א. כחות החימיא הנסתרים 🔗
אחרי אשר ערכנו לפני הקורא כחות רבים מכחות הטבע הנסתרים וסגלותיהם, ננסה עתה לערוך לפניו כח חדש ונסתר השונה הרבה, במחזותיו ותולדותיו, מן הכחות האחרים אשר דברנו בם עד כה, והכח הזה הוא כח החימיא.
כי הכח החימי הוא שכן קרוב לכח העלעקטרי, יראה הקורא בהגיענו אל אחרית מאמרנו ובנשאנו משא והשקפה על כל כחות הטבע הנסתרים אשר העברנו לעיניו מראשית ועד אחרית; אכן עתה, טרם נעבור הלאה, נדבר את דברינו אך על אדות הכח החימי בלבד ועל מחזותיו הגלוים לנו, כי נפלאים הם כלמו ויסודותיהם סתומים וחתומים.
כל איש יודע כי הברזל המונח בקרב האויר הלח, יעלה חלודה אחרי עבור ימים מעטים; תחת המתכת והברזל הנוצץ אשר היה לפנים, יקום עתה אבק אדום למראה, ודמות פתים דקים וגבנונים לאבק הזה אשר יתחלק ויתפרד בנשוב בו הרוח, והברזל יכלה ויסוף מיום אל יום; והיה כאשר נעזוב את הברזל באויר הלח ימים רבים, נראה כי עלתה לעינינו אך חלודה לבד, והברזל כלה ויחדל כליל באפס יד.
אך יד מי עשתה זאת?
יד כח חימי היתה בזה להפוך את הברזל כליל ולתת לו פנים חדשות בדרך חימי! הנסיונות המדויקים והמזוקקים שבעתים הוכיחו לדעת כי אם נשקול את הברזל במאזנים טרם אשר היה לחלודה ואם נשקול אחרי כן גם את החלודה כאשר נהיתה, נמצא כי עולה משקל החלודה עתה על משקל הברזל אשר היה לפנים, וזה אות כי נוסף עתה דבר על הברזל אשר לא היה בו לפנים, והדבר הזה הוליד את התמורה ואת החדשה אשר נהיתה.
אך מה הוא אפוא הדבר הזה אשר נוסף?
אחרי הנסיונות המדויקים והמזוקקים, יענו החכמים יודעי דבר הטבע לאמר: היסוד החמוצי אשר בתוך האויר, בא אל הברזל, ולחלוחית האויר עמדה על ידו לעזור לו, למען אשר יתחבר היסוד החמוצי הזה אל הברזל עד כי יהפוך להיות לאבק פורח אדום למראה אשר אנחנו נקרא לו חלודה; אבל לוּ מרחנו על הברזל טרם אשר הפך, מעט חֵלב אשר יעצור בעד האויר לבלתי גשתו אליו, כי אז היה הברזל כבראשונה ולא הפך להיות לחלודה.
אבל האם לא נוכל אפוא לשוב להפוך את החלודה לעשותה לברזל? היבצר ממנו מזמה להוציא שנית את היסוד החמוצי מתוך הברזל, לגרש אותו כלה, למען אשר ישוב הברזל למראהו ולפניהו אשר היו לו?
גם דעת יודעי הטבע, גם המעשים בכל יום יענו ויאמרו לנו כי יכול נוכל לעשות את המעשה הזה ואף גם עשה נעשה אותו בכל הרי מחצב הברזל, מקום אשר תנורי התכה נמצאים שם. הברזל אשר נחצוב לנו, לא ימצא במעבה האדמה בתור ברזל טהור, כי אם אבני חלודה נפסול לנו מן הסלעים ומן האדמה, והחלודה הזאת שהיא אך ברזל הנהפך להיות לחלודה בהתחבר אליו היסוד החמוצי תתערב יחד בגחלים, ושניהם יחדו יובאו אל תוך התנור, ושם נעלה את הגחלים באש עד השרפם כליל, ובהיות התבערה יצא לו היסוד החמוצי מתוך החלודה להתחבר אל הגחלים למען היותם שניהם למין חדש, הוא המין הנקרא חמצי־גחלים, והברזל יתך וימס ויצא מפי התנור בתור ברזל נוזל.
ולכן אפוא הלא נראה, כי עצרנו כח להוציא מקרב הברזל המחובר יחד עם יסוד חמוצי, את היסוד החמוצי הזה, למען אשר נחבר אותו אל הגחלים, אך איך נבוא עד חקר הדבר הזה להבין ולדעת אותו מי ומה הוא? מדוע יעזוב היסוד החמוצי אשר באויר את מקומו שם למען אשר יתחבר אל הברזל להיות לחלודה, ומדוע ישוב ויעזוב אחרי כן את הברזל, להתחבר עתה אל הגחלים, למען אשר יהיה שם לחמצי־גחלים, ואת הברזל יעזוב חפשי לנפשו?
החכמים יודעי דבר הטבע, יענו לאמר: גם ההתחברות הזאת, התחברות שני חמרים יחדו אשר נקרא לה בשם ״התחברות חימית״ היא ילידת כח נסתר בטבע, אשר שרשו וסבתו לא נדע עוד לנכון, ואך רגלים לדבר כי גם פה אך כח מושך נסתר שולט שלטת, ולו נתכנו כל העלילות הנפלאות האלה.
לכח המושך הנסתר הזה קראו החכמים, ״קרבת החימיא״ – אך אנחנו נראה,כי אך שוא נחלו למו את השם הזה, ויחזו להם מחזות שוא ומדוחים, אחרי כי אך את ההפך תראינה עינינו: בהיות החמרים קרובים בתכונתם איש אל אחיהו, אז לא יקום ולא יהיה כל כח מושך בדרך חימי, ואך בהיותם רחוקים ושונים ומשונים מאד איש מרעהו, אז יצא הכח המושך לפעלו בכל עזן ותקפו.
לכן ראה הנה קראנו לכח המושך הזה שם ״נטיה חימית״, ובשם ״קרבת״ החימיא לא נזכיר עוד; ואולם אם כה ואם כה, הלא אחת היא לנו, ורק אך כי לא נקנה לנו מושגי שוא בדבר המשיכה הזאת ואם אך נבין למדי את משפט הדבר הזה, לאמר: כח מושך נסתר ונעלם ישנו בתוך הברזל והיסוד והכח הזה הוא העושה את הברזל לחלודה בהמשך אליו היסוד החמוצי; ואולם כח מושך שני גדול יתר מן הראשון, ישנו בתוך הגחלים והיסוד החמוצי, והוא יוציא את היסוד החמוצי מן הברזל, בהיות הדבר עשוי במשפט, למען אשר יתחבר אל הגחלים.
ובכן גם בזה ראה ראינו אך את הכח המושך יוצא לפעלו! – ואחרי כי זה הרבה פעמים נשאנו דברינו על אדות הכח הזה לכל מחזותיו ומראותיו, באשר מצאנו אותו, לכן ננסה נא גם הפעם ונראה איך שונה הוא הכח המושך הזה אשר לפנינו עתה, מן הכחות המושכים הרבים, אשר העברנו לעין הקורא עד כה.
ב. הכחות הנסתרים השונים 🔗
אם באמונה נגביר למלאכתנו, להעביר לעין הקורא את הכח המושך החימי, הנה נטל עלינו לשוב על עקבינו, ולשום עוד הפעם עין על כל הכחות המושכים אשר כבר גלוים וידועים לפנינו, למען דעת במה יבדלו האחד מן השני, ולמען הבין את דבר הכח המושך החדש הזה, לכל משפטיו וחקותיו.
יש אשר ידענו כח מושך אחד, והוא ישים משטרו בכל חמר מוצק ואיתן, לחבר את האטמים יחד ולעצור באטמים האלה לבלתי התפרד, והיה בראותנו כי כל מטיל ברזל ועופרת ומטיל כל חמר מוצק אשר יהיה, לא יתפרד ולא יתחלק, נדע כי אך הכח המושך עוצר בם; ובכל זאת הלא ידענו כי בלחצנו ובדחקנו את המטילים ההם, נעצור כח לעשות אותם מקשה פי שבע, וזה אות כי גם רֶוח נמצא עוד בינות האטמים האלה, ולכן נשפוט כי כח מושך ימשוך אותם איש אל רעהו והוא יחזיק אותם על מכונם, ובהיות כל אחד ואחד מושך אך לפי כחו, לכן נמצא בינותם גם הרֶוח האמור; – אכן כאשר ידענו, לא ימשול הכח המושך הזה יחידי בקרב החמרים האלה, כי גם כח דוחה עומד לשטן לו, והיה כאשר נלחץ ונדחוק מטיל ברזל עד אשר יקטן, נראה כי בהסירנו ממנו את הלחץ והדחק, ישוב להיות כבראשונה, וזה אות כי חק וגבול הושמו לכח המושך, ומדה ידועה לו למשול עד מקום שידו מגעת, ולכן בלחצנו שני אטמים יחדו בזרוע כח לקרבם איש אל אחיו יותר מכפי מדתם, נראה כי ברגע הסירנו את הלחץ, ישובו להיות כבראשונה, אחרי כי כח דוחה ישים בם את פעולתו לדחותם אחור, ולהשיבם אל מכונם ואל נחלתם.
זה הוא הכח האחד מכחות המושבים השונים, והוא מיוחד במינו, כי גם כח דוחה עומד על ידו.
אמנם הלא ידענו גם כח מושך שני, כח אשר ישלח פעולותיו עד למרחקים ואשר ישים משטרו בין כל גרמי השמים, בין הכוכבים והמזרות והאדמה, וגם בכל החמרים אשר ישנם ואשר נמצאו, והיה גם כאשר יצער הכח המושך הזה ופעלו יקטן, כאשר ירבה וכאשר יגדל המרחק בין החמרים, אבל כליל לא יחדל לעולם; וגם כל כח דוחה לא נמצא על ידו להגביל ממשלתו ולשים לו מעצור, כמשפט הראשון, ושרש הכח הזה נסתר ונעלם ממנו כאחיו ההולך לפניו, והוא אחד מכחות הטבע הנסתרים.
ועוד שלישי להם, והוא הכח המושך אשר למאגנעט! הכח החדש הזה דומה הרבה אל הכח המושך אשר לחמרים, אבל גם פנים חדשות לו: הכח השוכן בכל חמר מאַגנעטי, יתפרד ויתחלק לשני חלקים, ולתמהון לבבנו נראה כי בקחתנו לנו שני מטילי מאַגנעט ונשים את שני ציריהם הדומים, איש על פני אחיו, ידחו אחור איש את רעהו לנוס מפניו, ואך בהגישנו את ציריהם אשר אינם דומים, איש אל אחיהו, אז יתחברו ויתלכדו.
נוסף על שלשה אלה נמצא את הכח המושך אשר להעלעקטרית, והוא דומה הרבה מאד אל הכח המאגנעטי, כי גם משיכה וגם דחיה לו כמוהו, ואך בזאת יבדלו, כי בכל חפצנו ובכל עמלנו לא נצלח לקחת לנו מחט־מאַגנעטי לעשותו כלו למאגנעט־צפוני או כלו למאגנעט־דרומי, תחת אשר עצור נעצור כח לחלק את העלעקטרית לחלקיה, ולהביא אל קרב כל חמר, עלעקטרית מחיבת לבד או שוללת לבד, ואף גם זאת, כי הכח המאגנעטי שוקט על שמריו בכל חמר אשר שם הוא, לבלתי התנודר ולבלתי התנועע ממקום למקום, תחת אשר נוכל לקחת לנו את הכח המאגנעטי ולתת לו מקום לפי חפצנו, אם לאסוף אותו אל מקום אחר ואם לשלוח אותו למרחקים, אם להעביר אותו מן החמר האחד אל קרב השני, ואם להוליך אותו דרך אלפי מיל, אל כל אשר יהיה רוחנו להוליך אותו, והוא בעינינו כעין חמר נגר אשר נוכל להגיר אותו ולהריקו מכלי אל כלי, ולהביאו אל תוך קנים ארוכים, למען אשר יזל בקרבם, הלוך ונזול, אל כל מקום אשר נחפוץ.
אך לא כן חלק הכח החדש אשר נדבר בו עתה ונחלתו מאת הטבע! כי תכונתו שונה מאר מתכונת הכחות הנסתרים אשר הלכו לפניו, אם כי גם תכונתו היא תכונה הכח המושך; אפס כי חקותיו ומשפטיו נבדלים ומשונים מאד, עד כי האיש העושה את נסיונותיו, יחליט ברגע הראשון, כי אין לו ולחבריו ההולכים לפניו דבר, ואנחנו פה היום נתחקה על שרשי השנויים האלה, טרם בואנו אל חקותיו ומשפטיו אשר בשים לב וברוח השכל מאד נעלה השכילו והבינו אליהם חכמי הטבע, והם יפתחו לעינינו עולם חדש ומסתרים רבים ממסתרי כחות הטבע יגלו לפנינו, ואור חדש יגה עלינו.
ג. תכונת הכח הנסתר אשר לחימיא 🔗
אשית1 דבר נראה כי תכונת הכח הנסתר אשר לחימיא שונה מתכונת הכחות המושבים הראשונים, יען כי הכח החרש הזה הוא העומד בתכונתו לנגד הכחות ההם.
הברזל והיסוד החמוצי מתחברים יחדו, לאמר, כח מושך ישים משטרו בין אלה השנים, ועל פיו יתפרדו כל אטמי הברזל המלוכדים יחד בזרוע כח, להותר איש איש לבדו, וכל אטם ואטם יבחר לו עתה מנה אחת ממנות היסור החמוצי להיות לעצם אחת, והיה הברזל אשר בראשונה לא עצרנו כח לחלקו ולשברו בכל עמלנו שעמלנו בו ובכל גבורת ידנו, ואשר עליו אמרנו כי אטמיו התנגשו והתלכדו יחדו בכח רב מאד, הברזל הזה יתפרר ויהי לחלודה באפס יד ובלי כל כח אדם, כי בא היסוד החמוצי אל בין אטמיו והוא הפריד אותם איש מעל אחיו, ויהפוך את המוצק וישימהו לאבק. אחרי הדברים האלה הלא נשפוט שפוט כי הברזל יתן בפני היסוד החמוצי את פעולת הכח המושך אשר לו בזרוע חזקה מאד, עד אשר לא יוכל הכח המושך אשר לאטמיו להתיצב עוד בפניו, ולכן יאבד כליל, ואולם איך נשוב נתפלא בראותנו כי הכח המושך החזק הזה, גם הוא ישיב את ידו החזקה מבלי לעשות דבר, אם אך נמרח מעט חֵלב, או דבר אחר, על פני הברזל, לעצור בעד היסוד החמוצי מלבוא אליו; ולכן הלא נראה כי תכונת הכח המושך החימי שונה הרבה מתכונת הכח המושך אשר לאטמים.
וכן שונה הרבה הכח הזה מכח המושך אשר לחמרים, שעליו אמרנו כי הוא נותן את פעולתו גם למרחקים ולאפסי הארץ. – למען הורות את הדבר הזה באר היטב, בחרנו לנו את הברזל וחלודתו, לשום על פיו את משפט הכח המושך אשר לחימיא, אחרי כי איש איש מן הקוראים ראה בלי ספק את הברזל ואת חלודתו; ואולם עוד חמרים רבים ישנם לפנינו להורות על פיהם את הדבר הזה. מתכת אחת יש בעולם ושמה קאליום, ועינה כעין הכסף לבן למראה, והמתכת הזאת נוטה מאד להתחבר אל היסוד החמוצי נטיה עזה וחזקה, עד אשר לא נוכל לשים מעצור להתחברותם בלתי אם בשימנו את הקאליום בשמן־אבנים אשר הוא לא יעצור כל יסוד חמוצי בקרבו; ועתה אם כי הכח המושך אשר בין הקאליום ובין היסוד החמוצי רב הוא מאד, אך הנה לא יצליחו ולא יועילו כל נסיונותינו למען הראות כי יעצור הקאליום כח למשוך אליו את היסוד החמוצי, אם אך נרחיק מעט את האחד מן השני; והיה אם נקח לנו כדור זכוכית ונמלאהו קאליום, וכדור שני נמלא יסוד חמוצי, ונניחם יחד במרחב הריק מאויר, נראה כי לא יתנועעו הכדורים האלה להתקרב יחד אף מעט, אם כי כח מושך לחמרים השנים האלה גם יחד, יען כי פרוע הכח המושך הזה לשמצה גם בהיות בינותיו מרחק אף מעט.
הנה כי כן נראה כי שונה הכח המושך החדש הזה מכח המושך אשר לחמרים, וכן שונה הוא תכלית שנוי מכח המושך אשר למאגנעט. הכח המושך אשר למאגנעט שולח גם הוא את פעולתו למרחקים, ככח החמרים במשיכתם, וכח החימיא איננו מושך ממרחקים; גם לא נחלק כח החימיא לחלקים ולשני צירים, כאשר נחלק הכח המושך אשר למאגנעט; וגם בזאת יבדלו: אם נקח לנו מטיל ברזל ונשים בו פעולה מאגנעטית בקצהו האחד, נראה כי התפשט הכח המאגנעטי על פני המטיל כלו, ויהפוך אותו להיות מאגנעטי כליל, תחת אשר במעשה החימיא נעצור כח לעשות פעולה הימית במטיל הברזל בקצהו האחד וקצהו השני יהיה חפשי, ויד החימיא לא תהיה בו.
ומה שונה הכח המושך הזה מכח המושך אשר לעלעקטרית! תחת אשר הכח המושך העלעקטרי יוצא ובא ממקום למקום ומקצה הארץ ועד קצהו ובאשר נחפוץ שם הוא, הנה כח החימיא לא ירחק הרבה מן המקום אשר שם מקור לפעולתו, ואך לשוא ננסה לחבר חוטים ופתילים אל הכלי האחד אשר החימיא עושה בו את פעולתה, להוליכם אל הכלי השני, למען אשר יצא גם שם הכח הזה לפעולות אדם.
אכן גם קרובים כל הכחות הנסתרים האלה איש אל אחיו, אם מעט ואם הרבה, כאשר נראה עוד, אולם אנחנו עתה, טרם שימנו לפני הקורא את ראשי חקי החימיא, נעיר עוד אזנו בדברים אחדים: כאשר ראינו כן נדע כי נוסף על הכח המושך אשר מצאנו בין הכחות הנסתרים, ישנו גם כח אחר כח דוחה; ואולם לא נראה ולא נמצא הכח הדוחה הזה בשדה החימיא אף שמץ מנהו. הכח אשר על פיו ימשוך החמר האחד את השני למען התחבר אליו, הוא גדול וחזק מאד, אם כי אנחנו לא נעצור כח לראות את גדלו ותקפו בעינים, אפס בראותנו כי הכה החימי יצליח להתיך בנקל כל מתכת מוצקת ולחלק אותה לכל אטמיה, אז נשער בנפשנו עד כמה יגדל הכח הזה; אם נשקיפה על פני הברזל בהתחבר אליו היסוד החמוצי, נראה כי תבוא החלודה בו להשחית ולבלע אותו, אך לאט לאט, והברזל המוצק הזה יהפך לאבק לאטו, ואולם איך נשוב נתפלא בראותנו גם את מהירות הכח הזה! כי בקחתנו לנו מלא הכף יתדות ברזל קטנות ונשים אותן אל תוך צלחת מים אשר הושם בם מעט חומצי־גפרית, נראה איך יחושו ואיך ימהרו המים האלה להמיס את הברזל ולעשותו כמים הנגרים ארצה ברגע אחד, וגם בזה אך הכח המושך החימי שלט שלטת ביד החזקה מאד, אחרי כי הצליח להתיך את יתדות הברזל באפס יד ובמהירות רבה מאד, תחת אשר אנחנו באצבעותינו לא עצרנו כח לשבר אותן בלתי אם בכח רב; זה הוא משפט הכח המושך וכח דוחה לא יסיג את גבולו במאום – ותחת אשר בכל מעשי הטבע נמצא תמיד כחות פועלים וכחות מפריעים, הנה לא נראה כל כח דוחה בכל גבול החימיא; אף רגלים לדבר לשפוט כי לא נמצא כח כזה בכל גבולותיה, אחרי כי לא מצאנו עוד עד היום כל כח מפריע לעמת הכחות הפועלים אשר בקרבה.
ד. ראשי מראות הכח החימי 🔗
אם נחפוץ להתחקות על שרשי הכח המושך החימי, נטל עלינו בראשונה לשום לב לדברים האלה: א) המשיכה החימית היא אחת מנחות הטבע אשר נראה ואשר נמצא בכל חמר וחמר. ב) תכונת כל חמר וחמר היא להתחבר יחדו; אבל התכונה הזאת נבדלת ושונה היא אצל כל אחד ואחד, להוליך את הפעולה, אם מעט ואם הרבה. ג) כח המשיכה יחדל כליל אחרי תם התחברות החמרים ואחרי היות החמרים ההם כלם לחמר אחד חדש. ד) משפטי התחברות כל חמר וחמר בנוים כלם על אבן פנה אחת.
