השטן ואשר על כן גם דבריך לעו… אך אם כֹה או כֹה, את אשר בקשתי ממך לפני שבוע לא אבקש ממך היום; כי את אשר לא פללתי ראיתי בך רגע ביום אחד, ולי דרוש איש עז כנמר וגבור כארי אשר אם לא אמצאהו בעוד ימים אחדים תושיע לי זרֹעי גם בלעדיו, ואתה תראה זאת מרחוק ונחמת!
מוקירך כערכך……
מה.
שלום! (מענה)
ראשית דבריך — מדון ואחריתם — ריב ומצה ותוכם — הבלים ורעות רוח! ואני לא ידעתי מדוע בחרת לך פתאם לשון ערומים להכותני בשוט לשונך מכת בלתי סרה בעת אשר באהבתי אותך ובחמלתי עליך ועל כבודך הזהרתיך לשמור רגלך מלכד לבל תְאֻנה אליך רעה בעון פחזותך. האֻמנם זה הוא כל עון חטאתי כי לא אחפוץ לחתות אש בחיקי בדעתי נאמנה כי בגדי ישרפו?! לכה נא ונוכחה לפני יודעי משפט וראינו מי הם יצוה עלי לאחוז בעקב פח עת רגלי תעמֹדנה במישור ושלום במגורי מפחד?! הכי נפתח לבך להאמין כי כבר סַבּוֹתי את לבי ליָאש מכל טוב החיים כי אשתגע פתאם לְאַבד עצמי לדעת בעד כסף נמאס אשר תאמר לתת לי?! הן לוא גם חפצתי לעשות כזאת עליך החובה למחות בידי בדעתך כי לי אשה ובנים בביתי אשר אם יקרני אסון חלילה יגועו כלם מפני זלעפות רעב! ואיך תסיתני ללכת על גחלים בֹעֲרות ובראותך כי לא טחו עיני מראות את הרעה אשר תמצאני תחרפני כאחד הרֵקים ותחסדני כי נמכרתי לאיש מצותך בעבור הבצע? ראה יקירי כי לא יתכן דרכך עמדי! כי מלבד אשר עליך להודות לי על הזהירי אותך כאוהב המזהיר את אוהבו לבל תקח בידיך נגעים וחבורות לבשרך, עוד יצאת להשליך עלי שקוצים בדברים כמתלהמים ותחשוב את אהבתי לי לחטאה! לכן דע כי אני באהבתי ובתמתי אחזיק ולא ארף ואֹמר לך שנית: “שטה מדרך זו ועבור כי לא תהיה תפארתך עליה!” אל תתחר במרעים כי ארץ נתנה ביד רשע! הנה תאמר לבֹא על זרע שקר בכֹח האמת ותשכח כי האמת נעדרת ובאי כֹחה קצרי יד המה מעשות ישועות בארץ! — ואחת היא לי אם תחשוב כי ידי תכון עם נ… נ… בסתר או לא, כי לא להגן על כבודי באתי אליך, כי אם להזהירך מן הרעה אשר תאמר להדיח עליך! אולם אם תוסף לעמוד במרדך: להשתגע ולשאף נקם בחשבך כי ידך תעֹז על השקר בעת שהשעה משחקת לו ועצומים עושי דברו… ידע תדע כי נתת בידך חבל על צוארך ותתנהו ביד נ… נ… לתלותך עליו ואני את נ]פשי הצלתי! ראה הזהרתך ואתה דע לך.
אוהבך בלב נאמן…
עשרה מכתבי משפחה. 🔗
מו.
ישפות ה' לשום לך אב יקר ונכבד!
פקֻדתך אב יקר ונכבד תשמר רוחי כי מוצא שפתיך קדוש לי מיום דעתי קרֹא אבי ואמי. לכן בבֹקר בבֹקר אחרי אשר ארחץ ידי ופני ואברך את ה' אשר הקימני ממטתי — אל בית אלהים אלך ברגש, שם אשתחוה אל היכל ה' וארון קדשו ואשוב בלוית מורי הנכבד אל בית אחיך, הוא דודי היקר, אשר יקדם פני באהבה וכבוד כברגע הראשון לבֹאי תחת צל קורתו, ונְוַת ביתו הכבודה ובניו הנחמדים יצהחלו לקראתי כמו לא שבעו עוד תמונתי, והם יביטו יראו בי בעיני אהבה וחמלה וישאלוני לרגעים לשלומי ודעת מחסורי יחפצון, ואני כאלם לא יפתח פיו הנני נצב לפניהם ולא אדע מה אענם על שאלתם. כי הודות לאל לא יחסר לי כל בבית דודי, לחמי נתן מימי נאמנים וכל אשר ישאלו עיני לא יאצלו בני ביתו ממני, ומה אוכל לענותם כי ישאלוני לחפצי ולמחסורי?
עוד לא אוכל לעצור מצחוק פי גם עתה בזכרי כי ימים אחדים אחרי בֹאי אל בית דודי, נגש אלי בנו הבכור בשובי מבית התפלה וישאלני בנעימות פיו: “מה יחסר לך בני? הגידה וחפצך אשלים!” אז עניתיו: צר לי מאד, בן דודי, כי לא תמצא ידך למלאת מחסורי, כי עוד יחסר לי לב רַגָּשׁ ורוח נדיבה אשר חזיתי בך ובהוריך היקרים וכל בני ביתם, וזה הוא, לפי דֵעִי, חסרון לא יוכל לְהִמָּנוֹת" המענה הזה ישר מאד בעיניו אף כי לא אדע מה חזה בו, ויקרא בקול עלץ לאביו ולאמו, ויספר להם בפָנַי את מענה פי והם התפלאו השתוממו על חכמתי ורֹחב לבי (לפי דעתם) וישקוני מנשיקות פיהם ופני אדמו מבֹשת; ודודי אחז ביד ימיני ויאמר: שגית בני בבקשתך דבר אשר לא מנע אלהים ממך, כי בך מצאתי לב רַגָּשׁ ורוח נדיבה עוד טרם תכנתי דרכך את אלהים ואנשים, בקש חכמה, קנה בינה, והיית איש משכיל ותפארת אדם, ואז תמצא חן ושכל טוב גם בלבך הרגש וברוח הנדיבה אשר תתנוסס בנפשך העדינה!
ולמן היום ההוא שם דודי היקר את עיניו עלי לטובה עוד הרבה יתר מבתחלה, וכל בני ביתו יתנו כבוד לשמי וירוממו ערכי על לשונם. ואלה יוסיפו לי און ועצמה לאחוז בחכמה, לדרוש מדעים ולהקשיב בקול המורה אשר הפקדת עלי בטובך הגדול.
בבֹקר בבֹקר אחרי הארוחה אהגה בלמודים יחד את שני בני דודי ואת הנער ברשע בן מנוח העשיר הקרוב אל דודתי, עד חצות היום. ואין קצה לכל העֹנג והנחת אשר אמצא בדברי מורי הנבון הכורה לנו אזן לשמוע בלמודיו בהשכל ודעת. ומאז בֹאי אל ביתו עד היום כבר גמרתי את שלשת הספרים הקדושים ישעיהו ירמיהו ויחזקאל עם תרגום האשכנזי והבאור וכמעט אוכל להשמיעם על פה. גם בדקדוק שפת עבר ושפת רוסיא ואשכנז ובחכמת החשבון כבר עשיתי חיל עד להפליא, ותקותי חזקה כי לא יבצר ממני לעמוד במסה לפני מורי בית הספר ולבא אל המחלקה השניה כחפצך.
אך על זאת ידוה לבי מאד בראותי את ברשע, התלמיד הרביעי למורי, מעקש דרכיו כאחד הריקים ולא ישעה אל הלקח אשר יטיף לנו המורה בחכמת לבו. כמעט כל היום הוא מצחק עם הכלבים הקטנים אשר יגדל אביו בחצרו ולבו הולך אחרי תורים ובני יונה אשר קנה במיטב כספו לשחק־בם, ואל הלמודים לא ישית לב. גם לעתים רחוקות כי יבֹא אל בית דודי, יכעיס את כלנו תמרורים, כי ירגז ישחק ואין נחת בחברתו. ואנחנו לא אחת ושתים נסינו לשחר אותו מוסר בדברים רכים — אך הוא יאטם אזניו כפתן חרש, ועוד יעֹז בהותו לכנותנו בשם “כסילים” על תם לבנו ונקיון כפינו ולא יבשׁ לאמר כי לא גאוה לנער חכם כמהו להתרועע את חסרי לב כמֹנו.
על הנער הנבער הזה נָאֶה מאד מאמר החכם: “חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם” כי לולא עצלותו בלמודים, כי אז הלא ידע והבין כי רק טובתו אנחנו דורשים בשחרנו אותו מוסר ולא נתננו לשמצה תחת רדפנו טוב. ילך לו הבער הזה בשרירות לבו ופרי מעלליו יאכל לעת קץ, כי “זורע עולה יקצר און”.
ושלום וברכה לך ולאמי היקרה ולאח ולאחיותי הנאהבים והנעימים מאת בנך אוהבך המחכה לדבריך כאל מלקוש…
מז.
בני יקירי מחמל נפשי! (תשובה)
מכתבך הנעים הרנין את לבבי, כי מעלות רוחך, חין ערכך ורום נפשך מבין שורותיו יזהירו אל עבר פני כתפוחי זהב ממשכיות כסף, והם יתנו תקוה בלבי כי עוד אשוב אראך בתפארת אדם לבוש בגדי חכמה תלבֹשת ושש לבי. חזק בני והוסיפה אֹמץ לכונן אשוריך בדרך תבונה אשר אחזת, כי למעלה היא למשכיל להעלותו אל מרומי האֹשר והשלוה לא ידעום כל חסרי לב. ואֹרח חיים היא להולכים בה להצליחם ולהיטיב להם באחריתם עדי יהיו לשם ולתהלה בקרב הארץ.
רבות יש לי בני יקירי לדבר אתך! כי רבות יהגה לבי על אדותיך מאז הכרתי ערך רוחך ותכנתי דרכך את אלהים ואנשים, אך עתותי מכורות עתה למסחרי אשר פשט עד קצות הארץ ובכן לא אוכל להכביר אליך מלין אף כי נכספה גם כלתה נפשי להשתעשע אתך בדברי אהבה. לכן בדברים קצרים אביעה לך עתה רחשי לבבי: דע, משוש חיי! כי זכרונך חרות על לוח לבי ואהבת עולם אהבתיך, על כן משכתיך חסד עד כֹה ולא אעזוב חסדי אתך גם בימים יֻצרו. כי לך אמר לבי: ימים לא ימָשכו והיית איש משכיל גדל העצה ורב העליליה בכל חכמה ותושיה, כי יתרון הכשר דעת מצאתי בך שכם אחד על כל בני ובנותי אשר גם להם חלק אלהים בבינה ולא הִשָּׁם חכמת גבר. ועל כן נטעתיך שורק בין נטעי נעמנים בבית דודך, כי קויתי מראש כי פרֹח תפרח ולא תעשה פרי כחש. ומה ישמח עתה לבי בראותי כי לא רמתני תקותי והנטע אשר נטעתי בערוגת הבֹשם שנגשג ביום נטעו, שלח בדים ויעש פארות! האח, בני בני!! קצרה לשוני ואין כֹח בעטי להביע לך כל רגשות השמחה אשר מלאו כל חדרי לבבי למראה הזה! כי מה כל ישעי וחפצי? הלא אך לראותך נשא במעלות רוחך על כל בני גילך — ואם כזאת תראינה עיני רב לי רב, כי רק באלה חפצתי!
הא לך בן יקיר לתשורה מורה שעות נפלא אשר קניתי למענך בווארשא, והיתה לך מנחתי לאות כי בחירי רצתה נפשי אתה וכי אוסיפה לך כהנה וכהנה אם אך תהגה בשום לב בלמודים ותקשיב אל תורת המורה אשר בחרתי למענך. ואתה בני יקירי, קנה חכמה, קנה בינה והיית עטרת צבי לי אני אביך וצפירת תפארה — לאמך אשר באהבתך תשגה תמיד ולרגעים תזכיר שמך מאז נפרדת מעליה. למוד ועשה חיל בשפות ומדעים אך לשפתנו הקדושה שפת עבר תתן משפט הבכורה ואותה תבכר על פני כֻלן, כי היא רק היא הנחלה האחת אשר הותירו לנו אבותינו מכל טובם ומחמדיהם בימי קדם, והיא היא החבל המקשרנו אשר תשימנו לגוי אחד בארץ. רבות יש לי לדבר אתך על דבר השפה הקדושה והנכבדה הזאת ועל דבר רוממותה וחין ערכה, אך אחשוך דברי אלה לעת אחרת כאשר תמצא ידי לבא אליך במגלה עפה כתובה פנים ואחור וטרדותי לא יפריעוני מעבודתי זאת.
הרחק מעליך את ברשע כי כנגע נראה לי בבית אחי וכסלון ממאיר הוא בעיני כל ישרי לב, שטה מעליו ועבור פן תלכד בעונו. ודע כי אם כבר נטה אשֻרו מני דרך בעודנו באִבו לא תמצא ידך עוד להשיבהו אל מעגלי צדק אף אם תשחרהו מוסר אלף פעמים ביום. ואתה פי מלך שמור: “אל תוכח לץ פן ישנאך!…” ואל תשחית דבריך הנעימים על אזן לא שומעת.
והנני אביך אוהבך כנפשו המחכה בכליון עינים לדבריך הנעימים..
מח.
אבי היקר פארי הודי! (מענה)
מיום הכרתי טובך אב יקר ונכבד ראיתי כי מרום חסדך מנגדי. כי מה חריצותי ומה שקידתי בלמודים? הלא אך קנין נפשי אשר רק אני אבא באחרית הימים על שכרן, ומה רב טובך אשר תפליא לעשות עמדי בגללן! זאת כי השיבותי אל לבי החרשתי באהבתך ודומיה שמתי תודתי בדעתי כי תמעט כל תודה להעיד על המון רגשותי אשר הולידו חסדיך בלבי, ורק לעתים רחוקות כאשר כבר נלאיתי נשוא את סבל הרגשות, הִבַּעתי לך תודתי בשפה רפה להקל מעל לבי כֹבד מַשָׂאָן ולבל אהיה בעיניך כשוכח טובה. אך בלבי זכרתי את אשר יאמר מורי תמיד: מה נואלו בני הנעורים השוקלים טוב אבותיהם במאזנים את לקחם ולפיהו — יקנו לבב חכמה! הלא נזר תפארה היא החכמה לראש גבר, והנזר הזה הן לא יציץ בלתי אם על ראש מבקש דעת השוקד על כל דבר מדע והשכל, ומה צפון לב הנערים משכל בחשבם כי בהגותם בחכמה יפליאו לעשות חסד עם הוריהם ובחכמתם תבֹאתם טובה! הוי סכלים הלא תדעו הלא תבינו כי רק לפי מעלליו מְהֻלל גבר ובן כי יאכל בֹּסר רק שניו ולא שני אבותיו תקהינה?! “בחֹרף אצל לא יחרש ושאל בקציר ואין” אמר המלך החכם, אך לא “ושאלו אבותיו” דבר בקדשו, והפתאים האלה לא ישיבו זאת אל לב, ובחשבם כי בלקחם יעשירו את הוריהם ילמדו חכמה במחיר ובכסף כאשר הטיפו לפנים נביאי השקר ליין ולשכר. הוי אולת ורעה רבה!
זאת שמתי אל לבי, ועל כן לא למדתי על מנת לקבל פרס ולא חשבתי את למודי לתשלום גמול לך על חסדך ואמתך. ובכן גם בהביעי לך לפעמים רחשי תודתי לא הבטחתיך להוסיף און ועצמה במדע והשכל, כי ידעתי כי רק אותי ולא אותך אני מעלה על במתי האֹשר והשלוה, רק השמעתיך כי מרום חסדך מנגדי ועל כן גם דברי תודתי לָעו, וכן אשמיעך גם הפעם אחרי התשורה הנחמדה אשר שלחת לי בטובך הגדול; ואתה היה סמוך בטוח כי דרכי אשמר ולא אט, ומבלי הכביר מלים אודיעך כי גם את ברשע בן מנוח כמעט השיבונו אל מעגלי צדק, כי דברי מוסרי נחתו בו, ומאז החלותי לשחר אותו מוסא ובני דודי היקרים היו עם פי נהפך הנער לאיש אחר, כי חדל ללכת אחרי התֹהו וישכח את תעתועיו אשר לקחו את לבו לפנים — ואת היותר יודיעך מורי בקרב ימים לא כבירים.
הנה חפץ מורי החכם לערוך אליך מלים ולהשמיעך דבר על דְבַר כשרֹנותַי במקרָאי קֹדש ושפת אבותינו אשר אהבת, אך פתאם נקרא אל ביתו כי אורח סר אליו, לכן אודיעך אני למענו כי שפת עבר היא שיחתי כל היום וגם נגינתי — בלילות. כאשר ישכבו כל בני בית דודי על משכבם לנוח מעמל היום ודממת ליל תשליך הס, אז אקום אני ממשכבי ואמשוך בשבט סופר, וכבר חברתי שירים ומכתמים אחדים בחרוזים אשר אשלחם במכתבי זה אליך, והם הפיקו רצון ממורי אשר אמר לי כי עין בעין הוא רואה כי רוח השיר החל לפעמני, וקומי בחצות לילה אות הוא לו כי עוד אציב לי ברבות הימים יד בין המשוררים הגדולים בישראל כי כן הוא, לפי דבריו, דרך המשוררים לקום פתאם משנתם ולהגביה עוף על כנפי המליצה, כי כרוב הדמיון הנקרא “פעגאסוס” או “מוּזע” יעוררם משנתם לנצח בנגינות.
הודיעני אבי היקר את דעתך על שירי ומכְתָּבַי, ואם באמת רוח משורר נוססה בי, אתאמץ בכל כֹחי לכתוב את כל דברי בחרוזים עדי יערה עלי רוח אמת ממרום לזמר משכיל בשפת עבר וקניתי לי שם תפארת במשוררי ישראל.
שלום לך, שלום לאמי היקרה ושלום לאחי ולאחיותי היקרים לי כאישון עיני מאת
בנך אוהבך…
מט.
בני היקר משושי ונחמתי! (תשובה)
דבריך הנעימים היו כשמן ששון ללבי אשר ינבא לך עתידות טובות ויקוה כי אחריתך ישגא מאד, כי כל אשר אשוב אהפוך בם, כן אשוב אראה בך פאר אנשים והוד ישרי לב, ולבבי ישמח כמו יין כי ברכני ה' בבן משכיל על דבר אמת כמוך לעת זקנתי. חזק בני והתחזק, כי בך שַׁתִּי מבטחי כי אראך בתור אדם המעלה מוכתר בכל המדות הטובות והיפות שחכמים ואנשי־לב מוכתרים בהן! קנה חכמה, אסוף תושיה ואגור כעמיר גֹרנה מדע והשכל, כי בֹא תבא על שכרם ונתנו לך יבול למכביר ופרי ברכה מאה שערים! כי החכמה תחיה את בעליה ותושיבהו ברבות הימים את שלוי עולם לכסא, ואשרי האיש אשר באשורה אחזה רגלו בעודנו באִבו, כי הוא לא יִירא עוד רע בימי עלומיו וכל נגע לא יקרב אליו גם עד זקנה ושיבה. אל תשכח בני את דברי אלה ואל תט מאמרי פי כי מהם תוצאות חיים לך מעתה ועד עולם.
שיריך ומכתמיך אף כי ישרו בעיני, בכל זאת איעצך לבל תוסיף מן הוא והלאה לכתוב את רעיוני לבך בחרוזים, כי קצרה יד איש מהציב לו יד במשוררים טרם יכתוב הרבה הרבה מאד בסגנון הפשוט, ואם תשיר בשירים בלי עת תשָׁאֵר קרֵח מכאן וקרח מכאן ולא תוכל לכתוב שתים שלש דלתות בשפת עבר כמשפט, וכזאת יעשו רק הנערים אשר יתאמצו לנחל כבוד משוררים בחזקת היד על כן דבריהם לעו — אך אתה אשר רוח משורר נוססה בך באמת אל תזמר ועל תשיר טרם תבא עד תכונת השפה וטרם תדע לכתוב צחות מבלי חרוזים וצלצלי שָׁמַע, ואך אז כאשר תוכל לכתוב מכתבים או גם ספורים כמשפט, תחל מלאכתך בשיר ובאת על נקלה אל המטרה הנכונה.
והנני אביך אוהבך כנפשו הדורש שלומך גם בשם אמך אחיך ואחיותיך….
נ.
בני היקר!
שמחתי מאד לשמוע מפי מורך במכתבו כי תקשיב באזניםקשובות אל הלקח אשר יטיף לך בחכמת לבו ותלך במעגלי ישׁר כאשר הבטחתני לפני הפרדך מעלי ארחמך בני יקירי מאד; ומאשר בך שַׁתִּי מבטחי כי תשמור דרכך גם בימים הבאים, לכן אשלח לך ע"י גיסך הנכבד לתשורה: שַׂכִּין קטן, שני בָתֵּי־יד ומצנפת יקרה אשר קניתי למענך בוויען ואשר אין כמֹהם בארצנו ליפי. ואתה בני לך מחיל אל חיל בחכמה ודעת ולא אעזוב חסדי מאתך גם לימים יֻצרו, כי הודות לאל כביר מצאה ידי הון ועֹשֹֹר, וזה הוא כל ישעי וחפצי לראוֹתך על גרם מעלות החכמה והדעת ואז לא אמנע כל טובי מִמך ותאֻשר לנצח. חיה בשלום בני ומלא משאלות אביך אוהבך כנפשו…
נא.
אבי היקר והנכבד! (תשובה)
במה אכף לך אבי בעד תשורתך היקרה אשר שלחת לי בטובך הגדול?! אין מלה בלשוני להביע לך רחשי תודתי כמו, כי נעלה היא מנחתך ונעלים ממנה דבריך הנעימים, ומה אות אתן לך על חסדך? הא לך שנית הבטחתי להוסיף און ועצמה בלמודים ולעלות מעלה מעלה אל מרומי החכמה והדעת, כי בזאת חפצת הרבה יתר מבהמון אלפי תודות וברכות! ואתה היה נכון בטוח כי באמונתי לא אכזב ואת אשר גזרתי אמר אקם לך, וראית זאת בעיניך ושש לבך.
בנך אוהבך בכל לב ונפש….
נב.
אב יקר ונכבד!
עוד מעט ותחֹג, אבי יקירי, את חג הֻלדתך במלאת לך שנת הארבעים לימי חייך. לכן רחש לבי ברכה לך ליום הקדוש הזה ואותה לא אמנע ממך בהיות עתה לאל ידי לכתוב אליך ואין איש אתי להפריעני מעבודתי. יתן לך ה' שנות חיים ושלום, שנות אֹשר, עֹשר ושלוה, ויפתח לך את אוצרו הטוב להריק אליך את ברכתו ברכת שמים מעל ויעניק לך מטובו עֹנג ונחת לאין קץ, ותבלה ימיך יחד את אמי היקרה בטוב ובנעימים וראיתם את בניכם ובני בניכם עולים כנטיעים לפניכם ואתם תנובו בשיבה טובה כחפץ בנכס אוהבכם בכל נפשו ומאדו.
נג.
אבי היקר!
עוד מעט ושנת תר… תטה אשוריה לים העבר ושנה חדשה תמלא את מקומה. לכן אברכך אבי כי יְחַדש לך ה' שנה טובה ומעֻטֶרת, שנה שלא תביא לך כל דאגה מַמְאֶרת, כל רעה ומִגְעֶרת, כל אסון ופֶגַע כל מחלה ונֶגַע — רק הצלחה וָאֹשר, שלוה ועֹשר וחיים בלי חֹסר לחם ומזון ושׂבַע ולא רזון תביא לך בכנפיה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה לך ולכל ישראל אמן
כחפץ בנך אוהבך המברכך בכתיבה וחתימה טובה….
נד.
אבי היקר! (באופן אחר)
אברכך אבי, ברכה היוצאת ממקור לבָבִי לשנת תר… הקרוֹבָה, שֶׁתִכָתב בכתיבה טוֹבָה לאלתר לחיים מאלֹהי הַשָּׁמַיִם וִיעַטַר לך אֵל שנת טובתו ויריק אליך שפעת ברכתו, ברכת שמים מִמַעַל, וְתִנָשֵׂא ותַעַל אל מרומי הָאֹשֶׁר במקום שלוה ועֹשֶׁר, ותבלה ימֶיך אתה ואשתֶךָ, היא אמי היקרה, התמימה והישרה, ברב עֹנג ונַחַת אפים מנה אַחַת כברכת
בנך אוהבך…
נה.
אב יקר ונכבד!
אתמול באתי בשלום אל מחוז חפצי ומורה בית־הספר קדם פני באהבה וכבוד, ואחרי נסותו את כֹחי בלמודים הושיבני במחלקה השניה אשר בבית ספרו בהבטיחו אותי כי אִם אשקוד על הלקח אשר יוֹרֵנִי, וספחני אחרי ירח ימים אל המפלגה השלישית בין הנערים הגדולים, ואני אגיל ואשמח מאד כי תַרְתָּ, אבי, למעני בית ספר כזה, כי המורה איש טוב לב הוא מאין כמֹהו וכן המה גם כל העוזרים על ידו, כי לא בסופה וסערה כדרך המלמדים הנבערים, רק בשובה ונחת יִכרו לתלמידיהם אזן לשמוע בלמוּדים, ואין קצה לכל העֹנג והנחת אשר יתענגו שומעי לקחם בהטיפם דבריהם הנעימים מעל ספרי ה', כי קוֹלם יִשָׁמַע בנעימות ובמתק שפתים כקול כנור נעים ביד יודע נַגֵן, וכל משטרם והליכות דַרְכָּם בקֹדש יָעִרו רגשות נעלות ונעימות בלב הנערים בָאֵי הבית ההוא גם ירוממו רוחם, לבַל יהיו כנערי החדרים פראי אדם וחסרי־לב, אשר אך לחרפה המה לאבותיהם ולצחוק — לבני בינה.
קנצי למלין, בבית הזה מצאתי תורה חכמה ודרך ארץ יחד, ותקותי בי כי לא יארכו הימים והשלמתי חֻקי בכל המדעים אשר אהבתי — ובשובי אל ביתך תראני ותתפלא ואמרת האח הגדלת בני תושיה רב יתר מאשר קויתי! במכתבי השני אשוב אשמיעך מכל אשר אתי ומכל אשר תראינה עיני בבית הספר ושמחת.
בנך אוהבך כנפשו ודורש שלומך….
נו.
ידיד יקר ונכבד!
מדעתי אותך, ידיד נכבד, לאיש ישר וטוב לבב אשר לא ימנע חסד מכל איש, לכן תרהיבני צדקתך ותתן לי עז ותעצומות לגשת אליך במכתבי זה לבקשך כי תחֹס עלי ועל ביתי ונתת לי מהלכים בבית מרכֻלתך להשתכר פת לחם לבל אגוע חלילה מפני זלעפות רעב. כי זה כמה הנני יושב בלי כל משמרת פקודה להחיות נפשי וכל תקוה אבדה ממני למצא לי בית ומנוחה. ובדעתי כי הנך מבקש לך מנהל חשבון במסחרך, לכן אפיל תחנתי לפניך כי תאספני ברחמים אל ביתך, ואני כעבד נאמן אשרתך וְנהַלתי את ספרי החשבונות ביד חרוצים כיד חכמת החשבון הטובה עלי.
על דבר כשרונותי במלאכה הזאת תוכל לשאול דבר מפי כל מכירי, וכל יודעי יעידוני כי עשיתי חיל במלאכה הזאת עד להפליא. ותקותי חזקה כי לא תשיב פני ריקם בהיות לאל ידך לחלצני מן המצר אשר מזאת תבֹאתך טובה — ואני לא אשכח חסדך לנצח.
ידידך ואוהבך…
נז.
לידידי היקר והנכבד שלום וברכה!
עד כֹה קצרה ידי מהושיעך ברב או במעט, כי קפץ עלי רוגזו של אדוני בגלל שגגה קטנה שיצאה מלפני בספר חשבנותיו וכמעט כשי שבועות לא יכֹל דַבְּרי לשלום, ובלי שפק תבין כי לא יכֹלתי במשך ימי רָגזו וכעסו לדבר עמו דבר על אדותיך. אך בהתבונני בו אתמול כי נח מעט מזעפו, החלותי לבא אתו בדברים על דבר פקידי בית מסחרו ומדי דברי בם הזכרתי גם אותך בזכרון טוב לפני אדוני וערכתי לפניו את כל הטוב הצפון לו אם יאסוף איש מהיר במלאכתו כמוך לפקיד בבית מרכֻלתו, ובראותי כי דברי ימצאו מסלות בלבבו לא חשכתי ניד שפתי מֵהַלֵל אותך שבעתים עד כי לאחרונה צוה אותי לשאל מפיך את השכר, אשר תבקש ממנו מדי חֹדש בחדשו, לעמלך. והנה אף כי כבר אדע את השכר אשר תבקש, בכל זאת אמרתי כי אכתוב אליך, לבל ידמה כי דבר לאט עמנו. לכן דע מה שתשב לו על מכתבי זה, אך אל תרבה במחירך יותר מִדַי, כי תפשת מרֻבה לא תפשת; ואני ידעתי נאמנה כי אם תפיק רצון מאדוני, אז ישית על משכרתך נוספות מבלי דרוש כזאת ממנו.
ענני תכף על מכתבי ונקבה לי שכרך ששים כסף לירח וכאשר אראה כי לא יתרצה אליו אדוני, אז אהיה אני הפשרן בדבר כי אשית ידי על שניכם — והיה שכרך חמשים.
אולי תוכל להודיעני דבר משלום ידידי ה… אשר חלה את חליו בעירך הודיעני זאת תכף כי לבי חרד עליו מאד.
ידידך ואוהבך הנאמן…
נח.
שלום לך אוהבי הנאמן! (תשובה)
קצרו שפתי מהביע לך את רחשי התודה אשר רחש לבי לך על השתדלותך הנמרצה לתת לי מהלכים בבית אדונך לבל יחסר לחמי; את חסדך ידידי לא אשכח לנצח, כי כמלאך אלהים נגלית אלי מבין רבבות ענני אפל המקדירים שמי אָשְרי להַגִיהַ חשכי, ולולא אתנה שקמת לי לחלצני מן המצר כי אז מי יודע אם לא אבדתי בעניי. כי זה כחמשה ירחים נשבר מטה לחמי ואשתי ובני שואלים ללחם ואין. הנך קונה לך עולמך בשעה אחת, ועד יומי האחרון אזכרך ידידי כי אתה הושעתני מכל צרותי ולא אשכח את כל הטוב אשר הפלֵאת לעשות עמדי. הֵא לך בזה מכתב אשר תראהו בטובך לאדוניך לבעבור ינקוב לך שכרי. ואתה תבא על שכרך מאת אלהי הגמולות.
אוהבך הנאמן…
נט.
שלום לך אוהבי הנאמן!
חן חן לך יקירי כי הזכרתני אל אדונך הנכבד למען תת לי מהלכים בביתו באהבתך אותו ובחמלתך עלי! דע כי המחיר האחרון אשר עליו אוכל עמוד, הוא ששים כסף לירח, כי גם לפני שלש שנים בהיותי פקיד בבית הגביר… קבלתי שכר כזה מלבד המתנות היקרות אשר העניק לי פעמים ושלש בשנה לאות אהבה על כשרֹנותַי ואמן רוחי, ולולא הֻכָּה בית מסחרו לרסיסים לרגלי השבר הגדול אשר בא כשואת פתאם על בית האצר בעיר פ… כי אז כבר היה שכרי למשנה ואני בן משק ביתו הייתי כיום הזה! אך הלא אחרית הגביר… ידעת גם אתה, לכן בראותי כי הנני יושב זה כמה באפס מעשה אתרצה אל אדוניך הנכבד בשכר קטן כששים רו"כ, ותקותי חזקה כי יאות אדונך לתת לי את השכר הזה בחפץ לבב, כי כבר עבדתי בבתי מרכֹלת רבים ובידי תעודות מאת כל גדולי הסוחרים כי חרוץ אני בעבודתי עד להפליא.
אחכה לתשובתך. ידידך…
ס.
ידידי ורעי כאח לי! (מענה)
הראיתי מכתבך לאדוני וכאשר שערתי במכתבי הקדם כן היה, כי הוא לא נרצה אל השכר אשר נקבת וָאֶתערב אנכי כפשרן בדבר, ואחרי אשר העתרתי עליו דברי נאות לי לתת לך חמשים רו"כ לירח. לכן מהר ובא הנה לקבל עליך את העבודה, ויהיה רצון שתהי השעה הזאת שעת רחמים שלא תוסיף ממנה והלאה לנוע מאדון אל אדון וממשמרת למשמרת, כחפץ
ידידך ואוהבך…
אחרי כתבי. לפלא הוא בעיני כי לא הודעתני עד היום מאומה משלום ידידי ה… כאשר בקשתיך. הוצאני תכף ממבוכתי וענני דבר ברור מכל אשר תדע על אדותיו.
ידידך הנ"ל.
סא.
ידידי ורעי היקר! (תשובה(
ידידך ה…. שב בשבוע העבר לאיתנו ובעוד ימים אחדים יעזוב את עירי ונסע לעיר…. אל בית אדוניו כקדם.
עתה אשאלך ידידי והודיעני מה אעשה לאשתי ובני? הַאֶקָחֵם אתי או אעזבֵם בעירי? לפי דעי טוב הוא כי יסעו עמי יחד אחרי כי אין למו כל משען ומשענה בלעדי ולמי איפוא אעזבם? הלקירות בית מעוני הנוטפים אגלי זעה מקר וקרח כמו יבכו לעניי ודלותי? אך אם אתה תורני אחרת אקבל עצתך, כי רק אליך אשא עיני אחרי כל החסדים אשר עשית עמדי. אך אם כֹה או כֹה הנה כסף כ…. רו"כ דרוש לי לדרכי ולא אדע מאין יבא עזרי? כי כל כלי ביתי הטובים וַעֲדָיֵי אשתי אשר רכשתי לי בימי הטובה, באו בית הנושה והם מתגלגלים שמה תחת שואה, ובכן קצרה ידי ממצא את הכסף הדרוש לנסיעתי.
לכן ידידי, הנה כאשר החלות להראותני חסדיך הטובים והנאמנים, כן לא תרף ידך ממני עד אשר תגאלני גאולה שלמה מעניי וקשי יומי. ואתה הואילה נא בטובך ודבר על לב אדונך הנכבד כי ישלח לי את הכסף הדרוש לדרכי לבל אֵאָלץ להוָתר בביתי ולשוב ולראות את פני המחסור הנורא אשר מתגרת ידו כמעט כליתי. ואם תחלצני ידידי מצרתי האחרונה הזאת, יהי חסדך האחרון גדול מן הראשון ונפשי תברכך כל הימים.
ידידך ואוהבך בלב נאמן…..
סב.
ידידי היקר!
הנה אשלח לך מכיסי את הכסף הדרוש לדרכך, כי לא חפצתי לבקשו מאת אדוני לבל יחשב זאת לטֹרח לו. כי קצרה דעת רֹב העשירים מהבין איך יחסר לאיש כסף כשלשים רו"כ, ואם באתי לדרשם מידו, כי אז מי יודע אם לא חשב כי דבר לאט עמנו.
בדבר בני ביתך לא אוכל ליעצך דבר, כי בלי שפק תדע את מצבך יותר ממני. ואם תראה כי אין לך דרך אחרת בלתי אם לקחתם אתך, עשה זאת אפוא ידידי וה' יצליח דרכך! ואני אוכל להבטיחך נאמנה כי יִמָצֵא מאסף למו וברחוב לא ילינו.
היה שלום ושמח בתשועתך, כחפץ
ידידך ואוהבך….
סג.
ידיד יקר ונכבד!
הנני מתכבד לבשרך רעי הנכבד, כי בעוד חמשה ימים בעשירי לירח הזה יהיה יום כלולותי ובשעה השמינית בערב יובילוני אבותי אל חֻפתי עם הרעיה אשר בחרו ברצוני למעני. לכן אקוה כי באהבתך אותי ואת בית אבי תכבדני ותבא אלי הנה יחד עם אשתך הכבודה לשוש אתי משוש בנשף חשקי, ולבי נכון בטוח כי לא תמנעני מכבוד הזה ובא תבא אלי להתעלס אתי למועד אשר יעדתי לך כי לבאך יחכה בכליון עינים
רעך ואוהבך….
סד.
ידיד יקר ונכבד!
אמנת חטאתי ידידי! כי נפתיתי לדברי מלָשני בסתר אשר הביאו אלי דבתך רעה כי אורב אתה לי במסתרים למען הגות אותי מן המסלה ולתת ידים לאיש מצותי לכלות בי חצי חמתו! ועתה ראיתי ונוכחתי, כי אמנם חף אתה מפשע ואני בחפזי הוצאתי עליך משפט מעֻקל — ובמה אכפר עתה את פניך על החרפה אשר נשאתי עליך במכתבי העבר? תַּאֲלָתי להולכי רכיל אשר פתוני לריב ולהתקוטט בך ולחשוב לך את אהבתך לחטאה. חמסי ושארי עליהם, כי בחלקת לשונם הוליכוני שולל לראות אָוןֶ באוהב נאמן ולכתוב אליו מררות! סלח־נא, כַּפֶר־נא, ידיד יקר, לפשע שפתי ואל תחשב לי שגגות לזדונות! ומהמקרה הזה תצא לי תורה לבלתי האמין עוד באיש טרם תכנתי דרכו. אך אתה העבר נא בטובך הגדול הפעם את עֲוני וענה ואמור לי “סלחתי!”
ידידך ואוהבך המבקש סליחתך…..
סה.
ידידי ורעי כאח לי! (במלים אחרות)
סלח לי כפר לי, רעי, כי צררתיך והשלכתי עליך שקוצים במכתבי האחרון! רגע עשיתי זאת באפי ולארך ימים אשא מכשול לבי כי נפתיתי להאמין בדברי הולכי רכיל כי בגדת בי ותתן ידך לאיש ריבי לרדפני על לא חמס בכפי בעת אשר לבך מלא אהבתי וכאוהב נאמן דאגת לשלומי! צר לי מאד כי הפגיע בי ה' עון מלשינים וחנפים להיות למפגע לאוהב נאמן בדברים כמתלהמים ולהשקותו כוס חמתי על לא עול עשה לי ולביתי! אנא סלח לי רע יקר לעון חטאתי, כי רק מרֹב קצפי וכעשי נשאתי על שפָתַי דבר מר להכאות רוחך — ועתה אני רואה עוָתתי ושבע ביום אקוט בפני על עון שִׁגְגָתי כי הסכלתי לעשות! אקוה כי תסלח לי רעי לפשעי ותענה ותאמר: “סלחתי כדבריך”!
רעך המחכה לסליחתך בכליון עינים….
סו.
לידידי הנכבד שלום! (תשובה)
הנה אסלח לך ידידי על החרפה אשר חרפתני באפך, כי אמנם יודע אני כי לא מלבך הוצאת מלים, רק אויבֵי שקר הסיתוך בי לחָרפני חנם, וכזאת ידעתי גם ביום קבלי את מכתבך, לכן לא רַבְתי בך ולא חרפתיך כי אם דברתי אליך רכות וָאַראֶךָ כי הסכלת ותשגה הרבה מאד לשאת חרפה על רעך היושב לבטח אתך, ומה יגל עתה לבי לראות כי אמנם הכרת עַוָתתך ותנָחם על פשע שפתיך! סלחתי לך יקירי סלחתי! כי יודע אני שגגתך אולם אעירך כי מעתה לא תתנפל עוד על איש בדברי ריבות טרם ידעת כי כגמול ידיו תשלם לו, פן יוכיח בך ואשמת!
אוהבך ומכבדך…..
סז.
לידידי הנכבד שלום! (במלים אחרות)
ראה הנה נשאתי פניך ואכפר לפשע שפתיך אף כי חרפתני כאחד הריקים ותשלך עלי שקוצים מרבה להכיל. כי גם ביום התרגזך אלי ידעתי נאמנה כי נפתֵּיתָ לדברי מלָשני בסתר אשר התנַכְלו לשית איבה בינינו, ועל כן לא קצפתי עליך ולא דברתי אתך קשות, רק בלשון רכה הראיתך לדעת משוגתך עד כי נפקחו עיניך לראות כי אמנה חטאת בטפלך עלי עֲון־שקר. לכן ישמח לבי מאוד בראותי כי הנך מתנחם על אִוַלתך ומתופף באגרופך על לבך על חטא שחטאת לרעך בשגגה, והנני מוחל לך על כבודי אשר חֻלל בפיך בעת אפך בהזהירי אותך כי תִשָׁמֵר מעתה מהתקוטט באיש לפני דעתך כי חטא ואשם נגדך, וסר עונך וחטאתך תכפר מאת
רעך אוהבך כנפשו…..
סח.
ידידי היקר והנכבד!
לולא ידעתי מכבר כי אוהבי אתה כי אז נוכחתי עתה כי כן הוא, רק אתה נבהלת על פיך ביום המהומה ולא זכרת כי לא איש כמוני יבטיח ולא יקים ולא איש כמוני יבגֹד באוהביו, ואם תשוב תהפוך בדברי מכתבי תראה כי גם בשחרי אותך מוסר בדברים קשים כאוהב עשיתי זאת אשר מאהבתו לא יסור. לכן דע ובטח בי כי לבבי לא סר מאחריך אף רגע ואם יתעקש עמך נ…. אז אעמוד אני על ימינך ולא אתנך למוט. — גם עצתך אשר יעצתני במכתבך טובה ונכחה היא, אבל יש לי עצה טובה ממנה בדבר נ…. והיא, כי ברגע הזה הנני כותב אליו מכתב ואצוהו כדברים האלה: אם תחפוץ להוָתר על מקומך אז מהר וחַדש אֲמנָה חדשה את ה'… בלי כל תנאי לרעתו, ואם לא אקבל מכתב ממנו מהיום עד שנים עשר יום כי כה עשית, יָדַע תדע כי לא אוסף להאריך אפך עוד והמסחר יתגלגל לאחר. כדברים האלה הנני כותב אליו ברגע הזה, ואחשוב למשפט כי הוא לא יַמְרה מצוה מפרשת כזאת אשר כָּמֹהָ לא שמע עוד מפי, כי רק בדרך עצה אמרתי לו תמיד ואם ימאֶן בעצה חיש יישמע למצוה, ואם יַמְרֶה גם את המצוה הלא המסחר בידי הוא, ואשר על כן תוכל לבטוח ולשלוח לי את הכסף, כי נ… יחדש עמך את האמנה או ידח מהמסחר.
והנני אוהבך הנאמן פ….
סט.
ידידי היקר והנכבד! (תשובה)
נחמתני יקירי בדברי מכתבך ועוד ביום הזה הנני שולח לך את הכסף אף כי קשָה זאת לי כקריעת ים סוף. בכלל יֵצֶר לי שֻתְפי נ…. עד כי נקטה נפשי בחיי, ורק אליך ידידי עיני נשואות כי תצילני מכף העריץ הזה כל עוד לא רבצתי תחת משא תלאותי אשר המיט עלי בזדון לבבו לדכאני עד דכדוכה של נפש. הנה הנבל הזה ילטש עיניו לכספי ולא יראה ולא יתבונן כי יש גבֹה ממנו במסחר הזה אשר יעמד בכל כחו לימיני ולא יושיט אצבעו למשחית גם הוא לבל ימשך כל גוו אחריו לעת מצֹא. תקוה נעימה תשעשע את נפשי כי את אשר גזרת אֹמר להגן עלי ביום אידי תקם לי לבל יבלעני נ… כתנין; כי כבר קצרה נפשי בעמלי ועליך להוציאני ממצוקותי לבל תהיה כראשית חטאת לאסוני, כי רק עליך השלכתי יהבי בראשית דרכי ולולא ידעתיך לאיש אמונים השומר בריתו לאוהביו כי אז לא משכתי ידי את המשחית הזה אף אם ידעתי כי עפרות זהב נכונו לי במסחר ההוא, ואם כזאת עשיתי אות הוא לך כי עליך נסמכתי כי תסוך עלי באברתך ביום צרתי. לכן הראני נא עתה את כחך! קדמה פני אויבי והכריעהו טרם נלכדתי במצודתו, כי עת להציל היא ואם לא עכשיו אימתי? בתקותי כי תכירני לטובה הנני שולח לך את הכסף, ואם עוד אשוב אראנו שנית יודיעוני הימים הבאים כי הם יגלו מצפוני ההוה.
ידידך ואוהבך….
ע.
ידידי הנכבד!
בשבוע הזה קמתי מן המטה אשר עליתי עָלֶיהָ לפני ירח ימים בהיותך עוד בביתי, ואף כי אין שָׁלום עוד בעצָמַי, ומחלתי עוד לא סרה ממני כליל. בכל זאת אכתוב אליך את מכתבי זה, בדעתי כי אם לא אכתוב גם הפעם, תמהר לבא אלי הֵנה מבלי הבט כי עתותיך מכורות למסחרך, ובזאת לא חפצתי. ואתה יקירי אל נא תשים אשם נפשי אם לא אכביר הפעם אליך מלים, כי הרופאים צווּ עלי לבלתי קרוא וכתוב הרבה עד אשר אחליף כח. מחלתי היתה מַחלת הַדַלֶקת והיא בָאַתני בְסִבַּת קלקול הקֵבה. אך הודות לה' כי נרפאתי ממנה, ואף כי חֲסַר אוֹנים הנני היום כילד בן שנה, בכל זאת אקוה כי ימים לא ימשכו, ושבתי לאיתני הראשון לשמחת לב אבותי וכל אוהבי ומיודעי אשר דאגו לשלומי.
היה שלום ופקדני במכתבים משלומך כי בשלומך גם לי שלום.
אוהבך כנפשו….
עא.
ידידי הנכבד!
לא שמרת רעי את הפקדון אשר הפקדתי בידך למרות כל הבטחותיך לשמרהו כאישון בת עין, כי נשחת “מורה השעות” ואין מתום בגלגליו מבית ובמכסהו מחוץ כמו שֻלחה בו יד בצדיה לחבלהו חבל נמרץ, ואני לא ידעתי איך אשא עתה פני אל רעי נ… אחרי הִשָׁחֵת כלי חמדתו בידי, כי יקר לו מורה השעות הזה מכל הון וכבבת עינו שמרהו תמיד בהיותו לו ירושת פליטה מאת אביו אשר נקטף בלא יומו. לוא אבדו אלף כסף מכיסי, כי אז לא דאב לבי כעל אָבדן כלי יקר הזה אשר לא אוכל להשיב לרעהו תמורתו ולהסיר מעלי תלונתו! אין כח בפי ובעטי להביע לך מכשול לבי ומפח נפשי על כל הרעה אשר הבאת עלי, גם לא אדע דבר מה תענני להצדיק את נפשך על מעלך בפקדון רעך אשר האמין בך. כי האֻמנם כן ישמור איש את פקדון אחיו עד כי לא יחשוב לעון לו להשיבהו נפוץ ושבור אל ידו?! אקוה ואיַחל לשמוע מה בפיך.
דורש שלומך….
עב.
ידידי ורעי כאח לי!
אמנה חטאתי! אך לא לפקדונך, כי אם לך אשר הכאבתי לבך חנם בשלחי לך בשגגה מורה שעות אחר תחת הפקדון אשר הפקדת בידי, ולפלא הוא בעיני כי לא הכרת את השגגה תכף בקבלך את מורה השעות המושב לך. סִבַּת החלוף הזה היתה, כי בהיותי טרוד מאד בעבודתי, צויתי את בני הבכור להשיב לך את פקדונך על ידי הרצים, והוא אשר לא ראה את פקדונך בעת תתך אותו על ידי, החליף אותו באחר וישלחהו אליך. ובכן יצאה מלפני השגגה הזאת אשר הכאיבה לבך עד כי לא יכֹלת להתאפק מהרבות כעשך עמדי טרם חקרת וַתֵּדַע דבר לאשורו.
מחר תקבל את פקדונך כלול בהדרו כי צויתי את בני שנית לשלחו אליך ואתה השב לי בטובך את מורה השעות אשר נשלח לך בשגגה וַעֲנה ואמור לי: רב לי! ואף אני אענה ואומר לך: סלחתי!
ידידך ואוהבך….
עג.
אחי ורעי!
שמעתי בקולך וָאעזוב את עירך אשר כעמק עכור הָיְתה לי בכל ימי שבתי שמה, וָאָבא אל העיר וו… אשר האירה פניה אלי, ובה מצאתי את אָשְׁרִי. כי איש אחד עשיר ונדיב לב נתן לי מהלכים בביתו וַיתן על ידי את שלשת יְלָדיו ללמדם לשון וספר, ולמן היום ההוא אראה נחת בעולמי, כי אֲבִי תלמידַי, איש טוב הוא מאין כמֹהו וגם לא ימנע טובו ממני, יאכילני ממבחר המטעמים, ישקני יין הרקח, ילבישני מחלצות וימלא כל מחסורי, ולכל אלה עוד שכרי נכון מלפניו שלשים כסף לירח אשר לא אוציא מהם אף גֵרה לְמַכֹּלֶת ביתי, כי גם אשתי וּבְני וּבִתִּי ימצאו ארֻחת תמיד על שֻלחנו ומאכלם בריאה.
כל זאת מצאתי עלי לחובה להודיעך, בדעתי כי תשמח בִישוּעָתי כמו צר היה לך בצרתי, ואתה ידידי חיה בשלום ושמח בטובת
רעך ואוהבך….
עד.
רעי היקר! (תשובה)
קצפתי עליך יקירי כי לא פקדתני עד היום במכתב מִשְׁלוֹמְךָ ורבות חקרתי ודרשתי עליך מאת כל מכירי ואוהבי בוו… אך כלם ענוני כי לא ידעו שרש דבר נמצא בך, ומה שמח עתה לבי בקבלי את מכתבך הנעים שבו הודעתני כי באת אל המנוחה והנחלה בבית איש טוב ומֵטיב אשר ימשוך חסדו לך ולביתך! אין מלה בלשוני להביע לך רגשות שמחתי כמו! עתה נוכחתי וראיתי כי אמנם לא לנצח יִשָׁכַח אֶבְיוֹן ודמעות עשוקים לא תעלינה בתהו.
יברך ה' אותך ואת אדונך וביתו ויאר פניו אליכם וישפות לכם שלום וברכה עד בלי די, כחפץ לב
אוהבך השמח בישועתך….
עה.
רע אחד מני אלף!
לא שגית במראה עיניך ובחזון לבך! כי אמנם כאשר אמרת כן קרני: ביום השלישי להִפָּרדך מעלי בָאַתני תעודה גלויה מיושבי על מדין אשר הועידתני למשפט להעיד על כל אשר ראו עיני ביום המהומה בבית נ… ואף כי כרצח בעצמותי היתה לי הקריאה הזאת, בדעתי כי אֵאָלץ לענות באדוני סרה ולחתות גחלים על ראשו, אשר כל אלה יועילו להוָתי, לשָׂעֲרֵני כמוץ מביתו ולשבור מטה לחמי, בכל זאת נאלצתי ביום ב' העבר לעמוד לפני כס השופטים ולענות באדוני כל אשר ראו עיני, כי מלבד יד המשפט — היתה חזקה עלי גם יַד הַמֻכֶּה אשר התהולל עלי באימים כי אם לא אגיד כל אשר ראיתי יַכֵּני בלשון וימסרני לעבודת הצבא, ואני נִחַתִּי מפניו וָאָעִיד כל אשר ראו עיני… ובמה אתאר לפניך ידידי מכשול לבי ומפח נפשי ברגעים אשר עמדתי לפני אדוני לענות בו כי הִכָּה את איש ריבו וכי הניף בחמתו עליו גרזן לרצחו נפש! אין כֹח בעטי להביע לך כעשי והוָתי ברגעי מספר אלה כמו, כי כל דמי עורקי רֻתחו כסיר נפוח וכפרץ מים כבירים המו ויתגעשו בקרבי וישימו את לבי כמרקחה עד כי אחזני השבץ ונפשי חשבה להתעלף. אך כל אלה נעלמו מעיני אדוני, כי הוא עמד ויתבונן בי בעינים מפיצות בוז ועברה יחד, והכרת פניו ענתה בו כי יחשוב בלבו: “הוי זמרי! הוי קין! אני גדלתיך ורוממתיך ואתה פשעת בי ותקם בי למטה רשע! אַך כתר לי זעיר! אותי לא יבלע בכור מות — ולך נכונו ימי חֹשך!” ובחשבי כי אקרא זאת על חזות פניו, נדמה לי כי אשמע את הדברים האלה יוצאים מפיו ויחרד לבי ויתר ממקומו — ולולא נשענתי על קיר הבית, כי אז נפלתי מתעלף ארצה.
כשעה תמימה ארכה מבוכת לבי. ואחרי כן הדיחו השופטים את יום המשפט על משך שבועים ימים, ואני כאסיר נמלט מבית כלאו, יצאתי מתוך הבית ואל בית אדוני לא שבתי עוד וגם הוא לא שלח לקרא לי; כי בין וכֹה ואני זה כשלשה ימים לא עבדתי בביתו ולא אדע מה תהי אחרית הדבר? כי ידעתי את אדוני לקנוא ונוקם, ומי יודע עוד את הרעה אשר ימיט עלי?!
הנה אלה הן המכות אשר הכוני עֵינַי ופי! ומה תהי אחריתי ה' אלהים הוא יודע! חכה ידידי למכתבי השני. בו אודיעך דבר ברור מכל אשר יקרה אותי ואת אדוני.
ידידך ואוהבך….
עז.
שלום לך אחי ורעי!
דומִיַת אדוני היתה כדומית הר־שרפה טרם יפתח את לועו להריק לַבַּת אשו! ואני אף כי מראש חזיתי כי הוא לא ינקני בחמתו, בכל זאת לא פללתי כי יטרוף אפו עַד לבלי רַחֵם ויעולל עלי עלילות ברשע אשר ידכאו רוחי עד לבלי הכיל. כי אחרי צאת ביום ג' העבר משפטו לְהֵאָסֵר שלשה ירחים בבית הַסֹהר, בא אל חדר מלוני אחד מפקידי ביתו בשעה השמינית בערב וישב כשתים שלש שעות בחברתי וידבר אתי טובות וינחמני מיגוני בדברים רכים אשר כשמן ששון היו למחץ לבבי המלא רגשי עצב על הרעה אשר מצאתני, ואחרי גלותו את אזני כי שָׂמֵחַ הוא לְאֵיד אדוניו העריץ, וכי מעתה יקוה כי לא יוסף עוד להתעמר בפקידיו כבעבדים נבזים ושפלים, נפרד מעלי באהבה וידידות ויבטיחני להַמְציא לי בקרוב משמרת פקודה בבית איש אחר לבל יחסר לחמי.
שָׂמֵחַ וטוב לב נשארתי בחדרי ואברך את ה' אשר נתן חִנִי בעיני איש טוב לרחמני ביום צרתי, וָאעלה על ערשי לנום שנתי. אך עוד לא אחזה השנה בשמורות עיני, והנה ידים כבֵדות נגעו בדלת חדרי וקול מהלומות חזקות עלה באזני, ובעוד אני עושה כֹה וכֹה להעלות נר בביתי, והדלת נפתחה ביד חזקה ושר בית המשפט ושלשה אנשי חיל מזוינים ואחריהם אדוני ואחיו התפרצו אל הבית, ומבלי הרבות אתי דברים, חפשו חפש מחֻפש בכל פנות חדרי וימששו כל כלי, והנה אהה! — לחרדתי ולתמהון לבבי מצאו תחת מטתי בפנה נסתרה טבעת אדוני ועדיי אשתו ומורה שעות יקר צרורים בחרט ושמו ושם משפחתו חרותים עליהם! ומה אֹמר לך רעי? נפשי יצאה בקרוב אלי ראש השוטרים וישאלני מאין באו כל אלה לידי! אך פתאֹם זכרתי כי איש מבית אדוני היה זה לא כביר בביתי — וָאָבין כי הוא הניח את החפצים האלה בפקודת אדוניו בחדרי, למען תמצא ידו להתגולל ולהתנפל עלי ואֹמר זאת אל ראש השוטרים, אך הוא לא שעה אל דברי ויצוה את שוטריו להוליכני ולהושיבני אל בית האסורים.
באתי אל בית האסוּר כמצות השר על שוטריו — אך לא יותר משני ימים ישבתי בו, כי בעל המלון אשר חדר משכני בביתו יאהבני אהבת נפש, ויתן עלי עֲרֻבָתו בשלשת אלפים כסף עד אשר יצא משפטי ודיני מאת השופטים, ואני בין כֹה וכה הגשתי משפטי אל שופטי השלום ואספר להם במכתב בקשתי שרש דבר נמצא מבלי כחד מכל אשר ידעתי מאומה. מה תהי אחרית הדבר אודיעך אחרי יום המשפט, אם אך לא ישימו אסורים על ידי לשאת עון העלילה.
היה שלום ונוּדה
לרעך האמלל….
עז.
ידידי היקר!
במשוש נפש ובכל חפץ לבב הנני נכון לבא אליך ליום אשר יעדת לי במכתבך האחרון, כי נעימה לי חברתך מאד וזה כמה חפצתי לבֹא אליך, אך טרדות שונות עצרוני מעשות דרכי; ועתה כאשר הונח לי מעט מעבודתי הַקָשה, לא יאחרו פעמי עוד מבֹא אליך כאשר בקשתני, ואתה, ידידי היה נכון לקראת באי ביום החמישי לירח הבא. ואקוה כי תשמח מאד לשמוע מפי את כל המוצאות אותי מאז הפריד המקרה בינינו עד היום, כי חדשות ונצורות אתי הרבה הרבה מאד. פקוד את רעיתך היקרה ובניך הנחמדים בשמי לשלום.
רעך ואוהבך בלב נאמן…
עח.
ידיר יקר ונכבד!
לשמע אזן שמעתיך, ועתה עיני ראתך כלול בהדר כל המדות המצוינות שבני המעלה מצטַיְנים בהן ולבוש מעיל ישע תלבֹשת, לחלץ עני מעניו כל עוד לא טבע בים תלאותיו. ואני מה גמול אשיב לך על חסדך ואמתך? אם אמרי אשלם לך תודתי בשבט סופר אשר אתפוש לפעמים בכפי אין כֹח בעטי להביע לך כל רחשי לבבי, ואם בנשיקות פי, ידעתי נאמנה כי אם גם תֵאָספנה כל נשיקות אוהבים נאמנים מששת ימי בראשית עד סוף כל הדורות יחד על פי ושפתי, לא תַסְפקנה להביע לך בהן אף אחת מאלף התודות והברכות אשר ירחש לבי לך, ואם כל אלה ימעטו, לכן יהיו גם דברי תודתי מעטים, כי לך דומיה תהלה; רק אענך דבר ברור על מכתבך הנעים אשר הרנין את לבבי.
דע לך איש יקר ונכבד כי כגשם נדבות בעתו היתה לי בשורתך הנעימה עתה בימי עניי ומרודי, כי זה כשנים אחדות מאז החל המחסור להיות כתושב בביתי, הנני חושב מחשבות לעזוב את עיר מולדתי אשר כעמק עכור היא לאלה אשר על רוחם ולא על מסחרם יחיו, ולמצא לי מעמד באחד המקומות אשר אין בו מות ומשכלת לאנשים כמוני, היינו, כי אוכל למצֹא בו את מחיתי, אם לא במדה גדושה, למצער — במדה מספקת, ולתת ידים לרוחי ללכת הלאה בדרך אשר יְעָדו היוצר ביום הוָלדי אולי עוד אהיה חבר טוב ומועיל לחברת האדם ע"י כשרונותי אשר חנני ה‘….. אך לדאבון לבי נבצרה ממני מזמה להוציא את מחשבתי זאת לפעֻלת ידים, כי גויתי אסורה בחבלי עֹני אל ביתי אף כי רוחי יַמריא במרום ולקצות ארץ יביט. והנה בראותי כי שנה על שנה תעבור, חגים ינקופו וחבלי עניי בל יִנָּתֵקוּ, סַבּוֹתי את לבי לְיָאש מכל טובה ואמרתי: לא ראשון אנכי וגם לא אחרון המחכה לטוב ואיננו, אשליך יהבי על המקרה וראיתי מה יעשה ה’ עמדי! וכן היה, שסעתי את תקותי בכנפיה והיא על עפר נחתה ותטבע עמי יחד בים תלאותי. אך פתאֹם העירני עתה מכתבך הנעים כמו מחלום נורא ואיקץ לראות את האור אשר הראית לי מרחוק ויקיצו כל חושי מתרדמת המות אשר נסך עליהם קשי־יומי והנני חי שנית ואחוש כי חיים נכונו לי גם בימים יֻצרו. לכן אמרתי אם באתי עד כֹה, לא אתרפה עוד, אאמיצך במו פי לחלצני מן המצר, כי זה כל ישעי וחפצי להמלט על נפשי מעיר מגורי!
והנה אחרי אשר החלות ידיד יקר להראותני חסדך הגדול באהבתך אותי ובחמלתך עלי, אקוה כי לא תרף ידך ממני גם מן הוא והלאה עד אם תוציאני מעמק הבכא ותעמידני במרחביה כאשר אמרת, כי כבר באה עת לחננה! ומאשר אדע כי קרוב הדבר לודאי לכן אשמיעך בזה מכל אשר אתי ובמה אֶקָנה לה' נ… למען תדע לכלכל דבריך אתו במשפט ולהביא את הדבר לידי גמר……
…… הנה תקותי חזקה כי יתרצה ה' נ… אל השכר אשר אבקש, ואם כזאת תשמיעני אדוני במכתבך הבא בשמו, או גם הוא יכתוב אלי, הנני נכון לעזוב את עירי ולנסוע לע”ע בגפי לקבל עלי את העבודה וכאשר אעשה שמה את כל הסדרים הדרושים אמשוך גם את ביתי אחרי עוד בחֹרף הזה, והכל על מקומו יבא בשלום.
אם כֹה או כֹה יקרה, אשאר אני ידידך ואוהבך אשר לא ישכח חסדך לנצח…..
עט.
ידיד יקר ונכבד!
הנך מדבר אלי ידידות בדברים בוטים אשר די כֹח בהם להרגיז רוחי ולהטיל שפק בלבי אם לא היו דברי ומשאלותי עליך למשא. אך מאשר ראיתי ונוכחתי ממכתבך הראשון כי כאוהב נאמן תדאג לשלומי, לכן אחשוב למשפט כי באשר מהיר צדק אתה וחרד על טוב חברך ובהול על הצלחתו במדה נפרזה מאֹד, לכן לא נזהרת מיסר את רעך ביסורים של אהבה ותזרה פלפלא חריפתא על הדבש אשר הושטת לו בטובך הגדול למען יטעם אל חכו ולא יקיאנו, ועל זאת אודך שנית יקירי, והנני לענותך כי אמנם קבלתי פצעי אוהב נאמן כמוך ומבלי בקש עוד נוספות, הנני נרצה ללכת באשר תנחני בטוב לבבך בדעתי נאמנה כי איש כמוך אשר נמצאו בו כל המעלות הטובות שמנו חכמים באיש טוב־לבב וִישַׁר דרך לא יתעני מדרכי, ואם מצאת נכון לפני להיות…. בבית ה' נ…. בלי שפק ידעת מראש כי טוב הדבר לי אף כי הוא לא ידעני בשם, ואשר על כן לא אוסף לדבר עמך עוד גם על דבר השכר אשר נקבת לי בשמו ואמר לך: "לך בכחך זה להוציאני מאפלה לאורה בעגלא ובזמן קריב!” ועל אדות המחיר אתפשר עמו אחרי אשר יכירני וידע אותי ואת ערכי.
יותר אין לי עתה מה להשמיעך בלתי אם להשיב שנית תודות לך כעל כל תגמוליך עלי ולחכות למכתבך שבו תבשרני כי נכון ה' נ… לאספני אל ביתו.
יהי מכירך הגביר הנכבד ה' ש… ברוך!
והנני אוהבך הנאמן אשר יודה לך תמיד על חסדך…..
פ.
עלמה כבודה!
יקרת עלמה עדינה בעיני נכבדת, כי כתפוח בעצי היער מצאתיך בין הבנות אשר כרֻבן הִפנו עֹרף לשפת קדשנו והן זונות אחרי מאטפֵיי הרוססי, לעאָפאָלד האשכנזי, שאַרל הצרפתי וזשאָן־בול האנגלי אשר יַתְנו אהבים וישירו עגבים על כל הר וגבעה באשר יַנְחם רוח יוצרם מרחוק כיד שגעונו הטובה עליו, ומרֹב הגיגן בַנאהבים ובנעימים האלה, שכורי האהבה והתאוה, ובהליכות דרכם המלא חתחתים יצורי מכשול אשר שלח יוצרם המחבר לרגלם, תשכחנה את צור מחצבתן, כי עבריות הֵנה אשר שָׂערן רוח משחית מעל אדמת מטען שָׁבה עלו כנטעי נעמנים חוזי אל נותני שפה לנאמנים ונביאי יה נאמי נאום בשפת ירושלים צחה ונעימה אשר לא יערכנה שפת רומי ביקרותיה, ותבזינה ליקהת אִמָן העבריה ולכל רעיון מזהיר אשר הולידו חוזים וצופים על ברכיה, מבלי דעת כי גם שפת שעקספיר העמוקה והרחבה מני ים כאל נחשבה לעמת שתים שלש מלים אשר יצאו מפי ישעיהו החוזה בהתעורר רוחו הנעלה לדבר גבהה בשפת קדשנו. לכן בראותי אותך עלמה כבודה, מדברת צחות בלשון עמנו ושפת ירושלים בפיך בעצם טהרה וזהרה, אחשָבך לאחת השבלים הטובות העולות בעמק רפאים ואֹמר לך “לכי בכחך זה והיית אחותנו למופת לאלפי רבבה אשר בעטו בעמן ושפתו מקֹצר דעת ומרֹב טובה, וחן ונעימות מעטך עוד יֵצֵאו!”