נבאר נא אפוא את דברינו, הנה אמרנו כי בכל חמר וחמר אשר בארץ נמצא את כח המשיכה אשר לחימיא, ומשפט הרברים האלה הוא כי כל החמרים אשר בארץ, העץ והאבן וכל אבני המתכת למיניהן, השיד והחול, האדמה וכל המלח למינהו, המים והאויר, הצמחים ובעלי החיים, וכן כל הדברים הנראים והנמצאים במלא רחב הארץ, כל אלה נסו ונבחנו במסות על פי החימיא, והנה זה מצאו החכמים כי כל אלפי החמרים ורבבות הדברים אשר ישנם ואשר נמצאו, כל אלה מרכבים אך מששים וחמשה יסודות פשוטים אשר נקרא אותם בשם היסודות החימיים או אבות היסודות, ועל פי ששים וחמשה אבות היסודות האלה, נעשה ונברא העולם כלו; אבות היסודות האלה הם אבני הפנה אשר עליהן ארץ ומלואה נוסדת, והכח החימי הנסתר הוא האמן הנפלא אשר בנה את עולמנו על פניהן; ולמען באר את הדבר הזה באר היטב, נניח כי האלהים ברא לו במאמרו אך את ששים וחמשה היסודות האלה וישם בם את הכח החימי האמור, ואך החימיא בכחה ובגבורתה לבדה עשתה את אשר עשתה עד אשר קמה לעינינו הארץ וכל מלואה, כאשר נראה אותה כיום הזה כלילה ושלמה. – ששים וחמשה היסודות האלה, אשר כל ספר המדבר על אודות החימיא, הולך ומונה אותם, הם הם החמרים אשר נסו ואשר בחנו אותם החכמים וימצאו בם את הכח המושך; ומן היסודות האלה אשר להם שם בששים וחמשה, הכי נכבדים היסוד החמיצי והיסוד החנקי, יסוד המים ויסוד הגחלים, הגפרית והפֿאָספֿאָר, החצץ (קיעזעל) וכן כל מיני המתכת אשר נראה יום יום, כמו הבדיל, הברזל, הצינק, העופרת, הנחשת, הכסף, הזהב וכן כלם.
באמרנו כי ישנו כח מושך ליסודות האלה למשוך על פיו איש את אחיהו! אז חפצנו להורות כי כל יסוד מיסודות האלה ראוי הוא להתחבר אל משנהו לרגלי המלאכה העשויה לדבר; יש אשר יתחבר היסוד החמוצי אל היסוד החנקי ויהי למין חרש אשר נקרא לו חומצי־סאלפעטער; יש אשר יתחבר היסוד החמוצי אל יסוד המים ויהי למים; יש אשר יתחבר אל יסוד־הגחלים ויהי לחומצי־גחלים, ויש אשר יתחבר אל הגפרית ויהי לחומצי־גפרית; וכן יוכל כל אחד מן היסודות האמורים להתחבר איש אל משנהו לרגל המלאכה העשויה לדבר ולהיות בכל פעם ופעם מין חדש בין המינים. אמנם כח ההתחברות הזה או הכח המושך איננו נולד על ברכי היסוד החמוצי לבד, כי הוא יוצא מחלצי כל יסוד ויסוד אשר אליו יתחבר היסוד החמוצי התחברות חימית, ולכן אפוא נחליט כי הכח המושך הזה נולד בינות שני היסודות הנגשים איש אל אחיו, והכח הנסתר הזה טמון בקרב שניהם גם יחר על פי תחבולה נכונה; ואחרי כי ראתה עיננו את הפעולה הזאת בכל. יסור ויסוד מששים וחמשה היסודות האמורים, לכן נוציא משפט כי הכח הנסתר הזה פועל פעולתו בכל יסוד להוליד בו משיכה חימית ברגע אשר נגיש אליו יסוד שני כראוי וכמשפט, ואחרי כי כל הארץ ומלואה עומדת ועשויה אך מששים והמשה היסודות, לכן נדע כי הכח הנסתר האמור – הכה החימי – נמצא במלא רחב כל הארץ ובכל החמרים ובכל הדברים, אין נקי, ובכלם יוצא הכח הזה לפעלו לרגל המלאכה העשויה לדבר.
הכח החימי הוא הכח אשר ישלוט בכל החמרים אשר בארץ, להקימם ולכלותם, להולידם ולהמיתם; הכח הזה הוא הבונה והמהרס, המגביה והמשפיל; אם נאמר על כל חמר שיהיה, כי מת גזעו או כי העלה חלודה, כי הזקין או נאכל, כי נשרף או התמוגג, כי נרקב או נבאש, כי גוע או מת, כי כלה ותם, אז נדע כי אך יד החימיא שלטה שלטת בחמר הזה, ואך הכח המושך עשה מה שעשה להחליף את החמר ולהמירו; וכן גם אם נאמר על אחד החמרים כי הוא נעשה ונולד, קם ויהי, צמח ויגדל, אז נדע כי גם פה אך יד החימיא היתה בזה, יד החימיא הפועלת את פעולתה מדור דור ואשר פעולתה לא תחדל אף רגע.
הלא רואות עיניך קורא יקר, מה רב ערך הכח הזה בכל מרחבי ארץ וכי אך מפיו אנחנו חיים, ולכן הלא נכון לבך לקראת מוצאו ומובאו לכונן אל חקרו ולדעת בארץ דרכו וחקותיו ומשפטיו, ואנחנו נכח פניך דרכנו; וידעת וראית את כל השנויים והחליפות אשר ברוחו, לרגל כל חמר וחמר אשר נעביר לעיניך.
ה. הנטיה החימית 🔗
הכח החימי הנסתר אשר קראנו לו כח מושך נמצא וישנו בכל יסוד ויסוד אשר נמצא ואשר ישנו בארץ, ואין לך דבר בעולם אשר לא יזל מאד לשנות דרכו ואשר לא יאבה להתחבר אל חמר שני, אם אך נכון וכשר החמר השני הזה לפניו; ואולם מה שונות פעולות הכח הזה, לפי החמרים ולפי טבעם, ומה נפלאו לפעמים המינים אשר יולדו מן היסודות המחוברים.
בין שני יסודות חימיים יוצא הכח המושך לפעולה, אבל הכח הזה שונה מאד בתקפו ובגדלו, לפי כל חמר וחמר: הלא ידעת הקורא כי נטיה עזה נטועה בברזל לנטות ולהתחבר אל היסור החמוצי להיות לחלודה; והיה בהפצנו לבאר את הדבר הזה באר היטב, נקח עמנו דברים לאמר, כי תאוה עזה נטועה בלב הברזל והיסוד החמוצי להתחתן יחד ולשנות את פניהם ומראיהם אחרי עשותם המזמתה; ואולם ישנם חמרים אשר נטיתם להתחבר אל היסוד החמוצי גדולה פי שבע מנטית הברזל, ותאותם להתחתן בו רבה מאד, כי לפעמים יצליחו להוציא את היסוד החמוצי מקרב החלודה אשר נבלע בה, להואיל לתת ספר כריתות לברזל, למען התחתנם המה בו; למשל אם נביא את החלודה לתוך תנור־התכה – אשר ישתמשו בו בהרי מחצב הברזל – והחלודה הזאת תתערב עם גחלים בוערות באש, אז נראה כי תאוה יוקרת כיקוד אש תוקר בלב היסוד החמוצי אשר בקרב החלודה וגם בקרב הגחלים הבוערות תבער התאוה למען אשר יתחתנו יחד, והתאוה הזאת תטחן את החלודה עד אשר דק; היסוד החמוצי יעזוב את הֲבֶרתּוֹ ואשת בריתו למען כרתו ברית חדשה עם הגחלים ולהיות לחומצי־גחלים, והברזל יוצא מפי התנור נקי מכל יסוד חמוצי. ובכן הלא נראה כי הכח המושך החימי אשר בין הגחלים ובין היסוד החמוצי גדול לפעמים יתר מאד – למשל אם נעבירם באש – מן הכח המושך אשר בין הברזל ובין היסוד החמוצי; ואמנם גם יכול נוכל לתת מחסה לברזל לבלתי נגוע בו יד החלודה, אם נצפינהו באבק גחלים דק, והוא ישמור אותו מלכד. – אכן עוד גדולה יתר מאד היא התאוה אשר ביסוד החמוצי להתחבר אל המתכת קאליום, כאשר הקורא יודע, והתאוה הזאת היא עזה וגדולה מאד, ער כי לא נוכל להוציא מטיל קאליום אל תוך האויר, כי כאשר אך יגע בו האויר, לאמר, כאשר אך יתחבר היסוד החמוצי אשר באויר אל המתכת הלבנה הזאת, והנה נהפכה המתכת פתאם לפתי אבק לבן אשר נקרא אותו בשם קאלי, והיה אם נעזב גם הקאלי הזה רגעים אחדים לעין האויר, והנה נרטב והתלחלח גם הוא, ועוד מעט והוא נמס וימוג לעינינו כעין הצוקער אשר נרטב במים ואשר ימס וימוג.
ובכן נוציא משפט א) כי כח מושך שולט תמיד שלטת בין שני יסודות הימיים. ב) כי בהיות הדבר כשר וראוי לשני היסודות, אז יתחברו שניהם ויהיו לחמר הדש, אשר אין למראהו עתה ולמראה היסודות אשר לפנים כל דמיון וכל דמות. ג) כי הכח המושך הזה יגדל לפעמים, ולפעמים יקטן, הכל לפי היסודות השנים המורכבים יחד. – נראה נא אפוא ונוָכחה: הלא אמרנו כי בהתחבר היסוד החמוצי והיסוד ההנקי התחברות חימית, אז יצאו לנו חמוצי־סאלפעטער; וכן אמרנו כי בהתחבר היסוד החמוצי ויסודי־המים אז יצאו לנו המים –; מה זה מים? – כל המים אשר ישנם, מי הבאר, מי הנהר ומי גשמים, וכן כל המים אשר נשתה, כל אלה הם אך שני מיני אויר אשר התחברו יחד, היסוד החמוצי ויסוד המים; וחומצי־סאלפעטער מה הם? – גם המה הנם אך מין נוזלים חריפים אשר טעמם חמץ מאד, ושתים שלש טפות מהם דיות הן להחמיץ מלא הצנצנת מים; הנוזלים האלה המה נוזלים מאכלים וחריפים כאמור, וכמעט כל מיני המתכת הנודעים נתכים ונמסים בהם, ויש אשר נטבול בהם מעט צמר־גפן אך רגע אחד, והיה הצמר הזה לצמר־שרפה (שיעססבוימװאָללע), וגם בהוצאנו את הצמר מתוכם, וגם אם נחריבהו ונרחצהו למשעי במים, וגם אם ננקהו בכל כחנו ועמלנו, לא יועיל ולא יצלח לנו, כי ברגע אשר נגיש נצוץ אש אל פני הצמר הזה, תצא אש לוהטת ותבער ותכלה את הצמר עד בלתי השאיר לו שריד – ובכן הלא נראה כי שונה הוא הסאלפעטער מן המים ומנוזלים אחרים!
אבן אחת הלא ידענו כי גם בקרב המים וגם בקרב חומצי־הסאלפעטער עצור היסוד האחד הוא היסוד החמוצי, ואך בזאת יבדלו שניהם, כי בקרב המים עצור גם יסוד המים ובקרב חומצי הסאלפעטער עצור היסוד החנקי, והיה אם נכונן עתה לחקר הדבר הזה ונראה כי המים הם שקטים ושלוים, וחומצי הסאלפעטער הם חריפים ומכלים ובוערים, הלא נשפוט שפוט כי אך לרגל יסוד־המים ולרגל היסוד החנקי הם המה ככה, יען כי יסוד המים יעשה את המים לשוקטים ושלוים ומלאי נחת, תחת אשר היסוד החנקי הוא הוא העושה את חומצי־הסאלפעטער לחריפים ולחזקי פנים ולעזי מצח. – אבל משגה הוא! כי נראה נא מה יהיה משפט הדבר אם נקח את יסוד המים ואת היסוד החנקי גם יחד, ונחבר את שניהם, האם לא יאמין הקורא כי יקום לעינינו מין חומצי־סאלפעטער נוזלים, או מין נוזלים אחרים כהם, אשר פנים להם גם בכה וגם בכה, מעט נחת ומעט עז מצח? – לכה נא קורא נעים, לכה אקנה לך מעט אַמאָניאַק במחיר גרה בבית המרקחת, והריח בו, ואת אשר לא פללת תראה, כי הנה נקבצו באו שני היסודות יחד אשר כבר היו לפניך בקרב המים ובקרב חומצי הסאלפעטער, שני מיודעיך מלפנים והם הם עשו את המין החדש הזה.
לרגל המשל הזה ולרגל הדברים הנאמרים נוכל עתה ללכת לבטח דרכנו, להשקיף על פני ככר חדש אשר לידיעות הטבע, לחדור אל מסתרי החמרים, ואפני הההברותם איש איש לפי דרכו.
ו. נפלאות לרגל ההרכבות החימיות 🔗
אם לב הוגה וחושב מחשבות לך, קורא נעים, ואם באזן פקוחה הקשבת לאמרינו בדבר שלשת אבות היסודות, היסוד החמוצי ויסוד־המים והיסוד החנקי, אשר בכל פעם ופעם ילבשו צורות חדשות וסגלות חדשות, לפי הרכבתם והתחברותם, עד בלתי היות להם כל דמות וכל דמיון הפעם האחת אל השנית, אז הלא יעלה רעיון חרש על לוח לבבך לאמר: אך נפלא הוא דבר החימיא בכל, ודבר סתר יצוק בה, ונפלאות לא נדע שחרן מחיקה תצאנה!
היסוד החמוצי ויסוד־המים אם יתחברו יחדו התחברות חימית יולידו את המים – אבל הלא גם היסוד החמוצי וגם יסוד־המים אין להם כל דמיון וכל דמות אל המים, הלא אך שני מיני אויר הם, ומי אפוא ברא אלה? מי הוליד את המים?.. היסוד החמוצי הוא מין אויר אשר בכל נשימה ונשימה נשאף אותו אל קרבנו, ויסוד־המים גם הוא הנו מין אויר אשר אם נבעיר אותו יהיה ללהבת שלהבת גדולה. אם תקח לך נאד מלא יסוד חמוצי ונאד שני מלא יסוד־מים, ועל פי צנורות דקים תציף את שני מיני האויר האלה להוציאם החוצה, ודרך תשים ליסוד המים לזרום בתוך זרם היסוד החמוצי, והנה פלא, ברגע אשר תגיש נצוץ אש אל יסוד המים, תצא לפניך אש נגה אשר חומה הוא החום הכי גדול אשר נדע עד היום במעלות החום, והוא הנקרא בשם זרם־נפץ (קנאלל גאז), ואתה תראה כי לא אך הזכוכית תתמוגג בקרב האש הקטנה הזאת כהמס הדונג, כי אם גם כל ברזל עשות וחזק יבער בה כלפיד בוער, וכידודי אש יתמלטו סביב סביב – ואתה הלא ידעת כי שני היסודות האלה הם הם יסודות המים, לא שונים דבר, אך כי שם בערה בם אש, ופה האש טרם נשקה בם, ובכל זאת מה שונות ומשונות פעולותיהן, אשה מרעותה! כי תחת אשר שם יבערו שני היסודות ואש נוראה על כל סביבותיה, הנה פה היו למים, המכבים כל אש להט בכל מקום אשר שם!
וכדבר הזה נראה גם בגשתנו אל היסוד החמוצי והיסוד החנקי גם יחדו: שני מיני האויר האלה הם הם היסודות אשר לאויר המקיף אותנו ואשר נשימתנו ממנו באה ואשר חיינו מפיו נתונים לנו, כי האויר המקיף את הארץ והמלא מקום כֹּל, הוא מרכב ארבעה חלקים מיסוד החנקי וחלק אחד מיסוד החמוצי, ובלעדם לא. נחיה, ומה יגדל אפוא אשרנו וטובנו כי שני היסודות האלה לא יתחברו יחד התחברות חימית, ולו היה כדבר הזה, כי אז לא היתה לנו תקומה כיום הזה, וכל היקום נוע וכל החיים חדלו, יען כי מבול נורא בא עלינו, מבול אוכל ובולע סביב סביב מבשר ועד נפש, מבול של חומצי־סאלפעטער המשחית והמכלה! אך יד אלים נפלאים עושה זאת לבלתי התחברם יחדו, והם אך יתערבו יחד אבל התחבר לא יתחברו, למען תת לנו אויר לנשימה – ומה שונות ומשונות אפוא פעולותיהם, אשה מרעותה! כי תחת אשר פה יחיוני ויקימוני שני היסודות האלה, הנה שם יאכלו ויכלו מבשר ועד נפש!
ננסה נא דבר גם אל היסודות האחרים והתחברותם והרכבתם, ונראה: אם תקח לך את יסוד המים מקרב המים ואת היסוד החנקי מקרב חומצי־הסאלפעטער האמור, ותחברם יחד התחברות חימית, יקום לעיניך מין חדש הנקרא אמאָניאק, והוא מין אויר אשר לו ריח בוטה ונוקב עד למאד, מבלתי יכלת להריח בו, וגם כאשר יושם בו מעט מים לרפותו ולהחלישו, כעין האמאָניאק המהול במים הנקנה בבתי המרקחת, לא יחדל כליל ריחו הבוטה, ובבואו אל תוך אפך, יתגרה עוד בעצבי־הריח אשר לך, ער אשר יזלו דמעות מעפעפיך, למרות עיני כבודך – ובכל זאת מה שונה ומשונה פעולת האמאָניאק מפעולת חומצי־הסאלפעטער; כי פעולתו הוא ההפך מפעולתם מן הקצה אל הקצה! ואת אשר לא נאמין, ראינו, כי לפעמים תהיינה תולדות היסודות שונות ומשונות כליל מאבות היסודות אשר מחיקם יצאו –
ובבוא החפץ אל לבך, קורא יקר, להרים מעט את הכפרת מעל פני הסוד הצפון אשר במעשי החימיא, הנה נטל עליך לזכור את המשפט האמור בדבר הנטיה הגדולה והקטנה אשר לכל החמרים למען התחברם יחד ולמען היותם למין חדש, ויותר מזה, עליך לשים לב אל האפנים והדרכים אשר על פיהם תקום ההתחברות הזאת לעיניך, כי הם אך הם עושים את כל הנפלאות, ובשלהם כל הדבר נעשה. אך אנחנו טרם נשים לפניך את המשפטים ההם ובטרם נעביר לעיניך את האפנים והדרכים אשר לפיהם יצא הכה המושך החימי לפעולתו, ננסה נא עוד ונעביר לפניך עוד מעשים שונים ממעשי החימיא והרכבותיה, וראית מה נפלאו לפעמים התולדות ומה שונות הן מאבותיהן! כי יש אשר יהיו שני חמרים בודדים, וכל רע אין בם, ולפעמים גם היטיב ייטיבו, ופתאם נהפכו לזועה בהתחברם יחד וגם המת ימיתו!
את היסוד החנקי ידעת לך קורא יקר כי כל רע במגוריו אין, וגם את יסוד־הגחלים ידעת כי לא ישחית ולא ירע, כי יסוד־הגחלים הוא אך גחלת טהורה לבד, ובכל זאת מה נפלאו תוצאותיהם בהתחברם שניהם יחדו, כי אז יקום בידך מין אויר חדש אשר נקרא אותו בשם ״ציאַן" ואשר פעולתו היא פעולת רעל ממית; אפס אם עוד תשית על שני אלה נוספות לחבר אליהם גם את יסוד המים, אשר כל רע וכל און אין בו, וראית כי קם לעיניך המין הנורא אשר נקראהו בשם חומצי־התכלת (בלויזיירע) שהוא הרעל הכי נורא בארץ ואשר פעולתו היא להמית כרגע; אבל פלא הוא! אם אך יצלח עוד בידך למהר להביא אל האיש המתהפך במכאובי הרעל הנורא ההוא מעט אמאָניאק בעוד עת, אז אולי יצלח עוד חפצך לחיותו ולהקימו, אם כי האמאָניאק אף הוא עשוי אך בתערובת שני המינים הנזכרים, בתערובת היסוד החנקי ויסוד־המים, ואין בינו ובין חומצי־התכלת כי אם חסרון יסוד־הגחלים לבד. – והחלאָר מה הוא? הלא תדע הקורא כי כח החלאָר הוא כח מאבד ומכלה, ולא אחת ושתים תשמע כי התחבולה, אשר על פיה ילבינו את השמלות בחלאָר, התחבולה הזאת אוכלת לבושיך היא, וכן נודע הדבר כי אם תשאף אל פיך אויר של חלאָר, ישים האויר הזה מחנק לצואריך; והנתר (נאטריום) מה הוא? הנתר הוא מין מתכת אשר פעולתו היא פעולת רעל, ברגע אשר תגמא ממנו אף מעט. ומה יפלא אפוא הדבר בעיניך בראותך כי שני המינים המשחיתים האלה, החלאָר והנתר, בהתחברם יחד התחברות חימית, יולידו את המלח אשר בו תבשל יום יום את מאכליך, ואשר יבוא אל פיך מדי יום ביומו, להבריא את קרביך ולהועיל להיטיב לך מאד מאד – ובכן הלא תראה כי מן העז יצא מתוק, כאשר יאמר משל הקדמוני, וחיים מחיק המות יבואו!