מחברתך בכלל לא נופלת היא משאר ההעתקות אשר הגישו אלינו סופרינו החדשים בשנים האחרונות האלה ולא יערכוה הספרים החדשים ב"מ ע”ש בבה”א ובמצ—ם אשר הביאו לנו ש—נו בכנפיהם, כי קצוצי כנף המה ואין כחם להגביה עוף על הררי קֹדש במקום המליצה הטהורה כמוך עלמה כבודה! — אך עד שולמאַן עוד לא באת: כלל גדול הוא בהעתקות עבריות לבלתי התעמר בשפתנו הקדושה למכרה לעם נכרי ולהלבישה על רעיון זר כי תהיה רק כמדו וכשמלתו לעורו מבלי הותר ממנה סרח עודף אשר על אדמת ישראל לא יגיע, כי לא תבצר יד שפת עבר בכל רישה ומחסורה מברא לה צלמי זכר או נקבה ולקרום עליהם עור ולהעלות עליהם גידים ולתת להם רוח חיים לחיות חיי איש אירופי, אזיאַטי, או אמעריקאני, לשעשע בם נפש הקורא כבשאר ילדי הדמיון בשפות החיות, וספרי מאַפו וסמאָלענסקין יתנו עדיהם על זאת ויצדיקו משפטי, כי יצורים חדשים בראו למו הסופרים הנעלים האלה בשפת קדשנו לא שערום כל חכמי לב.
ואם כה יגדל כח השפה הקטנה הזאת עד כי לא תבֹש לדבר את השפות המהלכות בשער, הלא חטא יחטאו המעתיקים בעשותם אותה כסות לילדי נכרים ועצמות המחבר שֻׂפו משפת המעתיק? וכזאת ראיתי עלמה נכבדה בהעתקתך! הנך מדברת צחות בשפת קדשנו אך רוח שפת אשכנז נודף ממנה. אות הוא, כי העתקת את הספור מלה במלה משפת המחבר, וכן לא יעשה. קראי ספרי שולמאן וראי והתבונני אם תמצאי שמה איזה רעיון מתנגד לרוח שפת עבר? יען מה? יען כי הוא בלע מראש את דברי המחבר, ואחרי אשר הכו שרשיהם עמוק עמוק בקרב זכרונו, הריקם על הגליון לא כתור מעתיק אשר ישפיק בילדי נכרים, רק כתור מחבר הכותב הגיון לבו על הסופר בדיו, לכן קרן אור פניהם וכמהו לא רבו מעתיקים בישראל. אך לא כן היא העתקתך: בה נקל לפגש לפעמים מלות ומשפטים שלמים חסרי טעם אשר לא אספוק כי לא נכחד עצמם גם ממך, רק נאלצת לאחז באשורי המחבר אף כי אין רוח שפת עבר נוחה מהם. גם מבלעדי זאת סגנון לשונך ישן נושן הוא במקומות רבים; ומאד אתפלא כי עלמה צעירה לימים כמוך לא תלך אחרי הבחורים אשר מלאו את השפה מבטאים חדשים מלאים כח עלומים, ותבחרי לנוע על הזקנים אשר על סגנונם כבר אבד כלח מחסר מלים בשעת הדחק ומיתרונן במקום שאין בהן צֹרך…….
…….. והנה להראותך עוד דברים כאלה וכאלה אשר יצאו מעטך בשגגה אין עתותי עתה בידי, כי טרוד אני בעבודתי מאֹד, רק בקצרה אשמיעך כי עוד יש ויש לי רבות להעיר על סגנון לשונך בהעתקתך, ואשר על כן לא איעצך בשום פנים לתתה בדפוס טרם תעברי עליה שנית ברוח משפט. כי אין דבר נקל למחבר בעל כיס ממלאכת ההדפסה בימים האלה, אך אין דבר קשה לו מבקֹרת נמרצה חדרת לב וקרב אחרי הדפוס, כי קשה בקֹרת כזאת למחבר כמחט בבשר החי ואשרי האיש אשר לא יגע מחט מכאיב כזה בבשרו, ואשה — לא כל שכן!
אחרי הדברים האלה, אל נא תאמרי, תמתי, לעמלך נואש, כי אמנם ברכה בך כאשר אמרתי. אך עליך להוסיף אֹמץ בעבודת הקדש למצער עור כחצי שנה, ואז תשאי אלומות ברנה. ודעי כי לולא שאר רוח מצאתי בך על עלמות רבות אשר ידעתי, כי אז אולי יעצתיך להוציא את מחברתך לאור, אך הוא אשר אמרתי יקרת בעיני נכבדת, ועל כן עלי להזהירך כאוהב נאמן לבל תמהרי להציב לך יד בין הגברים ללא עת. כי לכל תכלה יש קץ, עבדי עוד כחצי שנה בכרם שפתנו ותגיעי אל הקץ הזה על נקלה.
ראי עלמה כבודה יעצתיך לטובה. כי על המבקר הנאמן לשפט בלי משֹא פנים ומקח שחד, ואשר על כן אמר לך כי השם עלמה או אשה לא יכסה על כל שגיאה בחֻקי הלשון. “אין אשה אלה לבנים” “אין חכמה לאשה אלא בפלך” אמרו חכמים לכן אם תחפצנה הנשים להשמיע בחוץ קולן, עליהן להצטַיֵן בחכמתן ודעתן עוד הרבה יתר מן הגברים, לבל יאמרו הבריות: ראו נא ראו מה נאמנו דברי הראשונים!”…
ואני תקוה כי תשיבי דברי אל לבך ולא תמהרי להוציא מחברתך על פני חוץ טרם תעברי עליה עוד לא אחת ולא שתים, ועצתי אמונה לך כי תניחי את מלאכת ההעתקה לאחרים, ואַתְּ תבחרי לך את עולם החזיון, לברֹא נפשות בהלך־נפשך ולברֹא להן גם ניב שפתים לכלכל דבריהן בהשכל ודעת והאהבה או הקנאה והשנאה תסכסכנה אלה באלה. נסי נא זאת, וראית איך יפֹל דבר.
ושלום וברכה לך מאת מוקירך ומכבדך כערכך הרם….
תם החלק הראשון.
חלק שני: שמונים מכתבי מסחר על דבר עסקים שונים 🔗
גּוֹלֵל אֶבֶן תָּשׁוּב.
ח“י מכתבים משתמשים בערבוביא ע”ד ענין אחד.
א.
רמ“א אל רמ”ד
בבא אלי מכתבו לא הייתי בביתי ועל כן אֵחרה תשובתי עד היום. עתה אמהר לענותו כי בעוד שלשה שבועות יקבל את המשי אשר דרש ברשימתו, כי ברגע הזה הנני שולח את המחיר לבעלי מסחרי, ותכף בבא הסחורה לידי אמהר לשלחה אל כבודו בנאַכנאהמע כאשר בקש, אך בתנאי קֹדם למעשה כי ימהר לפדותה תכף בבֹאה אל עירו.
מוקירו ומכבדו….
ב.
רמ“א אל הסוחרים רמ”ג ורמ"ד.
הא לכם אדוני בזה רשימה משני מיני המשי הדרושים לי, ואתם הואילו נא לשלחם אלי תכף חבושים וארֻזים בחבילות חזקות בראותכם את האַנווייזונג אשר אשלח לכם על שם סוכני היושב בעירכם.
הנה אחרי כל המסחרים הרבים אשר נסינו עד היום, היה עתה את לבבי לבקש מכם את חצי המשלוח בהקפה אשר בלי שפק לא מנעתם זאת ממני, אך בהשיבי אל לבי כי סחורה טובה דרושה לי, לכן אמרתי אשלם לכם מחירה במזֻמן למען תתנו לי סחורה ממין המובחר כאשר אהבתי. פנו לכם עם האנווייזונג אל סוכני לשלם לכם כספכם.
ידידכם….
ג.
רמ“א אל סוכנו רמ”ז.
הנה שלחתי היום אנ“וו על שמך להסוחרים רמ”ג ורמ“ד על סך…. בלוית רשימה של שני מיני משי, שחור ולבן אשר ידרוש הסוחר רמ”ד מידי. לכן אעירך כי תביט בשבע עינים על המינים כי יהיו טובים ויפים בלי כל חסרון ומגרעת, כי רמ"ד יְדַקְדֵק עמי תמיד כחוט השערה, ועלי להזהר לבלתי תת לו תֹאנה ברב או במעט כי סוחר תמידי הוא במסחרי והוא מרבה מקנה וקנין עמדי כמעט יותר מכל הסוחרים אשר דבר לי עמהם עד היום.
אחרי אשר תהיה הסחורה צרורה וחתומה ונכונה לְהִשָׁלֵחַ, עשה נא כחכמתך והתאמץ כי יקיפו לי הסוחרים איזה….. רו"כ עד עבור כשני ירחים. תן להם את מחצית הכסף ואמר להם כי יותר אין כעת בידך; ואני ידעתי נאמנה כי הם לא יעצרו את הסחורה אם אך תדע לכלכל דבריך במשפט. הודיעני דבר בכלל ובפרט.
ידידך ומכבדך…..
ד.
הסוכן רמ“ז אל רמ”א.
הסחורה עומדת הכן ונכונה להשָׁלח והיא טובה מאֹד, גם נסיתי דבר אל הסוחרים על דבר ההקפה וכאשר אחזה לי יצלח בידי לפתותם כי יחכו בשלוּם מחצית הסך בששה שבועות, ולמחרת בבֹקֶר אקוה כי תשֻׁלח הסחורה אל כבודו.
מצב המסחר איננו בתכלית הטוב, כי רבות מהסחורות מונחות בקרן זוית ואין דורש אותן ובין כה וכֹה ממשמשין ובאים ימי פרעון, ועלי לענות למענו את בית האֹצר (באנק) בסך…. אשר לפי החשבון ההֹוֶה עוד יחסרו לו כ…. רו"כ נגד הסך אשר עלי לשלם. אך אקוה כי עד העת ההיא עוד יֵאָצר הסך הזה בשלֵמות ואולי עוד בנוספות, כי לפי דברי הסרסורים סוחרים נכונים לבֹא הלום בעוד חמשה ימים. מי יתן וכן היה.
ידידו ומכבדו……
ה.
רמ“ג ורמ”ד אל רמ"א.
המשי נשלח אל כבודו צרור בשבע חבילות אתמול בבֹקר. מסוכנו קבלנו על האנ“וו רק סך…. כי נרצינו לתת לכבודו את חצי הסחורה בהקפה עד תֹם ששה שבועות. כי בדרשנו את הכסף מיד סוכנו לא נמצא בידו בשלֵמות ויפתנו לחכות לו ב…. רו”כ עד סוף החֹדש הבא מבלי עשות נ"נ על המותר, אף כי אין זה דרכנו לתת סחורות כאלה בהקפה. לכן נעיר את כבודו כי עליו להכין את הכסף ביד סוכנו בעשרים ותשעה לחֹדש הבא, כי רק למענו עשינו זאת ובכן עליו לשמור את המועד.
ידידיו ומוקיריו……
ו.
רמ“א אל רמ”ב.
לפלא מאין כמוהו הוא בעיני כי עוד לא פדה כבודו את המשי אשר שלחתי לו זה כשני שבועות. יאמין לי על דברתי כי אני שלמתי מחירו במזֻמן ולא עלה אף רגע רעיון על לבי כי לא ימהר לפדותו עד היום, בדעתי כי לא נכחד מכבודו כי מינים כאלה לא ינתנו לי בהקפה, ומדוע אֵחַר עד כֹה מתת את הכסף? הטרם ידע כי אחשבהו לאיש אמונים ואשר על כן לא דרשתי גם דמי קדימה מידו אף הפעם?!
לכן אבקשהו כי תיכף בקבלו את מכתבי ימהר לפדות את המשי למען ישֻׁלם לי כספי ולא אשא מכשול לב ומפח נפש חינם. ותשוקתי חזקה כי כבודו יעשה את המוטל עליו ואל יאלצני לדרוש את הסחורה בחזרה בעת אשר שלחתיה אליו רק על דברתו יען כי רבה אמונתי בו.
ידידו ומוקירו……
ז.
רמ“ב אל שֻׁתפו רמ”ה.
צרה גוררת צרה ואסון אחד – את משנהו. בשבוע העבר הודעתיך כי עמד N משַׁלֵם לנו את חובו, והיום אודיעך כי משך ה' M את ידו מהמשי אשר דרש מאיתנו והוא נאות להפסיד את כסף הקדימה מקחת אותו מידינו, ובין כֹה וכה דוחק רמ“א עלי את השעה בפדיון הסחורה ואני לא אדע מה לעשות. לוא עמד עליה השער כביום הִשָׁלחה, כי אז אולי אמצתי כוחי לפדותה אף כי אין חפץ בה לה' M כי לא קונה אחד הוא בארץ, אך הנה שני מיני המשי הנשלחים לנו מרמ”א ירדו פתאֹם עשר מעלות אחֹרנית ואיך אוכל לפדותם בדעתי מראש כי נפסיד על ידם כסך…. רו“כ אחרי הנזק הגדול אשר נשאנו בשבוע העבר? לכן הבה לי עצה מה לעשות ואיך להתנהג את רמ”א, כי לא ידעתי איך אשא עתה פני אליו אחרי כל הרעה אשר הסבותי לו, כי הוא האמין בו וישלח אלי את הסחורה מבלי קחת גם דמי קדימה מידי, ואיככה אוכל וראיתי ברעה אשר תמצאנו תחת צדקתו?? מהר ידידי לענותני כי רמ"א לא יקַמץ במכתבים ואני עוד לא עניתיו אף על אחד.
הנני מחכה לתשובתך בכליון עינים.
ידידך……
ח.
רמ“ח אל רמ”ב.
גם בשורתך האחרונה על דבר הנאַכנאהמע העציבתני מאֹד, וכאשר אחזה לי החל המקרה לצחק בנו שנית אחרי נוחו כשנים שלשה ירחים מזעפו; לכן עלינו להחזיק מעמדנו ולעמוד בפניו בכל אשר נוכל פן נתרפה רגע – ואבדנו לעד. ובכן עצתי אמונה לך כי לא תפדה את הסחורה אף אם ירעיש עלינו רמ“א שמים וארץ כי סך…. הון עצום הוא לנו בצוק העתים האלה, ולעשות מעשה במחשבה תחילה כי נניח סך רב כזה על קרן הצבי לא נוכל, בלתי אם נהיה שכורים או משֻגעים אשר דעתם מטֹרפת עליהם. לכן חדל לך מחשוב כי רעה אתה משיב לרמ”א תחת צדקתו, וחדל גם מקחת נגעים חדשים לבשרך ואל תפדה את המשי! כי אין צדק במסחר ואין יֹשר במשא ומתן!! צא וחשוב לאחת אחת את כל הרעות אשר הסבו לנו בעלי בריתנו רק בירח האחרון הזֶה וראה אם בצדק ויֹשר התנהגו המה עמנו! מהר“י לא השיב לנו אלפיים רו”כ, מהר“ך שלשה ומהר”ם חמשה ואתה שאל נא את פיהם על איזה דין מדיני השלחן ערוך תמכו יתדויתהם כי הורו היתר לעצמם לאכול את כספנו לתאבון ולרחץ בנקיון כפיהם?! הנה האנשים האלה יקנו להם בקרוב פרי עץ הדר וכפות תמרים אשר אין כמֹהם ליֹפי, ואל בית אלהים יהלכו ברגש להתנשא בלולביהם ואתרגיהם אשר קנו בעד כספינו על עם ה' ומי יפקוד עליהם עון הגזלה?! ואם כזאת יקרה חדשים לבקרים בעולם המסחר, מדוע נזכה אנחנו את ארחנו מכל בעלי מקנה וקנין עד כי נתאמץ לשמר גם מוצא שפתינו בעת צרה כזאת?! התדמה כי ננחל כבוד על אמץ רוחנו ונקיון כפינו? חלילה! כל אשר נוסיף להחזיק במעוז היֹשר והצדק, כן יוסיפו בעלי המסחר להבזותנו ולהקטין מדת אמונתנו עד כי נהיה מוכשלים לפניהם באחרונה וכל אוכלינו לא יאשמו. כי עולם המסחר ועולם השקר עולם אחד הוא, והעולם הזה כמנהגו נוהג החזק ידכא את החלש ממנו וצדיק מט לפני רשע! לכן אם חייך חביבים עליך ואינך חפץ לחזור עוד בדמי ימיך על הפתחים ולהשתחות לאגֹרת נחֹשת, עליך להחזיק במנהג המקום שאתה חי בו, והוא: להיות תקיף ורשע בכל עת – ותצליח! ובכן אך למותר אחשוב להזהירך שנית לבל תפדה את הסחורה כי בלי שפק תדע גם אתה לבחר בטוב ולא תרע לנפשך בחמלתך על אחרים. ובתקותי כי כֹה תעשה אשים קנצי למלים, ובקרוב נראה איש את פני רעהו בביתך.
ידידך ואוהבך……
ט.
רמ“א אל רמ”ב.
לא אדע שורש דבר נמצא בו כי לא פדה את המשי עד היום! הכזאת יעשה איש אמונים לרעהו? אין מילה בלשוני לתאר לו מחץ לבבי על כל הרעה אשר הסב לי, גם לא אדע דבר מה יענני להצדיק את נפשו על חללו מוצא שפתיו ועל בגדו באיש מסחרו אשר האמין בו. ימהר נא כבודו לפדות את המשי ואל יאלצני לבא אליו להתראות אתו פנים, כי עתותי אין בידי להרים פעמי אל דרך רחוקה כזאת, גם שכרי מהמסחר לא רב הוא עד כי אוכל להוציא עליו כסף אשר לא ישוב אלי עוד. אולם אם לא אקבל כספי מהיום עד שנים עשר יום, אֵאָלץ לבא אליו למרות רצוני ואז ישלם לי גם בעד הוצאות דרכי. אקוה כי כבודו לא יביא את הדבר לכלל מריבה, כי מעודי לא באתי את איש בריב ובכן לא אחפוץ במריבה גם הפעם
דו"ש……
י.
רמ“ח אל רמ”א.
בשובי היום אל ביתי מצאתי את מכתבו על דבר הנאַכנאהמע ביד שֻתפי אשר הוא חולה היום, לכן אענה אני לכבודו למענו כי נכונים אנחנו לפדות את המשי אך בתנאי כי יְוַתֵּר לנו סך…. רו“כ מהמחיר אשר שת עליו, כי גם אחרי הַוִתּוּר הזה, אספוק מאֹד אם לא נפסיד על הקניה כסף רב ואם גם נקבל את המחיר במזֻמן. לולא הפסדנו בירח הזה כסף כסך…. כי אז אולי נכנסנו עם כבודו לפנים משורת הדין לבל יראה און ברמ”ב, אך אחרי הנזק אשר נשאנו זה לא כביר קצרה עתה ידנו מפדוּת. לכן על כבודו לבחר באחת משתי אלה: אם לתת לנו את ההנחה אשר נבקש, או לקבל את הסחורה בחזרה וחצי דמי המשלח יציג על חשבוננו. יבחר נא כבודו כאשר יבחר ויודיעני את תשובתו.
מוקירו ומכבדו……
יא.
רמ“א אל סוכנו רמ”ז.
אין קצה לכל הרעה אשר הסב לי הנבל רמ“ב בימים האלה, כי תחת אשר דמיתי כי לא פדה את המשי רק לפי שעה, נודעתי עתה אל נכון כי אין נפשו אליה לגמרי וכי מבקש הוא הנחה בת אלפַיִם רו”כ אם יפדנו. ואני כאֹבד עצות הנני עתה מבלי דעת מה לעשות ומה לדבר את רמ“ב, כי הוא נאלם דומיה ויריץ דבריו אלי ע”י שֻתפו אשר אין כמוהו בנוכלים חכם להרע ועֹשׂה רמיה יחד. לוא ידעתי לפני שלשה שבועות כי אין נפש רמ“ב אל הסחורה כי אז דרשתי אותה בחזרה ולא יראתי רע, אך הוא משך ידו ממנה עתה כאשר כבר ירד מחירה עשר מעלות אחֹרנית ודורש אין לה, ומה אוכל עשו? לא אדע מה לדבר ואיך להתנהג את רמ”ב כי יפדה את הסחורה בלי הנחה גדולה כזאת! ואתה עוצה נא בחכמת לבך במה אקדם פני הרעה הנשקפת לי ממסחר הזה? לפי דעתי עלי לדרוש הנחה מאת רמ“ג ורמ”ד ביום הפרעון, ואת ההנחה אשר ידרוש רמ“ד ממני מעמם אשלמנה, כי אותם הן לא יבלע בכור מות אם יותרו לי…. רו”כ אחרי כל העסקים הגדולים אשר נסיתי עמם עד כֹה! ואם עצתי זאת תישר בעיניך, אז עליך לסבב פני הדבר ביום הַשִׁלֵם כי ישֻׁלם להם רק סך…. רו“כ נגד שטרות של סך…. אשר יושיטו לך, ואז נוכל עמוד נגד רמ”ב ויצאתי מאת העסק הזה בשלום. אולם אם יש אתך עצה אחרת, מהר והשמיענה כי עלי לדעת תכף מה לדבר את רמ"ב. אחכה לתשובתך בעינים כלות.
ידידך……
יב.
הסוכן רמ“ז אל רמ”א.
לא לששון לב היה לי מכתבו על דבר רמ“ב; כי ידעתי נאמנה כי הסוחרים רמ”א ורמ“ד לא יותרו לו אף אגורה ביום השלוּם, וגם אני לא אוכל להתערב בדבר ולעשות מאומה לטובת כבודו, כי רב לי אם על ידי נתנה לו ארוכה בשלוּם החוב, ואיך אעיז עתה פני בפני בעלי חובו לבקש מהם גם הנחה? לכן איעצהו אני עצה אחרת, אך עליו לגרש מראש כל רעיון מלבו לצאת מאת העסק הזה בשלום, כי בלי שפק ידע כבודו את המשל אשר אשא תמיד על שפתי: “אִם תָּנוּס מִפְּנֵי רוֹדְפֶיךָ, אַל תִּדְאַג לְאָבְדַן מִנְּעָלֶיךָ!” ואם כזאת יחשוב גם כבודו ולא ידאג לאבדן איזה מאות רו”כ בעת אשר יוכל להציל אלָפים, הנה יש אתי עצה לחלצהו מן המצר, ישמענה כבודו ויִיטב לו: הלא ידע כי רמ“א לא ידָעני פנים אל פנים וכי נעלם ממנו כי דבר לי עם כבודו במקנה וקנין, לכן ישמע נא את אשר אעשה לרמ”ב: אני אבא אל עירו בתור קונה לכל מיני משי ודרשתי מאת הסוחרים כי ימציאו לי שני מינים, שחור ולבן, כאלה אשר שלח כבודו לרמ“ב, ואני אכונן מעשי בערמה כי יוָדע לרמ”ב תכף דבר בֹאי, ובלי שפק יבין כבודו כי ינסה דבר אלי על אודות המשי אשר נשלח לי בנ“נ, ואז אתאמץ לכלכל דברי בערמה עד אם ימכר לי את המשי נגד איזה מאות רו”כ דמי קדימה אשר אתן לו מאוצר כבודו, ובכן ימהר רמ"ב לפדותו ולכבודו תהיה הרוָחה, כי יקבל את כספו עד קשיטה אחת ולא יוסיף לדאבה עוד. הנה זאת היא עצתי, אשר לפי דעי, אין טובה ממנה, ואם יש לכבודו להוסיף עליה עוד נופך משלו, יודיעני תיכף ואשרתהו באהבה כדרכי
הנני מחכה למענה פיו כאל מלקוש.
מוקירו וידידו לעד……
יג.
רמ“א אל סוכנו רמ”ז.
דבריך כדברי האורים ועצתך כעצת אחיתפל בשעתו; ובכן אין לי להוסיף על כל אשר יעצתני, רק להעירך כי תעשה מעשיך בהשכל ודעת לבל יכיר רמ“ב כי דבר לאט עמך. כי כל אשר תרבה להזהר תמצא ידך להמעיט את כסף הקדימה על המשי לבל יגדל נזקי יותר מדַי. אך הנה אחשוב למשפט כי לא עלי להורותך את אשר תעשה, כי איש חכם אתה ובלי תפונה תדע לכלכל דברים לכל פרטי הערמה ודקדוקיה עד אם ילָכד רמ”ב במצודתך. וראה הנה פתחתי לך היום את אֹצרי והנני מתיר את ידך להוציא ממנו לחפץ תרמיתך עד אלף רו“כ, אך תקותי חזקה כי תצר עינך ברמ”ב לתת לו סך גדול כזה, כי די לנבל כמוהו במחצה, בשליש או ברביע. אולם אם תראה כי אין דרך אחרת לפניך, אז תעשה כיד חכמתך הטובה עליך, ואני לא אבא עמך בטרוניא.
על דבר ההנחה עוד לא נחה דעתי, כי לפי דעי יש לאל ידך להוציא מיד רמ“ג ורמ”ד את הַוִּתּוּר אשר אבקש על נקלה, כי מדוע זה לא ישאו גם המה בהפסדי אחרי כל הרֶוַח אשר ראו עד כה על ידי?! ענני מתי תעשה דרכך ומה תחשוב אחרי שקול דעתך על דבר ההנחה.
אוהבך הנאמן…..
יד.
רמ“ב אל רמ”א.
לפני שבוע כתב אליו שתפי רמ“ז למעני, ויבקש ממנו הנחה של אלפים רו”כ על הסחורה אשר שלחו אלי בנאַכנאהמע, ואני האמת אגיד לכבודו כי דעתי לא נחה ממכתבו ההוא, כי אני רק אלף חפצתי לבקש, בדעתי כי לא בכבודו האשם רק בי אשר לא מהרתי לפדות את המשי תכף בבֹאו, וזאת השבותי אל לבי ואצוה על שתפי לכתוב אלף, אך הוא המרה את מצותי ויכתוב אלפַיִם, לכן אבא עתה אחריו ואוריד לכבודו אלף רו“כ מההנחה אשר בקש, ותקותי חזקה כי עתה יבא הקץ לכל המריבות והסכסוכים אשר בינינו; כבודו ישליש אלף רו”כ ביד N N. אשר בעירו, ותכף בקבלי ממנו ידיעה טעלעגראפית כי בא הכסף אל ידו, אמהר לפדות את המשי והכל על מקומו יבא שלום!
יעשה זאת איפוא תכף, ואז יקבל בעוד ימים אחדים את כספו בעד המשי עד קשיטה אחת.
ידידו ומכבדו……
טו.
הסוכן רמ“ז אל רמ”א.
הנני עתה בבית רמ“ב וברגע הזה ראיתי בידו מכתב ערוך אל כבודו, ואף כי לא ראיתי את הכתוב בו, בכל זאת אשָער בנפשי כי רמ”ב יבקש הנחה קטנה ממנו על המשי למען עוד יראה רֶוַח על רֶוַח; לכן אזהיר את כבודו לבל יפֻתה לו. כי העסק כבר נגמר והיום בבֹקר פדה רמ"ב את המשי וישלם את הכסף עד אגורה אחת. לא אוכל לספר לכבודו בפרוטרוט איך נלכד השועל הזה במצודתי, אך בקצרה אשמיע כי לא נתתי לו אף קשיטה שבורה לדמי קדימה, ואת היתר אודיעהו בשובי בשלום אל ביתי.
והנני ידידו מוקירו ומכבדו ואוהבו בלב נאמן……
טז.
רמ“ג ורמ”ד אל רמ"א.
מכתבו זה יבֹא אל כבודו ימים אחדים לפני יום השלוּם לשטרותיו, לכן נבקשו כי יודיעני תכף מי משלם לנו את הסך המגיע לנו ממנו, כי סוכנו אשר שב זה עתה מדרכו אמר לנו כי עוד לא קבל עד היום כל אַנוויזונג מכבודו על המותר ואנחנו לא נדע מאין יבא כספנו מידו או מיד כבודו. יודיענו תכף את תשובתו כי נחכה לה בכליון עינים.
קבלנו בימים האלה שלשה מיני משי אשר אין כמֹהם ליֹפי ובמחיר מצער מאֹד, לכן אם יחסרו לכבודו המינים אשר נשלח לו בזה לבחינה, יודיענו והודענוהו את מחירם האחרון.
ידידיו ומכבדיו……
יז.
רמ“א אל סוכנו רמ”ז.
קצרו שפתי מלהביע לך רגשי תודתי על כל הטוב אשר עשית עמדי בחכמתך הגדולה והנפלאה אשר חננך ה' שכם אחד על כל יודעי טוב משא ומתן, ואני מה גמול אשיב לך בעד חסדיך הנאמנים אשר הפלאת לעשות עמדי בהצילך את כספי מיד חזק ממני?! הן כל הון ביתי לא יספיק אם אחפץ לגמלך כישרך ובֹר לבבך! כי לא אחת ולא שתים קמת כמלאך מושיע להציל את כספי משני אריות וגם הצלחת להכות את אוכליו אחור ולהציל משניהם טרף בעת אשר לא פללתי לזאת ולא קויתי! שאל ידידי מה אתן לך ואני אמלא שאלתך בכל חפץ לבב, כי כל חפצים לא ישווּ באהבה אשר אהבך, ולך נאוה כל יקר על אֹמן רוחך ונקיון כפיך מאז הכרתיך!
עתה אשאלך ידידי והודיעני במה הצלחת ללכוד את רמ“ב בפח ערמתך עד כי לא דרש גם דמי קדימה מידך? כי מליצה חידות לי דבריך במכתבך הקֹדם ולולא מפיך שמעתים כי אז לא האמנתי למשמע אזני, כי ידעתי את רמ”ב לאיש קר־רוח אשר דעתו מיושבת עליו ומה ראה לשטות זו? הודיעני זאת ואז ישמח לבב אוהבך……
P. S. יום השִׁלֵם כבר הגיע לכן הנני מתיר ידיך לשלם לרמ“ג ורמ”ד את המגיע להם ממני ואתה קבל מידם את שטרותי, גם ראה את המשי אשר קבלו זה מקרוב, ואם דרושים הם לחפץ מסחרי, הודיעני זאת וקניתי מידם מינים אחדים. הנ"ל.
יח.
רמ“ז אל רמ”א.
היום סלקתי חובו לרמ“ג ורמ”ד עד קשיטה אחת, ובקרוב אשלח לכבודו חשבון ברור מכל ההוצאות וההכנסות שבמסחרו פה מר"ח ניסן עד היום.
עתה אודיעהודבר ברור מכל תהלוכותי את רמ“ב למען דעתו איך נפל בשחת רשתי ובמה גברה עליו יד ערמתי. בבֹאי אל עירו נודעתי אל בעל המלון בתור קונה לכל מיני משי אשר כל מחיר לא יִיקר בעיניו אם אך ימצָאֵם. והנה כרגע נסַבו עלי המון סרסורים כזבובי בית המטבחים ויוליכוני כל היום מסוחר אחד אל משנהו עד כי כמעט בצקו רגלי מעמל הדרך, ואני ראיתי את כל מיני המשי הנמצאים בידם וכלם ישרו בעיני אף כי נמצאו בהם בלויֵ סחָבות וסמרטוטין אשר אין כמֹהם לרֹעַ, ואצעק בקולי רק הב הב ואני אקנה את כלם! בלי שפק יבין כבודו כי לסוחרים היה היום ההוא יום אורה ושמחה כלפנים בשושן הבירה וכי ברגע אחד יצא הקול בכל העיר ואגפיה כי סר איש סוחר מארץ מרחק ויקנה את כל הסחורות הנמצאות בעיר מבלי הותיר מחוט עד שרוך נעל בכל בתי המרכֹלת! ויהי לעת ערב, והנה סר אלי סרסור אחד דחוף ומבֹּהל כאיש מֻרדף על צוארו, אך גם שָׂמֵחַ וטוב לב ובנשימה אחת בשר לי בשורה חדשה, והיא: כי בבית רמ”ב ימצא למעני משי עד סך…. רו“כ ומחר בבֹקר אוכל לראותו. נלחמתי גם יכֹלתי לך – אמרתי אני בלבי – לוא ידעת רמ”ב כי למענך היתה עתה בעירך כל החרדה הזאת בין הסוחרים, כי אז לא עשית אולת כזאת! ואל הסרסור אמרתי: לך הגד לרמ“ב כי חשבתי לעשות דרכי היום בערב אל עיר מושבי אך למענו נרציתי להוָתר בעיר עד למחרת בצהרים למען אקנה מידו את המשי. למחרת בבֹקר בא אלי הסרסור שנית ויבשרני כי הסחורה כבר נמצאה ביד רמ”ב והוא מחכה בכליון עינים לבֹאִי. והנה אף כי ידעתי כי העסק כבר נגמר כחפצו ומעתה דבר אין לי עוד לרמ“ב, בכל זאת אמרתי אסור אל ביתו וראיתי פני האיש אשר היה כמטרה לחצי ערמתי למען אשמח רגעים אחדים לאידו והוא לא ידע. סרתי אל ביתו בלוית הסרסור אשר כבר העמיק הרחיב את שקו לקבל את משכֻרתו אשר ראה בדמיונו, ואמצא שמה בחדר הראשון בַּבִּיאָה מכתב אשר על המעטפה ראיתי כי הוא נכתב אל כבודו, ואבין כרגע כי במכתב ההוא עוד ינסה לבקש הנחה מכבודו למען יראה רֶוַח על הרֶוַח אשר חזה בדמיונו, ואסב את עיני ממנו ואפנה אל רמ”ב אשר קדמני בשלום ויקרבני בכל אותות האהבה, ואחרי אשר נדברנו כרבע שעה על דבר מצב מסחרים שונים, פתח לפני את אוצרו ויראני את המשי אשר קבלו בבֹקר מִוַּעַד־מסלת הברזל, ואני נעניתי לו בראשי על המחיר אשר קצב לי, ואבקשהו כי ירשני לכתוב בביתו מכתב אל שֻתפי שבו אבקשהו לשלוח לי את הכסף הדרוש לקניה הזאת. רמ“ב הושיט לי גליון ודיו ואני כתבתי אז אל כבודו את המכתב אשר הזהירו מתת לו את ההנחה אשר יבקש בהודיעי אותו כי כבר פדה את המשי, כי כמו לבי נבא לי כי הנחה יבקש רמ”ב ממנו. אחרי התמי לכתוב את המכתב, נפרדתי מאת פני רמ"ב באהבה מגֻלה, ואבטיח אותו כי לימים עוד שלשה אסור שנית אל ביתו לשלם לו מחיר המשי. ובטרם בֹקר – ואינני! כי לקחתי את צרור חפָצי מבית מלוני ואשב בעגלה ואסע בלב שמח אל ביתי באמרי לבעל המלון כי בעוד שנים שלשה ימים אסור שנית אל עיר מגורו.