ז. לפי האפנים כן עושה החמיא את פעולותיה 🔗
הלא ידעת הקורא כי הכח החימי נטוע בכל החמרים הנמצאים, לנטות ולהתחבר יחדו, ואך כי שונה דבר הנטיה הזאת בכל אחד ואחד, אם גדולה ואם קטנה, למשל: הקאליום והיסוד החמוצי נוטים יותר להתחבר יחד מאשר נוטים הברזל והיסוד החמוצי להתחבר, והכסף והיסוד החמוצי נוטים להתחבר עוד מעט גם מהם, ולכן הלא יכלנו לערוך לפני הקורא מערכת חמרים רבים אשר שונים מאד בהתחברם אל היסוד החמוצי איש איש לפי ערכו, להחל את המערכה הזאת באחד מאבות היסודות אשר נטיתו להתחבר אל היסוד החמוצי מעטה ודלה היא, ולהוסיף את היסודות איש אחרי רעהו, איש איש אשר נטיתו גדולה מנטית ההולך לפניו, עד בואנו אל היסודות בעלי הנטיה החזקה ועד הקאליום אשר נטייתו להתחבר אל היסוד החמוצי היא הכי גדולה והכי חזקה, והיה לוּ צלח חפצנו בידינו לערוך מערכה כזאת בכל פרטיה ודקדוקיה, כי אז היה בידי הקורא לוח רב ערך, רשום על פניו כל פרטי המינים המתחברים אל היסור החמוצי, אם בנטיה גדולה ואם קטנה – אכן לא על נקלה יצלח בידינו מעשה לוח כזה! כי התחברות כל יסוד ויסוד אל היסוד החמוצי, איננה נולדת על ברכי הכח המושך לבד אשר בין שני החמרים, כי אם לפי האפנים ולפי הדרכים אשר בהם נקריב את שניהם יחד, והאפנים והדרכים האלה רבים הם מאד מאד ולא יספרו מרוב. ננסה נא אפוא ונראה הפעם:
הברזל יהפך בנקל לחלודה. לאמר: הברזל יתחבר על נקלה אל היסוד החמוצי אשר באויר – אבל הלא גם את זאת ידעת הקורא, כי החלודה הזאת תבוא בקרב הברזל בצעדי און אם ינוח לו בקרב אויר לח, תחת אשר עיניך רואות את השכין אשר בביתך ששם האויר צח, והוא לא יעלה כל חלודה; ובכן הלא נוציא משפט, כי אך לפי האפנים כן עושה החימיא את פעולותיה, לאמר: כי אך לפי לחלוחית האויר, כן יתחבר הברזל אל היסוד החמוצי –; אכן הלא גם את זאת ידעת כי בהביאך את החלודה יחד עם הגחלים אל לב אש בוערת, יצלח חפצך בידך להוציא ברזל טהור מן החלודה, אחרי כי היסוד החמוצי אשר בחלודה יעזוב את הברזל ויתחבר אל הגחלת, למען היותם יחדו לחומצי־גחלים, ובכן הלא יעלה הרעיון על לוח לבבך, כי תאוה עזה נטועה בלב היסוד החמוצי להתחבר תמיד אל הגחלת, והרעיון הזה נכון ואמת הוא, ואולם אך לפי האפנים תצא הנטיה הזאת לפעולה, כי יש אשר אבן גחלת תשכב למעצבה בתוך האויר ימים ושנים רבים, והיסוד החמוצי אשר באויר לא יחוס ולא יחמול עליה להביאנה תחת צל כנפיו, ואולם ברגע אשר אך תצית מעט אש בגחלת ההיא, או אז יתחברו היסוד החמוצי והגחלת יחדו להיות לחומצי־גחלים על נקלה, כן הוא הדבר אשר אמרנו, האפנים העשוים לדבר – האש הבוערת – הולידו את ההרכבה, תחת אשר לא דרוש לנו אפנים מעוררי אהבה גם בין היסוד החמוצי ובין הברזל. אך אל נא יהיה דבר עם לבבך לאמר: אך בשל החום לבר היוצא מפי האש, עשויה ההתחברות תמיד, ואך החום הוא הפועל את כל הפעולה הגדולה הזאת, כי הלא עיניך הרואות כי החום הזה הוא הוא אשר לפעמים יעשה את פעולתו גם להפך, כי אך על פיו היא שומה, אשר בתנורי־ההתכה יצא היסוד החמוצי מן הברזל, והוא יגרש אותו כלה, הוא ולא אחר!
למען הראה עד כמה יד האפנים מגעת, אם להקטין פעולת החימיא ואם להאדירה, עליך אך לשים עין על בתי החרשת אשר שם יעשו את כל מיני האבק ואשר שם יצברו אבקות גחלת לחמרים חמרים, ער אשר לפעמים תצא אש מלפניהם באפס יד ובאין מבעיר את הבערה, והאש הזאת נוראה ואוכלת היא על כל סביבותיה, יען כי התחבר היסוד החמוצי אשר באויר, אל אבקות הגחלת, ויהי לאש ויהפך להיות לחומצי־גחלים. –
ובכן הלא תראה הקורא כי אך עבודה היא מרבה להכיל לערוך לפניך במערכה אחת את כל החמרים למיניהם, למען דעת אם האחד יעלה בנטייתו על השני או אם יקטן, יען כי האפנים והדרכים לאלפים ימנו, והם שונים ומשונים כלם כפעם בפעם – ובכל זאת הנה כביר מצאה יד חוקרי הטבע, כי לפניהם גלוים וידועים כל הדברים והם בידם הגדולה עשו להם את הלוח האמור לערוך על פניו את החמרים לנטיותיהם, והמערכה הזאת היא רבת ערך וגדולה מאד, בעת אשר נקום ללכת הלאה ולחדור אל מסתרי הטבע הטמונים והצפונים מאתנו, כי אם נכונן לחקר האפנים אשר על פיהם תתעורר הנטיה הנרדמת בקרב שני חמרים, לצאת לפעולתה, למען אשר יתחברו השנים יחדו, הלא נרע ונשכיל גם אל הדרך הדרוש להם ואשר בלעדו, לא תקום ולא תהיה התחברות חימית לשניהם, ובזאת נבוא אל הקדש להרים את הכפרת מעל פני סתרי התולרה, לגלות את המסך ולראות: הטבע מה פעל?
הברזל יעלה חלודה בקרב האויר הלח הרבה יתר מאשר יעלה בקרב האויר הצח; לאמר: בין האפנים הדרושים להתחברות הברזל והיסוד החמוצי, נמנה גם את הלחלוחית, ולא אך הכח המושך לבד אשר בין הברזל והיסוד החמוצי יברא את החלודה, כי אם גם מקום הברזל ועמדתו גורמים את החלודה לבוא –; וכן בדברנו על אדות הגחלת נדע כי היא אמנם יונקת אל קרבה מיני אויר הרבה, אבל התחברות חימית לא תתחבר אליהם בכל פעם ופעם. ואולם ברגע אשר אך תצית את הגחלת ההיא באש. והנה נהפכו הגחלת והיסוד החמוצי אשר באויר להתחבר יחד ולהיות לחומצי־גחלת, והיה תחת אשר שם פעלה הלחלוחית את פעולתה לחבר את שני היסודות, ראינו פה את החום פועל פעולתו, למען היותו הוא השדכן בין שני היסודות להתחתן יחד איש באחיו, ולרגל הדבר הזה נוציא משפט כי האפנים שונים הם איש מאחיו, ופעולתם שונה גם היא –; כן נראה כי יש אשר נחפוץ לחבר שני חמרים התחברות חימית, וחפצנו לא יצלח בידנו עד אם נהפוך בראשונה את אחד החמרים השנים לעשותו לנוזל; יש אשר דרוש לנו להרבות אש ולהוסיף להבה, בחפצנו לחבר את היסודות, ויש אשר שני יסודות מרכבים, ישובו להתפרד כאשר תגע בם יד האש או יד כל חום אשר יהיה – הראית אפוא, קורא יקר, מה רבו האפנים והדרכים אשר על פיהם יוצאים מעשי החימיא לפעולות אדם?
אור השמש גם הוא פועל פעולה גדולה בפני חמרים רבים למען התחברם יחד התחברות חימית, למשל בפני החלאָר או היאָד; תכונת החלאָר היא להשבית את כל הצבעים, ולכן יקחו אותו להלבין בו את השמלות ואת הבגדים, תחת אשר לפנים בחפצם להלבין פני אהת השמלות, שמו אותה אל מול פני אור השמש המלבין גם הוא, ולכן אמרו לפנים כי גם אור השמש הוא מין יסוד בין היסודות החימיים אשר פעולתו היא כפעולת אחיו השני הנקרא בשם חלאָר, ואולם עתה אחרי אשר נדע כי אור השמש איננו יסוד היוצא מאת פני השמש אל כל אפסי הארץ כי אם אך מראה בלבד היוצא מחיק השמש. עתה לא נוכל לבאר לנו את פעולת אור השמש בפני חמרים רבים, בלתי אם בהחליטנו כי אור השמש עושה את פעולתו אך כעין האויר הלח או כעין חום התנור האמורים למעלה, ומקומו יכירנו אך בין האפנים הדרושים להתחברות החמרים, והיה זה כל שכרו. – לפני שנים אחדות לא ידעו על אדות פעולת אור השמש על פני חמרים רבים כי אם מעט, ואך ידעו כי הוא ילבין את השמלות וכדומה, ואולם עתה, אחרי אשר גם בהיכל השר וגם באהל הרועה נמצאו כיום פוטוגראפיות שונות למיניהן, עתה מקום לנו לראות את הפעולות הנפלאות אשר ישים אור השמש בפני חמרים רבים2 אם כה ואם כה, אחרי כי כל המעשה אשר על פיו יקומו לעינינו ציורי־אור הוא אך מעשה יוצא ירך החימיא.
אך בין האפנים האמורים, הכי נכבד הוא דבר אחד אשר יורנו מה הטבע דורש מאתנו בחפצנו להוציא התחברות חימית לפעולות אדם: ישנם חמרים אשר לא יתחברו יחדו בלתי אם בשימנו להם מארב למען אשר יארבו איש אל אחיו ויחכו לקראת רגע נכון, לקראת שעת הכשר, ברגע אשר יעזוב אחד היסודות את היסוד השני אשר אליו התחבר עד כה, והיה כאשר יארוב היסוד החדש לקראת צאתו, נראה כי ההתחברות החימית החדשה תקום לעינינו על נקלה, ואך אם נאריך את העת מעט קט, יסור החפץ מלב היסודות ותאותם להתחבר תחלוף כליל. – למען דעת את הדבר הזה ברור היטב נטל עלינו לשים לב אל הרכבת חומצי־הסאלפעטער, והרכבת האמאניאק, וגם הרכבת המים הראנו לפעמים בדבר הזה: חומצי־הסאלפעטער הם ילידי היסוד החמוצי והיסוד החנקי כאשר תדע; היסוד החמוצי נוטה תמיד להתחבר אל יסוד שני, ולעמתו היסוד החנקי הוא עצל ונרפה מאז במעשה ההתחברות הזאת, ולולא הדבר הזה, כי אז נהפך כל האויר המקיף אותנו אשר יסודותיו הם היסוד החמוצי והיסוד החנקי גם יחד – למבול חומצי־סאלפעטער, להשחית ולכלות את כלנו; אפס כאשר נחפוץ לעשות בעבורנו חומצי־סאלפעטער, הדרושים לנו יום יום לרגלי ענינים שונים, אז נטל עלינו לעמוד ולחכות לקראת רגע נכון, ברגע אשר ידח היסוד החנקי נדח מקרב אחד החמרים אשר שם התחבר עד כה אל יסוד אחר ואשר עתה הוסר מפקודתו, והיה בהגישך ברגע ההוא את היסוד החמוצי אל הבורח הזה, ורגע לא נאבד לבהלה, ומצאת כי יתחברו השנים על נקלה התחברות חימית ולעיניך יקומו חומצי־סאלפעטער. – אך מעשה המארב הזה יגדל עוד פי שבע בעשותך את האמאָניאק; האמאָניאק הוא יליד יסוד־המים והיסוד החנקי, כאשר ידעת, ומעשהו יצלה בידך אך בזאת אם תעמוד נכון לקראתם לקדם פני שני היסודות האלה ברגע אשר יעזוב איש איש את חיק כל יסוד שיהיה אשר אליו התחברו עד כה, יסוד־המים מקצה האחד והיסוד החנקי מקצה השני, ובלבד כי לא יאבד רגע לבהלה. – גם המים – המרכבים משני היסודות, היסוד החמוצי ויסוד־המים – גם הם לא יקומו להיות אך בנגיעה לבד בנגוע שני מיני האויר האלה איש אל אחיו, כי אם בזאת יהיו תמיד, אם נחבר אותם יחד ברגע אשר יעזבו איש איש את חיק אחד החמרים אשר אליו התחברו עד כה.
הלא עיניך רואות, קורא נכבד, כי אך סוד צפון בקרב האפנים האלה הדרושים למעשי החימיא, להרכבתה ולהפרדתה, סוד נעלה ונשגב עד למאד, והוא גם הוא את מסתרי הכחות הנסתרים בטבע, נמנה.
ח. מערכת נטיות החימיא למיניהן 🔗
הלא יבין עתה הקורא כי לא בנקל נוכל לשפוט על אחד החמרים לדעת אם הוא או משנהו נוטה יותר להתחבר אל השלישי ולמי מהם יתרון עז וכח מושך, ובכל זאת הנה כביר מצאה יד חוקרי הטבע, לדעת דבר ברור ומשפט צדק, להורות על פיהם מי מאבות היסודות יגדל בכחו המושך מרעהו, ולמי הבכורה איש איש אחרי אחיו.
נניח נא כי ליסוד החמוצי הבכורה – יען כי היסוד החמוצי נוטה יותר מכל אחיו להתחבר אל החמרים האחרים, ויען כי ערכו החימי רב מאד בשדה הטבע לעולל עלילות בכל מקום ומקום, והיה כאשר נבחנהו וננסהו, נראה כי נטייתו להתחבר אל החלאָר מעטה ודלה היא; אך הנה תגדל נטייתו להתחבר אל הגפרית ולהיות לחומצי־גפרית; גדולה יתר היא נטייתו להתחבר אל הפֿאָספֿאָר ולהיות לחומצי־פֿאָספֿאָר, או בהיות דרכו נכון לפניו, יתחבר אל היסוד החנקי ויהיה לחומצי־סאלפעטער; נקל מזה יתחבר אל יסוד־הגחלים, להיות לחומצי־גחלים, ונקל יתר מאד יתחבר אל יסוד המים; וכן תחזק ותגדל הנטיה כאשר נוסיף לנסות וכאשר נגש אל מיני המתכת: נטית היסוד החמוצי להתחבר אל הזהב ואל הפלאטין גדולה היא מנטיתו אל יסוד המים, אך נטיתו להתחבר אל הכסף, עור חזקה שבעתים, ועוד יותר מזה יתחבר אל הנחשת, ומן הנחשת תגדל נטייתו אל הצינק, ומן הצינק תגדל שבעתים להתחבר אל הברזל; אך גדולה מאד היא נטיתו להתחבר אל הנתר (נאטריום). ונטית היסור החמוצי הכי גדולה היא להתחבר אל הקאליום. – הלא ראית הקורא כי מצאה ידנו לערוך לפניך מערכה, לדעת על פיה את אבות היסודות למיניהם, למי הבכורה להתחבר אל היסוד החמוצי, איש אחר אחיו, ומי הקרוב ומי הרחוק, וראית כי כאשר ירחק היסוד ממנו, כן תגדל וכן תחזק נטייתו להתחבר אליו, ותקום לעיניך מערכה כזאת:
החלאָר, הגפרית, הפֿאָספֿאָר, היסוד החנקי, יסוד־הגחלים, יסוד־המים, הזהב והפלאטין, הכסף, הנחשת, הצינק, הברזל, הנתר, הקאליום.
אפס קצה היסודות הנודעים העברנו פה לעין הקורא לראשי מחלקותם, וכלם לא זכרנו, כי עצמו מסַפּר; אכן גם היסודות הנודעים האלה סרים למשמעת אפנים רבים אשר ישנו את הקותיהם ואת נטיותיהם כפעם בפעם, ולפי האפנים האלה יצאו לפעמים מן הכלל, – אבל בקרב היסודות האלה אשר ערכו פה לעין הקורא, נראה גם דבר פלא אשר לפיהו נעצור כח לחדור מעט אל מסתרי הטבע אשר בשרה החימיא: מערכת היסודות אשר ערכנו כסדרם לפני הקורא, הלא נעשתה ונערכה אך למען היסוד החמוצי והתחברותו אל איש איש מהם, אם בנקל ואם בכבדות, אכן איך נשוב נתפלא בראותנו כי המערכה הזאת נאמנת היא גם למען היסודות האחרים הנזכרים במערכה הזאת, לפי הסדר המסודר. למשל: אם נקח את החלאָר אשר הוא הראשון במערכה, נראה כי נטייתו הכי חזקה היא להתחבר אל הקאליום אשר הוא האחרון; אחרי הקאליום יתחבר החלאָר בנקל אל הנתר, להיות למלה אשר נאכל ממנו יום יום; וכן נוסיף ללכת במערכה ההיא אחרנית, מן האחרון אל הראשון, מן הברזל אל הנחשת ואל הכסף ואל הזהב ואל יסוד־המים ואל יסוד־הגחלים, ונדע כי החלאָר יתחבר אל כל אח3 מאחת מאלה, ואך אם בחירה תהיה לחלאָר הזה לבחור כאות נפשו, נראה כי יט יותר להתחבר אל הרחוק ממנו במערכה, מלהתחבר אל הקרוב אליו, לאמר: החלאָר נוטה יותר להתחבר אל הברזל מלהתחבר אל הצינק, להתחבר אל הצינק מלהתחבר אל הנחשת, להתחבר אל הנחשת מלהתחבר אל הכסף, וכן הלאה, עד אשר נראה כי אך למורת רוחו יתן אזן קשבת להתחבר גם אל יסוד־הגחלים, והוא לא יתחבר אליו בלתי אם גם אור השמש יעזור על ידו לעשות את ההתחברות הזאת, ורק אך בדי עמל ועבודה רבה יצלח חפצנו בידנו לחבר את החלאָר גם אל הגפרית והפֿאָספֿאָר והיסוד החנקי הקרובים אליו; ולפי הדברים האלה נוכחה לדעת כי המערכה הנתונה למען היסוד החמוצי, נאמנת היא גם למען החלאָר.
אבל קץ הנפלאות עוד טרם בא! גם היסוד השני במערכה, הגפרית, יסור למשמעת המערכה ההיא, והוא מתחבר אך בכבדות אל הפֿאָספֿאָר הקרוב אליו, או אל היסוד החנקי ויסוד־הגחלים, ואולם נקל יתר מאד תתחבר הגפרית אל יסוד־המים, למען היותם לאויר הנבאש הנודע בשם אויר־יסוד־מי־גפרית (שוועפֿעל־וואססערשטאָפֿף־גאז) ואשר נריח את ריחו מקרב ביצים נבאשות, והיסודות הנשארים כאשר ירחקו ממנו במערכה, כן תחזק וכן תגבר התחברות הגפרית אליהם, עד בואנו אל ההתחברות הכי חזקה אשר לגפרית, היא התחברותו עם הקאליום, להיות לקאליום של גפרית, – וכן משפט היסוד השלישי במערכה, הפאָספֿאָר, אשר יתחבר אך בכבדות אל היסודות הקרובים אליו במערכה, ואשר מדי התרחקם ממנו, כן תגבר וכן תקל התחברותו אליהם; אמנם גם היסודות הנשארים עוד במערכה סרים למשמעת החק האמור להתחבר נקל יתר אל הרחוק מלהתחבר אל הקרוב, ואך יען כי המערכה אשר ערכנו לעין הקורא מעטה ודלה היא, והיא עשויה בראשונה אך למען היסוד החמוצי בלבד, לכן לא נוכל להוסיף ללכת הלאה, למען אשר ננסה ונבחון את היסודות איש איש לבדו, והקורא יאמין לנו ויבין.
ובכן אפוא האם כל הפליאות ההן אך מקרה הוא? האם לא תשלט בזה יד חק אחד בטבע, טמיר ונעלם, והוא ומסתרי הרכבות החימיא אך ממקור אחר יצאו?
עוד מעט ונראה כי כביר מצאה ידנו להתחקות גם על שרשי המסתרים האלה!
ט. הנטיה החימית הכי גדולה היא בין היסודות הכי נבדלים למיניהם! 🔗
אם נשים עוד הפעם לנגד עינינו את מערכת היסודות לפי הסדר אשר ערכנו אותם בפרק האחרון, נראה כי היסודות הקרובים איש אל רעהו במערכה, קרובים הם גם בתכונתם, והרחוקים במערכה רחוקים הם מאד גם בתכונתם ובטבעם; והיה אם נחלק לנו אפוא את המערכה הזאת לשני חלקים, ובאשר שם יסוד־המים שם נשים את החלוקה, נראה כי החצי האחד יכיל בקרבו אך חמרים לבד אשר אין להם ולמתכת כל דמות וכל דמיון, כמו היסוד החמוצי, החלאָר, הגפרית, הפֿאָספֿאָר וכדומה, והחצי השני יכיל בקרבו אך מיני מתכת לבד; ואנחנו אשר ידענו כי יסודות החצי האחד מתחברים בנקל אל יסודות החצי השני נמצא כי דבר פלא יצוק במעשי החימיא, וחזיון לא נדע שחרו לאמר: החימיא איננה מחברת את החמרים והיסודות הדומים איש אל רעהו במראיהם או בתכונתם, כי אם להפך, החמרים והיסודות הנבדלים והשונים איש מרעהו תכלית שנוי הם הם יתחברו איש אל אחיו התחברות חימית!
ההתחברות הכי גדולה אשר ליסודות חימיים היא התחברות היסוד החמוצי והקאליום גם יחד; – היסודות השנים האלה נבדלים ושונים איש מרעהו תכלית שנוי, גם במראיהם החיצונים וגם בתכונתם הפנימית; היסוד החמוצי הוא מין אויר לבד, והקאליום הוא מין מתכת אשר עינה כעין הכסף למראה, ואך יען כי כה נבדלים ושונים הם איש מאחיו, לכן נראה כי התחברותם היא נקלה מאד מאד, וכמעט אשר ישכב מטיל קאליום לעין האויר רגע אחד, והנה כחו המושך משך אליו את היסוד החמוצי אשר באויר ויתחבר אליו ויהפך ויהי בין רגע לדבר אחר. הצינק והיסוד החמוצי נבדלים ושונים גם הם איש מרעהו תכלית שנוי ובכל זאת הלא נדע כי כאשר ישכב הצינק לעין האויר, יבוא אליו היסוד החמוצי ויקרום עליו בראשונה גלד לבן ושחוף מלמעלה כעין החלודה, ואחרי כן יאכלנו כליל. גם הברזל והתחברותו אל היסוד החמוצי נודעים לך, קורא מקשיב, וכן ראית את ממשלת היסוד החמוצי וידו הנטויה על כל אלה, תחת אשר הגפרית והגחלת וכדומה לא על נקלה יפלו ברשת היסוד החמוצי ההוא ולא בנקל יתחברו יחדו. ולפי הדברים האלה נוציא משפט כי החימיא נתנה חק נצב וקים אשר לפיהו אך **החמרים והיסודות אשר אינם דומים איש לרעהו ברב או במעט, מושכים איש את אחיו ואך הנבדלים והשונים איש מאחיו תכלית שנוי מתחברים יחדו! **
האיש אשר נסה מעודו לחקור חקר ולחשוב מחשבות הוא מחריש ומשתאה יעמוד על עמדו לראות ולהתבונן בזה אל חזיון נפלא בשדה הטבע אשר חק לו אחד ומי ישיבנו, כי אך מין ושאינו מינו ידובקו, אך דבר והפכו. הציר הצפוני אשר למאגנעט ירדוף להשיג אך את הציר הדרומי, ומלפני הציר הצפוני יסתר; העלעקטרית השוללת תרדוף להשיג אך את המחיבת, והשוללת היא צרתה; וכן גם בשדה החימיא יתחברו יחד אך המינים השונים והנבדלים איש מרעהו מן הקצה אל הקצה – האם לא יעלה עתה הרעיון על לבנו כי אך שרש אחד לכל הדברים הרבים האלה וכי כלם אך ממקור אחד יצאו? הלא לא הבל נפצה פינו לאמר אך מקרה הוא, כי בכל מקום אשר נמצא כח אחד מן הכחות הפועלים, שם נמצא גם את הכח המפריע לעמתו, ומחיק שניהם, מחיק הכח הפועל והכה המפריע גם יחד, יוצא כל דבר לפעלו. – בכל החמרים אשר בארץ מצאנו כח מושך בכל אטם ואטם אשר ימשוך ואשר יחזיק את כלם בעבותות חזקות, ולעמתו נצב על ידו גם כח דוחה אשר ידחה אחור, ואשר ירחיק איש מאחיהו ביד חזקה ובכח גדול; במערכת צבא השמים משוטטים הכוכבים וכל גרמי השמים, וחפץ נטוע בם לסור ולשוטט עד מקום אשר גבול לו אין ועד מרחב אשר לו אין קצה, אך לעמתו ימשול גם כח מושך אשר יחזיק אותם על מכונם ואשר ישים להם חק וגבול, ולו משול משלה אך ידו לבדו, כי אז הקריב את כל צבאות השמים אל מקום אחד ויעש אותם כדור אחד; ופלא הוא! שני הכחות האלה אשר תעודותיהם ותכליתם שונות הן מן הקצה אל הקצה, הם המה מסדרים את הכוכבים ואת כל צבא השמים במשמרותיהם ברקיע ממעל, והם המה יתנו להם את הסדר והמשטר אשר כל עין לא תשבע מראותם ואשר כל לב איש ירחש להם תמהון ושממון מן העולם ועד העולם, מאז ועד היום…
כל המראות והחזיונות אשר ראינו עד כה, מראות המאגנעט והעלעקטרית והחימיא גם יחד, כלם ממקור אחד יהלכו, ואך כח אחד גדול ורב מאד, נעלם ולא נודע עד היום, ימשל בם, ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו; כל החיים וכל הבריאה עומדים וקימים אך על פי הכח האחד ההוא, ואנחנו עוד נדבר בו דברינו, בבואנו אל קץ מאמרנו בדבר ״הכחות הנסתרים בטבע״, ואולם עתה נטל עלינו לשוב אל חקי החימיא אשר כבר גלוים וידועים לחכמינו, ולהעבירם לעין הקורא אחד אחד, למען דעת ולמען הבין את כל החדשות אשר הביאה העת החדשה בכנפיה, ולמען הוציא את המשפט כי החימיא אשר בראשית הדברים לא תדמה אל העלעקטרית ברב או במעט, החימיא הזאת היא אחות להעלעקטרית ודומה אליה בכל, אשר עוד מעט ונחליט, כי בלעדי מראות החימיא לא היתה לנו העלעקטרית, ובלעדי העלעקטרית לא היו לנו מראות החימיא מעולם.
י. תכונת הנטיות החימיות 🔗
ששים וחמשה אבות יסודות הם, והמה מתחברים יחד שנים שנים התחברות חימית, להיות לדבר אחד, ובהיות כדבר הזה, נקרא את ההתחברות הזאת בשם התחברות פשוטה. היסוד החמוצי והגפרית הם מן הששים וחמשה, ובהתחברם יחד יהיו לחומצי־גפרית, ויען כי יסודותיהם הם אך שנים, לכן נקרא גם את התחברותם אך התחברות פשוטה; ומיני ההתחברות הפשוטה הם רבים מאד מאד, כי כל יסוד ויסוד מתחבר אל משנהו התחברות חימית פשוטה; החלאָר יתחבר אל היסודות האחרים, וכן היאָד, הבראָם, הגפרית, הפֿאָספֿאָר וכדומה, מתחברים אל אבות היסודות האחרים ומספרם עצום מאד ואין למו ספורות, ואנחנו נקרא לכל המינים האלה המתחברים התחברות פשוטה, מינים אשר למחלקה הראשונה, ועינינו תראינה כי גם החמרים הנולדים על פי התחברות פשוטה, גם הם נוטים המה לשוב ולהתחבר גם אל יסוד שני. – הלא ידעת הקורא כי הברזל והיסוד החמוצי מתחברים יחדו; לאמר: גם הם והתחברותם על המחלקה הראשונה נחשבו; אכן אם תקריב עתה עליהם גם מעט חומצי־גפרית, אז תראה כי יתחברו החמרים השנים האלה יחדו ויהיו למין חדש אשר עינו כעין מלח ירוק ואשר רבים ידעוהו בשם פיטריול של ברזל, וההרכבה החדשה הזאת נחשבת על המחלקה השנית, ויען כי רוב המינים אשר למחלקה השנית ההיא, פנים ותמונה להם כעין המלח, לכן נקרא אותם בשם ״מיני המלח". – אכן גם מיני מלח אלה ישובו להתחבר גם הם מחדש להיות למלח־משנה, וההתחברות החדשה הזאת נחשבת על המחלקה השלישית.
אבל כל המינים האמורים וכל דברי הרכבתם יוצאים ובאים על פי חקים נצבים וקימים, ומהם לא יסורו אף במעט, כי פי הטבע ישמור רוחם, ואחרת לא תקום ולא תהיה. אם תביא לפני איש מבין חכמת החימיא כל חמר אשר יהיה, אם בן המחלקה הראשונה או אם בן השניה או אם בן השלישית, וראית כי כרגע יגיד לך, מה הם היסודות הפשוטים אשר על פיהם נעשה החמר המובא לפניו, וגם את משקל כל יסוד ויסוד אשר בו יגיד לך, ולא יפלא ממנו דבר, ואף חטא לא יחטא כמלא השערה, כי אין דבר בארץ אשר חקותיו ומשפטיו נצבים וקימים הכן היטב, מבלי לנטות הצדה אף מעט, בהטבע וחקותיו ומשפטיו; והיה אם אך הצלחת לגלות ולדעת את חקותיו, אז תלך לבטח באין מחריד ונתיבתך ישרה לפניך ומסלתך נכונה כנכון היום, והטבע נגולה לפניך כספר; ויען כי חקות החימיא נודעים ונגלים לנו בכל, לכן עומדות רגלינו בה על אדמת איתן אשר לא תמוט, וכל משפטיה פרושים כשמלה לעינינו לבלתי לנטות בם ימין או שמאל.
החק הראשון הוא לאמר: אם שני יסודות מאבות היסודות יתחברו יחד איש עם רעהו, נדע כי התחברותם היתה אך על פי משקל מצומצם ומדויק.
החק הזה אומר: דרשוני! הלא ידעת הקורא כי המים הם אך התחברות היסוד החמוצי ויסוד־המים גם יחד – אך אל נא יהיה דבר עם לבבך לאמר, יש מים, ובם עצור יסוד חמוצי יתר מעט מאשר עצור במים אחרים, כי לא כן, והיה גם בקחתך לך מים מן הים או מן המעין או מן הקרח והשלג או מן הטל והגשם, וראית ומצאת בכל פעם, כי בכל ליטרא מים עצור מספר לאָטה ידוע של היסוד החמוצי ומספר לאָטה ידוע של יסוד־המים, ואין כל חוקר בעולם – וגם מיד הטבע יפלא כדבר הזה – להוסיף על המים ההם אף אטם אחד מאטמי היסוד החמוצי או אטם אחד מאטמי יסוד־המים נוסף על המספר העצור בכל המים הנמצאים בארץ, יען כי משקל שני היסודות בהתחברם יחד הוא מצומצם ומדויק עד בלתי חקר. – היסוד החמוצי בן מאה לאָטה מתחבר בדיוק ובצמצום אל שנים עשר וחצי לאָטה יסוד־מים, למען היותם יחד למאה ושנים עשר לאָטה מים, לא נוסף ולא נגרע דבר; אם תביא לך 100 ליטרא מן היסוד החמוצי לעשות מהם מים, נטל עליך להביא לך ½12 ליטרא יסור־מים, ואם יחסר בם אף אטם אחר, חטאת אל המטרה, כי בהוסיפך מעט על היסוד החמוצי או על יסוד־המים לפי הערך, לא יעלה העודף להמנות בם, ולא יט להתחבר אתם התחברות חימית.
וכמשפט המים כן משפט כל היסודות המתחברים; למשל, חומצי־הגפרית נעשים תמיד על פי מאה חלקים גפרית ומאה וחמשים חלקים יסוד חמוצי, לא נוסף בהם ולא נעדר מהם אף אטם אחד, ויד כל אמן לא תשכיל להוסיף או לגרוע; השיד אשר נשרוף לנו יום יום, נעשה על פי המתכת הנקראה בשם ״קאלציום״ ועל פי חלק ידוע מן היסוד החמוצי, כי בחברנו 250 חלקים קאלציום אל 100 חלקים יסוד חמוצי, נעשה השיד, לא שונה דבר אם נשרוף אותו מן הגיר או מן השיש, מן הקרטיקון או מן הגרם מקליפת הביצה או ממין אחר, ובלבד שיהיו בקרב 350 לאָטה שיד, 250 לאָטה קאלציום, ומאה לאָטה יסוד חמוצי, כי זה כל השיד.
אך מה שרש לדבר הנפלא הזה? מדוע לא נוכל לעשות לנו דבר אשר עצור בו מעט מן היסודות יותר מאשר תצונו החימיא? – אכן יך הכח המושך עושה פלא, והיא שמה חק וגבול לאמר, זה הוא המאכל אשר יאכל היסוד האחד מן השני ולא יותר, ובזה ישקיט את רעבונו, ומן היותר לא יעכל גם את המעט מן המעט. – בפרק הבא נשים לב לדבר הזה.
יא. מערכי המשקל אשר להרכבה חימית 🔗
כל יסוד מאבות היסודות האמורים יתאוה תאוה עזה להתחבר אל יסוד שני מאבות היסודות ההם, כעין אשר יתאוה איש לאכול מאכל אשר יאכל; אפס כי נצליח תמיד להשקיט את רעבון היסוד ההוא על פי מנה אחת מצומצמת ומדויקת אשר נִתּן לו מן היסוד השני, ומן המנה הזאת לא נוכל להחסיר מאומה וגם העדיף עליה לא נוכל – אך מה יהיה משפט תאות האכילה הזאת וחקי המנות האמורות?
גם הפעם נקחה לנו למשל את היסוד החמוצי 100 לאטה יסוד המוצי נמצאים לפנינו, וכן נמצאים לפנינו הרבה יסודות מאבות היסודות אשר נוכל לחברם כפי חפצנו, איש איש אל מנת היסוד החמוצי האמורה, ואנחנו ידענו כי בחפצנו לחבר אותם אל יסוד־המים, נטל עלינו להגיש אליהם ½12 לאטה ממנו, להשקיט בהם את רעבון היסוד החמוצי בן המאה, למען צאת מהם ½112 לאטה מים, אך אחרי אשר ידענו במה נכפר פני מאה לאָטה יסוד חמוצי אם נגיש אליו מאכל יסוד־מים, נלכה נא ונראה מה יהיה משקל החלאָר, אם נאמר להשקיט בו את רעבון היסוד החמוצי בן 100 לאָטה; הידרש לנו חלאָר יותר או מעט? – החלאָר ידרש לנו יותר! כי בעשותנו את הנסיון לחבר 100 לאָטה יסוד חמוצי אל החלאָר נמצא כי לא נשקיט את רעבונם עד אם הגשנו לו 440 לאטה מן החלאָר – ויען כי ידענו כי 100 לאָטה יסוד חמוצי אכלו לשבעה אך ½12 לאטה יסוד־מים, תחת אשר מן החלאָר יאכלו 440 לאָטה, ונוציא משפט כי ½12 לאָטה יסוד־מים עם 440 לאָטה חלאָר ישאו יחד במאזנים, לאמר, כי הכח המשביע אשר לשניהם נושאים בד בבד יחד, ואנחנו נוכל לבחור כאות נפשנו – ואולם עוד לנו מלים.
אם הדבר הזה היה לך לפלא, קורא יקר, בעינינו לא יפלא, כי הלא ידענו דברים רבים בארץ, אשר המעט מן החמר האחד נושא בד בבד עם הרב אשר לחמר השני; ואולם שבעתים תתפלא בראותך מה יהיה משפט הנסיון. בחפצך לחבר את יסוד־המים עם החלאָר גם יחד. – מה זאת? ½12 לאטה יסוד־מים יאכלו 440 לאטה חלאָר, לא מעט מזה ולא יותר! וכן תראה כי ½12 לאטה יסוד־מים אשר משפטם כמשפט 440 לאָטה חלאָר בתור מזון להאכיל בו את היסוד החמוצי, גם הם ירגישו רעבון בקרבם בד בבד כרעבון היסוד החמוצי בן 100 לאָטה, וגם הם לא ינוחו ולא ישקטו עד אם נשקיט את רעבונם רק בארבע מאות וארבעים לאָטה מן החלאָר!
היוצא לנו מזה: בראשונה השתוממנו בראותנו כי 100 לאָטה יסוד חמוצי ימצאו את ספקם בשנים עשר וחצי לאָטה יסוד־מים לבד להשקיט בם את רעבונם, תחת אשר בטנם, תצעק הב הב עד 440 לאָטה בהלעיטנו אותם מן החלאָר; ועתה הראנו הנסיון אחרת, כי מנה קטנה בת ½12 לאָטה יסוד־מים אשר היא בעינינו כאין וכאפס, והנה בֵרכה הטבע בבטן גדולה מאד, והיא לא תשבע עד אם אכלה 440 לאָטה מן החלאָר; וכן נדע כי תאות ½12 לאָטה יסוד־מים גדולה בד בבד כתאות 100 לאָטה יסוד חמוצי, ונביא עתה לבב חכמה לאמר: לכן יתחברו יחד ½12 לאטה יסוד־מים עם 100 לאָטה יסוד חמוצי, יען כי גם תאותם נושאת יחך בד בבד! אבל התאוה הזאת, תאות האכילה החימית מה היא? – הלא אך הכח המושך החימי אשר ישים משטרו בין כל היסודות הנזכרים למעלה, ואנחנו עוד נוציא מן הדברים האלה גם תורה חדשה, לאמר: יען כי 100 לאטה יסוד המוצי מתחברים רק אל ½12 לאַטה יסוד־מים, לכן נדע כי הכח המושך אשר למאה לאָטה יסוד חמוצי הוא בד בבד ככח המושך אשר לשנים עשר וחצי לאָטה יסוד־מים!
הנפלאות והמשפטים אשר מצאנו בזה בקרב שלשת היסודות: היסוד החמוצי, יסוד־המים והחלאָר, כל אלה נמצא גם בקרב כל הששים וחמשה אבות היסודות ועל פי הדבר הזה נגלה לעינינו חק כביר בטבע החימיא והרכבותיה, חק אשר הרכיב אותנו אל עָל, ואשר אך על פיהו נוסדת חכמת החימיא על עמודים חזקים.
יב. היסודות החימיים מתחברים לפי ערכי משקלם 🔗
ננסה נא לערוך עתה לעין הקורא מערכת יסודות אחדים ומשפט רעבונם ואכילתם איש איש לפי כחו.
הלא ידענו כי כח האכילה אשר לשנים עשר וחצי לאָטה יסוד־מים הוא ככח האכילה אשר למאה לאָטה יסוד חמוצי, וכי על כן יתחברו 100 לאָטה יסוד חמוצי אל ½12 לאָטה יסוד־מים להיות למים, ואולם תאות האכילה אשר לחלאָר קטנה היא, ולכן נטל עלינו לקחת 440 לאָטה חלאר למען היות כחו המושך נושא במאזנים עם הכח המושך אשר למאה לאָטה יסוד חמוצי או אשר לשנים עשר וחצי לאָטה יסוד־מים; והיה אם נקח לנו עתה את יסוד־הגחלים לנסות בו נראה כי דרוש לנו 75 לאָטה ממנו למען אשר נוכל לחבר אותו אל 100 לאטה יסוד חמוצי ושניהם יחדו יהיו למין חדש, לאד הגחלים הנודע אשר ישים מחנק לצוארי אנשים רבים בסגרם פתחי תנוריהם בטרם בוא עת; וכן ראינו כי הכח המושך אשר לשבעים וחמשה לאטה יסוד־הגחלים ישא בד בבד עם הכח המושך אשר למאה לאָטה יסוד חמוצי או אשר לשנים עשר וחצי לאָטה יסוד־מים או אשר לארבע מאות וארבעים לאָטה חלאָר. – אם נקח לנו עתה את הגפרית לנסות בה, נראה כי כחה הוא כחצי כח היסוד החמוצי, יען כי החבור לא יקום ולא יהיה בלתי אם בקחתנו לנו 200 לאָטה גפרית לעמת המאה אשר לַיסוד החמוצי; הפֿאָספֿאָר ימעט פי ארבעה בכחו, ועל כן נטל עלינו לקחת ממנו 400 לאָטה, אם נחפוץ כי ידמה כחו המושך אל הכח המושך אשר למאת לאטה יסוד חמוצי; מן היסוד החנקי נקח לנו 175 לאָטה, ומן הנַתְּריום 290; ואתה ידעת, הקורא, כי 290 לאָטה אלה דומים בכחם המושך אל 440 לאָטה מן החלאָר, ושניהם גם יחד זה בכה וזה בכה דומים אל 100 לאָטה יסוד חמוצי; ואחרי כי מעשים בכל יום הם אשר יחברו המחברים את החלאָר ואת הנתריום יחדו לעשותם למלח (הוא המלח אשר יעלה על שלחננו מדי יום ביומו), הלא בין תבין עתה כי לארבע מאות וארבעים לאטה חלאָר דרושים 290 לאָטה נתריום, והם יתחברו יחדו והיו בידך 730 לאָטה מלח, ועתה בעיניך לא יפלא בראותך כי יבוא איש לפני חכם יודע דעת החימיא וְשָׂם לפניו מלא קמצו מלח, והיה אך כאשר הִשָׁקַל שָׁקל המלח, והגיד לו בעל החימיא את משקל החלאָר ואת משקל הנתריום אשר בו, בד בבד, הכל מדויק ומצומצם היטב. – ובכן נשימה נא עתה לפני הקוראים עוד יסודות אחרים מאבות היסודות הידועים, ואת מספר המשקל נשים לרגלי כל אחד ואחד, למען אשר ידע כמה לאָטה יקח מזה או מזה להוציא ממנו כח מושך בד בבד ככח המושך אשר למאה לאָטה יסוד חמוצי: הנסיון הורה אותנו לדעת כי נטל עלינו לקחת מן הברזל 350 לאָטה, מן הצינק 409 לאָטה, מן הבדיל 737, מן העופרת 1294, מן הנחשת 396, מן הבסף החי 1250, מן הכסף 1350 ומן הזהב 2462 לאטה, ואיש איש מן היסודות האלה ידמה במשקלו. זה אל 100 לאָטה יסוד חמוצי.