הנה זה הוא ספורי על דבר רמ“ב, ואת יותר הדברים איך התהלכתי את בעלי המסחר ואיך התנהגתי את הסרסורים לבל יכירו כי דבר לאט עמי לא אוכל לפרוט לכבודו על הגליון הזה כי רבות יש לי לספר על אֹדות זאת ועתותי אין עתה בידי לכתוב מגלה עפה כתובה פנים ואחור, כי עלי ללכת עתה אל רמ”ג ורמ"ד לראות את מיני המשי אשר על אֹדותיהם ידבר אלי במכתבו באחרון. ועוד חזון למועד.
ידידו ואוהבו כנפשו……
יט.
מר“ח אל רמ”ט.
הכסף בָאַני בעתו ובו ביום נשלחה הסחורה אל כבודו, ולפלא הוא בעיני כי עוד לא קבלה עד היום. אם לא יקבלנה עד יום ו' יודיעני זאת, וחקרתי על אֹדותיה דבר מפי המשַׁלֵחַ.
בעוד שני שבועות יבאֹני מעיר…. המשלח האחרון אשר על אֹדותיו נדברנו בהיותו פֹה. לכן יהי נכון לבא אלי למועד אשר אִיעד לו במכתבי הבא.
את השטרות קבלתי בהיות ידידי N בביתי ובלי שפק יבין כי מסרתים תיכף לידו כבקשתו והוא ישלח לו בקרוב כתב קבלה.
על דבר ה' A לא אוכל להשמיע עוד לכבודו דבר ברור כי מרֹב עמל ועבודה לא יכלתי עוד לחקור דבר על אֹדותיו מפי מכיריו וכאשר אעשה זאת אמהר להודיעו דבר דבר על אָפניו בעתו.
ידידו ומכבדו……
כ.
רמ“ט אל רמ”ח.
יום הששי כבר עבר והסחורה עודנה לא באה! לכן אעירו כי יעשה כאשר הבטיחני ויודיעני מתי תבֹא אלי הנה, כי סוחרים רבים מחכים לה בכליון עינים ואני אַדְחֵם יום יום “בלך ושוב” אולם אם תאחר בֹאה עוד כימים אחדים, יפנו אל סוחרים אחרים והיא תוָתר בידי לאֹרך ימים, כי טובה היא בעתה כאשר ידע גם כבודו, אולם אם יעבור זמנה איננה עוברת עוד לסוחר עד השנה הבאה, ודעת לכבודו נקל את הנזק אשר ביד מקרה כזה להסב לי.
לקנות את הסחורה אשר תבֹאהו מעיר…. לא אוכל להבטיחהו עוד, כי כספי מפֻזר ומפֹרד היום בכל קצוי ארץ, ובטרם יֵאָצֵר בעת כְּנוֹס, יוכל בין כֹה וכה למכרה לאיש אחר בכסף מזֻמן בעת אשר אם אחפוץ לקנותה אני אבקש כמעט את החצי ממנה בהקפה. אולם אם יֵאות גם לזאת, הנני נכון לבֹא אליו ביום כתבו אלי…. מה' A קבלתי היום מכתב שני והוא מלא תחנונים על כל גדותיו, לכן ימהר ויודיעני מה יאמרו עליו הבריות, כי אם באמת איש ישר הוא אספחהו אל ביתי ולא יוסיף לדאבה עוד. מוקירו ומכבדו……
כא.
מר“ח אל רמ”ט.
יבֹא אלי בעוד שלשה ימים ויראה את גלומי הצמר אשר קבלתי אתמול מעיר… על דבר ההקפה נתפשר כי שטרותיו ככסף הם בעיני, ולוא רבו כמֹהם באֹצרי, כי אז שקטתי עתה במכוני ולא נשאתי עוד כעס ומכאובים.
האיש A מהֻלל הוא בפי כל מכיריו לתם דרך ואיש אמונים ואם יחפוץ לאספהו אל ביתו ימהר וימשכהו אחריו פן יקדמנו אחר.
ידידו ומכבדו……
כב.
רמ“ט אל רמ”ח.
לדאבון לבי לא אוכל לבא אליו למועד אשר יעדתי לו, כי אחוש כאב גדול בגרוני והרופאים צווּ אותי לשבת בבית כשבוע תמים. לכן אבקשהו כי יעצר את הסחורה בידו אם גם ירבו דורשיה, כי דרושה היא היום למסחרי. ובדבר המחיר הלא נתפשר כפעם בפעם.
יואל נא כבודו בטובו ושאל מאת ה' A כמה דרוש לו מדי חֹדש בחדשו למחיתו, ואם לא יותר מארבעים רו"כ יבקש, ושלחהו אלי ואספתיהו אל ביתי.
ידידו ומוקירו…..
כג.
רמ“י אל רמ”ך.
פליאה דעת ממני כי עוד לא השיב לי עד כֹה את השטרות אשר כבר שלמתי לו את המגיע לו עליהם? – כמעט יום יום הנני דורשם מידו, והוא מלבד אשר לא ישיבם לי עוד לא יענני דבר אף על אחד ממכתבי כמו אדבר אל עצים ואבנים! האמנם נאה לסוחר נכבד כמֹהו להלין שטר פרוע בתוך ביתו ולעבור על “אל תשכן באהליך עולה?!” ומה יאמרו הבריות?… לכן אבקשהו כי אם לא יחפץ למשכני אחריו ולהרבות הוצאות דרכי חנם, כי עתה ימהר נא ויָשֵׁב לי את שטרותי תכף בקבלו את מכתבי זה, כי אני אל אתן בשום אופן שטרותי להתגלגל ביד אחרים בעת אשר אינני חַיָּב לאיש מאומה, וטוב טוב הוא כי לידי בשלום!
מוקירו……
כד.
רמ“ך אל רמ”י.
למגנת לבי הנני נאלץ להשמיעהו כי השטרות אָבדו מביתי, וזאת היתה גם הנסבה לדומיתי עד היום, כי שַׁתִּי עצות בנפשי במה להגן עליו כי יביאם מוצאָם בפלילים, והנה בראותי כי אבדה כל עצה, אמרתי אודיעהו זאת אולי ימצא הוא תחבולה במה לסַכל עצת הנושה כי יועידהו למשפט בכֹח השטרות. אל יקצוף ואל יתמרמר עלי יותר מדַי, כי העבר כבר איננו, רק ייעצני מה לעשות בעתיד, ואני אקבל באהבה את כל אשר יחרוץ עלי כי יודע אני את אשמתי.
ידידו….
כה.
רמ“י אל רמ”ך.
מבלי התקצף עליו ומבלי התקוטט בו על לא השיבו לי את שטרותי תכף בקבלו את הכסף, אמהר להשמיעהו כי תכף בקבלו את מכתבי זה עליו החובה לשלוח לי שטרות בחתימת ידו נגד הסך של השטרות האובדים וגם שטר “שובר” לבטלם כעפרא דארעא. אם יירא לתת שטרותיו בידי, יוכל להשלישם בידי שליש מרצה לשנינו ולהתנות תנאי מפֹרש כי אם יקום איזה נושה לגשׁ בי כסף על שטרות כאלה וכאלה, על השליש למסור בידי את שטרותיו לעשות בהם כרצוני. אם כזאת יעשה וידעתי נאמנה כי איש אמונים הוא וכבדתיו.
מוקירו ומכבדו……
כו.
רמ“ך אל רמ”י.
כמעט חפצתי לקבל באהבה את אשר חרץ עלי ולחתום ידי על גזר דינו, והנה לשמחת לבבי נמצאו השטרות ולא נפקד מהם אף אחד! כי בקרוב משרתי להַשִׂיק בפעם הראשונה את התנור מצא אותם בין המון הגליונות והניָרים אשר הוכנו להיות לבָער על האח המבערת. עתה יקבל נא כבודו את כלם בפעם אחת וסרה מעלי תלונתו! והאמת אגיד לו כי נקוטיתי מאֹד בפני בגלל המקרה הזה, וזה לו לאות כי נרציתי למלאת את אשר בקש ממני במדת דינו הקשה, בדעתי כי לו הצדקה להטיל עלי כל החומרות שבעולם ואני כי חטאתי עלי החובה לקבלן בסבר פנים יפות: עתה הנני נקי ממנו ומשטרותיו והנני אומר “ברוך שפטרני” בכונה גדולה.
דורש שלומו…..
כז.
רמ“ל אל רמ”ם.
הא לך בזה רשימה מכל מיני הסחורה הדרושים בחנותי ואתה שלחם אלי חבושים וארֻזים בארגז ע"י העגלון אשר יביא לך בעוד שני ימים את מחירם. אם לא יַשְׂפיק המחיר לפי ערך הסחורה, תקטין את המינים אלה במשקלם ואלה במדתם עד אם ישוה ערכם לערך הכסף הנשלח לך, או תשלח לי את הסחורה בשלֵמות ותציג את כסף העֹדף על חשבוני אם תאמן בי, ובשבוע הבא אשלם לך. אם כֹה או כֹה תנה לי מינים טובים כאשר אהבתי ואז ננסה מסחרים כפעם בפעם.
ידידך ומוקירך……
כח.
רמ“ם אל רמ”ל.
הנה אשלח לך את הסחורה צרורה בארגז כאשר בקשתני. המחיר לא הספיק לערך הסחורה כאשר תראה ברשימתי הרצופה בזה, ואני לא גרעתי מרשימתך מאומה, כי מצאתיך נאמן לפני בכל עת; ובכן עליך לתת לי עוד…. רו"כ בשבוע הבא.
המינים טובים מאֹד כאשר תראינה עיניך. מכרם וראה ברכה וישמח לב
ידידך ואוהבך…..
כט.
רמ“ן אל רמ”ס.
הנך מתימר לסיני ועוקר הרים בהלכות המסחר עד כי תאמר כי כל רז לא אנס לך בהמון גלגליו לדעת משטרם והליכות דרכם ביד איש מזמות ביום קומו להטותם לחפץ תרמיתו ללכד תמימים בערמה – ועתה ראה נא חָריף ובקי את כל הרעה אשר הסבות לי בפתותך אותי לשלוח את הצמר אל N טרם קבלי את השטרות עם ערבותו של M, איש בריתו ובעל מסחרו. כי תחת בֹא אלי ערֻבתו, באני מכתב מה' M כי ידו כבר מסֻלקת מה' N ומעתה לא יוסיף עוד תת ערֻבתו על שטרותיו בעד כל כֹפר, ואני בהתבונני היטב בדברי מכתבו, ראיתי כי דבר לאט עמו אשר די כֹח בו להטיל שפק בלבי אם עוד אשוב אראה את כספי מיד N לעולם. ומה תענה אתה יקירי על דבר כזה?! האמנם תוסיף גם עתה להבטיחני כי הררי זהב וכסף נכונו ממסחר הזה לי ולזרעי עד עולם?! אין מלה בלשוני לתאר לך מכשול לבי ומפח נפשי על כל הרעה אשר הסבות לי בחלקת לשונך! ואם תוכל הועל לי, קומה נא ברב עצותיך וחלצני מן המצר ואני אודך במו פי ובפי אמתחתי כי תושיע לי ימינך! אך אפונה מאֹד אם תוכל לתקון כאשר ידך רב לך להשחית ולקלקל? כי לא נבראו הסרסורים בעולם אלא בשביל עקיצה ונשיכה בבשר בעלי המסחר, וזה דרכם לילך ולהזיק מוכרים וקונים יחדו – אולם אם תושיעני עתה בצר לי ותיעצני איך להציל את כספי מיד N אחשבך ליוצא מן הכלל וכבדתיך כערכך.
והנני מוקירך ודורש שלומך……
ל.
רמ“ס אל רמ”ן.
אף כי לא הסכנתי מעודי להשיב על דברי בוז וחרפות ומה גם על התולים ואמרי נואש, בכל זאת בראותי כי בהול אתה על ממונך עד כי יסיתך לבך לשפוק באמונת N בעת אשר רבה אמונתו על כל סביביו, הנני נאלץ לענותך כי פחדת ללא פחד, וצל גמדים ראית כענקים. האיש N אשר אמונתו קלה בעיניך, הוא איש עשיר ורב אוצרות אשר שם לו בין אילי המסחר לא רק בארצנו, כי אם גם בכל ארץ אשכנז וצרפת שכם אחד על אחינו הסוחרים מוו…. עד פ…. ואך לחרפה היא לו ערבותו של M על שטרותיו. ואתה אל תאמין בדבריו, כי שונא הוא לN מתמול שלשום מאז התעשק עמו על אודות שלשת אלפים רו"כ אשר נשה בו בשטר פרוע ולא עלתה בידו להוציא יֵשׁ מֵאַיִן, ואני מראש לא חפצתי להשמיעך זאת לבל תמשך ידך מהמסחר בראותך כי תקותך מערבותו של M נכזבה, כי ידעתי כי לא יקרך כל רע גם בלי ערֻבתו, וכל זאת עשיתי רק לטובתך למען תודני בגלל המסחר הזה כל הימים.
לכן יהי לבך סמוך בטוח כי מחיר הצמר יבא לידך ביום הזה הנועד בהשטרות, ובין כֹה וכֹה תוכל למכרם על ערבותך בבית האֹצר אשר בעירך אם כסף דרוש לך. וביום השלוּם תראה בעיניך אם יקרך דברי או לא.
דו"ש……
לא.
רמ“ף אל רמ”ץ.
את קולו שמעתי מדבר אלי מתוך להבות אש על כי לא השיבותי לו עד כה את שלש מאות הכסף אשר לויתי ממנו. ואני לא ידעתי מה חרון האף הגדול הזה? הן בפה מלא אמר לי כי לא יהיה לי כנושה עד אשר ירחיב ה' את גבולי, והנה עתה כאשר באתי עד מַשבר וכֹח אין בי לשלם לנושַׁי את אשר לקחתי מהם, והם ינקשו לכל אשר לי, קם גם כבודו עלי לאַיְמני כי יביא את השטרות בערכאות בעת אשר כדי רבע מהקרן שלמתי לו בנשך ותרבית?! לכן אודיעהו מראש כי אם יחפוץ לקבל את כספו, עליו לחכות לי עוד שנים, שלשה ירחים, ואם אַיִן יעשה עם השטרות כחפצו ואני כאשר אבדתי אבדתי. דו"ש……
לב.
רמ“ץ אל רמ”ף.
נעויתי משמוע מפיו את רֹע מצבו בימים האלה. יאמין לי כבודו כי לוא מצאה ידי כי אז הלויתי לו עתה פי שנים ממכסת הכסף אשר אני נושה בו למען הרחב את גבולו – אך גם עלי עברה כוס הפגעים בימים האלה, כי סַחְרי הֻכָּה לרסיסים והמון נושים התנפלו עלי כעלוקות וימֹצו את דמי האחרון וקוראים רק הב, הב, אך אני לא אתרפה ביום צרתי, וטוב טוב לי לתת את כל אשר לי בכסף ולסלק חובותי מתת עלי חרפה כי יכנוני בשם “לוה ואינו משלם” ואקוה כי אלהי השמים יהיה בעזרי ולא יתן למוט רגלי ביום אידי – וכמוני יקוה גם כבודו ואז יראה עין בעין כי מכל צרותיו יוָשע.
מוקירו ואוהבו……
לג.
רמ“ק אל רמ”ר.
בשבוע העבר הייתי במאסקווא ודברתי את הסוחר מהר“א על אֹדותיך, והוא ענני כי לא יוכל למלאת בקשתך טרם תשלח לו את הכסף מחיר הסחורה הדרושה לך במזֻמן, כי הוא לא יתן סחורותיו בהקפה אף אם ידע את הקונה לאיש אמונים. ואם תחפוץ לקנות את הסחורה הלא טוב הוא לך כי תפנה אליו מראש פעמים אחדות בכסף מזֻמן, כי מלבד אשר תוכל לבטוח כי המשלוח יבֹא שָׁלֵם אל ידך, הלא תדע כי לא תשלם אף אגורה יתרה על המחיר הקצוב, בעת אשר אם תקנה סחורה כזאת מסוחרים אחרים יוֹנוּ אותך מראש לא אחת ושתים וגם לא תמצא באחרונה את המינים אשר תבקש. וה' מהר”א הגיד לי כי יש בידך לעשות פה מסחרים אשר ישאו לך פרי ברכה מאה שערים אם אך תאבה להוציא מכיסך כסף…. רו"כ ולקנות הכל במזֻמן.
תקותי חזקה כי תשמע לעצתי ותשלח את מחיר הסחורה לה' מהר"א במזמן ואז תראה היקרך דברי או לא.
ידידך ואוהבך……
לד.
מר“ר אל רמ”ק.
נסיתי לעשות כאשר יעצתני ואשלח למהר“א סך…. רו”כ בבקשה כי ישלח לי במחירו גלומי צמר ממין השחור, והנה לתמהון לבבי לא קבלתי אף חריט אחד מהמין אשר בקשתי, ובמכתבו אשר ערך אלי יִתַּמָם עמי כמו לא ידע מאומה מדבר החלוף הזה וידרוש ממני עוד סך…. למלאת את החשבון ויבקשני לנסות עסקים אתו כפעם בפעם, מבלי אשר אדע אם בחלום או בהקיץ ידבר עמדי. הנה בפעם הראשונה קניתי סחורה מידו וירמה אותי, ומה יעשה בימים הבאים?! חי נפשי לא אדע מה אעשה עתה בהסחורה הנחלפת, כי אין קונה לה מכל הסוחרים הסרים אל ביתי. וכבר פניתי במכתב גם אל מהר"א ואין קול ואין עונה! עוצה נא אותי מה לעשות, כי אתה הן הבאתני במסחר הזה, ובכן עליך להוציאני ממנו שָׁלֵם בממוני לבל יתאונן עליך
ידידך ואוהבך…..
לה.
רמ“ק אל רמ”ר.
כמעט לא אאמין למשמע אזני כי ה' מהר"א הנודע בעולם המסחר לנושא ונותן באמונה, יעשה פתאֹם נבלה כזאת לאיש מסחרו אשר עוד בפעם הראשונה ינסה לבֹא בברית אתו! אין זאת כי נשלחה הסחורה אליך בטעות כאשר כן יקרה לפעמים בבתי מסחר הגדולים מרֹב עבודה במלאכת המשלוח, אך איך נחלף המכתב לא ידעתי.
ברגע הזה הנני כותב מכתב לה' מהר“א ושאלתי מפיו שרש דבר נמצא בחלוף הזה, ואתה השקט ידידי במכונך כי לא יקרך חלילה כל רע, כי ידעתי את מהר”א לאיש ישר אשר חלילה לו משלוח ידיו בעולתה כזאת, ועוד תראה בעיניך כי לא שגיתי בהשערתי על דבר החִלוף וסחורתך עוד תבא אליך כלולה בהדרה.
ידידך ואוהבך……
לו.
מהר“א אל רמ”ר.
לא עניתי לכבודו עד כֹה על מכתבו, כי נקל לברֹא שגיאה מִמְצֹא אחרי כן את סִבָּתה. יותר מעשרה ימים חפשתי בכל צרורות המכתבים אשר במסחרי ודרשתי וחקרתי מפי פקידַי ועושי מלאכתי לדעת מאין יצאה התקלה במשלוח הסחורות, וזה מצאתי: על הפקיד הממונה על המשלוח, היה לשלוח ביום ההוא עשרים חבילות לארבעה אנשים מערים שונות אשר כבודו בכללם, חמש חמש לאיש, ומאשר בו ביום הייתי טרוד מאֹד במלאכתי, מסרתי לו גם את ארבעת המכתבים אשר ערכתי עליהם ולאיש איש חשבון סחורתו במכתבו ושמו ושם משפחתו היו רק על המעטפות אשר התעתדו המכתבים לבא אל קִרבן, והנה טעה הפקיד במשלוח המכתבים ויניח את ארבעתם במעטפות אשר לא נועדו אליהם, ומשבא לכלל טעות במשלוח המכתבים, טעה גם במשלַחַת הסחורות כי שלָחָן על פי כְתֹבֶת האגרות ובכן קבל גם הוא סחורה אשר לא דרש ממני.
בפעם הראשונה בימי חיי יקרני מקרה כזה, ולא על כסף המשלוח ידאב לבי כי אם על המקרה עצמו אשר די כֹח בו להסב נזק לכלכם! אך הנעשה אין להשיב. בעוד ימים אחדים יקבל את סחורתו, וזאת אשר בידו יואֶל בטובו לשלוח על שם האיש אשר אודיעהו במכתבי השני. ולב כבודו יהי סמוך בטוח כי מעתה לא יקרונו עוד מקרים זרים כאלה.
ידידו..
לז.
רמ“ש אל רמ”ת.
(מכתב בסגנון כזה נשלח פה אל סוחר אחד.)
לפלא הוא בעיני כי עוד לא השיב לי את שבעת השקים אשר בם קנה את הצמר מידי. הכזאת יעשה איש אמונים ככבודו לרעהו?! עתה הנני רואה כי פסו אמונים מסוחרי ליטא ואין אמת וצדק בכל עסקיהם ומשלח ידם. כי גם בו, אשר חשבתיו תמיד לנושא ונותן באמונה ראיתי שערוריה, כי מלבד אשר לא השיב לי את הכסף למועד אשר יעד לי, עוד לא ישב לי היום גם את השקים או את מחירם. לכן אעירהו כי לא נאה ולא יאה לסוחר המתימר לאיש ישר לעשות כזאת לבעלי מסחרו, והנני מזהירו כי אם לא יבֹאני מחיר השקים או השקים עצמם עד עשרה ימים מיום שלחי אליו את מכתבי זה, הנני נכון לפנות במכתב אל הרב אשר בעירו ואספר לו את כל דבר הנבלה אשר עשה לי איש סוחר המתימר לאיש אמונים וִישַׁר לבב, וראיתי מה יענה כבודו אז בשאֹל אותו הרב שרש דבר הנבלה הזאת! וטוב טוב לו כי ישב לי את שלי בשלום
דו"ש……
לח.
בן רמ“ת אל רמ”ש.
(והמכתב הזה נכתב ממני למענה).
כאשר אחזה לי עשירים סוחרי וואָל… בחרופים וגדופים כנשים העוסקות בפרקמטיא ביום השוק, כי לולא זאת לא הרהיב עֹז בנפשו לחרף את אבי על לא חמס בכפו, ורק מפי איש וואָ…. אשמע היום כי פסו אמונים מסוחרי ליטא! הנה כבודו אחז את החבל בשני הקצָוֹת, מצד אחד יחָרף את אבי, ומצד השני יתהולל עליו באימים כי יודיע את עונו להרב בעירנו. אל אלהים ה'! הכלה אתה עושה את סוחרי ב….?! חוסה נא רחם נא על צאן מרעיתך והצילם מבעלי דין קשים כרמ“ש וחבריו הוואָ…. כי לפני חמתם מי יעמוד?! – הנה אכתוב את הדברים האלה ועלי ירעד בידי וינוד כנוד הקנה במים; כי מי זה לא יחרד מאימת הדין? אל נא באפו ידיד יקר! יחוס נא, ירחם נא על אבי ואל ימתח עליו מדת דינו הקשה, כי בעל אשה ובנים הוא, ולא נאה ולא יאה לתלמיד חכם מק”ק וו…. בוואָ…. לקום ולטור כנחש! כי עם ישראל כלם צדיקים ואפילו החוטאים והפושעים שבהם מלאים מצות כרמון, ואיך יטרוף אפו עד לבלי רחם ויאמר להודיע להרב בב…. את עון אבי למען החרימו חלילה מקהל ישראל ולהושיבו בפנת הַקּוּנָה ערֹם ויחף על הארץ לקבל נזיפה ושמש הב“ד ימטיר לו ל”ד מלקות ברצועת עגלה שלישיה או איל משֻלש ר“ל?! – מעשה כזה נאה להֵעָשות רק בק”ק וו…. וסביבותיה, אך לא בליטא חלילה, כי רֹב יושביה אסטניסים המה, ואם תגע חלילה מכת הרצועה הראשונה בבשרם יתגלגל ח“ו חוב על הבד”צ לפני מלכותא דארעא, אשר לא בעור בהמה דקה רק ברצועה כפולת שמוֹנה מעור אחד של בהמה גסה יעשו מלאכיה את מלאכתם על בשר הפושע, ומי יאשם בדבר הזה אם לא כבודו הרם?!
אקוה כי לא יוסיף לשפוך עזוז אפו עוד; כי הן מבני ישראל הרחמנים הוא ובלי ספק ברֹגז רחם יזכֹר, ובשביל שבעה שקים בָלים ומטֻלאים כנעלי הגבעונים, לא יביא ח“ו תקלה על אחיו בני ישראל! ומה גם כי השקים עם נקביהם וחוריהם ועם תרי”ג הסמרטוטין התלוים בם ישובו לידו בקרוב?! כי איך יעצרם אתה אבי בידו בשמעו את גזר דינו הקשה אשר גזר עליו איש וואָ…. ביום אפו?!
את גזר דינו שלחתי אל אבי, ובלי שפק ימהר לבא אליו כעל כנפי נשרים להתרפס ולבקש מחילה ממנו על עונותיו; ואני תקוה כי ירבה כבודו בטובו הגדול לסלוח; כי במקום שאתה מוצא גדולתו של אדם שם אתה מוצא גם את ענותנותו וצדקתו.
ושלום לו מאת מכבדו כערכו……
לט.
מהר“א אל מהר”ב.
נקל לדלות פנינים מן הים מהוציא טפה אחת דיו מפי עטך! כמעט לא אדע ספֹרות לכל המכתבים אשר הריצותי אליך בירח האחרון הזה ואתה לא כבדתני במענה אף על אחד, מבלי דעתי שרש דבר נמצא בך כי נאלמת פתאֹם דומיה.
והנה אף כי כבר גמרתי אֹמר לחשות גם אני ולחכות ליום הַשִׁלּוּם ולראות מה תענה אז…. בכל זאת התאפק בל אוכל מהזהירך מן הרעה הנשקפת לך, כי קשי ערפך ודומיתך הארוכה והממֻשכה הפכו את לבי לאבן לבלי רחם אותך ביום דין; ובלי שפק תבין כי לא רק את אלף הכסף אשר לקחת מידי אגוש כי אם גם את האלפים אשר ערבת בעד רעך מהר"ג בהיותכם בביתי, כי גם הוא כמוך נאלם פתאֹם דומיה, ולא יענני דבר על כל מכתבי אשר אריץ אליו יום יום; וזה לי לאות כי יאמר להתכחש לנשיי כאשר עשה לפנים בלייפציג. לכן הכון והכן אתה לקראתי! כי עליך למנות את החסרון הזה מכיסך בעוד שני שבועות וחצי, ואני אודיעך מראש כי לא אחכה אף רגע בשלוּם החוב מיום המֻגבל בהשטרות; כי טוב אנכי לטובים, אך לרעים – אין רע ממני.
לבבי סמוך בטוח כי תכין את הכסף ולא תחכה עד אשר תאחז במשפט ידי, למען אקח את כספי מן המוכן ולא אֵאָלץ לנוע על המטלטלים וכלי הבית אשר אז תשא נזק שבעתים, ובהפסדך לא חפצתי גם אני.
מוקירך כערכך……
מ.
מהר“ב אל מהר”א.
כאיש מדבר בצדקה תדבר עלי במכתבך, כי תחֹס על מטלטלי וכלי ביתי ובטוב לבבך לא תחפוץ לראות בהפסדי ולעמוד על דמי בשעת דחקי ואשר על כן תצוני להכין את הכסף ביום המָגבל לבל תֵאָלץ חלילה לעבור על מדותיך ולקפץ באף רחמיך עת תאחז במשפט ידך…. לכן אודך יקירי על טוב לבבך ואֹמר לך: “לך בכֹחך זה כי לך יאתה!” כי אמנם רחום אתה ורחמים אתך וברחמים כאלה יושיעך ה'! אולם טרם אצא מאת פניך ובטרם הבטיחי אותך להשיב לך כספך ליום המגבל, לא אפרד מעליך בלי דבר הלכה, ואתה קבלנו ותברכני נפשך כל הימים. הנה כאשר התבוננתי בדברי מכתבך הנוצצים כספירים, הכרתי כי מחלת מ"ח עזה הכתה שרשיה עמוק עמוק בקֶרב חושיך וכאש לא נֻפח תלהט את רגשות נפשך עד כי יעלה חֻמה בפיך לדבר זרות ותהפוכות כגבר עבָרו יין, ובדעתי את המחלה הנוראה הזאת כי תוריד את האדם פלאים ותושיבהו ברבות הימים את משֻגעים לכסא; לכן באהבתי אותך ובחמלתי עליך איעצך כי בכסף אשר אשיב לך בקרוב תסע בערי אירופא הגדולות לדרוש ברופאים על דבר מחלתך. שם יצקו מים קרים על ראשך ורחצו את בשרך באמבטאות להסיר שגעונך מעליך, ושם תבא גם באנשים ולמדת פרקים אחדים בהלכות דרך ארץ לדעת איך להתהלך את אנשי מסחרך בימים הבאים, אז יֵהָפך לך לב אחר ושבת ורפא לך כחפץ מוקירך כערכך……
S.P. קרא נא את מכתב מרה"ג הרצוף בזה וראה אם יתכחש לנושיו או לא.
הנ"ל….
מא.
מהר“ג אל מהר”א.
חלילה לי מקצוף עליך ומגער בך על כנותך אותי בשם “לוה ואינו משלם” במכתבך לה' מהר“ב; כי ידעתי אותך מכבר כי חננך ה' בלב רַגָּז ובלשון למודים לחָרף ולגדף את כל הקרוב אליך; גם ידעתי נאמנה כי נכון אתה להקריב קרבן כסף פי שנים מסך…. אם אך תדע כי תמצא עי”ז שעת הכֹשר להתנפל על איש בחרופים וגדופים; כי זלזוליך יקרים לך מכספך וקלון חברך חביב עליך מכבודך אשר תרדפהו והוא בורח ממך. אולם כשאני לעצמי, צרה עיני בך מתת לך פתחון פה לחרופים וגדופים, ועל כן אמהר להודיעך כי עוד טרם תאחז במשפט ידך, תאחז באלפים הכסף אשר תגֹש בי, ואתה בקש לך איש אחר תחתי למסור בידו את הכסף המושב, לבל יעבור לך יום אחד מבלי עבודת פה בחרופים ודברי ריבות. ואלהים ישלח את מלאכו לפניך שיהי נאה לך ואתה – לו, ואז ישמח לבב.
מוקירך כערכך……
מב.
מהר“א אל מהר”ב ומהר"ג.
רוח אחד לשניכם כי הנכם מחרפים אותי בסגנון אחד ומשתמשים במבטאים קשים כגידים היוצאים מעט אחד…. לכן אענה הפעם את שניכם במכתב אחד! דעו כי לא בצדק ויֹשר אתם מתנפלים עלי! שובו והפכו בדברי מכתבי וראו והתבוננו איפה חרפתיכם2 וגדפתיכם? הלא רק את כספי דרשתי מידכם, את כספי אשר רכשתי בזעת אפי ובעמל כפי! והאמנם זה הוא כל עון חטאתי כי בהול אני על ממוני?! לא אדע איזה שטן הסיתכם בי לחָרפני ולגַדפני כאחד הריקים ולטפול חטאתכם זאת עלי?! אין זאת כי אם רוח רמ“א איש מצותי מדבר מתוך גרונכם! השטן הזה בלע כתנין כל טובי וירחץ הליכו בדמי יותר משנה תמימה, ואחרי אשר אֲכָלַני הֲמֶמַני עוד יתנכל לשית איבה ביני ובין אנשי מסחרי למען הרחיקם מעלי?! סלחתי לכם אחי על חרפכם אותי ולא במשפט, כי ידעתי נאמנה כי לא מלבכם הוצאתם מלים, וגם זה דרכי מעולם להיות מן הנעלבים ואינם עולבים. אולם להנבל רמ”א אשמר אפי לעת מצא וביום פקדי ופקדתי.