אכן תועלת משנה צרורה בכנפי המספרים האלה, אחרי כי לא אך לעמת היסוד החמוצי לבד הם נצבים ועומדים, כי אם גם לעמת אבות היסודות האחרים, לדעת על פיהם את אפני התחברותם למיניהם, כמה נטל עלינו לקחת מן היסוד האחד באמרנו להרכיב אותו אל יסוד שני; נניח נא כי יבוא איש ויחפוץ לעשות לו צינאָבער, הוא הצבע האדום הנחמד אשר הציָרִים יוקירוהו מאד ויהללוהו מעברים, והוא נעשה על פי גפרית וכסף־חי, ואך זאת לא ידע האיש מה יהיה משקל הגפרית אשר יקח ומה יהיה משקל הכסף החי, או אז ישים פניו אל המספרים האמורים, והיו עיניו רואות את מוריו לדעת על פיהם פשר דבר: מאתים חלקים גפרית נושאים בד בבד עם מאה חלקים יסור חמוצי, וגם 1250 חלקים כסף חי נושאים יחד עם 100 חלקים יסוד חמוצי, ולכן הלא נראה כי דרושים לנו 200 חלקים גפרית לחברם יחד עם 1250 חלקים כסף חי, לעשותם לצינאָבר. – וכמשפט הזה כן משפט כל אבות היסודות אשר זכרנו בשמם ואשר לא זכרנום, ומספר חלקיהם המתחברים אל כל יסוד שהוא, נושאים יחד גם עם כל היסודות האחרים, לפי ערך כל יסוד ויסוד, ובעשותנו הרכבות חימיות, נוכל לקחת אותם כאות נפשנו, איש איש מן היסודות תחת יסור משנהו.
האם אך מקרה הוא לבד? האם לא יד רוממה, ירד חק נאמן בטבע שולטת בכל אלה? מדוע דרושים 1250 לאָטה כסף חי, במקום אשר מן היסוד החמוצי דַיָם לנו 100 לאָטה? מאתים לאטה גפרית עצומים בכחם המושך כמאה לאָטה יסוד חמוצי – האם אך מקרה הוא אפוא כי דרושים לנו בצמצום מאתים לאָטה גפרית לחברם אל 1250 לאָטה כסף חי? – הלא יד נעלמת עושה זאת, והיא שולטת ברזי עולם אלה; ואם כי עוד יפלא להחליט כי באנו עד שרש התעלומות האלה – אך הנה כביר מצאה ידנו, ומגמת פנינו קדימה יום יום, ואת אשר ידענו אותה נגיד עתה באזני הקורא, כי תאוה היא לנפש יודעת ורוב תורה צרור בכנפיה.
יג. התאוה והכח ביסודות חימיים 🔗
אף כי אמרנו כי תאות כל יסוד אשר יהיה, נושאת יחד עם תאות היסוד משנהו, להתחבר איש איש מהם אל היסוד השלישי – אך הנה לפעמים נראה כי התחבר יתחבר אחד היסודות אל משנהו לפי ערך משקליהם, ובא רעהו השלישי וחקרו, ויגרש את השני מגבול הראשון, והוא את מקומו. ימלא. למשל, אם נקח לנו 100 לאָטה יסוד חמוצי לחברם אל ½12 לאָטה יסוד־מים, הלא יקומו לעינינו ½112 לאָטה מים; ולרגל הדברים הנאמרים למעלה נוציא משפט, כי הכח המושך אשר לשנים עשר וחצי לאָטה יסוד־מים הוא בד בבד ככח המושך אשר למאה לאָטה יסור חמוצי; אך הנה גם זאת ידענו על פי הנסיונות העשוים לדבר, כי 489 לאָטה קאליום מתחברים גם הם אל 100 לאָטה יסוד חמוצי, לאמר, גם תאותם היא בד בבד כתאות ½12 לאָטה יסוד־מים, אכן אם כן הוא הדבר, מדוע אפוא נראה כי כאשר נטיל את הקאליום אל תוך המים, יחלק הקאליום את המים ויגרש את יסוד־המים מגבולם, ויתחבר אל היסוד החמוצי אשר שם?
קום נא והטילה מעט מתכת קאליום אל תוך קערה מלאה מים, ומחזה יפה תחזינה עיניך: המתכת נובעת ושטה על פני המים סביב סביב, ואחרי כן תתחמם, ואחרי כן יעלה אד מן המים והיה לאש בוער, וככה יחלוף הקאליום כליל, ומשקל המים יכבד מעט, וכל החזיון בא עד קצו. אך מה זה היה פה? – הלא אך דבר כמשפט: נטית הקאליום להתחבר אל היסוד החמוצי אשר במים גדולה היא מנטית יסוד־המים אשר התחבר אל היסוד החמוצי ער כה, ולכן עצר הקאליום כח להתחבר עתה אל היסור החמוצי אשר במים התחברות עזה מאר, עד כי גם התחמם יתחמם, וברגע ההוא כאשר נוכח יסוד־המים כי בא צר ואויב אל שעריו, נס מלפניו, ואך בהיות מין האויר הזה, אויר הנוטה לשרפה, התחמם גם הוא לרגל הקאליום, ויעל באש בוער, ובעת ההיא התחברו יחד היסוד החמוצי והקאליום ויהיו למין מלח, והמלח הזה נמס בתוך המים הנשארים. ובכן נראה כי גדול הכח החימי אשר לקאליום מכח החימי אשר ליסוד־המים – ואיככה? הלא אחת אמרנו כי תאותם נושאת בד בבד גם שניהם יחד? אך הנה זאת היא תורת הרבר ומשפטו:
אמנם נכון ונאמן הוא המשפט, כי ½12 לאָטה יסוד־מים ישאו בד בבד עם 489 לאטה קאליום, ותאותם לאכול את היסוד החמוצי אחת היא, כי כזה כן זה ישקיטו את רעבונם במאה לאָטה מן היסוד החמוצי, אבל תשוקתם איננה דומה תשוקת איש אל תשוקת אחיו. למשל, אם נשים מאכל לפני שני אנשים רעבים, והמאכל הזה דיו להשביע נפש אחד מהם, ואך כי האחד הוא זולל, תחת אשר השני יאכל תמיד אך כנפשו שבעו במנוחה ובשלוה; האם נתפלא אפוא אם נראה כי הראשון ימהר ויחיש מעשהו, לא אך לאכול את אשר לפניו, כי אם גם אֹכֶל להכרית מפי רעהו, וביד חזקה יקח גם את הפת אשר כבר הביא השני אל בין שֵניו? הלא תלעג למשל הזה קורא מבין, יען כי לא נאמן הוא בכל, ואולם תורה אחת תצא לך ממנו לבלתי המיר את התאוה בתשוקה, כי התאוה רומזת אך אל כמות האכילה, אם רב ואם מעט, תחת אשר התשוקה תדבר באיכות האכילה לדעת אם מהר ואם לאט, והיה גם פה כדבר הזה: תאות 489 לאָטה קאליום נושאת בד בבד עם תאות ½12 לאָטה יסוד־מים, לאכול 100 לאָטה יסוד חמוצי, ואך בזאת יבדלו כי תשוקת הקאליום למלא את רעבונו היא עזה וחזקה עד מאד, עד כי יעצר כח למלט טרף משני יסוד־המים ולהוציא בלעו מקרב לועו. הנה כי כן דברנו במליצה חידות, ואולם אם בשפת החכמים נדבר, נטל עלינו להגיד כדבר הזה: שנים שנים יסודות מאבות היסודות יעצרו כח להתחבר יחך התחברות חימית, בעת אשר שניהם ראוים וכשרים לדבר ובעת אשר ערך משקלם איש איש לפי ערכו נושא יחד בד בבד למען היות גם כחם המושך נושא עמם יחד; ואולם גם אם התחברותם זאת עשויה וגמורה, לא נוכל עוד להחליט, כי גם כחם אשר על פיו יתחברו, נושא יחד כח איש עם כח אחיו, ולכן גם בהתחבר שני יסודות יחרו, עוד לנו מלים לשאול: עד כמה כח התחברותם מגיע, ואם נאמן הוא הכח הזה, ואם לא ימוט בבוא גם צר אל גבולו להדיחו משאתו?
אך יד מי תִכְּנה את השנויים האלה? מדוע נראה כי ½12 לאָטה יסוד־מים יעצרו כח לאסור אליהם את משקל היסוד החמוצי בד בבד ככח אשר יעצרו 489 לאָטה קאליום לאסור אליהם גם הם את משקל היסוד החמוצי ההוא? ואיככה אפוא יעצור הקאליום הזה כח להניס את יסוד המים מלפניו גם אחרי אשר היה למים? – הלא גלוי הדבר לפנינו כי אך יד כח נסתר בטבע עושה נפלאות וגדולות, ודבר סתר הוא חתום באוצרות הטבע כי חלק קטן מאחד היסודות יינק אל קרבו מלשד היסוד השני בד בבד כאשר יינק ממנו חלק גדול מאד מן היסוד השלישי, וכן גם כי היסוד השלישי הזה יעצר כח להניס מלפניו את הראשון גם אחרי אשר התחבר התחברות חימית אל השני – אבל החכמים יודעי חכמת הטבע עשו וגם הצליחו, כי יצאו בעקבי המסתרים האלה, וינסו לגלות את שוליהם על פניהם ואת אשר ראו הגידו; ואנחנו גם אנחנו נכונים הננו להעביר כל אלה על פניך, וידעת את אשר לא ראית, וראית את אשר לא ידעת; ואולם בטרם נלך הלאה עוד לנו מלים.
יד. התחברות אחד היסודות החימיים אל מנות רבות 🔗
בדברנו בדבר החקים אשר להרכבות החימיא, אמרנו כי אך בזאת נוכל לחבר שני יסודות יחדו, אם נקח לנו משניהם, איש איש לפי משקלו, משקל אחד ידוע; ועתה עוד לנו להוסיף חק שני אשר ברגע הראשון יהיה בעין הקורא כמתנגד אל החק הראשון, ואשר גם הוא נאמן ונכון הוא כנכון היום – ידענו כי בחפצנו לחבר את הגפרית ואת היסוד החמוצי יחד, עלינו לקחת 200 חלקים מן הגפרית ומאה חלקים מן היסוד החמוצי; האם לא נאמין אפוא כי אין לאל ידנו לעשות מן הגפרית והיסוד החמוצי דבר, בלתי אם את הדבר הזה הנעשה בהתחבר המאתים אל המאה? ואולם לא כן הוא אתנו: הנה זה מאות שנים, אשר ידעו החוקרים לעשות על פי תערובת הגפרית והיסוד החמוצי ארבעה מינים שונים, ואנחנו בימינו אלה עוד יתר עז לנו לעשות מהם שבעה מינים, הכל לפי ערך המשקל אשר נקח מן היסוד האחד לעמת היסוד השני. אבל הקורא בתם לבבו יאמר כי אך משגה הוא אתנו או כי אין לבנו הולך אחרי האמת, אחרי כי זה מעט אמרנו, כי אך גבול אחד הושם לכל היסודות, לקחת מן האחד או מן השני משקל ידוע, והמשקל הזה לא ישונה ולא יומר לעולמים אך הבה נא וראית כי אך רק על פי החק השני הזה יאושר ויקוים החק הראשון, וכי לרגלו נעצר כח להרים את המסך מעל פני הסוד האדיר אשר בטבע החימיא.
נראה נא מה הם ערכי המשקל אשר עלינו לערוך בחפצנו לחבר את הגפרית ואת היסוד החמוצי לארבעת מיניהם ונוכחה לדעת כי אך יד משקל מצומצם ומדויק היטב שולטת גם בזה. אם נקח לנו 200 לאָטה גפרית ומאה לאָטה יסוד חמוצי, יקום לעינינו מין אשר לא עצרנו עוד כח לעשותו לבדו ואשר אך על שרשיו התחקינו בהיותו בלול בקרב יסודות אחרים, והמין הזה הוא בלי תפונה מין אויר, ושמו הוא חומץ בן גפרית־תחתית (אונטערשוועפֿליגע זיירע); – וכן אם נחבר 200 לאָטה גפרית אל 200 לאָטה יסור חמוצי, יקום לעינינו המין הנקרא חמץ בן גפרית (שוועפֿליגע זיירע), והוא האויר הבוטה והחודר, אשר כל איש הריח את ריחו, בהבעירו שחיף עץ גפרית ובהריחו להב אש התכלת, בטרם עוד היה שחיף העץ למאכלת אש; – וכן יצלח לנו בדי עמל לחבר 400 חלקים מן הגפרית אל 500 חלקים מן היסוד החמוצי, ויצא לנו מין הנקרא בשם חומצי גפרית־תחתית (אונטערשוועפֿעל־זיירע); – אך נעלה מכל אלה הוא המין הנודע בשם חומצי־גפרית (שוועפֿעלזיירע), הנעשה על פי 200 חלקי גפרית המחוברים אל 300 חלקי היסוד החמוצי. – הלא רואות עיניך אפוא, קורא מקשיב, כי לא אך משקל אחד הושם לגפרית וליסוד החמוצי, כי אם משקלים רבים, ולא זה בלבד, כי אם גם לשבעה מינים התחבר יתחברו שני היסודות האלה, פעם בכה ופעם בכה; ואולם אל נא יהיה דבר עם לבבך בראותך זאת להחליט, כי חק המשקל כלו לשוא הוא, ולשוא שמנו אותו ליסוד מוסד לידיעות החימיא; כי עוד מעט וראית, כי גם המספרים החדשים האלה מיוסדים על אבן פנה נכונה, בהכרח, ולא לפי אַות נפשנו נחלק להם בקו. מאתים חלקים מן הגפרית לא יתחברו אל היסוד החמוצי אל כל משקל שהוא, כי רק אך אל משקל נכון ומצומצם, למשל 100 או 200 או 300 או 400 חלקים מן הגפרית, או 500 חלקים מן היסוד החמוצי ראוים הם להתחבר התחברות חימית, ולכן נוציא משפט, כי אמנם יכול נוכל לחבר את היסוד החמוצי אל הגפרית על פי דרכים שונים ולפי מנות שונות, אך הנה בכל פעם ופעם נראה את שנוי המשקל רק עד כדי מאה שלמה, והדבר הזה יורה אותנו, כי אם נעצר כח לחבר את היסוד האחד גם בהיותו כפול או משולש או מרובע, אל יסוד שני, אך אין לאל ידנו לחברו כאות נפשנו וכרצוננו גם על פי משקלים אחרים.
אכן עוד יתר שאת לחק הזה בהתחבר היסוד החמוצי יחד עם היסוד החנקי, אחרי כי גם להם דרכים שונים ומנות שונות: הלא ידענו כי 175 לאָטה יסוד חנקי מתחברים אל 100 לאָטה יסוד חמוצי – ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו, נכנה את המאה ושבעים וחמשה החלקים האלה בשם ,מנה אחת' וכן גם את מאת החלקים נכנה בשם ,מנה אחת' – ועתה עלינו. להוסיף כי על פי חמש דרכים שונות נוכל לחבר את שני היסודות האלה, ואך רק כי נכפול או נשלש או נרביע או נחמש את מנת היסוד החמוצי, אבל לא כי נקח ממנו כאות נפשנו. הנסיון יורה אותנו כי מנה אחת מן היסוד החנקי (175) ומנה אחת מן היסוד החמוצי (100) מתחברים יחד להיות לחבור הקטן אשר ליסוד חמוצי וליסוד חנקי (שטיקקשטאָפֿף־אָקסידול); מנה אחת מן היסוד החנקי (175) ושתי מנות מן היסוד החמוצי (200) מתחברים יחד להיות לחבור הגדול אשר ליסוד חמוצי וליסוד חנקי (שטיקקשטאָפֿף־אָקסיד); מנה אחת מן היסוד החנקי (175) ושלש מנות מן היסוד החמוצי (300) מתחברים יחד להיות לחמץ הסאלפעטרי; מנה אחת מן היסוד החנקי (175) וארבע מנות מן היסוד החמוצי (400), מתחברים יחד להיות לחומצי סאלפעטער־תחתית (אונטערסאלפעטער־זיירע); מנה אחת מן היסוד החנקי (175) וחמש מנות מן היסוד החמוצי (500), מתחברים יחד לחומצי־סאלפעטער. – ובכן הלא נראה מזה כי למאה ושבעים וחמשה חלקים מן היסוד החנקי, נוכל לחבר רק מאה או מאתים או שלש מאות או ארבע מאות או חמש מאות חלקים מן היסוד החמוצי, והשנוי אשר בין הדרך האחת עד השנית עולה תמיד עם מאה שלמה, והיה אם נגרע מן המאה הזאת או אם נוסיף עליה מעט, לא יצא כל מעשה חימי לפעולות אדם.
הלא ישכיל ויבין הקורא, כי שרש בל ימוט לדברים האלה, ותאוה היא לנפש יודעת אם על רגליו נתחקה, כי הוא אחד מן המוסדות החזקים אשר עליהם כל הטבע ומסתריה הטבעו, ואשר באורם לנו אור.
טו. האטמים לפי החימיא 🔗
החכמים דורשי ידיעות הטבע, החוקרים עד תכלית דבר והנוקבים עד תהום כל המסתרים. והנעלמות הצרורים בכנפי החימיא וחבוריה, הם במחקריהם הנעלים עצרו כח להרים מלפנינו את המסך אשר ישים חשך סתר המלאכה הרבה הנעשה בחדרי הטבע פנימה, ויגלו לפנינו דברים אשר לא היה לאל ידנו לדעת אותם ולהבינם באחד מחמשת חושינו. אכן הדברים האלה והחידות אשר שוליהן נחשפו על פניהן, הם קלים ופשוטים מאד, עד כי יפלא מהם לרוות נפש החכמים רבים הצמאים לפלפולים עמוקים ועקומים, ואשר לא ימצאו בדברים הקלים די נחת רוח; אבל מה נאמנה השפה אשר לעם הארץ, באמרם לכל דבר קל ופשוט כי הוא ״על פי דרך הטבע״, כי הנה אין דבר בארץ הפשוט והקל יותר מן הטבע, וכל מעשי תקפו נקלים הם מאד, ואך מכוסים הם בעלטה ונראים כסבוכים בעיני הרואה. – ננסה נא גם אנחנו ונביט מבעד לערפל הזה ונראה את המעשה הנעשה במשכיות הטבע ונבין את מסתרי החימיא ופתרוניה, למען דעת כי קלים ופשוטים הם מאד, וראוים מאד להקרא בשם ״דברים על פי דרך הטבע״.
לפי תורת החכמים וחוקרי הטבע החדשים נדע כי כל הדברים וכל החמרים בעולם, נעשים אך על פי קבוצת הרבה אטמים נפרדים המחוברים יחדו; מטיל גפרית או זהב או ברזל או נחשת או פֿאָספֿאָר או כל דבר בעולם אשר יהיה, הוא אך קבוצת חלקים קטנים מאד מאד אשר כל עין לא תעצר כח להביט ולראות בהם חלק בודד אחד לבדו, מרוב קטנו, ואשר גם בעד המיקרוסקופ (קנה־ראי) המלוטש שבעים ושבעה, לא נוכל לראות את החלק הקטן ההוא, אשר לו יאתה השם ״אטם״, והיה בראותנו את החלק הקטן מאד, נדע כי גם הוא הנו אך קבוצת אטמים רבים, אחרי כי את האטם הבודד ראה לא נראה לעולמים; אבל אנחנו ואבותינו נואלנו אף חטאנו! אבותנו בראותם את הצבע האדום אשר לדם, או את הצבע הירוק אשר לצמחים, דמו בנפשם כי הדם הוא אדום בתכונתו או כי העלה הוא ירוק, עד כי קמנו אנחנו, ומיקרוסקופים טובים בידינו, ונבוא ונביט בם, ונראה כי אדם הדם לא ממקור הנוזלים האלה הוא בא, כי אם מרוב גופי הדם הצפים והשטים בקרב הנוזלים, והצבע הירוק אשר לצמחים איננו בקרב הצמח פנימה, כי אם טפות טפות קטנות המצומדות אל הצמח, מעשה שבכה, והשוכנות בקרבו כאיים בלב ימים, רחוקות אשה מרעותה, ואשר אך בתת בהן אור השמש את פעלו, תקומנה להיות, ורק אך כי העין תקצר מראות את כל אלה לפי קטנם, האמינו אבותינו כי הדם הוא אדום בתכונתו והעלה הוא ירוק בצבעו; וכן גם אנחנו עתה בימינו אלה חטאנו כאבותינו אשר לא ידעו את המיקרוסקופ, ונאמר בראותנו את הגפרית, כי היא חלקה אחת אשר איננה בת חלקים, וכן גם בראותנו מטיל זהב או כסף או בדיל או כל חמר אחר, אמרנו כי כל המטיל הוא חלק אחד, וגם בעד המיקרוסקופ לא עצרנו עוד כח לראות ולהביט את האטמים לבדם, תחת אשר על פי תורת החימיא, גלוי וידוע הדבר עתה, כי כל חמר בעולם אשר בעינינו הוא חלק אחד שלם ותמים, הוא אך קבוצת אטמים אין מספר הקטנים עד אין חקר, והאטמים הקטנים האלה, לא יצומדו יחד בקרב חמר מקשה, כי אם רֶוח ישימו בינותם על פי הכח המושך אותם.
למען שים לפני הקורא מושג ברור בדבר הזה, למען לא יאבד את המסלה ללכת בתהו לא דרך, נטל עלינו לשבר את אזנו על פי כל תחבולה אשר תהיה: בהטותך את אזנך, קורא מבין, אל תורת חקרי הטבע בדבר האטמים, עליך להחליט כי מטיל הברזל או הזהב או כל החמר אשר יהיה לפניך, נעשה אך בזאת, כי בקרבת האטם האחד, נמצא גם אטם שני, והוא לא יגע אל הראשון, וגם האטם השלישי וגם הרביעי נמצאים על ידיהם, ונגוע לא יגעו איש אל אחיו, והיה בהקבץ קבוצת אטמים כאלה רבים רבים מאד, אז אך אז תעצור עיננו כח לראות דבר מה בתבנית חמר אשר לא נחלק ולא נפרד כל מאומה; ולפי התורה הזאת נדע כי כל חמר נעשה אך על פי אטמים קטנים, ולכל אטם ואטם רָוח סביבו, ואף גם זאת, כי הרוה אשר בין כל אטם ואטם יגדל לפעמים מן האטם כלו; ואולם האיש אשר לא יאמין לרבר הזה, ילך נא ויבקש את פני אחד החכמים חוקרי הטבע, להראות לו עלה ירוק מבעד המיקרוסקופ, והיה אם לא האמין למשמע אזניו, יאמין למראה עיניו, בראותו כי הדבר אשר היה בעינינו חמר ירוק. שלם ותמים הוא קבוצת טפות ירוקות רבות מאד, ועוד רוח הושם בין טפה לטפה, עד כי נוכל להושיב עוד שש טפות במקום הרוח הזה.
תורת האטמים נפלאה וזרה היא למשמע אזן, ורבים לא יאמינו בה. ואולם אך חכמת החימיא לבדה וחקי חבוריה, הם הם יורו אותנו כרגע תורת אמת היא ובל תמוט, ועוד מעט וראה גם הקורא כדבר הזה.
טז. שכבת האטמים שונה לפי החמרים 🔗
החמרים שלשה הם למיניהם: מוצקים, נוזלים ובני אויר; ולמען דעת די ברור את שכבת האטמים והחמרים האלה למיניהם, נטל עלינו להחליט, כי האטמים הם חלקים דקים מן הדקים מאד, ומהם החמר נעשה, והיה אם ככה ינוחו האטמים קרוב איש אל אחיו, עד כי הכח המושך ימשול בם ביד חזקה וגדולה, אז לא על נקלה נעצר כח להפריד בינותם ולהעתיקם ולהעבירם ממקומם ומשכבתם, ואז נקרא את ההמר ההוא מוצק או איתן או מקשה וכדומה; אך אם ככה ימעט הכח המושך בין האטמים, עד כי על נקלה ובאפס יד נוכל להעתיקם ולהעבירם משכבתם, אם גם הפריד לא נפריד בינותם, אז נקרא את החמר, ההוא נוזל או נגר וכדומה; אפס אם בין האטמים האלה כל כח מושך אין, ואך כח דוחה לבד שולט בם שלטת, לנשוב בם ולהעיפם אל כל רוח, אז נקרא את החמר ההוא אויר לבד או אד או קיטור וכדומה.
נשובה נא עתה להביט רגע אל מעשי החימיא בהתחבר שני יסודות יחדו, ונניח כי גם בקרב החמר הכי מוצק – למשל בקרב הברזל – עוד נותר־רָוח גדול בין כל אטם ומשנהו, והיה אם נביא בהכשר דעת מעט יסוד חמוצי אל הברזל, אז יפעל הכח המושך את פעולתו, ואצל כל אטם מן הברזל ישכב לו. גם אטם מן היסוד החמוצי במקום אשר שם הרֶוח הריק, וככה יקים לעינינו הדבר אשר אנחנו נקרא לו ״התחברות הברזל והיסוד החמוצי על פי החימיא", אכן אחרי ההרכבה הזאת יחדלו שני המינים, הברזל והיסוד החמוצי, מהיות את אשר היו, ומין חדש יקום לעינינו, אם כי כלנו יודעים את התורה לשוב ולגרש את היסוד החמוצי מן הברזל ולעשות מן המין החדש הזה את המין אשר היה בראשונה; כי ננסה נא ונעביר את המין החדש הזה –הנקרא בפי רבים אבן־ברזל – באש לחמם וללהט אותו, והיה בגעת יד החום בו, ירקע אותו ויפריד מעט בין האטמים, בין אטמי הברזל ובין אטמי היסוד החמוצי, הלוך והפריד, ובזאת ימעט גם הכח המושך אשר ביניהם, תחת אשר ברגע הזה בהיות החום והאש, תחשק מאד נפש הגחלת ביסוד החמוצי להתחתן בו, ובכחה המושך תמשוך אותו אליה, למען אשר ישכב אצל כל אטם ואטם מאטמיה גם אטם אחד מן היסוד החמוצי, במקום אשר שם הרָוח הריק, וככה בהתחבר הגחלים והיסוד החמוצי, יקום לעינינו המין הנקרא בשם ‘חומצי־גחלים’ והברזל יוצא נקי.
וכדבר הזה נראה גם בקרב הצינאבער בהעשותו: אם נחמם מנה אחת מן הגפרית ומנה אחת מן הכסף החי על פי התחבולות העשויות לדבר, נראה כי ככה תאבד הגפרית את איתנה עד כי תהיה לנוזלת, יען כי אטמיה נעתקו משכבתם, ואם נוסיף אש ואם נרבה חום, נראה כי תהפך הגפרית להיות גם לאד ולקיטור, יען כי אטמיה יתפרדו הפעם, הלוך והתפרד, והיה אם נקח את הקיטור הזה בן אטמי הגפרית הנפרדים מאד, להביאו אל תוך חלול מעבר מזה, ומעבר מזה נביא אל תוך החלול ההוא גם קיטור מכסף חי, נעשה בו כמעשה אשר נעשה בגפרית, אז ימשוך אליו כל אטם גפרית את אטם הכסף החי להתחבר יחד אטם אל אטם, אטם אל אטם, עד כי באחרונה תעצור עיננו כח לראות דבר־מה, כי בהתאסף אלפי אטמים בלולים כאלה, תקום לעינינו דמות אבק דק מאד, אדום למראה, אשר נקרא ״צינאָבער״; אכן אחרי כי גם מבעד למיקרוסקופים הכי טובים לא נעצר כח לראות ולדעת כי הצינאָבער הזה נעשה על פי שני מינים השונים מאד איש נטל עלינו להחליט כי גם בקרב הגרגיר הכי דק מן החמר החדש הזה נמצאים אטמים בלולים, אטמי הגפרית ואטמי הכסף החי גם יחד, ומספר אחד לשניהם, ועיננו לא תעצר כח לראותם בלתי אם בזאת אם כבר נאספו יחד בהמון גדול מאד להצמד ולהדבק איש אל אחיו.
כמשפט הזה כן משפט כל החמרים החימיים אשר נדע, משפט פשוט וקל מאד אשר לא בשמים הוא ואשר כל סתרי תעלומות החימיא ימצאו בו פתרונים; ולא זה בלבד, כי תורת האטמים הזאת תענה אותנו דבר, לא רק בדבר החימיא כי אם גם בדבר הטבע כלו, לדעת את מעשיו ואת פעולותיו ולהבין את צפונותיו בחדרי משכיתו, ומפיה נשמע מענות לפי שאלות רבות, גדולות ועצומות מני ים, אשר השומע ינוד ראשו לשמען. – ננסה נא אפוא להעביר לעין הקורא את תוצאות תורת האטמים אשר לידיעות החימיא, לפי כל החמרים וכל הגופים.
יז. מספר האטמים לפי הרכבה חימית ומשקל כל חמר 🔗
אם אמת נכון הדבר כי בהתחבר שני יסודות יחדו התחברות חימית, ישכב כל אטם מן היסוד האחד אצל כל אטם מן היסוד השני, הלא דעת לנבון נקל, כי מספר אחד לאטמי שני היסודות וכמספר האטמים אשר למין האחד כן מספר האטמים אשר למין השני, לא נוסף ולא נגרע. והיה אם נקח לנו גם הפעם את הצינאָבער לשומו למופת לרבים, אז נדע כי כל אטם מן הצינאָבער הוא משנה אטם יען כי בלול באטם הזה גם אטם גפרית וגם אטם כסף חי יחדו; ואמנם אם נשים לפנינו גרגיר מן הצינאָבער, לא נדע את מספר אטמי הגפרית והכסף החי אשר בו יען כי נעלם ממנו מספר אטמיו יחד, ומי יודע אם גרגיר הצינאָבער הכי דק אשר ימרח לו הַצַיָר בששר, לא יאצור בקרבו אלפי אלפים או גם רבי רבבות אטמים מיוחדים? ואולם אחת הלא ידענו כי מספר אטמי הגפרית הוא בד בבד כמספר אטמי הכסף החי אחרי כי הצינאָבער יקום להיות אך בזאת אם שני אטמים הבאים משני מינים, יתחברו יחדו והיה אם לא ימצא אטם מן הגפרית את משנהו בקרב אטמי הכסף החי אז יותר לבדו בדמות גפרית ולא יהיה לצינאָבער, וכן להפך, אם אטם מאטמי הכסף החי לא ימצא את איש בריתו בקרב אטמי הגפרית, יוָתר גם הוא לבדו ולא יהיה לצינאָבער; ולפי הדברים האלה נדע לבטח כי מספר אטמי המין האחד נושא בד בבד עם מספר אטמי המין השני, לא נוסף ולא נגרע אף אחד, ולכן דעת לנבון נקל כי לא היה עוד חוקר בעולם היודע היטב את חכמת החימיא אשר עצר כח לעשות לו מין צינאָבער אשר יאצור בקרבו אטם גפרית אחד נוסף על אטמי הכסף החי, או אטם כסף חי אחד נוסף על אטמי הגפרית, וכן גם בכל שדה החימיא והרכבותיה לא יצלח לעשות כמעשה הזה, ואנחנו אשר ידענו כי דרוש לנו 200 לאָטה גפרית לעמת 1250 לאטה כסף חי, לעשות מהם 1450 לאָטה צינאָבער, אנחנו אמנם לא נדע מה מספר האטמים אשר בקרב הצינאָבער הזה, ואולם את משקלם נדע לנכון לפי חק התחברותם, אחרי כי ידענו כי משקל כל אטם מן הגפרית לעמת כל אטם מן הכסף החי, הוא כמשקל הגפרית כלה לעמת הכסף החי כלו, לאמר: 200 לעמת 1250, והדבר הזה יורה אותנו באר היטב כי משקל כל אטם גפרית ימעט שש פעמים ורבע ממשקל כל אטם כסף חי.
וכמשפט הגפרית והכסף החי כן משפט כל היסודות אשר נדע ומשקל אטמיהם לפי התחברותם; הלא נדע למשל כי החלאָר והנתר מתחברים יחדו להיות למלח אשר נבשל בו יום יום, לאמר, כל אטם ואטם מן החלאָר יתחבר איש איש אל כל אטם ואטם מן הנתר להיות לאטם־משנה, ובהתאסף אטמי־משנה אלה בהמון גדול מאד, יופיעו לנגד עינינו בדמות גרגיר מלח; ואנחנו אשר הנסיון הורה אותנו כי דרוש לנו תמיד 443 לאָטה חלאָר לעמת 287 לאָטה נתר לעשות מהם 730 לאָטה מלח, אנחנו נדע כי מספר אטמי החלאָר הוא בד בבד כמספר אטמי הנתר, ובכן הלא ברור הדבר כי כל אטם חלאָר יכבד פעם אחת וחצי ויותר מכל אטם נתר. – זאת היא המסלה העולה עד מרום ידיעות הטבע ובדרך הזה צלח חפצנו בידנו לדעת לא אך את משקלי היסודות בהתחבר שנים יחדו כי אם גם את משקל האטמים אשר למין האחד לעמת האטמים אשר למין השני.4 וכל תעלומות החימיא והמון השאלות הרבות מצאו פתרונים עתה על פי התורה הקלה הזאת, כי את אשר לא יכלו המיקרוסקופים לראות ולדעת, אותה מצאו החוקרים בשכלם –; עתה עתה ידענו מדוע ידרש לנו אך ½12 חלקים יסוד־מים להתחבר אל היסוד החמוצי תחת אשר מן היסוד החמוצי דרושים לנו 100 חלקים – הלא אך באשר כי בקרב 100 חלקים יסוד חמוצי אצור מספר אטמים בד בבד כמספר האטמים האצורים בקרב ½12 חלקים יסוד־מים, ולרגלי הדבר הזה יתחבר כל אטם מן המין האחד אל כל אטם מן המין השני ולא נשאר אף אטם אחר מזה או מזה לבדו. – אכן מעשה המים והרכבותם הם הם יורו אותנו באר היטב כי תורת אמת היא תורת האטמים, באמרנו כי כל אטם מן היסוד החמוצי יבקש לו מקום אצל כל אטם מיסוד־המים, במקום אשר שם הרָוח הריק לבינות האטמים, כי בהביאנו מדה אחת בת 100 לאָטה יסוד חמוצי, ושתי מדות יסוד־מים אשר משקלו הוא ½12 לאטה, ובנסותנו לחבר בדרך חימי את האדים האלה, נראה כי לא שלש מדות אד־מים תצאנה מהם כי אם שתי מדות לבד, ומשקל שתי המדות האלה יחד הוא ½112 לאָטה, יען כי האדים התעבבו עתה אחרי אשר הרֶוח בין כל אטם ואטם שהפריד עד כה את האטמים איש מעל אחיו, התמעט, והאטמים התנגשו עתה מעט לגשת איש אל רעהו!
יח. הרכבות האטמים הכפולות 🔗
כאשר ראינו כי בחברנו שתי מדות יסוד־מים אל מדה אחת יסוד חמוצי, לא תצאנה מהם שלש מדות אד־מים כי אם שתי מדות לבד, יען כי לרגל ההרכבה החימית התעבב התעבו גם האדים – הנה כן נראה כמעשה הזה גם לרגל הרכבות חימיות אחרות. אם תקח לך שלש מדות יסוד־מים ומדה אחת יסוד חנקי לחבר את שני היסודות יחד, לא תצאנה מהם ארבע מדות אמאניאק כי אם שתים לבד, יען כי האדים התעבו ברגע העשות ההרכבה החימית, אחרי כי הרֶוח אשר על יד כל אטם, התמעט, והאטמים הקריבו איש אל אחיו ויתנגשו יחדו – וכחזיונות האלה נראה בשדה החימיא לרוב! אך עוד יתר שאת ויתר עז לנסיון שני, למען דעת על פיו כי אמת נכון הדבר אשר ישנו ונמצא רוח על יד כל אטם ואטם, והנסיון הזה הוא הנסיון אשר נעשה במיני נוזלים: אם תקח לך כוס מלאה מים וכוס מלאה חמוצי־גפרית למסוך אותם יחד – האם לא האמין אפוא כי יצא לעיניך ממסך אשר ימלא שתי כוסות גם יחד? ומה אפוא תשוב תתפלא בראותך כי הרבה הרבה יהסר לך למלוא שתי הכוסות אשר חשבת. ומדוע? התוכל לשפוט אחרת בלתי אשר הרוח הריק אשר על יד כל אטם ואטם התמעט, והאטמים התנגשו ויתקרבו זה אל זה ויתנו מקום לאורח הבא?! –הלא נסיונות לאלפים נעשו בטרם אשר מצאו החכמים און להם להשמיע את המשפט החרוץ בדבר מציאות האטמים, ואך בדי עמל ועבודה רבה ובדי נסיונות לאלפים אשר נוספו יום יום, באו להחליט כי כל החמרים הנמצאים בארץ, אם איתנים ואם נגרים ואם אדים, כלם המה אך קבוצת רבי רבבות אטמים עד אין חקר, ובעשותנו הרכבה חימית, יִזְדַוֵג כל אטם מן החמר האחד אל אטם מן החמר השני, להוליד את החמר השלישי.
ואם ככה הוא, הלא ישאל השואל, איככה נוכל אפוא לחבר את היסוד האחד אל היסוד השני על פי הרבה דרכים והרבה מדות? הלא ראינו כי עצרנו כח לחבר 175 לאָטה יסוד חנקי אל 100 לאָטה יסוד חמוצי וגם אל 200 לאָטה וגם אל 300 לאָטה וגם אל 400 לאָטה, ולפעמים חברנו את המאה ושבעים וחמשה הלאטה האמורים גם אל 500 לאָטה יסוד חמוצי, ואיככה? איככה היה כדבר הזה, אם כבר אחת אמרנו כי האטמים הזדוגו פעם? אם אחת החלטנו כי בקרב 175 לאטה יסוד חנקי ישנם ונמצאים מספר אטמים בד בבד כמספר האטמים הנמצאים בקרב 100 לאטה יסוד חמוצי, ובהעשות ההרכבה הזדוגו האטמים איש אל אחיו ולא נשאר עד אחד, ואיך אפוא ימצאו להם עוד מקום אטמי 100 או 200 או 300 או 400 לאָטה החדשים? –אך הבה נא קורא מקשיב ונראה כי החליטו החכמים בדבר הזה: אמנם אמת הוא כי כל אטם בן החמר האחד יבקש את בן זוגו אשר בקרב אטמי החמר השני, ובהעשות ההרכבה, ישכב אחד עם אחד; ואולם לפעמים נמצא כי גם שני אטמים או שלשה או ארבעה וגם חמשה ישכבו אצל האטם האחד ההוא, והיה גם אם נאמר כי אטמי היסוד החנקי בהיות דרכם נכון לפניהם, יפעלו בכחם המושך על פני אטמי היסוד החמוצי, אפס הכח המושך הזה לא יחרול עוד גם אחרי אשר התחבר אטם מן החמר האחד אל אטם מן החמר השני, ותאות היסוד החנקי לא שככה עוד כליל מלהתחבר אל היסוד החמוצי, הלוך והתחבר ועינינו הלא רואות כי אמנם יעצור כל אטם מן היסוד החנקי כח למשוך אליו גם עד חמשה אטמים מן היסוד החמוצי, ולכן נטל עלינו להחליט כי נכון אמת הדבר, אם נשים לפני היסוד החנקי את היסוד החמוצי עד כדי חתיכה הראויה להתכבד בה, אז ישקיט בה היסוד החנקי את רעבונו, כי כל אטם ממנו יאכל אך אטם אחד מן היסוד החמוצי; ואם נגיש לו מנה אחת אפים אז יאכל כל אטם מהיסוד החנקי שני אטמים מהיסוד החמוצי; ואם נשית על היסוד החמוצי נוספות גם עתה, אז יאכל גם שלשה אטמים, וגם ארבעה יאכל היסוד החנקי, וגם חמשה יאכל לפעמים; אך הנה זאת מצאו החוקרים כי יותר מחמשה לא יעצור היסוד החנקי כח לאכול, ואז יאמרו החכמים בלשונם: ״היסוד החנקי אכל לשבעה״, והיה גם אם תשימו לפניו עתה כהנה וכהנה מן היסוד החמוצי, והיה לו לזרא ולא יאכל עוד ממנו ולא יגע עוד בו.
אך הנה מצאו החכמים, החוקרים עד תכלית, כי לפעמים יש אשר יאכל היסוד האחד גם יותר משבעה, אף אם בטנו לא תחסר עוד ואף אם האכילה לו לזרא – למשל נמצא כי יסוד־המים יתחבר לפעמים אל היסוד החמוצי לאסוף אותו אל קרבו יותר מכפי אשר יוכלו המים שאת, ואז נקרא להרכבה הזאת ״הרכבה עודפת אשר ליסור חמוצי וליסוד־מים״ (וואססערשטאפֿף־סופעראָקסיד), כי לעמת כל אטם מאטמי יסוד־המים נמצאו שני אטמים מן היסוד החמוצי, תחת אשר ידענו כי המים לא יהיו בלתי אם בהתחבר אחד אל אחד ולא אל שנים; אכן ההתחברות העודפת הזאת, היא אכילה "יותר משבעה״, והיא לא תצלח, כי על נקלה ישוב היסוד החמוצי העודף לסור מן המים, והמים יקיאו את אשר לא יוכלו שאת.