מוקירכם……
מג.
מהר“ב ומהר”ג אל מהר"א.
הא לך בזה את כספך אשר חִיַבנו לך בנכיון שלש מאות רו"כ אשר נָתַנּוּ בשבוע העבר לסוכנך על האַנווייזונג אשר הביא לנו ממך. הנך מוסיף חטא על פשע לחשוד בכשרים בעת אשר די והותר היה מכתבך להרתיח את דמנו כסיר נפוח מבלי הצטָרך לאיש בינַיִם לשית על קצפנו נוספות, וזה לנו לאות כי לא ראית בעיניך את אשר הוצאת מעטך לכן נחשוב זאת לך לשגגה ונסלח לך.
שלח לנו תכף את שטרותינו בחזרה והיינו נקיים איש מאחיו.
מוקירך……
מד.
מהר“ד אל מהר”ז.
את הסחורה קבלתי זה עתה מחצר מסלת הברזל, ומה השתוממתי בפתחי את החבילות ובמצאי שמה מטפחות בלויות ונפסדות מלאות נקבים נקבים ככברה! הן לא בפעם הראשונה אבֹא במסחרים את כבודו, ואיך עשה לי עתה רעה גדולה כזאת?! האמצא קונים על סחורה בלה ונשחתה אשר כבר היתה למסוס נוסס מזֹקן? לא אדע במה יוכל להצטדק לפני על כל הרעה אשר הסב לי? הלא ישֹׁמו ישרים על נבלה כזאת! האמנם ידמה כי מצא נער קטן להתעלל בו? יחליף נא תכף את המינים באחרים; ואם אַיִן אריע עליו כעל גנב ותוָדע חרפתו בקהל!
מה.
מהר“ז אל מהר”ד.
מבלי שית לב לכל השקוצים אשר השליך עלי במכתבו לכנותני בשם גנב הנאה יותר למי שאמרו, אענהו בקצרה כי אמנם נתחלפה הסחורה באחרת, אך לא באשמתי כי אם באשמת המשלח אשר דמה, כי החבילות הירוקות ערוכות אליו והלבנות – לסוחר אחד בעיר…. ויהפוך את סדר המשלוח, ובכן יצא לנו עתה החלוף הזה! ימהר וישלח את הסחורה להסוחר N N ב…. ויקבל את המטפחות אשר קנה ואת דמי המשלוח אשלח לו אחרי קבלי ממנו את החשבון.
מוקירו כערכו……
מו.
מהר“ח אל מהר”ט.
זה כעשרה ימים הנני דורש ממך יום יום את השטרות אשר אשר עזבתי בידך לפני הפרדי מעליך, ואתה תשמע דברי ולא תענני כמו אקרא אל עצים ואבנים! ובין כה וכה לא אוכל לערוך עליהם מחאה אולי אוציל את כספי מיד רב“א אשר הוא עתה בעירי. והנה אף כי כבר גמרתי בדעתי לבא אליך ולדרשם מידך בפה תחת אשר לא תענני בכתב, בכל זאת אערוך אליך את מכתבי זה אולי תהי השעה הזאת שעת רחמים מלפניך להשיב לי את השטרות מבלי הרבות עוד פצעי לבבי חנם. כי אם לא תמצא ידי לגבות את נשיי מה' רב”א בכֹח השטרות הלא אוכל לעצרהו למצער מדרכו עד תתו לי ערב אחר עליהם, אך אם יהיו בידך הן לא אוכל לעשות מאומה, ולמה תעשה לי רעה גדולה כזאת?
אקוה כי תמלא הפעם בקשתי תכף בקבלך מכתבי זה.
ידידך……
מז.
מהר“ט אל מהר”ח.
הנני משיב לך בזה את השטרות עד אחד, ואתה אל תתפלא כי לא באו לידך עד כֹה, כי יותר משני שבועות לא הייתי בביתי ובלעדי לא ירים איש את ידיו ורגליו בכל המסחר כאשר ידעת גם אתה. ועל דבר ה' רב"א אגיד לך כי לפי דעתי לא תוכל להציל כספך מידו אף אם שטרות כמהם וכמהם יהיו עליו בידך. כי הוא כבר פשט טלפיו לכל הנושים שבעירו וידם קצרה מנגוע בהונו אף כמלא השערה, כי נכסיו כתובים בספר מקנה לאשתו ומסורים בידה מקדם קדמתה כדרך שיעשו רֹב סוחרי ארצנו לפני יום הפרעון וְהַמַשְׁבֵּר, והיא כשאול לא תקיא עוד את בלעה אם גם אלף שטרות תושיט על אשה. לכן עצתי אמונה לך כי תרף ידך ממנו בעת הזאת, כי הוא יפול בידך בלי משים ואז ישלם לך את כספך בנשך ותרבית ככל אשר תשית עליו ובלי שפק תבין אל מה ירזמון מלי…. אך אולי לא תבינם עתה, תבינם בימים הבאים, כי סוף סוף תציל כספך גם עם הנשך, אך חכה ואל תדחק את השעה, כי אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. והנני ידידך ואוהבך..
מח.
מהר“י אל מהר”ח.
כמעט נלאיתי נשוא קשי ערפך, ואם תוסיף להכעיסני אֵאָלץ לערוך מַחָאָה על השטרות למרות רצוני, כי לא אחת ושתים נדברנו כי עד העשירי לירח הששי ישֻלם לי כספי, ואם אני חכיתי לך עד כֹה, הלא נכנסתי עמך לפנים משורת הדין בדעתי כי צר כחך לשלם בצוק העתים האלה סך עצום כחמשת אלפים רו"כ בפעם אחת ובזמן קצר כזה, והנה עתה כאשר כבר עברו יותר משני ירחים על ים הַשִׁלֵם עוד לא תחפוץ להשיב לי כספי גם למקוטעין?! לכן דע כי אני לא אסור מדברי ימין או שמאל, ואם עוד תוסיף לתת לי כתף סוררת הנני נכון להביא את השטרות בערכאות וראינו איך יפול דבר! ראה הזהרתיך ואתה דע לך.
דו"ש……
מט.
מהר“ך אל מהר”י.
הנך חושב כי כבר נלחמת ותוכל לי ואני אֹמר לך כי שגית! נסה נא להביא את השטרות בערכאות ואז תראה בעיניך אם תקבל מכל כספך אף אגורה. כי אני כבר שלמתי לך את הקרן בנשך ותרבית ובכן אין לך עוד כל צדקה לדחוק עלי את השעה, ואם כזאת תעשה אז לי המשפט לבלתי תת לך אגורה – אך לא כן אם תוסיף לחכות לי כשנים שלשה ירחים, כי אז אתאמץ ככל כחי לפדות את שטרותי מידך; כי עד העת ההיא אקוה כי תבא רוח חיה באופני מסחרי אשר הֻכה עתה לרסיסים, ובכן אוכל לשלם לך את נשיך ולקבל שטרותי מידך.
ראה הנה שני דרכים לפניך: אם לבא עלי בעקיפין ולבלתי קבל אף קשיטה, או לחכות כשנים שלשה ירחים ולשוב ולראות את הכסף עד האגורה האחרונה, ואתה בחר לך את אשר תישר בעיניך והודיעני את תשובתך.
דו"ש……
נ.
מהר“י אל מהר”ך.
ראה הנה נשאתי פניך גם הפעם, והנני נכון לחכות לך בשלוּם החוב עוד כשני ירחים, אף כי מתנגד הדבר לחקי המסחר, כי אין דרכי להתעשק עם אנשים ומיום הייתי לסוחר עוד לא נסיתי לבֹא את איש בריב על דבר חוב אשר יאחר יום פרעונו, – אך תתאמץ נא ידידי להשיב לי את כספי למועד אשר יעדת לי במכתבך הקֹדם, כי בלי שפק תדע כי לא איש אוצרות הנני היום וחמשת אלפים רו"כ הון עצום הוא ועד מתי עוד תדחני מיום אל ומירח אחד אל משנהו?! אקוה כי תשיב לי את נשיי למועד ההוא, כי אני במדת הרחמים אתנהג עמך ובכן גם עליך לשלם לי מדה כנגד מדה למען אשאר
ידידך ואוהבך……
נא.
מהר“ל אל מהר”ם.
שלשת מכתביך באוני כלם בפעם אחת, ואף כי ארוכים המה כגלות, בכל זאת דבר מסחר בכל אלה לא מצאתי! זה פעמים אין מספר השמעתיך בפה ובכתב כי לא אכיר את רמ“ב לפשרן לי, ואף אם שבע יקום עלי בהמון דבריו להראותני את האֹשר הצפון בהגמר, לא אֹבה ולא אשמע לו בדעתי כי הוא נוטה בסתר אחרי רמ”ג אשר עִוֵּר את עיניו בשחד למען הגות אותי מן המסלה – ואתה כמו לא תקרא את דברי תבא אלי כפעם בפעם להצדיק את רמ“ב ודבר מהליכות המסחר לא תשמיעני כמו זר נחשבת לו עד היום הזה. לכן דע כי אני לא אסור אף כמלא השערה מכל אשר השמעתיך על דבר רמ”ג והוא: כי אם יוסיף להקשות את ערפו לבלתי פדות את הסחורה ולא יתפשר עם סוכני על דבר המשי, הנני נכון לערוך מחאה על השטרות וראיתי מה יענה אז, ואך שחוק יעשה לי רמ“ב בנסותו לבקש רחמים על רמ”ג כי עין בעין אראה כי התמכר בידו לדבר כחפצו אף כי יתן שמו לגדופים בכל מכתביו, כי כך היא דרכה של ערמה להתחפש לדֹב אֹרב לאיש אשר תחפוץ בטובתו בעיני איש מצותו למען תפוש אותו בלבו…. ובכן אך לשוא תנסה גם אתה להפריע מנוחתי על דבר רמ“ב כי לא קל דעת אנכי כמוך לנוד כנוד הקנה במים לרוח פי מחליק לשון, וטוב טוב עשית לוא דברת עמי על דבר המסחר והודעתני אם כבר נמכרה הסחורה ואם חפץ לך באחרת מהכביר אלי מלים לבלי הועיל, כי לא נער קטן אנכי עוד ואדע איך להתהלך את אנשי ריבי מבלי בקש עצות מפיך ומפי רמ”ב, ומדוע זה לא תודיעני מאומה מה קרה להמסחר ואיך הוא מתנהל בידך מיום הפרדך מעלי?! הטרם תדע כי בך שַׁתִּי מבטחי ביום הגמר כי תשמור את כספי מכל משמר לבל יקרה כל רע לשנינו?! אקוה כי לא תוסיף עוד מעתה להתעבר על ריב לא לך, רק תוסיף און ועצמה לנהל את המסחר ביד חרוצים תחת אשר הוא מתנהג עתה בידך בכבדות מאין כמֹהָ.
ענני תכף על מכתבי בדבר המסחר, אך בדברים על דבר רמ“ב ורמ”ג אל עוד תלאני, כי מדי דברך בם לא אענך על מכתביך מאומה.
דו"ש……
נב.
מהר“ם אל מהר”ל.
הנך מדבר אי כאחד המוכיחים בשער, ואני לא אדע למי נאה יותר להטיף מוסר לי אשר שלום אבקש או לך אשר פיך למהלומות יקרא?! הנני רואה כי הנך בוטח בשטרותיו של רמ“ג כבמבצר משגב, ואני אֹמר לך כי בוטח אתה על שקר, כי שטרותיו כמשענת קנה רצוץ המה ומי יודע אם לא יבאו אל כפך ונקבוה אם אך ידע רמ”ג לכלכל דברו לפני השופטים במשפט…. ובכן עצתי אמונה לך כי תקבל עצתי אשר יעצתיך במכתבי הקודמים על דבר רמ“ג, כי עין בעין אני רואה את הרעה אשר בידו להמיט עליך עת תאחז במשפט ידך, ועת היא עתה לך לחלץ מצרה נפשך. אולם אם עוד תוסיף לבטוח על שקר ולדמות כי אני ורמ”ב כורים שוחה לך תנחם באחרונה בעת אשר תקצר ידך מהושיע לך, וזכרתני ביום אידך כי אני הזהרתיך ואתה לא נזהרת. ראה העידותי בך היום!
אם לא הודעתיך עד היום דבר משלום המסחר, אות הוא לך כי כל חדשה לא נהיתה בו מיום הפרדי מעליך, ואך לשוא תתאונן עלי כי כמו זר נחשבתי לכל העסק, כי אני הקדשתי כל כחי ואוני להרחיב צעדיו בכל אשר תמצא ידי ואם לא מסתעיא מלתא לא בי האשם בלתי אם במקרי הימים האלה אשר יצאו לצחק בבעלי המסחר ולהשפילם עד עפר בעצם יום גאונם. אך אקוה כי לא יארכו ימי הרעה וימים טובים מאלה יבֹאו בקרוב, ואז אודיעך הכל.
דו"ש…..
נג.
מהר“ן אל מהר”ס.
בעוד שני ימים אבא אליך כאשר הבטחתיך, ואתה חכה לבֹאי בבית מסלת הברזל בשעה השמינית בערב כי גר אנכי בעירך ולא ידעתי לפנות ימין או שמאל.
בין כֹּה וכה הואיל נא בטובך לסדר את כל מיני הסחורה הדרושים לי, בסדר נכון, לבל אאלץ להתמהמה בביתך יותר משש שעות, כי עלי לנסוע למאסקווא בדבר נחוץ אשר אולי תדענו גם אתה, ואם תעצרני מדרכי יצא שכרי בהפסדי. חכה לבאי, כי אני בֹא אבא.
ידידך ואוהבך……
נד.
מהר“ס אל מהר”ן
חכיתי אתמול בערב לבֹאך ולדאבון לבי בקשתיך בכל העגלות ולא מצאתיך, ולפלא הוא בעיני כי לא שמרת מוצא שפתיך ותטריחני ללכת מהלך שתי שעות מבלי שית לב כי עתותי מכורות לאליל המסחר אשר יצוֵני לשבת בית מבלי נשוא פנים גם למבחרי אוהבי ומיודעי.
הודיעני עד מהרה שרש דבר נמצא בך, כי לבי חרד מאֹד אם לא קרך אסון חלילה, כי ידעתי עד כמה נחוץ היה לך דרכך למאסקווא, ואם לא נסעת, הלא דבר הוא! הוציאני תכך ממבוכתי והודיעני דבר ברור מכל אשר אתך.
ידידך……
נה.
מהר“ן אל מהר”ס
לשוא פחדת כי לא קרני כל רע חלילה, ונהפוך הוא: בהיותי נכון לדרך באני מכתב ממאסקווא כי הצליח חפצי ביד סוכני להציל שלשת אלפים מיד הבורח אשר אמר לפשוט לי את טלפיו, כי תָפשו סוכני על גבול הארץ לפני צאתו חוץ לתחום הפוטר מתשלומים כנהוג…. ובלי שפק תבין מה רבתה שמחתי אחרי שמעי בשורה כזאת! והיא היתה גם הנסבה ללא בֹאי אליך למועד אשר יעדתי לך. ותקותי חזקה כי אחרי הוָדעך את הנסבה אשר עצרתני תסלח לי על הטריחי אותך חנם ולא תשת עלי חטאת אם אבקשך שנית לחכות לי ביום השלישי בערב בחצר מסלת הברזל, כי בא יבא אליך.
ידידך ואוהבך הנאמן….
תִּשְׁעָה מִכְתָּבִים בּוֹדְדִים. 🔗
נו.
נוראות נפלאתי כי עוד לא השיב לי את המגיע ממנו בעד העורות עד היום. הלא איש ישר הוא ונושא ונותן באמונה לפי דברת רבים ומדוע יראני אות להפך? הנה הבטיחני כי תכף בשובו בשלום אל ביתו ימהר להשיב לי כספי ומדוע לא ימלא אחרי דבריו? האמנם ידמה כי העשירני עֹשר רב בקנותו מידי עורות ביד אלף רו"כ? יֵדע נא כבודו כי קניה כזאת לא דבר יקר הוא במסחרי, ובכל זאת לא אשא מכשול לב ומפח נפש מאת הקונים, על דבר הכסף כמו מכבודו! לכן אבקשנו כי תכף בקבלו מכתבי זה ימהר לשלוח לי את המגיע ממנו לבל אֵאָלץ לנסות דבר אליו בשטרותיו כי די לי אם חכיתי לו יותר מירח ימים –אך לא אוסיף עוד לחכות מן הוא והלאה! כי אם לא אקבל כספי בעוד עשרה ימים אעשה מַחָאה על השטרות וראינו איך יפול דבר. יראה נא כבודו כי אני הזהרתיהו כאוהב נאמן לבל ינחם באחרונה.
דו"ש…..
נז.
כשחוק מכאיב לב היה לי מכתבך שבו תשאל מה קרה להסחורה, ואני כבר אתמול קבלתיה בחזרה מק…. כי לא נמצא דורש לה בבית הרצים ולא רק שבעים רו"כ דמי משלוח עלו בתהו כי אם גם מטפחות המשי נשחתו בדרך ברצוא ושוב וכמראה בלויֵ־סחבות מראיהן. ואיך לא מהרת לקבוע מקומך בק…. האמנם תדמה כי תוכל להיות סוכן בעיר אשר לא תדור בה ואני אוכל להניח מעותי על קרן הצבי? צא וחשוב את הנזק אשר ביד מקרה כזה להסב לי ומי יודע עוד כמה נכונים לבֹא אחריו? לכן אזהירך כי תשיב אל לבך אחת משתי אלה: אם לקחת עליך את העבודה לעבוד בה באמת ובלבב שלם או למשוך ידך ממנה.
אף עוד זאת מועד השלומים בעד השטר הראשון כבר הגיע והכסף עוד איננו ואני ערכתי מחאה עליו כדת וחכיתי עוד כעשרה ימים. ואם לא יבא הכסף, אמסרנו בידי השופטים וגם את יותר השטרות אמכור ורע לך מאֹד כי אתה ערב בדבר. לכן ראה את אשר לפניך; ודע כי אנכי לא אחכה אף יום אחד במשלוח השטרות, וכשיבאו אל עירך תבא אתה במבוכה כי N יוכל לגלגל את החוב גם עליך.
מהר וענני דבר ברור ואל תדמה כי דבר קטן הוא. כעת לא אוכל להאריך יותר, ומחר אכתוב גם לה' N.
פ….
נח.
לא אדע איזה שטן קם לצחק בי לאכול עתותי וכספי ולהרבות פצעי לבבי חנם! הנה זה כירח ימים אשר תתקצף ותעיר כל חמתך עלי ותאַימני במשפטים ודינים קשים, וכל אלה על כי לא שמרת מוצא שפתיך ולא באת למועד לק… לקבל את המטפחות בעתך! והנה אחרי אשר נרציתי לשלחן אליך שנית והוצאתי שנית כשבעים רו"כ דמי משלוח, שבו עתה כל החבילות בחזרה ועיני חשכו מראות! אתה מרת במכתבך כי כבר הכינות הכל, ועתה ראה עבודתך ופעלך ודבר משפטים! דבר כזה לא ראיתי ולא שמעתי מעודי ועד היום כי יחפוץ איש לשבת כאן ולנהל עסקים באספמיא!
הנני מסגיר פה במכתבי אחת מהמעטפות עם חותם הבי־דֹהר, ועליה תראה בי באה הסחורה לב… בעשרים וחמשה לחֹדש זה ולק… בעשרים ושבעה ושם השתקעה כל היום ההוא ולמחרתו ביום העשרים והשמונה שבה בחזרה לב… והיום ביום השלשים הגיעה לידי פֹה.
אין עוד מלה בפי לתאר לך מחץ לבבי על כל הרעה אשר הבאת עלי, גם לא אבין דבר מה תענני, העוד מלים בפיך לריב כי בעת אשר בתחלת צאת המשי על הארץ כרית שוחה לו?! אצפה ואיַחל לשמוע מה בפיך.
דו"ש פ…..
נט.
הנה שאלתני אם תוכל לבא אלי לעשות פשרה ביני ובין N N איש מצותי, ואני אענה “בֹא ברוך ה' והצלח!” אך עלי להשמיעך מראש כי אם יקשה N N את ערפו ולא יאבה להשליש סך…. במוקדם, נקי אנכי ממנו ולא אענהו עוד גם על מכתביו. ראה הודעתיך מראש את אשר אני חושב על דבר הפשר לבל תבא עלי אחרי כן בטענה כי הרביתי הוצאות דרכך חנם, ודע כי לא אסור מכל אשר השמעתיך בזה ימין או שמאל, כי רב לי הנזק אשר הסב לי N N עד כֹה, אך מעתה לא אוסיף עוד להניח את מעותי על קרן הצבי.
ס.
היום כתבתי אליך, ואתה הנני שב וכותב, כי נחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות עם R בהשיבי אל לבי כי הוא רק כסרסור ולא כאורב לכספי התערב ביני ובין L וזה לי לאות כי בראותו אחרי ימים אחדים כי נתנני בידי לא אוכל קום, התאמץ לחלצני מן המצר, ומכתביו אשר הריץ אלי מן העשירי לירח ניסן עד היום יתנו עדיהם על זאת ויצדיקוהו. לכן ארף הפעם את ידי ממנו ועזבתי את הדבר ביד המקרה אשר לא לעתים רחוקות יביא לנו בכנפיו דברים אשר לא פללנו ולא קוינו לראותם. אך אם כלה ונחרצה הוא מעם L לבל ישיב לי את כספי תהי זאת נחמתי בעניי כי לא הרעותי לאיש בשעת דחקי ולא פגעתי אדם.
סא.
מכתלי מכתבך הכרתי כי דבר לאט עמך על דבר תשלומי W כי נהפך אתה בלשונך ומסבות תתהפך בתחבולותיך להודיעני אסוני לא בסופה וסערה כי אם בשובה ונחת לבל ירגז לבי מפחד פתאֹם; ואם כי אודך יקירי על כַּוָנתך הרצויה, בכל זאת אעירך כי א טוב תעשה בְעַנותך את נפשי ברמזים דקים מכאיבי לב, כי כדלף טורד המה לי להדאיב נפשי לאט לאט והכאב יגדל מאֹד. הודיעני פעם אחת מכל אשר תדע על דבר כספי ואל תדאג פן תפריע מנוחתי, ואם תחשוב כי בשורת תעציבני עד לבלי הכיל אֹמר לך כי שגית. אני כבר הסכנתי לשמוע בשורות טובות כאלה כמעט מידי חודש בחדשו וקרת רוחי היא שעמדה לי לבל אעשה מדחה מיום עמדי על דעתי עד היום! לכן אל נא תבא אלי יקירי כמו לנסותני בחידות, רק הודיעני דבר ברור מכל אשר תדע על דבר W, אל תכחד ממני דבר! והיה אם מצאתי חידתך אברך על הרעה כשם שאברך על הטובה ואתה תענה אחרי “אמן” אשר אם לא תקבל מתן שכרו בעלמא הָדֵין בלי שפק תקבלו בעלמא דאתי.
מוקירך…
סב.
הנה כבר הודעתיך כי אין נפשי אל התנאים אשר הצעת לפני, ואתה תשוב תשמיעם באזני יום יום כמו לא תקרא את מכתבי ולא תדע כי לא אוכל לעמוד עליהם מראש ועד סוף. לכן אשמיעך עוד הפעם כי תנאיך לא אקבל, כי אני לא אסור מתנָאֵי ספר־המקנה ימין או שמאל, ואם לא תוכל אתה לעמוד עליהם, אינני אשם בזה מאומה, כי ידעת את כל אלה מראש ועליך היה לעשות את הדבר במחשבה תחלה, ואם לא הבאת במשפט את מחשבותיך, אין לך על מי להתקצף, כי אם לשאת ולסבו במנוחה את אשר קבלת עליך ביום הגמר, ואני אֶשְׁנה לך שנית כי נכון אנכי לקיֵם את דברי “כתב האמנה” בדִיוּק מבלי נטות מהם אף כמלא נימא, ואם לא תחפוץ אתה לקים את התנאים האלה, אז אקריב אות למשפט ואתה תשלם לי סך.. רו"כ כסף ענושים כאשר נדברנו האמנה, כי אדם מועד לעולם.
מוקירך……
סג.
מכתבים רבים באוני בימים האלה ואני טרוד הייתי כארבעה ימים לענות לאיש איש כשאלתו, לכן אֵחֲרָה תשובתי אל כבודו עד היום, ואתה אודיעו כי אני כבר שלחתי לו את החטים ובלי ספק יקבלם עוד טרם יבֹא מכתבי זה לידו, אך עליו לדעת כי לא אוכל תת לכבודו מין חטים כזה, בעד המחיר אשר נקב לי במכתבו האחרון, כי נעלה הוא בערכו על המינים אשר שלחתי לו עד כֹה, כאשר תחזינה עיניו בפתחו את השקים, ובכן עליו להוסיף לי סך…. קא“פ על כל פוד, אשר לפי החשבון הזה עליו לשלוח לי עוד…. רו”כ נוספות על הסך ששלם לה'…. על האַנווייזונג. ותקותי חזקה כי ימהר במשלוח הסך תכף בקבלו את מכתבי, כי כסף דרוש לי היום במאֹד מאֹד.
מוקירו ומכבדו……
סד.
רבות השבעתני ממרורים במכתביך הקודמים, והנה כמו לא הסתפקת עד כֹה בדברי ריבותיך, באת עתה במכתבך לשית עליהם נוספות ותראני לדעת כי עוד לא כלו חצי הזעם מאשפתך וכי רבו עוד השקוצים הנפשך להשליכם עלי תחת רדפי טוב. והנה אף כי פעמים רבות הראיתיך לדעת כי עשוי אני לבלי חת וכל לשון רמיה כי תקום אתי למשפט תרשיע, בכל זאת אנסה אך הפעם להעיד אזנך למוסר, ואם דברי לא ישובו ריקם תהי זאת נחמתי.
דע כי רוח שקר התעך באמרך כי בידך לדבר משפטים עמי, וכל האומר לך כי תצדק במשפט אינו אלא מתעה אותך בערמה; באמנה (קאָנטראַקט) כתוב כי אם לא אקבל ממך אלפים רו“כ במשך שני שבועות, בידי לתת את המסחר לאיש אחר והכסף הזה לא בא לידי במועדו רק אחרי משך ששה שבועות מיום המֻגבל. אני נתתי את המסחר רק בידך ובָאר היטב נדברנו כי אין לך הרשיון להשתתף את איש טרם תשאל זאת מפי, ואתה בחרת לך שני שתפים מבלי רשיוני, ועתה כאשר קלקלת את פני כל המסחר אשר קויתי כי יעלה בידך מעלה מעלה, הנה תַראה לי מקום לכספי בידי שֻתפיך אשר לא אֵדָעם גם בשם. באמנה כתוב כי עליך לסלק לי במשך רבע שנה סך חמשת אלפים רו”כ, והנה כבר עברו יותר משני ירחים על הרבע הראשון וגם מחצית הכסף עוד לא בא אל ידי. והנה אחרי כל אלה, כאשר עשיתי עמך לפנים משורת הדין והוספתי לשלוח לך את הסחורות אף כי לא שמרת מוצא שפתיך, עוד תָרָב־בי ותאַיְמֵני במשׁפטים ודינים קשים ותאמר כי אני עשקתיך ורצותיך בעת אשר כל האשם תלוי אך בך! מי יתן ועשית כאשר אמרת ובאת הלום כי אז יצאת מבית המשפט וידך על ראשך.
הנה הראיתי לך הפעם משוגתך בדברים קצרים ונמרצים ואתה ראה דרכך ולקח מוסר! אני לא אריב ולא אתקוטט עמך, כי אינני מהיר חמה כמוך, רק בדברים רכים אֹמַר לך: הפוך בדברי מכתבי וראה והוָכח כי בהתקצפך לא תשמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך עד כי תדבר דברים כמתלהמים כאיש אשר דעתו מטֹרפת עליו.
לכן דע כי מעתה לא אוסיף עוד להוָאל ולהכנס עמך לפנים משורת הדין, כי טוב לדרוש שלום האיש אשר שָלום יבקש ויכיר טובה למטיביו – אך לא שלום האיש אשר בידיו ישחית את השלום ויקרא לריב ומצה אל אלה אשר יפליאו חסדם עמו. בעוד ימים אחדים אקריבך אני למשפט על כל הרעה אשר הבאת עלי וראינו יד מי משנינו תעוז.
דו"ש……
טוּבְיָה חָטָא וְזִגּוּד מִנְגִיד. 🔗
טו“ב מכתבים המשתמשים בערבוביא ע”ד ענין אחד.
סה.
רמ“א אל רמ”ב.
קצרו שפתי מהביע לכבודו את כל הרעה אשר הסב לי בפתותו אותי לבֹא בעסקים אתו, כי ירט המסחר לנגדי ויותר מסך…. רו“כ הפסדתי אני ושֻתפי בירח האחרון הזה. והנה באתי עתה להשמיעהו כי על פי הישׁר והצדק עליו לשאת שוה בשוה בהפסדנו, כי כבודו לא שמר מוצא שפתיו וישלח לי בכל עת גלומי צמר אשר נותרו לפליטה משני עכברים בבית מרכֻלתו, ואני הן לא אחת ולא שתים העידותי בו כי אם יוסיף לשלוח לי סחורות בלות כאלה אֵאלץ להביאהו במשפט בכֹח כתב האמנה אשר בידי, אך כבודו התנצל לפני בכל עת כי כשגגה עשה מה שעשה ויבטיחני לשַׁנות דרכו לטובה, ובין כֹּה וכה הוסיף לשלוח לי בלויֵי סחבות וסרטוטין עד תֹם כל המסחר, ובכן יצאה לי עתה הרעה הגדולה הזאת, ואני ושֻתפי באנו עד משבר באפס תקוה לאחרית מסחרנו. לכן מבלי התגולל והתנפל על כבודו בעלילות רבות, באתי לבקשהו כי ישיב את הדבר אל לבו ויוַתר לנו איזה… רו”כ מחובנו אשר עלינו לשלם לו בעוד חמשה שבועות. לא אקצב לכבודו כמה יוַתר לנו, כי בלי שפק לא על פי חפצנו יקום דבר… רק על ישרו ובר לבבו נסמכתי כי יכירנו לטובה אחרי כל הרעה אשר הסב לנו, ויקל מעל הפסדנו כפי אשר ידבנו לבו, ותקותי חזקה כי לא יתנהג עמדי במדת הדין בעת אשר רחמים אבקש ועיני מיַחלות לחסדו.
ידידו דו"ש….
סו.
רמ“ב אל רמ”א.
לא אדע גם לא אבין איך לא ידע איש בֹשת לדבר כזבים ושקרים בפני רעהו היודע תדמיתו ופניו לא יחוָרו! הנך אֹמר במכתבך: “לכן מבלי התגולל והתנפל עליו בעלילות רבות אבקשהו לותר לנו איזה… רו”כ מחובנו" בעת אשר בפה מלא אמרת לפני שתים שלש דלתות כי שלחתי לך גלומי צמר אשר נותרו לפלטה משני עכברים בבית מסחר. ועתה אשאלך והודיעני מתי עשיתי לך כדבר הזה ומתי העידות בי כי אם אוסיף לעמוד במרדי תביאני בפלילים בכֹח ספר המקנה?! הלא איש אתה וגברא דאתמחי במקנה וקנין ואיך לא תבֹש ולא תכלם לשאת שקר נמרץ כזה על דל שפתיך?! יבֹאו כל מכירי ויודעי שמי ויענו בי נגד השמש את מי עשקתי ואת מי רצותי ולמי החלפתי מין במין וסחורה בסחורה אחרת?! הן טרם נוצרת בבטן כבר יצאו מוניטון שלי בעולם המסחר והמעשה ואיש לא התאונן עלי כי עשקתיו ורצותיו – ואתה יצאת פתאֹם מן החור ואיש לא ידעך גם בשם ותריע עלי כעל גנב ושודד! האם לא רק תֹאנה אתה מבקש ממני?!
לכן דע כי לא אוַתר לך אף אגורה ממכסת הכסף אשר אני נושה בך! כי א בעלילות שוא וכזב כאלה תכפה עלי הר כגיגית לעשות עמך צדקה וחסד! וראה מה נואלת: הנה תתימר תמיד לחכם ובעל נסיון ובבאך אלי לבקש חנינה, השלכת עלי שקוצים כעל אחד הריקים ועוד דמית כי אשלם לך בכסף מלא בעד כל הגה של כזב היוצא מפיך! חלילה לי מרשע! אני לא תמכתי מעודי ביד מבקשי תֹאנות וכן אעשה גם בימים הבאים! – יבא יום השָֹלֵם וישֻׁלם לי כספי עד קשיטה אחת! כי שפת שקר שנאתי
מוקירך כערכך….
סז.
רמ“א אל שֻתפו רמ”ג.
הנה עשיתי כאשר נדברנו לפני הפרדך מעלי ואערוך מכתב אל רמ“ב על דבר ההנחה, אך הוא הקשה את לבו כאבן ואיננו חפץ לוַתר לנו אף אגורה. לכן אודיעך כי אני אסיר את המסוה מעל פני והודעתיו בדברים קצרים כי קצרה ידנו משלם את החוב ההוא לגמרי ויעבור עלינו מה! הן לא הראשונים אנחנו גם לא האחרונים אשר ישָמטו מפני נושיהם בשעת הדחק ומה לנו לבקש הנחות? לוא ראיתי כי מסתעיא מלתא ורמ”ג ימהר להתרצות אל ההנחה אשר בקשתי, כי או אולי לא יכֹלתי להעיז פני אליו ונתתי לו ביום השׁלֵם חמשים או ששים פ"צ תחת חובו… אך הוא התנפל עלי ככלב עז נפש ויקרא לריב ומצה בבטחו על כח השטרות אשר בידו, ומשבא הדבר לכלל מריבה כי עתה עלינו להסיר את המסכה הנסוכה עלינו וגם – החובה והמצוה להראותו כי לא נפחד ממנו ומשטרותיו למען תצא לו מהמקרה הזה תורה לבלתי התאכזר לקשי־יום יותר מדַי בימים הבאים; וכדבר הזה אחשוב להודיעהו במכתבי לבעבור תאבל עליו נפשו בזכרו כי בשביל סך… אשר חפץ למנוע באכזריות לבו יפסיד אלָפים ויקח מוסר.
לכן אעירך כי עליך לבקש עצות לבל יוכל רמ“ב לנגוע בך ביום הַשִלֵם לרעה כי ערב עתה על השטרות. ואז כאשר תודיעני כי עשית הכל כראוי… אכתוב מכתב אל רמ”ב והודעתיו את כל אשר בלבי על דבר כספו וראיתי דבר מה יענני אז….
ידידך ואוהבך….
סח.
רמ“ג אל שֻתפוֹ רמ”א.
דע לך יקירי כי מלבי הוצאת מלים, ואם לבך כלבי אות הוא כי חפצנו בידנו יצליח, וכבר מצאתי גם עצה להפקיע את עצמי מנשיו של רמ"ב ותקותי חזקה כי מעתה לא תמצא ידו עוד לנגוע בי ובהוני לרעה, ואם גם אתה כבר עשית כמוני.. תוכל לכתוב אליו עתה ככל העולה על רוחך, כי לנו אחת היא אם ידע זאת עתה או לאחר זמן אך לו יש נפקא מינה בדבר, כי אם נשים סתר פנים, ישקט במכונו עד יום הפרעון ואם נסיר את הצעיף עתה, ירוה עליו לבו עוד לפני יום המעשה; ומאשר כי בזאת חפצנו בכל לב, לכן עלינו להקדים מפח נפשו למען תדד שנתו מעיניו כאשר נהיתה שנתנו עלינו בשלחו לנו את סמרטוטיו בעד כסף מלא אשר שלמנו לו בעד סחורות טובות ויפות.
ענה אותו דברים כמתלהמים נוקבים ויורדים עד התהום, ואם עוד לא ישפיקו להכאיב את לבו כחפצו, אז אבא גם אני אחריך ומלאתי אחרי דבריך.
ידידך ואוהבך…
סט.
רמ“ב אל איש בריתו רמ”ד.
בלי שפק ידעת יקירי כי נשאתי ונתתי את הסוחרים רמ“א ורמ”ג באמונה בדרכי מעולם. ועתה שמע נא את הדבר אשר נפל עתה בינינו באחרית העסק והשתוממת וחרקת שן: לפני ימים לא כבירים באני מכתב מאת רמ“א ובו בקשני לתת לו הנחה של סך…. רו”כ על החוב של סך…. אשר הוא ושֻׁתפו חַיָבים לי. והנה לוא דבר אלי תחנונים כאיש מבקש מאת רעהו רחמים וחנינה, כי אז אולי לא השיבותי את פניו ריקם לעשות לו הנחה בשלוּם החוב כאשר בקש, אך הוא בא עלי בטענות ותביעות וישם לי עלילות דברים כי החלפתי לו סחורות טובות ברעות וכי עשקתיו ורצותיו בכל משך המסחר עד כי הפסיד עי“ז באחרונה סך…. רו”כ. ובכן לא יכֹלתי למשול ברוחי ואען אותי באפי כי לא אותר לו אף אגורה ואך לשוא ישחית דבריו! והנה קבלתי ממנו היום למענה מכתב מלא חרופים וגדופים כרמון, וכה ילך במכתבו הלוך וקלל עד כי באחרית דבריו הוא אמר: “אתה לא חפצת לתת לי מעט ואני אקח לי הרבה, כי כך הוא עונשן של צרי עין” ואני לא אדע אם רק מרֹב קצפו השתמש בהברה נוראה כזאת או אולי יחשב זאת באמת וכספי הוא בחזקת סכנה…. לכן אבקשך, ידידי, כי תתערב אתה כפשרן בדבר: הרץ דבריך אל רמ“א ואמור לו כדברים האלה: “על פי מקרה ראיתי מכתבך ביד רמ”ב שבו תחרפהו ותגדפהו כאחד הריקים, לכן באתי לעשות שלום ביניכם כי לא נאה ולא יאה לשני סוחרים נודעים לשם לריב על דבר וִתּור קטן בסך…. אשר בלי שפק לא ימנע רמ”ב ממך אם תשוב לדבר אליו רכות" ומדבר אשר יתכחש לנשיי לגמרי, אל תדבר דבר למען תפוש אותו בלבו כי תוכל לְהַכִּיר מדברי תשובתו אם רק קצפו שם דברים נוראים כאלה בפיו או כי יחשוב זאת באמת. את המכתב ההוא תכתוב בהשכל ודעת וחתמת עליו שמך ושלחת אותו אלי, ואני אריצהו אליו מפה, ובטרם תבא תשובתו בלי שפק תשוב מדרכך הלום, ואז נשפוט ממענה פיו מה לעשות ואיך להתנהג עמו בנידון החוב אשר לבי חרד עליו מאד.
והנני ידידך ואוהבך….
ע.
רמ“ד אל רמ”א.
הנה אף כי אין דרכי מעולם להתעבר על ריב לא לי ולהתערב בין שני סוחרים נצים אשר לא נקרבו אלי למשפט, בכל זאת בראותי על פי מקרה את מכתבך אשר הריצות אל איש ריבך רמ“ב לחרפהו כאחד הריקים על דבר הַוּתּוּר אשר ימנע ממך, אמרתי אשית ידי על שניכם ואשים קץ לכל המריבות והסכסוכים! כי אמנם כדי בזיון וקצף הוא לראות שני סוחרים נודעים לשם ולתהלה מחרפים ומגדפים איש את רעהו על דבר ענין של איזה מאות רו”כ שהם דשים לפעמים בעקבם באין איש מהם שם זאת על לב כי סך קטן כזה בינו ובינך מה הוא? ומה לכם תדכאו איש את רעהו במלים בלי דעת? מה יתנו ומה יווסיפו לכם דברי בוז וחרפות? הלא אך לבשת ולחרפה המה לאנשים נכבדים כמֹכם! יריבו למו האכרים וירימו צוחה על היין בבית מרזח כי להם יאתה! אך אל לנכבדי ארץ מצה ומריבה! כי הֵן ממעטות את השם ומעכירות את האדם על דעתו ועל דעת קונו! ומה לכם ולצרה הזאת? שמע יקירי לעצתי ועשה שלום לה' רמ“ב; ואני ידעתי נאמנה כי הוא לא יסָרב עוד וִיוַתֵּר לך סך…. רו”כ בראותו כי שלום תבקש; והלואי לא הרבית כעסך עמו במכתבך הקֹדם, כי אז לא הגעתם עתה למריבה כזאת והכל על מקומו כבר בא בשלום. ואני הנני מבטיחך כי אם גם לא יחפוץ רמ“ב לוַתר, אז אכביד אני את ידי עליו ונכה ינכה לך סך…. רו”כ אם גם יקרע בקולו שמים!
שמע רעי לעצתי סך… שקל כסף בינו ובינך מה הוא ואת המריבה גמור! – הנני מחכה לתשובתך בכליון עינים.
ידידך….
עא.
רמ“א אל שתפו רמ”ג.
אתמול הודעתיך את אשר דברתי את רמ“ב באפי והיום אודיעך כי אמנם ירדו הדברים כלהב חנית בלבו, ומבלי דעתו מה לדבר עמי עתה לבל יבֻלע לו, שכר עלי את מכירי רמ”ד כי יתערב כפשרן בדבר לבעבור ימשש את דופקי בענין התשלומים, וה' רמ“ד אשר דמה כי יוליכני בערמתו שולל היה פתאם לרודף שלום ויבא אלי כמטיף מוסר להכותני בשבט פיו: כי לא נאה ולא יאה לאנשים נכבדים כמונו לקרא לריב ומצה, ומבלי הצדק את רמ”ב ינכה לי סך…. מחובי אם גם בעל כרחו. ומדבר גופא דעובדא, כי לא אחפוץ לשלם את החוב לא מניה ולא מקצתו, לא הוציא אף הגה מפיו.
ממוצא הדברים האלה אחרץ משפט כי אמנם יפחד רמ“ב לכספו ונחם על אשר השיב פני בדבר הַוִתּוּר, לכן הורני נא עצה אם לענות לרמ”ד או לא, כי אחרי הודיעי לרמ“ב את אשר בלבי על דבר השלומים, נחמתי מאֹד על גליתי לו את סודנו, כי לפי מעמד מסחרנו עתה בכלל ובפרט…. עלינו היה להסתיר את הדבר עד יום הפרעון. לכן אדמה כי עוד אוכל לתקן את המעֻות הזה בהודיעי למכירי רמ”ד כי הנני נאות לקבל את הוִתּוּר, ואז לא יוסיף רמ"ב לחשדני עוד, ולא יקנה תחבולות במה לסכל עצתנו עד אשר נביא את כל הדרוש לשמיטת הכספים בסדר נכון – ואז כאשר הכל על מקומו יבֹא בשלום, נוכל לאמר לו את ראש הפסוק השני של שיר השירים בקול רם, והננו נקיים ממנו ומכספו.
ידידך ואוהבך….
עב.
רמ“ג אל רמ”א.
הפשרן רמ"ד דומה בעיני לפוני הרב אשר אחרי רדתו עם בני עירו מכסא הרבנות עוד נסה לבקש נוספות על שכרו.
מלא השמעת לרמ"ב כי נקי אתה מנשיו והוא בא לוַתר לך סך עשירי ממנו! לכן דע מה שתשב לו על מכתבו. הבטיחהו כי תקבל עצתו, ובין כֹה וכה יעברו לכם ימים אחדים בחליפות מכתבים, ובהגיע יום הפרעון ועשרת ימי הארוכה, נשבה שנינו בעגלה ונסעה לשוח מעט מעבר לגבול. שם נחכה עד שעבר זעם ונחזור לענינינו כמקדם.
היה נכון לדרך; כי עלינו לנסוע מפה עוד לפני יום הפרעון מהטעם אשר ידעת…. ואך אז כאשר חפצנו יצליח ביד N נוכל לשוב בלי כל שטן ומפריע.
ידידך ואוהבך….
עג.
הפשרן רמ“ד אל רמ”א.
הנני רואה ממכתבך האחרון כי עוד לא שב אפך מרמ“ב אף כי נרצית אל הוִתּור אשר יתן לך. לכן אעירך כי עליך לעשות שלום לו ולחדש בריתך עמו כקדם, כי לדעתי לא כהצעקתה הבאה עליו מעמך כן היא. א‘) כי הוא ישבע בשבועי שבועות כי לא הונה אותך במשלוח הסחורה אף פעם אחת. ב’) כי גם בלעדי שבֻעותיו כבד להאמין כי איש כמהו הנודע מעודו לנושא ונותן באמונה יעשה תועבה גדולה כזאת לאיש בריתו ובעל מסחרו. וג‘) לו יהי כי כזאת עשה הלא שאלה שאין עליה פרכא יש בדבר: מדוע הוספת לשלוח לו כסף כפעם בפעם בראותך את הסמרטוטין ובלויי המלחים, אשר שלח לך כדבריך? ואם כזאת עשית, הנה אחת משתי אלה יש ביד כל בר דעת לשפוט בדבר הזה: אם כי חף הי’ רמ”ב מהאשמה אשר תטפול עליו ורק מתאנה אתה לו, ובכן אין לך אחרי זאת לבקש הנחה ממנו; או כי מצאת חפץ בבלוי הסחבות אשר שלח לך כי מכרתם בכסף מלא לאנשי מסחרך אך בראותך אחרי כן כי נזק צפוי לך באחרונה התגוללת והתנפלת עליו, וכדרך שנוהגים, צרפת סוף המעשה לראשיתו ותבֹא אליו בתביעה קשה וכבדה תחת קטנה וקלה, אשר גם אחרי זאת אין לך המשפט לבא עליו בעקיפין כי אם לבקש רחמים וחנינה התלוים בטוב לבבו ובהנהגתו את הבריות. אך אתה לא רחמים בקשת, רק ביד חזקה באת לדרוש את ההנחה מרמ"ב, ותתהולל עליו באימים כי אם לא יוַתר לך מעט יתן לך הרבה ומה היה לו לענותך? האמינה לי על דברי כי לא טוב אך גם רע הייתי אני ממני, כי סוף סוף הלא נכה לך סך…. מחובך ואני אספוק מאד אם וִתַּרְתִּי לך אני אחרי דברי בוז וחרפות כאלה אף גרה אחת, ואולי גם תבעתי אותך לדין על חרפך אותי ולא במשפט.
אחרי הדברים והאמת האלה אין לך לפי דעי לקצוף על רמ“ב ונהפוך הוא עליך החובה לעשות שלום לו ולהסיר כל טינה מלבך כמו לא היו ביניכם כל דין ודברים מעולם! ולמטרה הזאת אחשוב להביא ביום הפרעון את ה' רמ”ב אליך למען אוכל לחבר את ידיכם ולחדש ברית מסחרכם אשר אמרתם להפר באיַלתכם. ואתה הכון ידידי לקראתי, כי בא אבא אליך בעוד עשרת ימים והבאתי גם את רמ"ב אתי כגדי כָפות על זרֹעותי ועשיתי שלום אמת ביניכם, ואתה עוד תִכְרֶה לנו כרה כרה גדולה והשקיתנו יין ענושים תחת החרפה אשר חרפת את הארי שבחבורת הסוחרים; אז יסור עונך וחטאתך תכֻפר כחפץ ידידך ומוקירך אשר בקרוב יהי אורֵחַ בביתך….
עד.
רמ“ד אל רמ”ב.
הנה ערכתי היום מכתב שני אל ה' רמ“א כאשר בקשתני לפני נסעך מפה. גם במכתב ההוא דברתי אליו בערמה למען אכיר מתשובתו מה הוא חושב על דבר התשלומים באמת, אחרי כי דברי תשובתו האחרונה משתמעים לשני פנים; ואני אחשוב למשפט כי אם גם ערום יהיה רמ”א מנחש הקדמוני, לא יוכל לכסות עוד את אשר בלבו ממני כי נסיתי להצדיקך מראש ועד סוף ולדרוש בשמך שלום ממנו אף כי לבך רחוק מזה, למלאת מאמר החכם: התרפס ורהב רעך כי באת בכפו… וגם אמרתי לו כי ביום הפרעון אביאך אל ביתו, למען אדע דבר מה יענני על הבשורה הזאת, ואוכל בין כה וכה לשפט מה לעשות בדבר החוב שהוא בחזקת סכנה.
הודיעני מתי תשוב הלום כי יום הפרעון הולך וקרב, ולדעתי נחוץ מאד כי נסעה שנינו יחדו אל עיר מגורו כאשר השמעתיו במכתבי; לא על דבר השלום אשר אמרתי לו, רק בדבר השלוּם אשר לבי חרד עליו מאֹד, כי לא על הקליפה רק אל האגוז עיני שנינו נשואות, ואם נצלח להצילו כאוד מֻצל מאש, נזרק את הקליפה הלאה כּחֹק, ושַׂשְׂנו על השלום אשר בכיסך. הלבש נא ידידי את עצתי מחלצות. סלסלֶהָ כיד חכמתך הטובה עליך – ותרוממך.
ידידך ואוהבך….
עה.
רמ“ג אל שתפו רמ”א.
על מכתבך ששלחת לי יחד את מכתבו של רמ“ד כמעט לא אדע מה לענותך, כי עין בעין אני רואה כי מתנקש הוא לך ומתהפך מסבות בתחבולות ערמה על פי דרכו להוָדע דבר ברור על דבר סוד התשלומים, אשר עלינו להסתיר אותו טרם עברנו את הגבול בשלום. לכן עצתי אמונה לך כי תעבור על מכתבו בשתיקה ולא תענהו מטוב ועד רע, כי אם גס תזהר בלשונך בענותך אותו, בכל זאת ימצא רמ”ד במכתבך רמזים וסודות אשר בגסותו לדרוש עליהם תלי תלים דרשות של “ואם תמצא לאמר” או “ואם תאמר להפך” יבֻלע לנו בין כֹה וכה לרעיון הבריחה ונפלנו חלילה בפח. אולם אם לא תישר עצתי בעיניך עשה אתה אחרת, אך השמר והזהר לבל יכיר רמ"ד את מחשבתך פן תשחית כל מערכי לבנו.
יום הפרעון הוא בעוד ששה ימים, ולימים עוד שלשה אשוב אל עירך ונסענו תכף למחוז חפצנו, כי זריזין מקדימים בנסיעה כזאת בתכלית ההקדם.
ידידך ואוהבך….
עו.
רמ“ב אל רמ”ד.
הכל עשית יפה, אך באחת נבערת ונכסלת כי הודעת לרמ“א את דבר בֹּאֵנו אליו, כי מלבד אשר לא אראה בזה כל ערמה אשר בכחה להוציא סוד כמוס מלב רמ”א אם דבר בליעל יצוק בו באמת, עוד יש ביד הבשורה הזאת להרע לנו רעה גדולה: כי בהודעו מדבר בֹאי ימהר להמלט על נפשו עוד לפני יום הפרעון, ואז תהיה גם נסיעתנו לריק. ומה המריצך לעשות אולת כזאת לא ידעתי! אך אחדל לבקש מגרעות במעשיך, כי העבר עוד לא ישוב ולתקן את המעות בעתיד, עלינו להחיש צעדנו ולנסוע תכף ומיד אל עיר מגורי רמ"א אולי עוד נמצאנו. לכן מהר ובא אלי הנה, ואני אשמור באך ביום השלישי בערב בבית מסלת הברזל ונסענו שנינו יחדו.
ידידך….
עז.
רמ“ג אל שתפו רמ”א.
לפני שתים שלש שעות כתבתי אליך ועתה הנני כותב שנית, כי נמלך עלי לבי לבלתי חכות בנסיעתנו אף רגע כי דברי רמ“ד נתנו חִחִּית בלבי ויָרא אנכי מאֹד פן יקדמנו רמ”ב בנסיעתו ולא נוכל להמלט על נפשנו. לכן אעירך כי תכף בקבלך את מכתבי זה תמהר לבא אלי הנה, ומפה נעבור את הגבול בלי כל שטן ומפריע, כי אם אמרי אשוב אליך הלא יעברו לנו בין כה וכה שנים שלשה ימים באפס מעשה, ומי יודע אם לא במשך העת הזאת יבֹאו רמ“ב ורמ”ד אלינו ויסגרו בעדנו את הדרך? לכן מהר ובא ואל תאחר אף רגע.
עשה סדרים בביתך ואם כסף מזֻמן לך, הפקידהו ביד אחיך ומהר לבא אלי ביום השלישי בבֹקר, ואל תחשוב כי דבר קטן הוא.
הנני מחכה בכליון עינים לבאך.
ידידך ואוהבך….
עח.
רמ“ב אל מחֻתנו רמ”ז.
המכתב הזה הוא כבאור על הטעלעגראממא אשר הרצותי זה עתה אל כבודו על דבר שני הבורחים רמ“א ורמ”ג אשר בקשתיו לתפשם על גבול הארץ אם ימצאם. את שני האנשים הרעים והחטאים האלה הפקדתי זה כשנה לסוכנים על סחורותי אשר קנו להם שם בארץ, והם התחיבו על פי כתב אמונה לקחת מידי מדי חדש בחדשו סחורה בעד סך… אשר עליהם היה לתת לי את הסך הזה במוקדם. אך כעבור כשנים שלשה ירחים ואני ראיתי כי יתהלכו אתי במישרים, גדלה אמונתי באנשים האלה עד כי נרציתי לתת להם סחורותי הטובות בהקפה נגד שטרות אשר הושיטו לי. והנה עתה כתֹם ימי האמונה וההקפה הגיעה אחרי החשבון עד עשרת אלפים רו"כ, התגוללו והתנפלו עלי פתאם ככלבים עזי נפש וישימו לי עלילת דברים כי עשקתים ורצותים ויורו היתר לעצמם לעשות את כספי להפקר, ובבא עתה יום השלוּם קדמו לברוח מפני ועקבותיהם לא נודעו.
לכן אחלה את פני כבודו, כי יחֹס וירחם על כספי ויחפש בנרות אחרי שני הנוכלים האלה אשר בלי שפק דרך עירו יעברו את הגבול; והיה כי ימצָאֵם, ישים עליהם משמר כעל גנבים וחומסים, עד בֹאי אל עירו לדבר משפטים אתם על כל הרעה אשר הסֵבו לי.
ותקותי חזקה כי כבודו יחפשם בכל המחבֹאים ככל אשר תמצא ידו, ואם יבֹאו בכפו לא יתן להם חנינה עד אשר ישיבו את הגזלה אשר גזלו.
והנני מחֻתנו אוהבו ודורש שלומו בלב נאמן….
עט.
רמ“ז אל מחֻתנו רמ”ב.
יאמץ מחֻתני את לבו ואבשר לו כי שני הנוכלים נלכדו במצודתי. שלשום בערב בבֹא אלי הטעלעגראממא מהרתי אל בית המשפט ובפקֻדת שר־העיר נתנו לי עשרה שוטרים ואנשי חיל כי יעזרו על ידי לחפש את הנוכלים בכל המחבֹאִים – אך לדאבון לבי בקשתים בכל ארבע פנות העיר – ולא נמצאו. אז יעצוני כליותי לחפשם בבית מסלת הברזל, כי אמרתי בלי שפק לא יפנו אנשים ערומים ונוכלים דרך נתיבות חֹשך וארחות עקלקות, בדעתם כי המקומות הָאֵל ימשכו עליהם תמיד עיני השופטים והמחפשים הרבה יתר מראשי הומיות, ואם ינוסו מפני עשק ונלוז, בלי תפוגה ילכו בדרך המלך. ובאשר שערתי בנפשי כן היה! בבֹאי אל הבית לא מצאתי עוד שמה כל עובר ושב, כי כבר אספו אותם העגלות אשר התעתדו לרוּץ אֹרח מעל לגבול הארץ. אז נגשתי אל השוטרים ואגלה את אזנם כי לפי דעתי ימצאו שני גנבים וחומסים משכנות להם בעגלות האלה, וָאֵראה להם גם את הטעלעגראממא אשר קבלתי מכבודו עם שמות האנשים החטאים. והנה עדי רגע סֻגרו כל העגלות על מסגר והשוטרים בִקרו בתעודות הנוסעים, ורמ“א ורמ”ג נמצאו בתוכם! ממֵלא יבין כבודו כי הוציאו את שני החתנים האלה בכבוד וִיקָר מתוך העגלה ולא שמו לב גם אל האחד אשר נפל מתעלף ארצה עד כי כמעט לא נותרה נשמה באפו ואשר בחמלת אחד השוטרים עליו שב לראות אור אחרי המכות החמות אשר המטיר כמטר סוחף על תנוך אזנו ולחָייו, כי הובילום תכף אל בית הנתיבות ואחרי הֵעָלות המכונה העלו אותם בעגלה ויביאום אל בית הֵסור אשר עודם עצורים בו גם עתה ומחכים בכליון עינים לבֹאו הלום תחת חפצם לנוס מפניו לפני ימים אחדים.
אין חקר לרוח האדם! לפי דברי כבודו רמ“א ורמ”ג ערומים ונוכלים המה, ולפי השערתי ממכתבו – גם עזי מצח ועשוים לבלי חת כסוחרים אמִתִּים, אך לוא ראה אותם בשעת קלקלתם עת הוציאום מן העגלה ויביאום אל הבית, כי אז נבהל כבודו מראות וכמשֻׁגע היה ממראה עיניו! פניהם כסיד הלבינו, ידיהם נעו, ברכיהם כשלו, קרסוליהם מעדו וארכבותיהם דא לדא נקשן מבלתי יכֹלת לעמוד אף רגע על רגליהם כשכורים או מֻכי קדחת, וגם הַדִּבֵּר לא היה בם, כי העתיקו מפיהם מלים ולא הבינו מרֹב פחדם אף דבר מכל הדברים אשר שאל אותם ראש השופטים בשפת הארץ ולא יכלו גם לענותו. מֹרך לב כזה לא ראיתי מעודי עד היום! כל מוגי לב, תרנגֹלת, ארנבת ושפן חסרי אונים המה להצטין ברפיון רוחם כשני האנשים האלה לפני כל קהל השוטרים אשר נסבו עליהם! האלה סוחריך ישראל, אבירי הלב, הרחוקים מצדקה ויֹשר, הלוֹים ואינם משלמים, הלוקחים ואינם משיבים ואשר יהיו בגנבה וגזלה נפשם?! אל אלהים ה'! ומה יעשו אלה עזי המצח וחזקי הלב אשר גם מקול שוטר לא ירֵעָנו ומפני גערת שר לא יִכָּנעו?!… – והאמת אגיד לכבודו כי אחרי ראותי עֳנִי שני האנשים האלה נהפך לבי בקרבי, יחד נכמרו נחומי ומקרב לב נחמתי על כל הרעה אשר הסבותי להם בהיותי למקל חובלים בידו לתפשם כגנבים ושודדים. אך הנעשה אין להשיב, וזאת היא כל נחמתי בעניָם כי ימהר כבודו לבֹא הלום להוציא ממסגר נפשם, כי אם אראה ברעתם עוד ימים אחדים – וָמַתִּי.
והנני מחֻתנו אוהבו מקרב לב המחכה לראותו….
פא.
רמ“ב אל איש בריתו רמ”ד.
צרה גוררת צרה ורעה – רעה אחרת! הנה בקשתי להודיעך תכף בבאי הלום דבר על דבר הבורחים רמ“א ורמ”ג ואיך התנהגתי עמהם, ועתה אַמֶץ נָא את לבך ושמע את הרעה החדשה אשר מצאתני: דע כי תחת שני הנוכלים עזי המצח ועקשי הלב תפש מחֻתני שני אנשים אחרים תמימים וישרים הרחוקים מעשק ונלוז, ואותם הושיבו כגנבים וחומסים אל בית הבור על לא חמס בכפם ומרמה בפיהם. האחד הוא מלמד אמלל אשר בשבתו על ימיו באהלי תורה לא ראה מעודו אף צורת מטבֵעַ, והשני הוא מגיד מישרים ומטיף מוסר לעם ה' הנוסע מעיר לעיר למכור את דרשותיו בכסף כרוכל את מרכֻלתו אשר גם הוא כהראשון לא נהנה כל ימיו מעולמו אף כאצבע קטנה! – את שני האנשים הישרים והתמימים האלה הוציאו אנשי חיל מן העגלה, אותם אסרו בכבלי ברזל ואותם הביאו אל בית הכלא לשאת עון עושקים וחומסים! ואתה שער נא בנפשך מה הגה לבם החרד בעת המהומה ומה רבה חטאת השגגה הזאת! אין מלה בלשוני להביע לך מכשול לבי ומפח נפשי על כל הרעה אשר הסבותי לשני התמימים האלה לא בפשעם וחטאתם! כי עודם עצורים בבית האסור גם עתה ומי יודע עוד מה תהי אחריתם?!
סבת הדבר היתה: כי שני התמימים האלה באו אל עיר הגבול בלי מכתבי מסע בהשענם על אנשי המקום כי יעבירום את הגבול במחיר מצער כאשר יעשו לכל אלה אשר אין תעודה בידם וביום ההוא בבֹקר העביר איש אחד בליעל מאחינו את שני הנוכלים רמ“א ורמ”ג מעבר לגבול, ויקח מהם את תעודותיהם באמרו כי כל עוד אשר תהיינה בידיהם יהיו בחזקת סכנה, והם בהחפזם לברוח לא שמו לבם לזאת, וימסרו בידו את מכתבי מסעם מבלי כל חקירה ודרישה; והנה האיש הבליעל הזה לא השיב לשני בני מינו את אשר לקח, רק עשה מסחר בתעודותיהם כי השכירן לשני האמללים אשר דבר נחוץ להם בגרמניא, ובשבתם בטח בעגלה, בא מחֻתני ויוציאם משם ביד חזקה ויושיבם אל בית הכלא בדמותו כי אלה המה רמ“א ורמ”ג אוכלי כספי והנם יושבים אסורים בו גם היום מבלי כל תקוה טובה לאחריתם, כי אחרי ימים אחדים מצאו השוטרים בידם גם את מכתבי המסע אשר להם בארץ פנימה, ויהיו ככבדי עון בעיני השופטים ועוד לא פֹרש מה יֵעָשה להם. נוראה מאד גורל האמללים – ואני אני הוא האמלל משניהם! כי בבית מחתני רבה המהומה והוא מלא תאניה ואניה: אשתו תבכה עליו ותיסרהו שבע על מכשול עונו, בניו כֹאבים, והוא גם הוא יתאנח בשברון מתנים על היותו לפח ולמוקש לאנשים צדיקים לעַנותם ולעמוד על דמם על לא עול בכפם ועלי היו כל הצרות והתלאות האלה גם יחד מבלי דעת לאיזו מהן אדאג ראשונה, אם לכספי אשר אבד, או לשני התמימים אשר נתנו אל המהפכת והצנוק לאֹרך ימים, או למחתני ובני ביתו ההולכים קדֹרנית בלחץ יגונם וישימו מכשול עונם נוכח פני ויחשבוני למקור הרעה לחטאתם ועון שגיאתם; ואני איש אֹבד עצות אנכי ולא אדע מה לעשות ואנה אפנה לעזרה להציל את שני האסירים האמללים מעֹנש המשפט אשר נוכח פניהם וכמעט יבש מוחי מרֹב חשוב מחשבות במה להוציא רגליהם מלכד וכל עצה אבדה ממני.
הנני נאלץ לשים קנצי למלים, כי כבדה עלי יד יגוני והכאב גדול מאֹד, ואם יראה ה' בעניי ונחני בדרך טובה, אודיעך דבר ברור בעתו.
ידידך הכואב….
תם חלקי שני.
חלק שלישי: עשרה מכתבים מאת החוזה הנפלא אברהם מאפו ומכתב אחד מאת פרץ בן משה סמולנסקין 🔗
עֲשָׂרָה מִכְתָּבִים מאת אברהם מאַפוּ ז"ל. 🔗
א.
קוונא ח' חשון תרי"ט.
עלם משכיל על דבר בעתו ודובר צחות ה'….
קראתי שניתי ושלשתי את דבריך הנעימים אשר טוב טעם ודעת בין שורותיהם יזהירו, העירות לבך כי עת לעשות לעבריה כתנות אור לא מפשתה כהה אשר צמחה על נהרי נחלי זיינא – כי אתנו מלבנון כלה, אתנו מלבנון תבא רויה מטל חרמון שיורד על בני ציון ובגדיה משם – מצאת חידתי ותבן לפעֻלתי על כן אהבתיך! –
בודד אני לשפת עבר בעירי, על כן מחשבותי טמונות בהלך נפשי, כן דברת ידידי: "רבה העבודה על אדמת הקֹדש " – אך מה לעשות והנעלמים ימתיקו סוד על החזיונות הנעימים אשר חזיתי, חזיונות נשגבים בשמים אשר לא תערכם אהבת ציון בקורותיה ואשר לא שערום סופרים גדולים חקקי לב; אך למה אעירם ואעוררם והם לא יראו עוד אור עולם, ואנכי לא אראה פרי עֹנג בעמלי זה! מני אז קראתי לחזיונות האלה “אשמת שֹׁמרון” אחרי כן שניתי את שמם ואת טעמם ואקרא למו חוזי חזיונות; ואיה החזיונות הרבים והעצומים?
הן יתר חלקי “עיט הצבוע” נעלים ביתר שאת על “אהבת ציון” כאשר יראו חכמי לב ברצות ה' דרכי, אך חזיונותי הנעימים מבחר הגיוני ספו תמו מתגרת יד המתגלגלים תחת שואה.
שלום לך יקירי, וקח דברי המעטים לרצון כי נרצה אתה לאוהב כל דורשי שפת עבר ואותך ביניהם.
אברהם מאַפוּ.
ב.
קוונא ג' חוהמ“פ תרי”ט.