אכן האות הכי נאמן בדבר מציאות האטמים, הוא החזיון אשר ראינו כי 175 לאָטה יסוד חנקי דורשים רק 100 לאָטה יסוד חמוצי מצומצמים, להיות לחבור קטן אשר ליסוד חמוצי וליסוד הנקי (שטיקקשטאָפֿף־אָקסידול), ואם נחפוץ לעשות לנו חבור גדול מן היסוד החמוצי והיסוד החנקי (שטיקקשטאָפֿף־אָקסיד), דרושים לנו 200 לאָטה מצומצמים מן היסוד החמוצי, ובחפצנו לעשות חמץ סאלפֿעטרי, דרושים לנו ממנו 300 לאָטה מצומצמים, ובחפצנו לעשות חומצי־סאלפעטער־תחתית, דרושים לנו ממנו 400 לאָטה מצומצמים, וכן בחפצנו לעשות חומצי־סאלפעטער, דרושה לנו עוד מאה שלמה, והם 500 לאטה מצומצמים מן היסוד החמוצי לחברם אל 175 לאָטה מן היסוד החנקי האמור – וזה אות כי כל מאה ומאה מחלקי היסוד החמוצי, אוצרת בקרבה מספר אטמים בד בבד כמספר האטמים אשר למאה ושבעים וחמשה חלקים יסוד חנקי, ולכן כאשר נאמר להגדיל את מעשה ההרכבה, לאמר, כאשר נחפוץ לתת אל כל אטם בן היסוד החנקי גם יותר מאטם אחד מן היסוד החמוצי, נטל עלינו להוסיף מן היסוד החמוצי מאה שלמה, למען אשר יהיו בני זוג לכל אחד ואחד מאטמי היסוד החנקי, ולא יקח לו האחד שתי נשים למורת רוח אחיו אשר לו אך אחת,
ובכן הלא תראה כי החימיא בזרוע עזה, באה עד חקר תורת האטמים אשר ערכה רב וגדול מאד, כי על פיה נחדור עמוק עמוק אל מסתרי הטבע, לגלות שוליו על פניו ולדעת את צפונותיו.
יט. האטמים והחום 🔗
אותות ומופתים חדשים נתנו החכמים לתורת האטמים גם מבלעדי החימיא ואותותיה, והאותות החדשים האלה הביאו גם הם רוב ברכה בכנפיהם, כי היו לפתרון חידות רבות אשר במסתרי הטבע.
הבה נא ונראה; אם יניח איש על השלחן אשר בחדרו נתח דונג ומטיל ברזל וגזר עץ וחתיכת עור עבוד וכוס מים, ואחרי כן ישיק את התנור ויחמם את החדר עד כדי שתים עשרה מעלות חום, אז יראה כי כל הדברים המונחים על פני השלחן יתחממו גם הם כלם עד שתים עשרה מעלות החום; ואולם ברגע הראשון לא יאמין האיש כי מעלת חום כל הדברים מעלה אחת היא באין הבדל, כי כאשר יגע בדונג ובברזל יאמין על פי חוש המשוש, כי הברזל קר הוא לעמת הדונג, ואך כאשר יקח לו את הטהערמאָמעטער (מודד־החום) למֹד בו, אז יראה כי כל הדברים יחד באין הבדל התחממו עד כדי 12 מעלות, ואין יוצא. – אך מה אפוא שרש הדבר כי כאשר נמשש את הברזל נדמה כי קר הוא מן הדונג? – רק יען כי הברזל יעביר הלאה בנקל את חום היד האוחזת בו, ככל מיני המתכת אשר תכונתם היא להוליך ולהעביר את החום נקל יתר מאד מכל מיני החמרים האחרים, ולכן נראה כי כאשר נבעיר שחיף עץ שרפה (שוועפֿעלהאֶלצכען) באש, עוד תעצור ידנו כח לאחוז בו בקצהו השנית, יען כי החום אשר בקצהו הבוערת, לא עבר עוד עד קצהו השנית, תחת אשר בקחתנו לנו מחט ברזל אשר גדלו כגדל שחיף העץ, ונחמם אותו בקצהו האחת, לא נעצר כח להחזיק בו בקצהו השנית, יען כי המתכת תוליך ותעביר את החום קל מהרה מאד. – ובכן גם כאשר תגע ידנו במטיל הברזל המונח על השלחן, יעבור החום אשר ליד אל הברזל, ולו נשאר החים הזה בקרב הברזל, כי אז כאשר מששנו אותו, הרגשנו כי גם חומו הוא כחום הגופים האחרים אשר על פני השלחן, לא נופל דבר גם בהרגשה, ואולם הברזל הזה יעביר כרגע את החום הבא אל קרבו הלאה, לקחת כפעם בפעם תרומה חדשה מן החום אשר ליד, אחרי אשר יוציא ישן מפני חדש, ולכן נאמין לחוש המשוש, כי הברזל קר הוא מן הדונג, ואך אחרי אשר נמֹד את החום על פי הטהערמאָמעטער, נמצא כי לא כן הוא אתו.
אכן אחרת נראה אם נקום ונוסיף מחדש מעלה אחת על החום אשר היה, ונחמם עתה את החמרים האמורים עד כדי שלש עשרה מעלות; כי אז נטל עלינו להוסיף חום על כל אחד ואחד ביחוד, ומנות החום שונות תהיינה לפי כל אחד ואחד מן החמרים, כי האחד ימצא ספקו להתחמם עד מעלת שלש העשרה על פי מנת חום קטנה והשני לא יתחמם עד שלש העשרה בלתי אם על פי מנה גדולה, – נניח נא כי החמרים האמורים גדולים הם כלם בד בבד יחד, גדל אחד להם ומדה אחת להם, והיה בהיות לנו חדר שני אשר חומו יעלה עד שלש עשרה מעלות, ואנחנו נביא את השלחן ואת הגופים אשר עליו אל החדר השני ההוא, אז נראה כדבר הזה: מטיל הברזל יגיע למעלת 13 חיש מהר מאד; אך עד אשר החם גם חתיכת העור העבוד עד 13 המעלות, יעבור לו זמן כביר מאד; המים יחמו עד 13 מעלות עת רבה אחרי אשר התחמם העור, והעץ יהיה האחרון בצעדו את המעלה האחת קדימה במעלות החום. – אמנם השנויים האלה נמצאים וישנם לא אך בקרב ארבעת החמרים האמורים, כי אם בכל החמרים והיסודות הנמצאים במלא רחב כל הארץ; ולמען הלוך וקרוב צעד אחד קדימה אל מול פני ידיעות הטבע, נטל עלינו להחליף את החמרים האמורים ולקחת תחתיהם ארבעה יסודות חימיים, למשל; מטיל ברזל ומטיל עופרת ומטיל בדיל ונתח גפרית, והיה בעשותנו את הנסיון האמור בארבעת היסודות האלה, נמצא כי העופרת תחם ראשונה מכלם; אחריה יבוא הבדיל; ועד אשר יגיע גם הברזל עד מעלת החום האחת הנוספת תעבור לה עת כבירה מאד, כפלים כעת הבדיל; ואולם עד אשר תינק גם הגפרית אל תוכה את מעלת החום שלש העשרה תעבור לה משנה־העת ממנו.
חכמי הטבע החוקרים עד הכלית, נסו ובחנו את כל אבות היסודות הידועים בדיוק ובצמצום רב, ועל פי מספרים קיימים הורו לדעת את משפט כל יסוד ויסוד והתחממותו, איש איש לפי דרכו, והנה פלא! כי ראה זה מצאו, כי החזיון הזה נושא בד בבד עם חזיון אטמי אבות היסודות ומספרי הרכבותם החימיות, לא שונה דבר במספר ההוא. –
כ. חום החמרים לפי כל פרט ופרט והתחמות האטמים 🔗
לא ראינו כי העופרת תינק אל קרבה מעלת חום ידועה מהר יתר מן היסודות האחרים, ונסיונות מדויקים הורו לדעת כי היא תמהר להתחמם פי ששה משעור העת אשר תתחמם בה הגפרית. ומה שרש לדבר?
החימיא הורתנו לאמר: אם נחפוץ לחבר את העופרת ואת הגפרית בדרך חימי, נטל עלינו לקחת תמיד 1293 חלקים עופרת ולחבר אותם אל 200 חלקים גפרית, ובזאת נראה כי דרוש לנו עופרת פי ששה ועודף מן הגפרית. אפס אחרי אשר ידענו על פי תורת האטמים, כי לרגלי ההרכבה החימית ישכב כל אטם ואטם עופרת אצל כל אטם ואטם גפרית, למען היותם לזוגים, הלא נביא עתה לבב חכמה, כי מספר האטמים אשר בקרב 1293 ליטרא עופרת הוא בד בבד כמספר האטמים אשר בקרב 200 ליטרא גפרית, או כי כל ליטרא גפרית תאצור בקרבה מספר אטמים פי ששה ועודף ממספר האטמים אשר האצור בקרבה ליטרא העופרת; והיה כאשר נחפוץ להוסיף חום מעלה אחת על ליטרא עופרת ועל ליטרא גפרית גם יחד, נמצא כי נטל עלינו לחמם בקרב הגפרית המון אטמים פי ששה ועודף ממספר האטמים אשר עלינו לחמם בקרב העופרת, ולכן זה הוא שרש הדבר כי כאשר תגיע הגפרית למעלת חום ידועה, נטל עלינו לחכות פי ששה משעור העת אשר בה תגיע העופרת למעלת החום ההיא; וליתר באור נוסיף כי כל אטם בודד מן הגפרית יאסוף אל קרבו מעלת חום ידועה בד בבד בשעור העת אשר בה יאסוף כל אטם עופרת את מעלת החום ההוא אל קרבו, והיה אם נשאל מדוע אפוא תמהר ליטרא עופרת להתחמם פי ששה ויותר משעור העת אשר בה תתחמם ליטרא גפרית, אז נדע, כי רק יען אשר אצור בקרב ליטרא גפרית המון אטמים פי ששה ויותר ממספר האטמים האצורים בקרב ליטרא עופרת.
וגם, לרגלי יסודות אחרים נראה כדבר הזה: אם נחפוץ להוסיף חום מעלה אחת על ליטרא בריל, נמצא כי תמהר להתחמם פי ארבעה משעור העת אשר תתחמם בה ליטרא גפרית; והיה אם ננסה לחבר בדרך חימי את הבדיל ואת הגפרית יחד, נראה כי דרושים לנו 737 חלקים בדיל לעמת 200 חלקים גפרית, ולכן נאמר כי מספר האטמים אשר בקרב 737 חלקי הבדיל הוא בד בבד כמספר האטמים האצור בקרב 200 חלקי הגפרית, לאמר, כל ליטרא גפרית אוצרת בקרבה מספר אטמים כמעט פי ארבעה כמספר האטמים האצור בקרב ליטרא בדיל, והיה גם אם ידענו כי כל אטם בודד מן הגפרית ימהר בהתחממותו בד בבד ככל אטם בודד מן הבדיל, אך הלא יעלה מספר אטמי ליטרא גפרית כמעט פי ארבעה על מספר אטמי ליטרא בדיל, ולכן נטל עלינו לחכות עד אשר תחם הגפרית, פי ארבעה כשעור העת אשר יחם בה הבדיל. – וגם בעשותנו את הנסיון הזה לרגל הברזל, נמצאוהו נאמן וקים: ליטרא ברזל תמהר להתחמם בערך פי שנים כשעור העת אשר תתחמם בה ליטרא גפרית, ובעשותנו הרכבה חימית, נמצא כי דרושים לנו 350 חלקים ברזל לעמת 200 חלקים גפרית, יען כי בקרב 350 החלקים אצור המון אטמים בד בבד כמספר המון אטמים האצור בקרב 200 החלקים, ולפי זה נראה כי בליטרא גפרית אצור פי האטמים בערך פי שנים במספר האטמים האצור בליטרא ברזל, ולכן נכון הדבר כי הגפרית בהתחממה תדרוש לה זמן קרוב פי שנים כשעור העת הדרושה להתחממות הברזל. –
ועתה אם נוסיף עתה דברים אחרים על דברינו, לאמר, א) כי המספרים הנאמרים בזה, מדויקים ומצומצמים הם עוד יתר הרבה מאשר העברנו אותם אנחנו לעין הקורא, ואנחנו הקלנו אותם אך למען אשר ירוץ בם הקורא בנקל, ב) כי החזיון הדומה אשר נמצא לרגל ההתחמות ולרגל מספר האטמים גם יחד, נמצא גם בכל היסודות האיתנים אשר בארץ, ג) כי השנויים הקטנים אשר נמצאים עוד לפנינו, נולדו אך על ברכי שגיונות אחרים אשר כהנה וכהנה ברגע אשר נעשה את נסיונותינו –, אם נוסיף את הדברים האלה על דברינו, אז יבין כל קורא למדי, כי תורת האטמים אשר הורתנו החימיא, תמצא לה יסוד מוסד נכון וקים, לרגלי מראות ההתחמות וחקותיה, או – כאשר יאמרו החכמים בשפתם – לרגלי ״החום אשר לכל פרט ופרט מן החמרים״.
אכן אמת הוא כי הדמיון אשר מצאנו בין ההרכבות לפי החלקים ובין החום אשר לכל פרט ופרט, הדמיון הזה לא יאסוף תחת כנפיו בלתי אם את הגופים אשר נחשבו על משפחת האיתנים בלבד, והחמרים אשר על משפחת האויר נחשבו, לא סרים למשמעתו, אחרי כי הם לא יתחמו לפי הערך הנתון גם למשקל חלקיהם בהרכבה חימית; ואולם תחת זה הנה מצאו החכמים על פי נסיונותיהם חקים אחרים השולטים שלטת ברוב היסידות אשר ממשפחת האויר, והחקים האלה המה גם הם עמודים חזקים אשר עליהם תורת האטמים תוָסר, – ½12 לאָטה יסוד־מים מתחברים אל 100 לאָטה יסוד־חמוצי להיות יחד ½112 לאָטה מים, לאמר, כל לאָטה מיסוד־המים ידרוש לו 8 לאָטה מיסוד חמוצי, ולפי זה נבין כי לאָטה אחד יסוד־מים יאצור בקרבו מספר אטמים בד בבד כמספר האטמים האצור בקרב שמונה לאָטה יסוד חמוצי, או כי אטמי לאָטה אחד יסוד־מים עולים פי שמונה על אטמי לאָטה אחד יסוד חמוצי, ולכן הלא יחשוב הקורא בלבו, כי נטל עלינו לחכות עד אשר יתחמם יסוד־המים פי שמנה לעמת שעור העת אשר בה יתחמם לאטה אחר יסוד חמוצי, ואולם הנסיון הנעשה בזה יורנו כי לא פי שמונה כי אם פי ששה עשר יפגר לאטה יסוד־מים בהתחממו לעמת תחממות היסוד החמוצי, וזה אות כי בקרב לאָטה אחד יסוד־מים, אצור המון אטמים פי ששה עשר כהמון האטמים האצור בקרב לאטה אחד יסוד חמוצי; ואנחנו אשר ידענו כי ½12 לאָטה יסוד־מים מתחברים תמיד אל 100 לאָטה יסוד חמוצי, אנחנו נביא עתה לבב חכמה, כי גם מספר האטמים אשר לשנים עשר וחצי לאָטה יסוד־המים עולה פי שנים על מספר האטמים אשר בקרב 100 לאָטה יסוד חמוצי, ולרגל המשפט הזה נמצא דבר פלא, והוא, כי כל אטם מאטמי יסוד־המים המתחבר אל כל אטם מאטמי היסוד החמוצי, איננו בודד, כי אם בן שני אטמים יחד, ועל כן נכנה אותו בשם אטם־משנה, וכל אטם מאטמי היסוד החמוצי מתחבר אל אטם־משנה כזה; וגם נשכיל ונבין עתה, מדוע זה דרוש לנו, בחפצנו לעשות את המים, שתי מדות יסוד־מים ורק מדה אחת יסור חמוצי, רק יען כי מספר האטמים אשר לכל מדה ומדה נושא יחד במאזנים אשה עם אחותה, והנסיונות המדויקים הורונו לדעת כי גם החמרים הנשארים ממשפחת האויר, סרים למשמעת החק ההוא, וכי בקרב מדות דומות אשר לכל אויר ואויר, אצור המון אטמים במדה האחת, כמספר האטמים האצורים במדה השנית.
המשפט הזה משפט אחד הוא ואין מי ישיבנו: כל מיני האויר הנכנסים איש איש אל תוך חלול, חלול אחד לאויר חלול אחד לאויר, וכל חלול וחלול ירמה בגדלו איש אל משנהו, והלחץ אשר נשים על פני האויר האחד לא יגדל על הלחץ אשר נשים על פני האויר השני, אז נמצא כי גם מספר האטמים אשר לאויר האחד הנכנסים אל תוך החלול האחד, ישא בד בבד עם מספר האטמים אשר לאויר השני הנכנסים אל תוך החלול השני; והיה כאשר ימלא היסוד החמוצי, או היסוד החנקי, או יסוד המים, או כל אויר שהוא, איש איש את חלולו, הדומים כלם בגדלם, נמצא כי מספר האטמים אשר לאויר האחד בקרב החלול האחד, הוא בד בבד כמספר אטמי האויר השני אשר בקרב החלול השני; –והמשפט הזה יבדיל הרבה בין החמרים האיתנים ובין החמרים אשר על משפחת האויר נחשבו, והוא בלי תפונה ממקור נסתר יהלך, ממקור הכח הדוחה אשר ימשול באטמי כל אויר ואויר ביד נעלמה, ועל אדות הכח הדוחה הנסתר הזה, נשא עוד דברינו בפרק הבא, באותות ובמופתים, כי מהם תצא תורה וסוד הטבע בם יִוָסד.
כא. מה זאת דיפפוזיאן? 🔗
למען הורות את דבר הדיפֿפֿוזיאָן ומשפטה, נטל עלינו להזכיר באחד הנסיונות אשר נעשה בעיר פאריז ברב השכל ושקידה עצומה: במרתף בית האקדמיה לדברי־מדע אשר בפאריז, במקום אשר שאון הרחוב והמיתה לא יגיעו אליו להרגיזו, שם הציגו נאד גדול מלא חומצי־גחלים, וממעל לנאד הזה הביאו נאד שני מלא יסוד־מים, ואולם לא נגע הנאד הראשון אל התחתון, ואך צנור זכוכית דק נצמד ויצא מפי האחד אל השני; ויהי כעבור ימים אחדים, ועושי הנסיון חקרו ובדקו לדעת מה משפט האויר הנמצא בקרב שני הנאדות, יימצאו ויראו כי גם בנאד התחתון וגם בנאד העליון נמצאה תערובת שני המינים יחד, וגם שם וגם פה התערבו חומצי הגחלים ויסוד־המים גם שניהם בלכתם שניהם דרך הצנור, אכן אחרי אשר ידענו על פי נסיונות רבים כי חומצי־גחלים ויסור־מים לא יתחברו ככה יחדו התחברות חימית, לאמר, הכח המושך אשר לאטמים לא יפעל פה את פעולתו החימית, ואחרי אשר גם זאת ידענו כי משקל חומצי־הגחלים עולה בכבדו בערך עשרים ושתים פעמים על משקל יסוד המים, האם לא נאמין אפוא כי נטל היה על חומצי־הגחלים אשר בנאד התחתון להותר על מקומם, ועל יסוד המים נטל להשאר בנאדו העליון? או גם זאת אם מראשית שום שמנו בקרב שני הנאדות, תערובת שני מיני האויר האלה, מעורבים ובלולים יחד כראשונה, האם לא אמרנו כי נטל היה על יסוד המים הקל להפרד מעל רעהו ולעלות אל הנאד העליון, תחת אשר נטל היה על חומצי־הגחלים הכבדים לרדת תמיד אל הנאר התחתון? – ואולם הלא אחרת ראו עינינו, את ההפך מן הקצה אל הקצה, כי לעגו שני מיני האויר האלה. וילעיבו בחקי המשקל אשר כוננה יד הטבע, ותצא לעינינו תערובת שניהם יחדו, כאלו יוצאים הם מן הכלל, וחק אחר תשמור רוחם.
לתערובת מיני אויר יחדו, יקראו החכמים בשפתם ״דיפֿפֿוזיאָן״, כי להתערב בעברית יאמרו הלאטינים דיפֿפֿונדערע, – ואן־ ברגע הראשון יאמין הקורא כי לא שוה חידת התערובה הזאת בכל הנסיונות הנעשים בעבורה, ומה יתן ומה יוסיף לנו אם על שרשי רגליה נתחקה; ואולם עוד מעט ויוכח לראות כי לא אך למען המדעים רב ערכה, כי אם גם למען חיינו וארך ימינו ואנחנו אך מפיה אנחנו חיים, וכח הדיפפוזיאָן יתן לנו מקום לנשום ולשאף רוח.