לידיד לבבי המליץ הנעים יקר רוח איש תבונות כש"ת ה'…
צרור המור אוהבי לי הקרובים והרחוקים, וריחם עולה באפי תמיד, אלה יחד מבין שורותיהם יזהירו אל עבר פני כנטעי נעמנים, ודבריהם כעדים נאמנים נצבים נגדי להגיד לי ישעם וחפצם, שיחם ופעלם; ואתה ה'… יקירי! פניך הלא ראיתי לבך הלא ערֹם נגדי – על כן אמרתי עליך: ראיתיך, הכרתיך, אהבתיך!
אמנם אהבתיך מישרים – יען אוהב אתה לשפתנו האהובה ולאוהביה. כן חזיתיך בהציגך לפני את ה־ש, אשר עוקצו ודבשו נגלו לי תחלת דברו עמדי, ולו אמר לבי כי דרוש הוא לחפץ הליטעראטור העברית ברוח הבקרת אשר נוססה בו כי שתים יחסרו לשפתנו: ספרי חזיון – ראמאנע – הנושאים מדברותיהם ומשליהם על ענינים עברים, וספרי בקֹרת – קריטיק –, הראשונים יחפרו בעמקי קורות עם עבר וספריו והליכות עולם לו ויבראו ניב שפתים ליצורי הדמיון; והאחרונים יסירו מהם על ניב נבזה, כל שיח תפל וכל ענין סר טעם.
ראשון לציון הלא אני באהבת ציון ובעיט הצבוע ־ יאמרו נא המשכילים על דבר, כי לא התעמרתי בלשוננו הקדושה למכרה לעם נכרי ולהלבישה מלבוש נכרי, וגם אתה במכתבך הראשון תמים דעים היית עמדי עדי הפעם הזאת – לא כן מרבית קוראי הספרים הזונים אחרי כל חזיון באשר הוא שם,ובני דור החדש אצים בי לאמר: “כלה מעשיך בעיט הצבוע” ואולם אלה קופאים על שמריהם, ובידי הם באים לחתות אש מיקוד! זאת תזכירני ארץ רומי ומחמדיה בימי קדם בהתענג בני עמה על מחזה איש נאבק עם פראים!
כמעט פרש העיט הצבוע כנפיו לעוף – והנה המונים המונים התעוררו עלי, ובני דור החדש רואים את הקולות, וקול המון חוגג נשמע גם בם, קול המון חוגג, יום חתונת העבריה עם הצרפתי אייזענ־סי. גם אתה ידידי מחאת כף ותצא במחול משחקים ותשר משכיל שיר ידידות. ואנכי לא נקראתי לשוש אתה משוש על ראש שמחתה – כי עת גליתי צעיפה מעל פניה הבטתי אליה, ובהגיעי אחריה ראש אמרתי: “היי אחותנו לאלפי רבבה ודוֹן קישוט עוֹד מחלציך יצא!”
“כלה מעשיך!” תאמר לי – והקול הזה נשמע לי מארבע כנפות הארץ, ואנכי באחת אשיב להם ולך ידיד נבחר: הניחו לגבר אשר דרכו נסתרה בסתר פנים אשר שמו לו שומרי נשף חשקם, אשר פערו פיהם וחזיונותיו עלו בתהו. הניחו לגבר אין איָל! ולמה תעתירו עלי דבריכם יום יום השכם ושלח מכתבים וספרים על ידי הרצים? ולמה לי לשקול כסף בלא לחם? הניחו לי מליצי רעי ואלופי! לא אהיה שוקל ולא אהיה סופר כי כלה כל כבוד סופרים, קחוהו לכם בֹערים ותנו לי מחירו שלות כסילים. קחוהו לכם מעתיקים רודפי אמרים זרים. הא לכם ילדי רעיוני, דרשנים! הקריבום למֹלך ושרפום, וזרו אֲפַרם כַאֲפֵר העגל. הנני מקשיב לכל מוצא פיכם, הורוני ואני אחריש, למדוני טוב טעם – הורוני לקרֹא לסר־טעם מאכל תאוה, לכל תפל – מעדנים לנפש ולאכול חציר יבש כשוב וכשב. הה! לוא בנתי מאז לשכל זה – כי עתה היתה ראשיתי כעגל מרבק, ואחריתי כאחד פרי הבשן אשר ירעו כר נרחב.
זאת דמיתי, על כן דומיה לי; כי קצרה רוחי בעמל נפשי אשר השביעני במרורים, הרוני לענה. לא שקטתי ולא נחתי עד כי נודע שמי לרבים, אז ידעתי מכאוב. הה! לוא שפלו אצבעותי, כי עתה לא רמה קרני! ולמי עמלתי? הלמצא חן בעיני המשכילים? הלא הם יכרו שוחה לההשכלה! הלנחול כבוד מליצים? הלא המליצים ישימו קבר למליצה וישיתי יונק שדיה כנפל טמון לא ראה אור – ועל זאת ישֹׁמו שמים!
זאת אשיב אל לבי, על כן אקרא מנהמת לבי: אם כן נשכיל להשיב צור חרבנו אל איש שלומנו להחרימו יען אשר שלף חץ ברור מאשפה לירות לכסל, לנלוז, ולנפתל? אם זאת חכמתנו לדכא כחלל רוחו ולהשחית עץ בלחמו יען כי מצאנוהו בשדי־יער, וכבוד יערו נבזה לשתילי העצים אשר שרשם על הרי ישראל, אם כן רמים נשפוט – הלא נשפוך בוז גם על הארז הרם והנשא, יען אשר לפני עלה כיונק מארץ ציה והנה הוא מתערה עתה כאזרח רענן, לא עממוהו ארזי אל – הלא נהיה כמריבי כהן אשר הורידו את ירמיהו בחבלים אל הבור יען אשר מוצאו מעניה ענתות!
הרגזתני ידידי לעלות מתהום רעיוני אשר רוחי הקלה מרחפת עליו ותך סלע לבבי זה פעמים, ויזובו ממנו מים נאמנים ומרים. מי יתן ושבו המים אל מקורם והיו למעין חתום בקרב לבבי! אך מדעתי את רוחך הטובה, את נפשך העדינה, ואת לבבך המשכיל על כל דבר טוב לא אחשוך גם אני שפתי ואתה הלא תבין מה ירזמון מלי: הן יֻנפץ כנור נעים; אך שבריו ידֻבקו וקולו ערב ומרום מראשון; או יהיה לנו מעין סתום למשל, אשר יחתור מתחת לארץ עד אשר יפרץ, אז יתגעשו מימיו, יהרסו הרים ברב כֹח ומהם צורים יתבקעו בשאון ורעש, ובסערת חמה ישטפו אל מרום קצם, ועל ההרים יעמדו מים, והמים המֻגרים במורד – יהיו לנחל איתן. –
זאת תורת האדם אשר רוח כביר אמרי פיו: הנח לו וירדם בעצלתים, ואולם שית נא מורא לו, או התגרה בו ושים מוקשים לפניו – אז יתעורר ויתאזר עֹז והיו בקרבו הזִקות ללפיד, והלפיד לאש מתלקחת ולשלהבת־יה! זה גורל אנשי רוח, סופרים מליצים וחכמים חקרי לב אשר כרֻבם כן סבלו מכאובים, נרדפו מתגרת ידי שונאיהם ומנאציהם, ולמי תשיב העבריה תודות על תפארת עֻזה? הלא לקנאת סופרים – כי כל הנחרים בה היו מאזרי זקותיה, וכל מנאציה ובוזי ניבה התחרו בקדקד בני שׁאון ובלב לוהטים בני אדם וישננו לשונם דבר מר; ובני רשף אלה הגביהו עוף בגאותם שחקים וירֹנו עם כוכבי בֹקר, ויריעו עם בני אלהים וישיחו בסוד שיח שרפי קֹדש – כי מבלתי יכֹלת לפצות פה עלי אדמות, השמיעו במרום קולם וממרום ידברו, ודבריהם נצבים לדֹרות עולמים כימי השמים!
כמקרה הזה קרה רבים וכן שלמים אשר עשו להם שם, וכן שערו קדמונים באמרם: “קנאת סופרים תרבה חכמה” היפלא איפוא עתה כי הר־שלום קנא בעלה זהב על כן דבריו זהב יריקו? העל כן תרחיקהו למען יתאזר ולמען תדרוך נפשו עֹז על במותיו? – שמעני נא ידיד לבבי! נטה שלום לה־ש.. ואם און ראית בו, חטאת האדם אל האדם, אל תטהו באף, כי אך הוכיחהו בלשון רכה, והיה לו מלאך מליץ אחד מני אלף כי ברכה בו. ואל תשפוך בוז על נצנים אשר נראו בארץ מאפליה, כי הנצנים האלה ישימו כבוד לאדמת מטעם. הלא אם כן יחזה הדור הזה ואבדה חכמת חכמיו ומה יענה דור ישן? הלא הם יזהירו את בניהם לאמר: “השמרו לכם מן הדור החדש, דור אין שלום בו ואיש את אחיהו יצודו חרם!”
שים נא ידידי דברי אלה בלבך, כי פי אוהבך הוא המדבר אליך. ושלום ואהבה לך מאת ידידך מכבדך ואוהבך
אברהם מאַפו.
ג.
15 Juni 1859
ידיד לבבי האברך המליץ הנעלה וכו' ה'… ש…
דבריך עודם עמדי בכתובים שהם הרהיבוני וירנינו לבבי, אנכי אמצא לנפשי נחת לקרא אותם באזני נבונים הבאים בצל קורתי. לא להתימר בכבוד אשר נתת לי בעים רוח חזיונותיך, כי אם להראות את העבריה בעצם תמה, חין ערכה, רוממות ניבה ועצמת קסמיה אשר סודם נגלה לתוכן רוחה ולמחזיק עֵטה בתבונות ידו.
ידידי! רבות מחשבות, תחבולות עצומות ועלילות חליפות וצבא השתרגו עלי, בלעו עתותי ואנכי בהם כיונה במעי הדגה את אשר אותה נפשי לראות ראיתי בנעימות מליצתך הנשגבה, ומאשר חפצתי להגיד, לא הגדתי אף אחת מני אלף – כי קצרה רוחי מרֹב עבודתי. לכן קח נא אמרי לרצון, ודע כי יצאו ממקור לבי הנוטה לך כנהר שלום. לך בכחך זה והיית מופת לאוהבי שפת עבר, ובכבודך יתימר אוהבך כנפשו.
אברהם מאַפוּ.
ד.
קאוונא יום ו', י“ב אייר תר”ך.
ידידי המליץ הנעלה נותן אמרי שפר וכו' ה־ש!..
מרב טרדותי לא אדע לכלכל דברי הפעם, ומה רבים הדברים אשר יש את לבי להגיד לך! אתה ידידי היוצא בעקבותי ללכת בצעדי און ובהלך נפש בנתיב הבעלעטריסטיק לא ידע עט סופרנו עד כֹה, אתה ידידי נקראת לעלות מרום הרי המליצה העבריה. מי יתנך פה והגדתי לך דרכך אשר תלך בה לעורר לבבות לדעת כל נעים ונשגב על הרי ישראל; אך רעיוני מֹרטים וממשכים אל ארבע רוחות השמים, גם אין שלום בעצמי, ואולי ארחיק נדוד אל מעיני הישועה אשר בדרום צרפת ואת מלאכת הדפוס אמסור לגיסי העלם המשכיל… הן הגיד לי ידידנו האברך המשכיל היקר ר"א פ… כי תקבץ על יד פרענומעראטיאָנען לפעלי שלל צבעים, אכן זאת יאתה לאיש רוח כמוך! עשה זאת ידידי וישמח לבי, בדעתי כי גם אתה היית בעוזרי ידי ועוד חזון למועד אשר אגיד לך מה מאד אהבתי דבריך. ידידך ומוקירך כערכך היקר.
אברהם מאַפוּ.
ה.
קוונא יום ה' סיון תר"ך.
לידידי המליץ הנעים וכו'. ה־ש… שלום!
כיום הגיעוני דברי אחד מכבדי מווארשוי, מליץ צעיר לימים אשר החזקתיו בימינו ואוציאהו מעמק עכור לפתח תקוה, על כן דבקה נפשו בי באהבה נצחת. הלא אלה דבריו: ה'… סובב פה בשוקים וברחובות ודופק דלתים, בידו ארוזים וחרוזים שלשת ספריו כחרוזי דגים תאומים ועל כבודו סמכה חמתו בעבור… כי כתב ידו לו, הן האיש הנ“ל אומר אני ואפסי עוד. עתה ידעתי (את ה..) ששחק בגאוה על שתי הקדמותיו..”
כן יקירי! כן סמכה עלי חמת איש בעבורך. אך את האיש ההוא לא ידעתי, ואת ספריו… לא קראתי, כי העתקות שנאתי, כבהמות מעלות גרה נחשבו לי, ואם גם פרסה תפריס לטהר נפשה בזאת לא תטהר. אנכי שן בהמות כאלה לא אירא עד כמעט לא אניף מטה עליהם. וגם אתה יקירי אל תירא כי שם… לא בוער ממרחק, וכמהו בחורים רבים מרדפי אמרים זרים בטרם מצאה כקן ידם לדלות מי תבונה ממערכי לב – לא כאלה חלקנו!
הן שתי הקדמותי ישו מאד מאֹד בעיני חכמי פאַריז הרמים והנשאים, ואל שפלי רוח לא אביט.
אם נאספה לך מכסת כסף הכותבים ידיהם לספרי שלל צבעים, אנא יקירי החישה לשלחו לי, למען אחיש גם אני להוציא פעלי לאור לשמחת לב המחכים לו, ותודות ישיב לך דורש שלומך וטובתך היודע ערך רוחך.
אברהם מאַפוּ.
ו.
קוונא ו' אלול תר"ך
ישאו הרים שלום לידידי המליץ הנעים ודובר צחות וכו' ה־ש!
החשיתי ממך עד כה בעת אשר רעיוני רועשים מרגש תודה על פעלך הטוב אשר פעלת למעני. וכמה פעמים ביום תאחז בעט ידי להגיד לך כל אשר רחש לבבי. לוא כתבתי בעט ברזל כבד המתנהג בכבדות כי אז בעצלתים כנמלה צברתי לך גל כבד מלא תודות צרופות ומזֻקקות. כי שפת עבר בכל רישה ומחסורה לא תחסר דברי תודה ויש אשר תדבר גם חלקות כאחת הלשונות המהלכות; באשמת המעתיקים כל זאת אשר למדו לשונם דבר שקר. לא כן אנחנו האוהבים אותה בטהרה ובזהרה אשר יופיעו עליה מימי קדם אשר במעט מלים לנו די באר את אשר רחש לבנו. ומה נעשה וגם אנחנו בלי חמדה נמשכים ללכת הליכות עולם ובדי ריק נוגע לבא אל מחוז חפצנו, בהמון מלים נשואים על כנפי רוח.
על כנפי רוח! הוא אשר דברתי, לוא עט ברזל היה עטי כי אז לא עזבתי גם אני עמדתי, אך עטי הוא נוצת בעל כנף קלה, כעטך ידידי, ובאחזי בו ישאני אל מרומי עולם החזיון ששם חוג פעלי, שם אפקוד נפצות יצורי, אמצא לי אחת בדמותך כצלמך, אשים בפיה דברים נכֹחים ואשכח פעלך בארץ. כן אנכי עמדי ועל דברי לא אכזב: בחוג פעלי יש לאל ידי לתת לך מקום נאוה לערכך, ומה צר לי לראותך בשפל כי לא יכירך מקומך ויודעיך ינכרו אותותיך וישימום לאותות בדים – כי לא ככל העמים ההולכים באור החכמה עמנו פֹה, כי נער ישראל עודנו בהתנערו מעפר הערמות אשר כבדו עליו שנות אין מספר. על כן איש אשר שאר רוח לו כשאור ומחמצת הוא, וכבוד סופרים נקלה בעיניהם, יען מה? יען כי לא ידעו סופרינו לכלכל דבריהם אתם ולמשול במנאציהם ובמנדיהם בחזקת היד ברוח כביר אמרי פיהם הנשמעים מגיא חזיון ערוך למולם. והסופרים לא כן ידמו – כי אלה כגבעונים לובשי סחבות יאמרו כי באים הם מארץ מרחקים, אלה הם חוקרי תפל אשר ניבם נבזה לי, ואלה יבאו בעב הענן כאלהים, והמון העם פוערים פיהם ומיחלים למטר, והנה נשיאים ורוח ואין גשם נדבות להצמיח גם מעט חציר לבהמה – אך עוד שלישיה בם אשר תבונה לרֹב יודיעו והם מקצצים בנטיעות, יכרתו זמורה ויאמרו: “הנה עץ הדעת” – “הזה עץ הדעת?” יפטירו בוערים בשפה, יניעו ראש ילכו ממנו בשאט נפש, וישובו לאהליהם.
שאר רוח לך ידידי – על כן איעצך: אל תבחר לך אחת משלש אלה, והיה יגיעך קֹדש לגיא החזיון, חזיון עמנו בעתותיו, ששם חלקת מחוקק ספון, ושם תמצא ידך צמחי יהודה לגאון ולתפארת ונחלת כבוד. הניחה מלאכת ההעתקה לכל מעלי גרה, ואתה התאזר ואמץידיך למשוך בשבט סופר.
ומה אגיד לך אֹדותי? הן חלק שני מעיט הצבוע יפיק רצון כל קוראיו, גם יסכו לו נסך דמעה אשר יערב לי מאֹד, אך מה רבה היגיעה להוציאו לאור! הנה הוא בדפוס אחרי עמל אנוּש – אך נמצא מבקר למחות כל צבע מזהיר ואין מבקר לתקן השגיאות בדפוס. רבים אוהבי בווילנא אשר בפיהך ובשפתם יכבדוני, ומי מהם יאמר: אנכי אשימה עיני על פעלך? יען מה? אך אחשה.
ואותי יום יום ידרשון כותבי עתים, לוקטי לקט בשדות אחר ישחרני לחלק למו באמרים. גם היום הגיעוני דברי החכם צעדערבוים מאדעססא בפעם שלישית, “קול מבשר המליץ” אמנם נמלצים אמריו, אך קצתה נפשי בכתבי העתים, ובכל המונם ושאונם העולה תמיד לא אשמע קול נעים וערב הדופק לב רגש, כי אם קול דברים אשר יעברו לפני כשריקות הילק אשר פשט ויעֹף. הלזה יקָרא מכתב־עתי הדופק את הגלגלים הגוללים חשך מפני אור והמודדים פעמי העיט והליכותיה לרוח היום? ומה אנחנו רואים למגנת לבנו? מכתב העתי עגלת העת המשכת דרכה דרך חתחתים וחֹל ונפש נשואיה קצרה, והסוסים לא יבינו במתג ורסן, ומוסרותיהם מי יְפַתֵּחַ? הוי מושכות כסיל! האלה יודעי בינה לעתים!…
אך את מי אגיד מלין? הלא מראשית דבריך אלי אתבונן כי מבין אתה חידת העת, לכן שימה לבך לפתור אותה במשאות ובחזון. חזק ואמץ כי אז תשכיל ותצליח דרכך. ינגנו מנגנים ומשוררים ישירו בעת אשר תרעש מלחמת הדֵעות; ואתה אל תנגן ואל תשיר על לב רע, כי אם הרם כשופר קולך מביא החזיון. ספר לדור בשפה ברורה ובאנחה נעימה ועיניך תרדנה דמעות עשוקים, ונפשות יצורך תעוררנה לב כל רואֵיהן בהליכותיהן ובמדברותיהן. ויאחז צדיק דרכו ונמוטו פעמיו ממוקשי רשע. המשכילים ישכילו ונבובי לב יפילו אור פניהם, ישליכו עליהם שקוצים מרבה להכיל.
סוף דבר: כל דבר עמנו בעת חיה במראה יתודע לעיני הרואים, וישיבו לבם ונקי על חנף יתעורר; ואם חנפי לב ישימו אף, אז תשמח כי חציך נחתו בם!
עוד אודיעך כי ידידי לבי הצעיר ורב תבונות ה' ב… ה… אסף לי חמשים רו"כ פרענומעארטיאָנען ולו דומיה תהלה. הן נפש ברכה תֻדשן, ועושה טוב יתענג על רב טוב הצפון בו. הן עֹז ותעצומות למליץ לברא יש מאין, אך באשר יש נברא נחמד ונעים שם לא תעשינה ידיו תושיה. על כן גם לך ידידי לא הצלתי ברכה על פעלך הטוב.
יברך ה' מעשי ידיך ויתחדש לך שנה טובה כחפץ אוהבך המברכך.
אברהם מאַפוּ.
ז.
קוונא, י“ח שבט תרכ”א
ידידי ומליצי המשכיל הנחמד וכו' ה־ש…!
צדקת בתלונותך יקירי וגם אנכי צדקתי כי מחשה אני. “הזאת לי אחרי הדומה הארוכה כי לשון תהפוכות אתה מדבר עמי?” – תתרגז עלי.
ואולם רבות ונצורות עמדי להגיד לך ואחת נצבה לשטן לי, הן אותה תמצא בפסת הגליון במעטפה, תמצא ותנוד לי.
ב' או ג' ימים אחרי בֹא מכתבי לידך, יבא אליך ספרי שלל צבעים כליל בהדרו, מהֻלל קראו הקוראים לפעלי זה, גם אתה תקרא ותשמח כי מלב אוהבך יצאו החזיונות האלה, אוהבך אני יען שאר רוח לך, רוח חזיון לברא נפשות ולהלבישן עור ובשר.
רבות השתרגו עלי, וירח ימים השלכתי כל סבל שכמי, ישיבתי כל העת ההיא על גפי מרומי קרית מלך רב פ"ב. עיני ראו כל שכיות החמדה, ואזני שמעו נגינות משחקים על גיא חזיון, כל לילה היו לי חליפות עֹנג, הן קול שרים ושרות יחיה רוחי ויעוררנה למליצה נשגבה. ומה טוב מראה עינים ומשמע אזנים מרוממי נפש, לאיש אשר רוח בו! גם הליכות עולם דרושות מאד לחפצו. הן כל איש בצלמו יתהלך, בֹא נא עד תכונתו והיה לך למקור נובע דעת. הן בורא נפשות אתה, לכן תיקר נא כל נפש בעיניך.
נדבר נא על דבר סופרינו……………………………………… 3 ליודעי בינה לעתים זרה רוח העת חליה למו ממליצה ומחזון, כי באות נפשם שואפים הם רוח מַזלת הזהב ואת עפר יעקב ידשנו באשפה ודֹמן, אין רוח צח נושבת בענפי עץ הדעת – על כן פריו רקב.
שלשה מכתבים עמדי מהמליץ ושלשה מהח' יוסף כהן צדק וכהנה מהכרמל, כלם אלי יתחננו לבא בקהלם. אך אין רוח היום נושבת בם ולמה תבחר מחנק נפשי? לכן אשקטה ואביטה במכוני בעד החלונות הפתוחים, אראה פני הלוט, אגלה המסכה הנסוכה עליהם, אשחק ואניע אחריהם ראש. ועל מה יחרדו את כל החרדה הזאת? לא על דבר ה' כי אם על כסף נמאס! הן שבעים פנים לשובאל אשר תדעהו עוד מעט. אפס קצהו תראה בחלק הזה – אך רבים כמֹהו במתי חלד. גם בנסתרות שלח ידו. לפנים היה חצוצרה ברמה לחכמה ודעת, ועתה הפך את לבו לעקור עץ הדעת משרש ולהשחית פריו ממעל הלא תראהו וצלמו תבזה. הן רבות ונצורות תראינה עיניך בחלק הזה ואחרי קראך אותו פעמים וענית ואמרת כי לא יערכוהו ספרי ההולכים לפניו.
בקבלך את צרור הספרים תבחר לך את ספרך אשר עליו כתובים דברי אליך. חמש עשרה השגיאות אשר תקנו בדפוס כצנינים בעיני, ואחת היא גדולה מאד, בצד 8 שורה 9 תחת אדעה צ"ל אדמה. ופה תקנתי השגיאה הזאת בדבק גוממי הנכון אתי בכלי. את הדבקההוא תמרח על פסת גליון כרֹחב המלה, תחליק אותה ועליה תכתב נא “אדמה” הלא תבצע שלשים תקונים כאלה בשלשים רגעים ואותי תציל מדבה רעה כי כחש במלה הזאת. וכן בצד 78 תמצא מלה רומית Simul תחת Similia לכן תדבוק על ספרים אחדים מדאגה מדבר פן יפלו בידי מבין לשון רומית. ומתקנים כאלה תתן לחכמי הרופאים.
תחבולת הדבק תצילני עתה מעמל נפש ויגיעה בשר, אם אמצא טורים שלמים אשר לא ישרו בעיני אדבק עליהם גליון ותחת תקני כל הגליון אתקן רק טורים אחדים וכן תעשה גם אתה, כי דבר גדול הוא לסופר.
קרא נא “דיא לעצטען טאַגען פאמפעיוס” ומשם יפתח לך מקור למחברתך החדשה כי תדע לכונן על פיהם אחרית ימי ירושלים חזק ואמץ! ברא לך נפשות מכל עם ומכל כַּת, צדוקים, אסיים ונוצרים והאהבה תהי הרוח המסכסכת אלה באלה. מפני מה חרב בית שני מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה" על דעתי כן ירזמון מליהם: כי כל החות נפשם יסדו על דין תורה ומצאו מקום לסמוך עליו. הציגה נא את שנאת חנם ושנאת הדֵעות והדת ערומה ועירה בֹשת. קרא נא את “מורה נבוכי הזמן” שער “מועדי עם עולם” אך מה אורך? הן רוחך הטובה תנחה אותך.
המחיר לחלק הזה 60 קאפ. כי יותר מן 50 צד בו נגד החלק הא' וההוצאות בדפוס ובנַיָר עליו על אחת שתים, ואנכי נקי לעבודתי בכתובים. החלק הג' נכון עמדי בכתובים ובחלק הד' חסר הסדר.
ושלום לך ולנות ביתך ולכל אשר אתך מאד היודע ערך רוחך.
ידידך אברהם מאַפוּ.
P.S. לידידי ה' ה…. לא כתבתי אף מכתב אחד, והוא שחרני רבות במכתבים, ומה לעשות? הוא אשר דברתי: לא באשמתי זאת. –
באחרית מחברתי תראה מכתבי להעלם אי“ס א”ש יליד ווילנא אשר יגע בכל מאמצי כחו כל ימי החרף בדפוס וחוץ לדפוס, ואין קץ לכל עמלו. ולולא הוא שהיה בעזרי כי עתה מחברתי לא ראתה אור.
הודיעה נא ידידי בכל מקום שידך מגעת, כי פעלי יצא אור כלול בהדרו, הן כל חכמי לב יקראוהו פעמים ושלש.
הנ"ל.
ח.
(וזאת כתובה על הספר שלל צבעים שכבד בו המנוח את אוהבתו).
קוונא, כ“א אדר, תרכ”א.
אל ידידי שאהבה נפשי המליץ הנחמד רב חן ורב קסם וכו' ה' ה־ש…!
שאר רוח לך – לכן עטך בידך מטה הקסם. גע בו באשמנים ובנצורי העתים והַעַל את אשר זמות ויציצו מעיר אלהים נפשות צופיות מהררי קדם לימים האלה, ובאורן נראה אור חדש. בעת ההיא בחרתי גם אני עתאור יקר וקפאון, עת דעות מסֻכסכות אלה באלה ומתהפוכותיהן תצמח אמת – ומה יגל לבי בראותי כי מצאת מקום זה יסדתי לי לבנות עליו גיא חזיון. לכן קום התהלך בו לארכו ולרחבו וגם אני אודך כי תושיע לך ימינך רק אל תמהר ואל תחיש מעשיהך – כי בשובה ונחת, בהשכל ודעת תצליח את דרכך זה, והיה פעלך לכבוד ולתפארת. קום ועשה ורוחך תנחה אותך!
ועתה ידידי קום קרא פעלי לדור הזה. הבינה לאחריתו את דברי אל רעי החכם זַקש בם תמצא רוחי. ושלום וברכות אשא לך הר שלום, והיו הדברים האלה לך לזכרון כי אמריך נמלצו לידידך ואוהבך.
אברהם מאַפוּ.
ט.
קאוונא, י' ניסן תרכ"א.
לידידי המליץ וסופר מהיר וכו' ה' ה־ש.. שלום וברכה!
בין המכתבים הבים והעצומים השלוחים אלי יום יום מחכמי עמנו חקרי לב נגלו לפני מגלות אבלך מנשף ליל ב' כ“ב אדר. יחד פרושים לפני גליונות ה' ע־ז… ומכתב הנער הזקן אשר בשנות צבא עבודתו חמש ועשרים שנה למד להעלות גרה כבהמה. אך אם תזוח עליו דעתו במלאכת התלמידים ואמרת לו: נער בן חמש עשרה שנה קדמך – כי כל נער עברי הלא יהגה בתלמוד ובפלפול וסברא והוא…………………………………….. אך בז אני לקטנות כאלה. הן עשרים מתלמידי חכמי הרופאים הנמו ושמי גדול בעיניהם. ובני הדור החדש אשר לא זכו לצקת מים על יד…. כלם יחד צהלו לקראת חזיונותי, ולא ירחמיאל אני כי אֵחת מכלב עז נפש חורץ לשון אפעה. לכן אל תירא ואל תחת מפניו גם אתה – עודך צעיר לימים, ומרוח עריצים יגביהו רעיונך עוף כבני רשף”. יהיו דבריך לאש וצוררך לקש. אך עוד תשוב תראה ברצות ה' את דרכי.
בחלקי השני שלל צבעים אפיק רצון גם מבני דור הישן. מי יתן וראו עיניך את צרור המכתבים הנמלצים אשר נקבצו באו אל ידי, בם יתנוסס גם מכתב רעך הנחמד בן־דוד; אך לך הומה לבי, כי לא אדע מכל אשר אתך ואנכי חכיתי לדבריך אשר תריץ אלי אחרי בֹא 7 חלקי שלל צבעים לידך, ואין קול ואין קשב. יותר החלקים הריצותי ע“י אוהבי הנאמן…. אשר אמר לעבור דרך גראדנא ולמגנת לבי שב הלום כי ירט הדרך לנגדו. אך למי אשלח עתה את ספרי מבלי דעת אַיֶּךָ? הודיעני נא חיש מהר אם באו 7 חלקי שלל צבעים לידך ואל תכחד ממני מכל אשר אתך, מי יתנך קרוב אלי, כי עתה בקשתי לך מקום אחר, אך מה אעשה לך ידידי מרחוק?! חזק ידידי ואמץ ולגדופת שונאך ושוטניך המקנאים בך תלעג. הכי כמעט רגע ויודע שמך בין מליצי עבר, כי הגות לבך – תבונות. עוד תראה דבריך מן כ”ב אדר חקֻקים בספר וששת עליהם. הגידה נא לי היבאו דברי בטח לידך?!
השקוצים אשר ישליך עליך… הרגיזוני, באמרו……… וכהנה רבות בגליונו רחב הידים, ואתה במכתבך תצטדק באמרך כי חף אתה מפשע ואנכי מרחוק האוכל לשפוט בינך ובין אנשי ריבך? אם יוסיף לאמר כי על פיך שמי כל היום מנֹאץ – צר לי מאד ומה אדבר? השכילה נא בדרך תלך ושמור מצרות נפשך, ומכל משמר נצור כל אשר אתך בכתובים ואל תביא את אחימעץ אל ביתך, וזכר נא את אשר יעץ ר' צדוק, (שלל צבעים 140) ראה נא כי קמה עצת שוטניך, אך כתר לי זעיר, הבט על דרכך וחכם.
אורחים נכבדים באו אל ביתי, לכן אשים קנצי למלין ושלום לך מאת הצר בצרת נפשך המחכה לשמוע ממך דברי נחומים.
אברהם מאַפוּ.
י.
קאוונא, כ“ה חשון תרכ”ב.
לידידי האברך מליץ נעים וסופר מהיר ה־ש…!
כעושה משתה אשר הקדיש קרואיו, יביאם בצל קורתו ויתן להם כל נתח טוב וכל מאכל תאוה ואת נפשו יחסר מטובה, כן אנכי עמדי: אתן שפה לנאמנים, לנחמיה תלונה, לירוחם מרי שיח, לנעמן נעימות ולאלישבע אהבה – ושפתי אין אתי לענות שוחרי הרבים והעצומים. ורפיון ידי ישיא עלי עון אשמה כי יפקידו על פרי גדֹל לבבי; וכל יודעי יעידוני כי שפל רוח אני את דכא, ואל הלוקחים למו בפֹעל כפים ולא בהגות לב לא אביט, אשמע שריקות עדרים כאלה ולא אשעה למו. היחרישו אלה את קול כל הדור ורבים וכן שלמים מן הדור הישן הקוראים צדק לרגלי? אך אנכי באחת ולא אשיב קטן וגדול, כי טפחות ימי, והעבריה בדעתה אהבתי אותה ואת יצוריה, תעבוד בי בפרך. ואם אמרי אשיב לאחד אחוז מעשרה השוחרים אותי – והיה לי כל היום והלילה למלאכה!
ראשית חזיונותיך טובה מאד, כן תשגה אחריתם והיו לך לכבוד. ואתה אל תשאלני משפט כל פרטי הענינים ותכונתם – כי באלה וכאלה עזוב הסופר לנפשו, ורוחך הטובה תנחה אותך אל מחוז חפצך, ואשר שגית היום תבינך רוחך מקצה ירח ימים בעברך על פני חזיונותיך. עוד תהרוס ותבנה, תעקור ותטע עד אשר תשלם כל המלאכה אז תבא אלי במסלת הברזל וראיתי כל פעלך, אם חפץ אתה בהֵרָאוֹתִי. ואז אשלים חפצך ככל אשר תשאל ממני בדבר שפתים.
הארז שחרני בששה מכתבים ארוכים ומכתב אחד קטן ככף איש השיבותי לו, גם הוא יחשבני כגֵא, וכן באוני שבעה מכתבים מהרב יוסף כהן צדק, ובשביעי קרא אלי את הקריאה הזאת: “לאו מלכא אנא ולא כלבא אנא” וכהנה תלונות רבות השתרגו עלי ומה לי לעשות לוּ ידעו שרש דבר נמצא בי כי עתה ינודו לי.
חזיונותיך באו לי בהיות בני מחמדי בביתי (כל ימי הקיץ ישב עמי) והוא בפתחו פיו בחכמות לא ישעו עוד שומעיו אל כל חפץ. ותהי שיחתי עמו כל היום; ובאחרית ימי הקיץ נפל למשכב, ועשרים ימי מחלתו היו לי ימי חשך, וכל רעיו חכמי הרופאים דפקו דלתותי כל היום, בעת ההיא לא פניתי גם אל יצורי, ואחרי כן השתרגו עלי דברים רבים וגדולים. באחת אדבר: אין עתותי בידי ואין ידי ברצוני – לכן סלח לי כפר לי.
והנני להגיד לך כי ראשית דבר בהמגיד למחברתי הנחמדה אשמת שמרון מלאה היא שגיאות מדיבות נפש, באשמת מי? לא ידעתי.
ראה עתה את אשר לא פללת לראות: ראה העתקת דברי גאון ישראל והדרו יש“ר Regio אשר כתב אֹדותיו בלשון איטלקית4 ראה והשתומם כאשר השתוממו עליהם רבים וכן שלמים בפעטערסבורג “דיעזער ניכטערנע, וואָרטקארגע אים מונדע איין גאָלדגעוויכט פיהרענדע גראססע רעגיא! דיעזע גראָססע זעעלע פיר הארמאָניע אונד וואָהללוסט געשעאפפען” כן קרא הרב החכם הכולל ר”מ סוכעסטווער במצאו בספר האיטלקי אשר הוציא הג' רעגיא את הדברים אשר אני שולח לך.
ושלום וברכה לך מאת ידידך הדורש שלומך וטובתך.
אברהם מַאפוּ.
תם.
מכתב מאת פרץ בן משה סמאלענסקין נ"י
ידידי הנכבד!
אם כי נלאיתי בימים האלה מקֹצר רוח ומחסרון כֹח ועבודה קשה וחדלתי בעבור זאת לענות לרבים, ואף גם לזאת יִתַּר לבי ממקומו בראותי כי שקר העצה ושוא הלקח הנאמן, כי איש חנף ומכזב אחד יעשה וגם יוכל יותר מעשרים ישרי לב, כי לו אזנים קשובות במקום גדולים ועשירים, בכל זאת משכתי ידי מהמלאכה העמוסה על שכמי למען ענות לך דבר על שאלותיך, בראותי כי לא כְתָם תשאל ולא אך לבלות עת העת בדברים, כי אם כתלמיד חכם השואל למען ידע הלכה ולמען יורנה גם לאחרים, ואחרי כי נודעת לי בשמך כי אתה היית אחד מראשי המתנדברים בעמנו לעלות לתור את הארץ, לכן אקוה כי דברי לא יהיו לך לבדק כי אם תשמיעם בשמי גם ליתר השואלים אשר ידעת שמם ומקומם.
א) בהשתפך נפשך אל חיקך על כי עברה ש עת הכֹשר ומאומה לא נעשתה בדבר הגדול, אשר ראינו אותו בחזון יצא לפעולת אדם, נפשי כנפשך ולבך כלבי וגם אני אדכה ואשוח על החלום הנעים אשר גז חיש ויחלוף וישאיר אחריו לב רַגָז, תוחלת נכעזבה ולַעַג נעוי־לב. אולם באמרך כי כמעט יצדקו בעיניך אלה המלעיגים, אשר הזהירו לבלתי שלוח יד לאחוז בדבר אשר לא נשיגנו, כי אמנם לא לנו להיות אדונים לנפשנו, כי עבדים היינו ועבדים הננו ובעבדותנו נאבד, ואם תנתן פתאם החפשה לעבדים אז ירימו ראש ויגדילו עקב על כל ותאותם להשתרר תגדל עוד מתאות אדוניהם אשר עבדו בהם בפרך, וכן היה כי כל אלה אשר יצאו בראש העם זנו איש לדרכו, האחד התברך בלבו כי הוא יהי למשיח ישראל ורעהו מצא מקום טוב להשתכר בו ויתרם התנשאו ליעץ ולבנות ולהכין בטרם אשר הבינו עצה ומה הוא בנין ותכונה, ועל כן כל דבריהם לעו וכל מעשיהם נשא רוח, וגם עמל המבינים דבר לקח הבל – בכל אלה לא צדקת אענך, כי אם אמנם אין להִפָּלֵא אם הארץ תרגז תחת עבד כי ימלוך, וכל מבין דבר ידע זאת מראש כי הממשלה בידי עבדים, אשר זה עתה יצאו לחירות, תהי עבדות לרפי כֹח מהם, ואיכה נחשוב אחרת? אנשים אשר בכל ימי חייהם ראו בעיניהם רק אדונים מעבידים בפרך ובאכזריות, ועבדים וראשיהם כפופים וגביהם שחים ורגליהם כושלות באין מעמד, ההמה יבינו משפט האדם בשובה ונחת בלי תגרת יד ושבט הרשע? הניחו להם מעט קט וישאפו רוח וישכחו את השבט הנוֹגש בהם או אז ילמדו לאט לאט לדעת ארחות משפט, ואם כן לוא גם היתה כזאת, כי אחינו אשר למדו מאז להיות דוויים סחופים ומדולדלים, לשמוע אך קול נוגש ומצוה, אם המה לא ידעו ברגע הראשון בהמלטם על נפשם חקי חיים וארחות משפט? כי איפה למדו את אלה? האם במצור ומצוק אשר סביב שתו עליהם שונאיהם? אבל חכי להם מעט קט ותראו אם לא ישובו כאשר ינוח להם מעט, ויביטו במכונם ואז תאחז במשפט ידם וידעו עת לכל חפץ ככל אלה אשר ממשלתם נכונה בידם ועתותיהם בידיהם נתנו.
אשר על כן לוא גם אמת היתה כי תקותנו עלתה בתהו בפשע אלה אשר אמרו להשתרר או לראות ברכה לכיסם, גם אז אך משפט שוא היה לאמר כי בעבור זאת אין לנו לבקש את הדבר הגדול הזה מיראה פן יבֹאו רָעִים ושחתו אותו, כי אם אמנם בתחלה תהיה כזאת בכל זאת עלינו לקות בצדק, כי גם הטובים בעם יקומו ויעשו הטוב, וברבות הימים ישוב העם ויראה ויבין מה טוב לו ויחזיק בו – אולם מה נאמר ומה נדבר אם כל אלה שוא ושקר המה ורק ידי אלה מאחינו החכמים בעיניהם, אשר יאמרו: נאהב את אדוננו ושבטו ונחת זרועו ובעיטת רגלו ולא נצא לחפשי, רק ידיהם היו במעל. כי הם המה למדו כל ארחות צוררינו ויעשו כמעשיהם. כי מה עשו לנו צוררינו מאז ויעשו כיום? בתחלה מִגֵּו יגרשונו, מכל פֹעל טוב ינידונו, מכל חלקה טובה ירחיקונו, לחם אבירים יקחו מידינו ויתנו לנו רק פת לחם אשר עלינו לפשוע עליה, כל דרכי החיים יסֹכו בעדינו בסירים, ישליכו עלינו שקוצים וינבלונו וישימונו לסחי ומאוס, ואחרי כן יקראו בגאון: ראו את העם הנבזה הזה, אשר שלמותיו יתעבוהו, אשר דרכיו נלוזים, ניבו נבזה וְכֻלוֹ לנדה וכמפלצת הוא בקרבנו – הן אלה המה פעלי צוררינו מאז ועד היום. ומה יעשו אלה מאחינו, אשר אל דרכי העמים ילמדו ואשר יטיפו עלינו כל היום: היו נהיה כגוים?! גם המה בתחלה ישימו מכשול בכל דרכינו, ואך נרים יד או רגל לצאת לעזרת אחינו להוציאם מבור צרה, יחד עלינו יתמלאו ויבקשו תואנות ועלילות להניא מאחרינו לב אלה אשר לא יבינו משפט, וגם רוח שקר יוציאו מאוצרותיהם ולא ידעו בשת לעמוד כצוררים על המשמר להפיל בלהות על הנדחים והאובדים למען ישובו וְיֵעָנו תחת ידי מְעַנֵּיהֶם, ואחרי כן כאשר יצלח בידם לשים מכשולים בדרכינו, להרבות כושל ולזנב כל הנחשלים אחרינו, או אז יפערו פיהם בגאוה וגֹדל לבב לאמר: הן אנחנו ראינו כל אלה מראש, הן אנחנו הזהרנו לבל יצא העם בדרך סכנה, אבל מי הֵסַב את הסכנה? הלא המה בידיהם? זאת לא ישמיעו.
הנה אם נעביר את כל המעשה אשר נעשה זה כשמונה עשר ירחים לפנינו או אז נראה ונוכח כי לולא קמו בנו בוגדים מבית, כי אז מצאה ידינו בעזרת רודפינו ומכינו לנחל ארץ לנו ולבנינו. בראשית התגלעה המהומה היו אלפים ורבבות נכונים לעזוב ארץ, ואלפים ורבבות היו נכונים להושיע להם, ולוא הלכו כל אלה אשר בקש לנוד כלם יחד אל ארץ ישראל ולוא נִתַּן כל הכסף הנקבץ רק על ידיהם, כי אז מצאה ידם לקנות יותר ממחצית הארץ ולבנות להם בית ולהכין להם מחסה ומסתור מפני אויב וגם לאחיהם האובדים בארצות אחרות היתה אחרי כן תקוה. והנה קמו בנו תרבות אנשים בוגדים ופוחזים אשר באכזריות מאין כמֹה הטו ידם על אלה האובדים וַיַתְווּ להם הדרך גם על אפם ועל חמתם, בחזקת היד שלחום לאמעריקא, וירבו כזב על כזב ושקר על שקר להבטיחם כי שם יונח להם. אולם לא זאת בלבד עשו, לוא שלחו את החלק האחד כחפצם לאמעריקא ואת החלק השני כחפץ הנדחים לארץ ישראל ויחלקו ביניהם את כסף הנדבות כי אז החרשנו, כי אז אמרנו: פשרה עשו! אבל עתה אחרי אשר שלחו כלם רק אל המקום אשר המה בחרו ואת כל הכסף הוציאו אך לחפצם ולא לחפץ האמללים אשר בעבורם נקבץ, ואלה האמללים, אשר מאנו שמוע בקולם ויתורו להם מנוחה כחפצם לא השיגו אף אגורה אחת, הנה עתה לא אלה שהלכו שמה הראו כי לא יצלחו לרשת ארץ, כי אם אחיהם אשר עמדו על הדרך ויגזלו את כספם מהם, חברת כל ישראל גזלה מאת הגולים את הכסף אשר נִתַּן להם מאת נדיבי לב ועל כן אסרה את ידם ואת רגליהם כמו בנחשתים לבל יוכלו צאת ובֹא ולשלוח בחפץ כפיהם כחפצם. ואף לא זאת בלבד עשתה החברה, כי אם שכרה שכירים להוציא דבה על הארץ ולהניא לב אלה אשר כסף בידם לבל יערבו לבם לגשת אל הארץ אשר לפי דבריהם שמה אך מות ומשכלת – ועתה מי הֵסַב בכל אלה כי כל עמל הישרים בלבותם עלה בתֹהו? האם ידי אלה אשר התנדבו לצאת בראש עמם, או אלה אשר ישבו כמרצחים על אם הדרך ולא נתנו אותם ללכת בדרכם או השיבום בחזחרת היד אל מַאֲסָרָם? ואם אחרי כל אלה יפרעו היום הבוגדים פֹה ובארצך את פיהם ויתפארו כי חכמים היו ויראו את הנולד הנה יוסיפו על מעלם ופשעם עוד חטאת כי יתפארו בבגדם ומעלם. הן לפי זאת יצדק כל מרצח, אשר יניא את איש לבל יצא לדרך והאיש לא ישמע לקולו ויפול שדוד תחת ידי המרצח, בהתהללו אחרי כן בחכמתו הגדולה כי ראה את הנולד.
אחת היא על כן אמרתי כי לא פרוד הלבבות בין הגולים היה בהם לרעה כי אם ידי צורריהם מאחיהם אשר הניאו את לב העם לבל יקום לעזרה להם, כי במה יכלו עשות גדולות? הלא אך בכחם ובכספם המעט, ובו עשו באמת נפלאות, ואם נראה כיום רק קולוניא אחת נוסדה בישראל נשתאה ונשתומם על כֹח לב מיסדיה כי למורת רוח צורריהם מבית ומחוץ עשו וגם יכלו, ונוכל לשער בנפשנו מה היתה לולא קמו הבוגדים נגדם, ולוא נתן להם כל הכסף הנקבץ, יותר מששה מילליאָן…
ב) וגם בזאת לא צדקת באמרך כי אם בעת צרה ויגון לא מצאה ידנו לעשות מאומה מפני מנגדינו הרבים אשר לא יחשו ותמיד כל היום יסירו לב העם מאחרי הרעיון כי עם אנחנו וכי לנו עוד תקוה אחרת מבלעדי התקוה האחת להתבולל בעמים, ואף כי בעת אשר יונח מעט ואם גם למראית עין, הנה אז אין מי ישמע בקולנו ושוא כי דברנו ועמלנו – כי אמנם לא כן הוא. אמת הדבר כי שעת הכֹשר יקרה מאין כמֹה עלתה בתהו ושעת הכֹשר כזאת לא בקרב ימים תִּמָּצֵא לנו עוד. ומי יודע אם תבא גם לבנינו או לבני בנינו שעת רצון כ זאת לבנות לנו בית. ואל תשגה בדבר לחשוב כי גם אני מאמין כי כלה זעם ואפס הַמֵץ, וכאשר עברה הסערה יטהרו השמים ואור שבעתים יאיר לנו, לא זאת! הנני מאמין באמונה שלמה, כי כל אלה הצרות שבאו עלינו המה אך כהקדמה לאלה שתבאנה אחריהן, ובלי כל ספק לא יעלה עוד על לב הדור הבא לחשוב את אשר חשבו אבותינו כי בידינו לכונן אשרנו, המה יחושו את אשר חשו אבות אבותינו כי בגולה הננו, כי כן הוא תמיד בישראל. ימים רבים ירדפו ויענו אותם בלי חמלה עדי יִדַכָּאוּ מאד וישפל רוחם ויפול לבם ולא ירהבו עֹז להרים עוד ראש, ורק לשופטיהם יתחננו: חוסו חמלו עלינו, הן גם אנחנו כמכם בצלם אלהים נבראנו! וכאלה דברי תחנה ותפלה ובקשה, או אז יִמָצְאו בקרב צורריהם אנשים אשר יֵרַך לבם לקול התחנונים ויקומו להמליץ בעדם להסיר מסכל שכמם, ולחוננם ולרחמם ולתת להם לשאף רוח חיים – ואנשי הלב האלה ילחמו עדי יצליחו להטות לב המושלים והשרים להם לטובה וירחמום וימשכום חסד וסבלנות. והיהודים האמללים אך יסירו עֻלָם מעל צוארם יגילו בכל לב ואין די תודה ותהלה בפיהם למרחמיהם ואב לבנים יביע את כל הצדקות אשר עשו להם, ואז יחלו לחשוב לאט לאט כי מאשרים כמהם אין בכל הארץ. ואחרי אשר ראו מנוחה שנים אחדות אז ישכחו כי אך חסד נתן להם וסבלנות עמדה לימינם ולא המשפט, ויחלו לבקש גם משפט להם ויחפצו להיות ככל עמי הארץ, גם חפצם יצליח בידם כמעט, או אז ירגזו פעם אחת צורריהם ויתגעשו כי הוציאו את העבדים האלה לחירות. – כל עוד אשר בשם הסבלנות והחסד ידברו אז אך מעטים המה אשר יבקשו להראות לכל כי ימאסו בחסד וסבלנות, אך כאשר כמשפט כל העם כן יעשה גם להיהודים אז יחגרו ממסגרותם כל צורריהם וישובו לדכאם ואז גם החסד והסלבנות יִשָׁכְחוּ מלב עדי יכבשו שנית אותם לעבדים להם. ובצר לישראל יאנחו ויאנקו ויסבלו במנוחה כי נטל עליהם, ויראו יד אל זועם עליהם בכל אלה. אבל את המכאוב הנורא יחושו רק ברגע הראשון כאשר יסערו מנדיהם להפיצם אחרי אשר חֻפְּשָׁה נתנה להם. בפעם הראשונה כאשר יגיחו נגדם להַשִׁים נויהם, לגזול את הונם ולתתם כעפר לדוש, אחרי אשר ימים רבים ראו מנוחה ויתברכו בלבם כי גם המה כבני הארץ יחשבו, יתעוררו ויפקחו עינים ויראו את הצרה בכל מראה הנורא, ואחרי כן יסכינו בה לאט לאט ויוסיפו שאת את עֻלָם. ועת כזאת היתה כעת לעמנו; אחרי שעברו שנים רבות בתקוה טובה ובחזיונות נעימים כי כבר כלה זעם ולא תקום עוד פעמים צרה להם, אחזה בהם פתאם יד שונא ותטלטלם ותניעם בחזקה עד כי נשברו כל עצמותיהם ובעת הזאת חשו את המכאוב, כי זה כמה לא נסו עוד לשאת מכאובים והיא היתה שעת הכֹשר, כי מעתה אמנם ישוב הכל כשהיה, לשאת מכאובים וכעס כל היום, לשמוע חרפות וגדופים מרבה להכיל, לשבוע צרה ויגון ולהרכין ראש ולשאת כל אלה במנוחה, ובכל העת הזאת אין לקות כי יתעורר העם שנית לפֹעל, בלתי אם יעברו ימי הרעה ושבו מרחמים למשוך אתם חסד ולהורות להעמים תורת הסבלנות ושב ישראל וישב בטח ושקט שנית אחדות, או אז כאשר ישובו להרגיזו מרבצו תהיה שנית שעת הכֹשר לתת חכמה בלבו, אך היום ההוא עוד ירחק חֹק, – עוד תעבורנה שנים רבות בצרה ויגון, עוד תעבורנה שנים רבות מהן בבכי ותפלה ותחנה, ועוד רבות מהן במלחמות וריב שפתים על דבר תורת האדם והחסד והסבלנות עד אשר ישובו וירֻחָמוּ ועד אשר ישובו צורריהם להפילם שנית אחור… עת רצון היתה והיא עברה כצל באשמת הבוגדים בקרבנו אשר עזרו לצוררינו לשלוח ידם בנו. צוררינו החלו להרגיז אותנו ממקומנו ובוגדינו בקרבו כִלוּ בהניאם אותנו ממצוא מקום אחר…
אולם אחרי כל אלה לא נאמר נואש, כי אם אמנם אין כל תקוה לשוב ולראות עד מהרה המון רב יוצא לבקש לו מנוחה, בכל זאת יש ויש לאל ידינו לעורר לב אחדים, ואם גם לאחד אחד יצאו הנה ברבות הימים יהיו לקהל רב והמה יהיו המיסדים בית ישראל. ועלכן חללה לנו מחדור מדבר בדבר הזה או לרפות ידי החפצים בו ולבם, כי אם נחזיק בו אז יש תקוה אשר במשך עשרים או שלשים שנה יהיה לנס לכלנו, ואם תתבונן היטיב בדבר בהשחר תראה כי לא שבתי אחור מהרעיון הזה, רק כי בשובה ונחת החלותי לדבר בו אחרי כי הוא כעת לא להעיר לב קהל גדול כי אם אחדים ולהפיץ את הדרע בעם, אם גם לא עד מהרה תצא אל הפֹעל. כל עוד אשר לב אלפים נהה אחרי ארץ ישראל ויתנדבו לבא שמה, אז היתה החובה לדבר בכל רגשות לבנו לעורר את האהבה, אך עתה אשר נדבר בהרעיון הזה לא לנפשות סוערות, כי אם ליושבים בטח, עלינו לדבר בו בשובה ונחת.
ג) ובדבר הזה תמצא תשובה גם להשאלה השלישית ששאלת: מה נעשה כיום בחפצנו לתת אהבת שפת עבר בלב אחינו תחת אהבת הארץ אשר החלונו לטעת על לבכם. כי אמנם לא זה חפצי ולא זאת מגמת פני לטעת אהבת שפת עבר תחת אהבת הארץ, כי אם לתת אהבת שפת עבר בלב אחינו למענה ולמען אהבת הארץ. בינה בדבר אלה היטיב. בְּדַבְּרִי ובהתעוררי בכל רגשות לבי למען ארץ ישיראל הוא רק יען כי אחשוב את עמנו לעם, ועל כן כל דבר אשר יִכּוֹן לעם עלינו להחזיק בו ולהקריב נפשנו עליו, ואין כל ספק כי ארץ תכון לעם לחזקהו ולאחדהו, ועל כן עלינו לבקש ארץ מיוחדה למען קהל גדול מקרבנו, ועל כן עלינו להחזיק בשפת עבר יען כי שפה אחת תקרב הלבבות ותעשה עם לעם. אולם כל עוד אשר תקוה נשקפה לנו לרשת ארץ היה לנו להתאמץ להשגינה ואחרי כן לשים לבנו אל השפה, כי לוא היה לנו קהל גדול בארץ ישראל כי אז על נקלה הצליח חפצנו בידינו ללמדם כלם שפת עבר, אולם עתה אחרי אשר רק מעט מעט מאד נעשה לטובת הארץ עלינו לשים כל לבנו אל השפה, לא למען כי תירש מקום אהבת הארץ בלבנו כי אם למען נוכל גם על ידה להביא אהבת הארץ בלב אחינו. כי שלש סגולות בשפת עבר: א) כי היא היא החבל המרתק אותנו אל אבותינו ואחינו ותורתנו. ב) כי היא לנו כעזרה בצרות עת אשר עלינו לשוע אל אחינו, ואם היה כלם ישמעו אותה אז על נקלה ידעו את מחסורינו, לא כן עתה אשר אחינו שקמו לעזרה לנו לא ידעו אף מה מכל דברי האמללים וחפציהם. ג) גי לכל אלה אשר יבינו עברית נוכל לדבר בשפה ברורה בדבר לאומנו וארצנו ובכל אשר טוב הוא לחזק את אשיות בית ישראל, מבלי כל יראה ופחד פן יהיו דברינו בידי צוררינו לכלי משחית לחבל אותנו. הן כמה וכמה צרות וחרפות וגדופים מנעו ממנו לוא דברו עד היום הזה רק עברית אל העברים ולוא שלחה החברה כי"ח ויתר החברות דבריהן רק בשפת עברית, כי אז לא היו אף הנה וקריאותיהן לפח ולמוקש לנו כהיום הזה…
ועל כן הנני לבאר לך את מחשבתי בדבר שפת עבר ומה לנו לעשות. אתה ורעיך יאמרו לאגוד אגודה ולקנות ספרים מנבחרי הסופרים ולתמוך בכסף הנותר בידי הסופרים הטובים, ואם כי לא אומר לכם כי לא טוב הדבר אשר תאמרו לעשות, אבל אם תחשוב כי בדבר הזה תעשו כמעלות רוחי תשגו מאד. מיום חשבי מחשבות יִתַּר לבי ממקומו בראותי מצבת אבן לתפארת על קבר איש חכם אשר אולי מת ברעב. הגופה היא מאין כמֹה! וכן המה בעיני פעולות כל החברות אשר נוסדו לשפת עבר מאז קם בן מנחם עד היום. החבורות האלה יקימו מצבות למחברים מתים כי יְחַיוּ את ספריהם ויתפארו בדבר הזה כי הגדילו לעשות, אולם לדעתי יקברו תחת המצבות האלה את שפת עבר לעולם ועד.
והדבר הזה רע בעיני מאוד מאלה הטעמים: א) דרך אחינו הוא להוקיר את העבר ואם יזכרו ויעלו כיום שפת עבר על לבם אז לא ישימו לב להחיים כי אם להמתים ויוציאו את ספריהם מערמות האבק ויפיצום בעם, אשר רוחו זרה להם ולא יקרא בהם אף לא ישים אליהם את לבו, ורק לאוהבי מחקר בקדמוניות יהיו לשעשועים, ובדבר הזה יְבַלוּ כסף ההמון בדבר אשר לא יועיל לאיש ומה גם להגוי כלו. ב) אם גם יאמרו לתמוך בידי הסופרים החיים לא יועילו אף במעט לא להשפה ולא להסופרים, כי מי ומי יהיה השופט לשפוט את הספרים? הן לא בארץ אחת נשב אשר נוכל לבחור לנו אנשים על פי רֹב דעות, והיה כי תוסד חברה כזאת אז יתנגשו אחדים ויהיו לשופטים לא על פי רוח העם כי אם על פי חפצם. ג) כי הבל ורעות רוח הוא להשמיע המשפט לתמוך בידי הסופרים; אם סופרים המה אשר לא יוכלו לעמוד על רגליהם אז יפלו ולא יקומו, כי הלא זאת היא אבן בחן למפעלות סופר אם ימצא חן בעיני הקוראים אז יקנו את ספרו ואין חפץ לו בנדות, ואם ימאסו בו אז אך חנם נתמוך בידיו.
ד) כי בדבר הזה ירימו רבים את ראשם להתפאר כי יעמלו ויעשו למען שפת עבר בעת אשר כל פעולתם תהיה כי ירימו שקלים אחדים תרומה להחברה ובקרבן הזה יחשבו כי קנו להם את לב העם כלו ולהם הצדקה לשפוט ולשבת בראש. אבל הדבר הזה היה בשפת עבר להבזותה בעיני אחינו, רק יען כי כנדבה חשבו כל שקל אשר נתנו במחיר ספר, לולא היה כדבר הזה כי אז רבו סופרים טובים, כי לספרים הטובים נמצאו הדורשים להם, והספרים הרעים נתנו למאכלת אש, בעת אשר עתה כלם יחד כמבקשי נדבות המה, וכאשר ניסד אגודות לתמוך בשפת עבר אז נוסיף על החַבֻּרָה פצע בהראותנו כי אין לה רגלים.
ה) והדבר הרע מכלם הוא כי בכסף כזה הנקבץ לתמוך בידי מטים ישגבו חיל על הרֹב רק מקבציו וראשי החברה. אם אנשים המה אשר המה צריכים לאותו דבר אז הן יאכלוהו, ואם עשירים המה ולא לכסף המה צריכים אז יעשו עוד רע מזאת, כי יהיו לנדיבי לב בכסף אחרים, ומבקשי העזרה יבקשו להצמיד להם חֹנף ולכוף לפניהם ראשם, ועל כן לא האיש אשר לא יאתה התמיכה יקבלנה כי אם היודע לכזב יותר, או אשר לו עֹז מצח וידע להפיל חתיתו עליהם כי יתנם לבוז בעטו או בפיו, ואז יהי הכסף רק לכלי משחית לחבל, להרים ראש לעשירים אחדים אשר יקנו להם כתר כבוד בכסף אחרים ולנבלים אחדים מהסופרים אשר ידעו להוציא אותו מידי הראשים בחנף או בחזקת היד (כאשר כן היה בכסף אשר אספה חברת כל ישראל למען הנרדפים).
ו) לוא גם אך טוב וישר יהי פֹעל החברה ורק סופרים מצוינים ומשוררים נעלים וחוקרים נאמנים ודורשים מחכמים ינחלו חלקם, והראשים יהיו כמלאכי אלהים יבינו משפט ולא יעותוהו ולא יכשלו בבני אדם שאינם מהוגנים, אך אחרי כל אלה למי תועיל? הן אך לסופרים אחדים! על חברי החברה הלא יחשבו רק אלה הנותנים כסף ו’העם מה יהא עלי'? הן לא רק למען תמוך בידי סופרים ומדפיסים אחדים נפיק נפשנו ונבלה כחנו. עלינו בחשבנו כי שפת עבר תהיה לכלי חפץ לכל העם, לשים לבנו להעם ולא לאחדים. כי על כן ארגז תחתי בשמעי כי מיסדי חברות כאלה מנשאים את לבם, כי המה עושים טובה את העם ושפת עבר, כי שקר הדבר, לא להעם ולא לשפת עבר יעשו, כי אם לנפשם, לנחול כסף או כבוד…
ואלה הדברים אשר אחשוב אני לעשות לשפת עבר: ליסד אגודות אשר כל חבריה יקבלו עליהם לְלַמֵּד או ללמוד שפת עבר; לִמוּד שפת עבר נחוץ מאד לכל הבנים והבות, ועל כן החובה על כל אוהבת שפת עבר לדבר תמיד על לב כל רעיהם וחבריהם כי ילמדו וִילַמְדוּ אותה לבניהם, ולהעמיד מורים חנם לכל דורש ומבקש להבין שפת עבר, ובמחיר הכסף אשר יקבצו ידפיסו ספרי למוד וחנוך וימכרום במחיר קל או חנם יתנום. וכל אחד אשר יספח על החברה יקבל עליו להטות לב יודעיו ללמוד שפת עבר או כי יאציל עת לְלַמְדֶנָה לתלמידים.
אולם באמרי שפת עבר אל תתעה לחשוב כי מחזיק אני בדרכי המשכילים הראשונים, אשר הציבו את שפת עבר כאויבת להתלמוד והמדרש וכאלה, כי הם המה אשמים בכל אלה שנשתכחה תורה מישראל. המה לעגו להתלמוד והמדרשים, ובעלי התלמוד בזו לשפת עבר, ובין כה וכה הסירו את לב הבנים גם משתיהן, ואנחנו אם נבין את הדבר כמו, אז נעזוב דרך כסל זה, כי אחת היא לנו מה ילמוד הלומד אם תלמוד או אגדה או מדרש או כתבי הקֹדש, אך אם ילמד דבר מה מהתורה אשר בידינו, ועל ידי זאת יבין אם מעט או הרבה דברי אחיו אשר יכתוב בשפת עבר, כי אחרי אשר עיקר חפצנו בהחזיקנו בשפת עבר הוא כי נאחד לב העם, וכי תהיה לנו שפה אשר בה נוכל להשמיע איש נגעי לבבו לרעיו, לכן לא לנו להתות דרך הלמוד כי אם ילמוד איש כחפצו אם אך ילמוד. והיה כאשר לא ישימו פדות בין התלמוד והאגדה לכתבי הקדש ושפת עבר או אז ירבו הלומדים גם את שניהם, ואז לא ימצא הסופר הטוב גם כל חפץ בעזרה, כי אם הקונים את ספריו אשר יבינו בהם הם המה יהיו עוזריו, ואז תמצא גם יד החכמים אוהבי קדמוניות להוציא חפצם, ואז נדע כי שפתנו אתנו. ולדבר הזה לא נדרוש לכסף העשירים ולא לעצם נבונים בעיניהם, אשר כל חפצם בהשמיעם עצתם רק כי יהיו כנבונים גם בעיני העם, אחרי כי גם יד העני והדל תמצא להספח אל החברה הזאת ולפעול בה הרבה משבעה אצילי העם. את הדעה הזאת הפץ בקרב חבריך ואגדו אגודות איש בעירו ומקומו, אשר חפצן ומטרתן תהיינה להפיך דעת שפת עבר בקרב העם, לעורר לב כלם לאהבתה ולבקש ללמדה לכל הבנים והבנות כפי אשר יבחרו האבות מבלי קרוא מלחמה בעבור הספר אשר יבחר בו, או אז תקוה נשקפה כי ברבות הימים יהיו כל בנינו למודי התורה ורב שלום בנינו בבית, כי לא עוד יוסיף ימשול בנו כל נבוב לב וכל לץ יהיר אשר כל דעתו ותפארתו היתה עד כה כי לא יבין שפת עבר, או אז יצאו ויבאו לפנינו רק אנשים אשר ידברו אלינו בשפה אשר נבין ואנחנו נקרא להם והמה יבינו מעלות רוחנו, ואם הדבר הזה יצא אל הפֹעל, אז יהיה כהמונה המושכת אחריה המון עגלות בכֹחה להביא אתה את כל חפצי לבנו וחזיונות רוחנו לעמנו האמלל…
אוהבך ודו"ש
פ. סמאלענסקין.