זה לנו כשבעים שנה, אשר החכמים בדקו וימצאו כי האויר המקיף אותנו, הוא תערובת היסוד החמוצי והיסוד החנקי גם יחד, ואלכסנדר לבית הומבאָלדט קם ויחתור ויבקר אחרי הדבר, וימצא כי תערובת שני מיני האויר האלה, נמצאה בכל מקום ומקום חלק כחלק ואין יוצא; וגם בבדקו לדעת את משפט האויר בבתי טיאטריות, ששם ישאפו אלפי אנשים יחד את היסוד החמוצי אל קרבם ומפליטים את חומצי־הגחלים, וימצא גם שם כי לעמת ארבעה חלקים יסוד חנקי נמצא חלק אחד יסוד המוצי; וגם בבדקו את האויר על ההרים הגבוהים מצא כדבר הזה, ואף גם זאת בעלותו לרקיע השמים בכדור פורח באויר, בדק ויבקר אחרי משפט האויר הנמצא בכל מרחבי הרקיע, ובכל פעם מצא כי בקרב מאה חלקים נמצא שבעים ותשעה חלקים יסוד חנקי ועשרים ואחד חלקים יסוד חמוצי. ואם גם די לנו הדבר הזה להראותנו את ערך תערובת האויר, ולדעת כי בהתקלקלה אף מעט, אז גם אנחנו וגם חיי כל הבהמה והחיה אשר על הארץ, צפוים כלנו אך לתחלואים ולצרות רבות, ואולם עוד יתר שאת ויתר עז אם נשים לב כי חומצי־הגחלים אשר נפליט מקרבנו בנשימתנו, לא ירדו ארצה גם אם כבדים הם מן האויר אשר סביבם, ואך יתערבו בקרב האויר הלוך והתערב כמשפט, גם בהיות הרוח שוקט ושאנן, למען אשר יעלו עד רום גבהי מעל ולמען אשר יחדרו אל עבי שחקים, ולולא הדבר הזה, מי יודע אם לא כלנו מתנו לשחת בהיותנו בחדרי ביתנו, או במקומות ששם הרוח שוקט ושאנן, אחרי כי הנשימה היוצאת ממנו שום שמה מחנק לצוארנו. – אך מי הוא הכח הנסתר הזה בטבע אשר יביא את מיני האויר לידי תערובה?
החכמים יודעי דבר הטבע לאשורו, הם באחר כי אך הכח הדוחה אשר ישים את פעולתו בקרב אטמי כל החמרים ממשפחת האויר, הוא פועל גם פה את פעולתו, ותורת הדיפוזיאָן תורנו לאמר: אם נביא מיני אויר שונים אל חלול אחר, והם לא ראוים ולא כשרים לדבר למען אשר יתחברו יחד התחברות חימית, אז נמצא כי כלם יאחזו דרך להתפשט על פני מרחב כל החלול חלק כחלק יחדו, וכאשר אטמי האויר האחר יתפשטו בכח הדוחה על פני כל החלול עד שידם מגעת, חלק כחלק, למלא את כל המרחב, כן יעופו ויתפשטו גם בהיות אויר שני בתוך החלול ההוא, כאלו לא היה כל שיח וכל שיג לאחר עם השני, ולא זאת בלבד, כי גם האויר השני הזה יעוף ויתפשט גם הוא על פני מרחב החלול כלו, כאלו היה גם הוא אך לבדו שם ואין שני לו, וככה נמצא את כל מיני האויר השונים, כי מלאו יחדו את כל החלול, ויתערבו ויתבוללו ויקחו מן המרחב איש איש חלק כחלק – האם לא נבין עתה מדוע נמצא בקרב שני הנאדות האמורים תערובת חומצי־הגחלים ויסודי המים, חלק כחלק יחדו? הלא אך כי חומצי־הגחלים אשר בנאד התחתון. התפשטו ויעופו בכל מלא המרחב אשר לשני הנאדות יחד, כאלו היו הם לבדם ואין שני להם, וכן גם יסוד המים אשר בנאד העליון התפשט ויעף גם הוא ויעש כמעשה הראשון, ויהי כאשר התפשטו. אטמי שניהם יחדו ויתחלקו חלק כחלק, ונבוא ונמצא גם אנחנו את תערובתם נושאת בד בבד יחד איש עם אחיו; ולרגל הדבר הזה נמצא את חק הדיפוזיאָן לאמר: כל מיני האויר אשר התחברות חימית אינם מתחברים, הם הנם כחלולים ריקים איש לעמת אחיו,
ובכל אלה הצליח החכם האנגלי גראהעם להוכיח על פי נסיונותיו אשר עשה, כי גם הדיפוזיאָן האמורה תסור למשמעת חקי המשקל אשר למיני האויר; ויהי בלקחו לו שני מיני אויר, מין אויר כבד ומין אויר קל, למען אשר יתערבו שניהם יחדו, ובין שני המינים האלה בנה חיץ על פי פקק של גיפס, וימצא וירא והנה אמת הדבר, שמרו שני המינים את פקודתם ואת חק הדיפוזיאָן, ובעד הנקבים הרקים מן הדק אשר בקרב טיח הגיפס אחזו שניהם את דרכם להתפשט על פני כל החלול חלק כחלק, כאלו היה כל אחד לבדו ואין לשני חלק אתו, ואולם באחת נבדלו איש מאחיו, כי האחד החיש וימהר לעוף ולהתפשט חיש מהר מאד, תחת אשר השני פגר בלכתו וילך אט, לאמר, האויר הכבד התנהל לאטו, תחת אשר האויר הקל הלך לקראת התערובה בצעדי און; והיה אם נקח לנו את חומצי־הגחלים בתוך הנאד האחד ואת יסוד המים בתוך הנאד השני לעשות בם כנסיון הזה, נמצא כי אמנם התערב יתערבו שניהם כחק וכמשפט, ואך זמן תערובתם שונה יהיה לשניהם, כי בעת אשר חומצי־הגחלים יעברו אל הנאד השני אך מעט, נראה כי יסוד־המים ימהר ויחיש מעשהו לעבור אל הנאד הראשון אשר תחתיו חיש מהר מאד, ואך אחרי אשר יעברו להם ימים אחדים, נמצא כי התערבו שניהם יחדו חלק כחלק באין הבדל. –אמנם יתר שאת ויתר עז לנו אם נעשה את הנסיון הזה בדרך אחרת: קח לך שלחופית של חזיר (שוויינסבלאזע), –ולה נקבים נקבים דקים מן הדק אשר עין האדם תקצר מראותם, –ואת השלחופית הזאת תמלא יסוד־מים, הלוך ומלא, עד אשר תשתרע ותמתח היטב היטב, ואחרי כן תסגור את פיה בקשר אמיץ ותניח אותה למשמרת לעין האויר, התאמין למראה עיניך בגשתך אחרי שעות אחדות, לראות כי רפתה השלחופית כלה ובטנה הרחבה כענן הלכה, והיא התכוצה? – ואיככה? הלא רק יען כי יסוד־המים הקל יצא לו בעד הנקבים אשר לא יראו, והאויר הכבד אשר מבחוץ לא עצר כח לחדור פנימה אל תוך השלחופית תחת יסוד המים כי איננו; ואולם קח נא את השלחופית ההיא ומלא אותה רוח –ואם גם מעט – והניח אותה אל מקום אשר מלא יסוד־מים, ואז את ההפך תראינה עיניך: השלחופית תתפשט והשתרע מרגע לרגע, עד אשר הפרוץ היטב היטב ובטנה תהיה כערמה מלאה ועד אשר גם הִבּקע תבקע. ומדוע? רק יען כי האויר הכבד אשר בה לא עצר כח לצאת בעד הנקבים בלתי אם מעט מעט, תחת אשר יסוד־המים הקל מן הרוח פי ארבעה עשר, נכנס ויחדור אל תוכה דרך הנקבים, על פי חק הדיפֿוזיאָן, ועל ידיו התפשטה ותשתרע מרגע לרגע עד אשר צבתה בטנה ועד אשר נבקעה באחרונה. –
ואנחנו טרם נלך הלאה, עוד לנו מלים בדבר מראות הדיפוזיאָן אשר למיני הנוזלים, והמראות האלה עולים בערכם הרבה מאד על מראות הדיפוזיאָן אשר למיני האויר, כי נכבדים הם למען חיי האדם והחיה והצמח, ובפרק הבא שום נשים אותם לעיני הקורא.
כב. הדיפפוזיאן אשר למיני הנוזלים 🔗
למען דעת ולמען הבין היטב את דבר הדיפוזיאָן אשר לנוזלים, נטל עליך קורא מקשיב, לשום פניך אל הנסיון, אשר כל איש ואיש יצלח לעשותו בנקל: קח לך כלי זכוכית, צר וגדל קומה, או קנה לך את הכלי אשר כל בעלי החימיא עושים בו את נסיונותיהם, הנקרא בשם ״צלוחית־רעאגענץ״, ומלא אותה מים מזוקקים עד החצי, ואחרי כן תשים בה משפך (טריכטער) אשר לו שפופרת ארוכה שתגיע עד קרקע המים אשר בתוך הכלי הקטן, ואחרי כן תסוך אל תוך המשפך ממסך פיטריול־של נחשת, ותוציא את המשפך מתוך הכלי בזהירות רבה, וראית כי הממסך אשר, עינו כעין התכלת הכהה ואשר יכבד במשקלו, יורד עד למטה, המים הנקיים והטהורים עולים למעלה ולפעמים, אחרי אשר עשית את מלאכתך זאת בזהירות יתרה, תראה עין בעין גם גבול בין שני מיני הנוזלים בחצי הצלוחית, והמים הטהורים וממסך התכלת יגעו שניהם יחדו איש אל אחיו במקום הגבול ההוא; אחרי כן קום והנח את הצלוחית למשמרת במקום אשר כל שאון לא ירגיז את הנוזלים תחתיהם, ואחרי עבור עת מעטה תשוב לשום עינך על השנויים אשר היו וראית כי הגבול אשר היה בין מי התכלת ובין המים חלף הלך לו כליל; חלקי המים הטהורים אשר מתחת היו גם הם לעין התכלת, תחת אשר חלקי הממסך אשר ממעל התבררו והתלבנו הרבה; ואולם צבע התכלת אשר היה עתה למים הטהורים, לא פרש עוד כנפיו על פני המים כלם, כי רק המים אשר בקרבת המקום ששם ראית את הגבול בראשונה, הם הם קבלו את צבע התכלת הרבה מאד, תחת אשר החלקים אשר ממעל להם, צבועים אך מעט, והחלקים העליונים נקיים וטהורים הם כליל כמלפנים; והיה אם תניח את הצלוחית גם עתה לעמוד עוד למשמרת במנוחה, וראית כי המים העליונים יוסיפו להיות לעין התכלת הלוך והוסיף, מדי אשר ממסך הפיטריול של הנחשת יתברר ויתלבן מרגע לרגע, עד אשר באהרונה יקום לעיניך מלא הצלוחית ממסך פיטריול־של־נחשת אשר כלו הפך להיות לעין תכלת מעט –אך יד מי שלטה פה שלטת? הלא אך כי המים הטהורים אשר ממעל, חדרו בעוז אל תוך תכלת הממסך התחתון ויבררוהו וילבנוהו מרגע לרגע, תחת אשר ממסך התכלת גם הוא עלה מתחתיותיו אל תוך המים העליונים לעשותם לעין התכלת, וככה התערבו שני מיני הנוזלים על יד על יד, עד כי באחרונה, אחרי עבור עת כבירה, נשלמה מלאכת התערובה חלק כחלק יחדו, ויקם לעינינו ממסך פֿיטריול של נחשת ומים גם יחד; אפס על אחת נתפלא, כי ממסך הפיטריול־של־הנחשת כבד הוא מן המים, והנוזלים הכבדים האלה עלו למעלה תחת אשר המים הקלים צללו למטה, והדבר הזה הלא לנגד חקי המשקל הוא; ואילם החכמים יקראו לממסך שני מיני נוזלים, אשר חק המשקל לצחוק הוא בעיניהם, בשם דיפֿפֿוזיאָן, ויביאו גם אותה אל מערכת מראות הדיפוזיאָן אשר למיני אויר, האמורים בפרק האחרון, אם כי עוד מעט ונראה כי כח אחר מכחות הטבע הנסתרים ישלט פה שלטת.
אכן אנחנו טרם נתחקה על שרשי הכח הנסתר הזה, נעביר עוד לעיני הקורא גם נסיון שני בדבר הדיפוזיאָן, אשר יקל ביד כל איש מן הראשון, לעשותו ולנסותו: קח לך צנור של זכוכית, רגל אחת ארכו וחצי הזרת עביו, וּסְתום את פיו האחד וַחֲבוש אותו היטב היטב בחתיכת עור שלחופית, ואחרי כן תעשה לך ממסך מי מלח, –בהביאך מלא חפנים מלח אל תוך צנצנת מים וננער את המים בחזקה עד אשר ימס בם המלח כליל, – ואת הממסך הזה תשפוך אל הצנור הסתום, ותביא את הצנור אל תוך צלוחית מים טהורים, בדרך אשר הנוזלים בשני הכלים גאה יגאו יחדו עד מקום אחר, והיה אם תניח את הנוזלים האלה למשמרת שעות אחדות, תראינה עיניך דבר פלא: הנוזלים אשר בתוך הצנור גאה יגאו מרגע לרגע, ועוד יתר שאת להם אם זרית גם מעט מלח אשר איננו נמס בתחתית הצנור ההוא –; אך מי הוא אפוא הכח הזה אשר על פיו ילכו המים מן הצלוחית הלוך וגאה בקרב הצנור, דרך נקבי השלחופית ולנגד חקי המשקל? הלא אך כח הדיפוזיאן! אטמי המלח אשר בצנור ואטמי המים אשר בצלוחית, ימשכו איש את אחיהו לפי חקי הכח המושך, ואולם יען כי החיץ מבדיל בינותם, לכן נטל עליהם לאחוז דרכם בעד נקבי החיץ הדקים מן הדק, ואחרי כי אטמי המים קלים הם מאטמי המלח לרוץ ארח ולחדור בעד הנקבים מבעד, לכן יבואו המים אל תוך הצנור יותר מאשר יבוא המלח אל תוך הצלוחית, ועל כן גאה יגאו הנוזלים אשר בתוך הצנור, והם יגאו ויעלו ככה עד אשר תשלם מלאכת התערובה כליל ועד אשר המים והמלח התערבו והתבוללו יחד חלק כחלק, גם בתוך הצלוחית וגם בתוך הצנור, לא שונה דבר; והיה אם תחכה גם עתה מעט, תראינה עיניך כי הנוזלים אשר בתוך הצנור ישובו לרדת מטה מטה, יען כי כח הדיפוזיאָן חדל וכח המשקל שב לממשלתו. – לדיפוזיאָן ההיא אשר לנוזלים, החודרים דרך נקבי החיץ הדקים, קראו החכמים בשפתם ״עֶנְדְאָסְמָאזֶע", לאמר, ״ההכנסה״, וערכה רב מאד לחיי האדם והחיה והצמח, ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו, עוד נדבר בה את דברינו בחלק העשירי אשר לספרנו, ופה אך נעיר את אזן הקורא על אדות דבר אחד, למען דעת כי גם מהלך המזונות מקרב המעים אל קרב הדם, או מהלך המזון מקרב האדמה אל קרב הצמח, יהיה אך בכח הדיפוזיאָן, אחרי כי הנוזלים אשר לשני עברי כלי הדם או לשני עברי לשכות הצמח, יחררו בער נקביהם, לבוא ולהקים את התמורה הנדרשת.
ערך הענדאָסמאָזע למען חיי בעלי החי והצמח, רב הוא מאד, ולרגלו יצאו חוקרים רבים בלהטיהם ובנסיונותיהם, להתחקות על שרשיה וחקותיה, והם מצאו ויוכיחו כי נוזלים שונים יחדרו גם כלם בעצם החיץ האחד והם שונים יהיו בדרכיהם ובמהירותם, איש איש לפי מהותו וערכו; למשל, אם נקח לנו שלחופית של חזיר, נראה כי בזמן אשר יחדור בעד נקביה לאָטה אחר פיטריול־של־נחשת להתערב עם המים, בזמן ההוא יחדרו ½9 לאָטה מים להתערב עם הפיטריול־של־הנחשת; אם נקח לנו את המלח, נראה כי המים ימהרו ממנו בתערובתם פי ארבעה, לאמר, בזמן אשר לאָטה אחד מלח יחדור אל המים, בזמן ההוא יחדרו יותר מארבעה לאָטה מים אל המלח; האלקהל הוא כמים לעמת המלח, לאמר, בזמן אשר יחדור לאָטה אחד אלקהל בעד נקבי השלחופית להתערב עם המים, בזמן ההוא יחדרו כארבעה לאָטה מים לבוא אל האלקהל; ואולם בקחתך לך לוח־של־קויטשוק לשום אותו לחיץ בין האלקהל והמים, תראה, כי האלקהל ימהר מן המים לחדור וללכת, ולרגל המעשה הזה נדע כי גם במשפט החיץ תלוי הדבר, אם ימהרו הנוזלים להדור בערו ואם יפגרו.
אמנם משפט חרוץ הוא כי אך יד הכח המושך שלטה שלטת בכל המראות האלה, גם בין אטמי הנוזלים והחיץ וגם בין אטמי הנוזלים השנים יחדו, והיה לנו אות לדבר הזה, בראותנו כי לא כל הנוזלים ראוים וכשרים להתערב יחדו: למשל, אם נקח לנו שמן ומים בכלי אחד, נראה כי גם בעמדם איש על פני אחיו ימים רבים, עד אין קץ, לא יתערבו ולא יתבוללו, ואין אטם אחד מן השמן אשר יבוא אל בין אטמי המים, ומאטמי המים לא יחדור אף אטם אחד אל תוך השמן. ומדוע? הלא רק יען כי אטמי שני הנוזלים האלה לא יסורו לחקי הכח המושך וידו לא תמשל בם ברב או במעט; ואולם בקחתנו לנו חומצי־גפרית ומים, נראה כי יתערבו יחד חיש מהר, יען כי הכח המושך אשר בין אטמיהם מושל בם ביד חזקה, לערב מין במינו, והכח המושך הזה עושה את פעולתו בעז ובגבורה, עד כי תערובתם תצא לעינינו חיש קל בסופה ובסערה, וחום גדול יהיו והנוזלים יחמו.
הכח המושך אשר לאטמי הנוזלים ברגע התערבותם, שכן קרוב הוא לכח המושך אשר ישתרר בנוזלים ברגע התחברותם התחברות חימית, ומי יודע אם לא אך אחד הם; החכמים חוקרי הדברים עד תכלית, חקרו ובדקו בדבר הזה, ויחפצו להחליט כי לא שונה הכח המושך אשר לתערובה מכח המושך אשר להרכבה חימית, ואולם חקר הדבר הזה עוד סתום מלפנינו, והחידה עצומה היא וחתומה ממנו.
כג. קרבת החימיא והעלעקטרית 🔗
להרים את הכפרת מעל פני חידת החימיא, אמרנו כי הכח המושך אשר לאטמים פועל את פעולתו ועל פיו יתחבר אטם בן היסוד האחד אל אטם בן היסוד השני, ולפעמים יתחבר האטם האחד מן היסוד הראשון אל אטמים רבים מן היסוד השני; אבל הקורא הנבון ימצא בדבר הזה די פשר להבין על פיו. את משפט ערכי המשקל אשר לשני יסודות, ואולם שאלה שנית גדולה מן הראשונה, עוד טרם מצאה פתרון, לאמר: מה הוא הכח אשר בקרב האטמים? היצא הכח הזה לפעלו גם במראות אחרים חוץ ממראות החימיא? האם חדש הוא הכח הזה, יושב בסתר האטמים, או האם כבר מצאנוהו, גם פה ושם, ולו אך פנים אחרים ולכן לא הכרנו את תארו ואת מראהו עתה? –אכן החכמים יודעי דבר החימיא ורואי מראות הטבע שמו כל עינם ולבם אל הדבר הזה אשר ממנו פנה ממנו יתד לידיעות הטבע כלן, ומי מלל לנו אפוא כי עשה יעשו וגם יכול יוכלו? – אך הנה הצליחו האנשים בדרכם מאד מאד, ואת אשר מצאו ואת אשר חקרו, אותה נעביר לעיני קוראינו.
מיום אשר החלו החוקרים להתחקות על שרשי העלעקטרית והחימיא גם יחד, הצליחו להחליט ולהוכיח כי בכל מקום אשר שם יוצאת החימיא לפעלה, שם נוכל לבקש ולמצוא גם מעשים עלעקטריים, וכן בכל מקום אשר שם זרמות העלעקטריות עושים את מעשיהם, שם נראה גם מראות חימיים – היפלא הדבר, אם אמרו להחליט כי החימיא והעלעקטרית קרובות הן מאד אם כי פנים להן שונות? ואולם אחרי אשר הלכו מיום אל יום קדימה, אחרי אשר נוכחו לראות כי על פי הזרמות העלעקטריים נעצר כח לעשות פעולות הימיות נכבדות ורבות, ואחרי אשר ראו על פי מודד־העלעקטרית, כי יפלא ממנו להביא את החימיא לידי פעולה בלתי אם בזאת אם גם הזרמות העלעקטריים ילכו עמנו, אז ראו עין בעין כי הכח החימי והעלעקטרי כח אחד הוא, וכאשר הוסיפו ללכת מחיל אל חיל, כן מצאו על אדמת העלעקטרית את עקבות החימיא ומראותיה, ויענו על השאלות הנשאלות, ויאמרו כי הכח המושך החימי הוא הכח המושך העלעקטרי, והעלעקטרית מלבד מראותיה אשר לה, פועלת גם פעולות חימיות. – אמנם אמת נכון הדבר כי אך על פי העלעקטרית הצליחו החוקרים לגלות חדשות רבות בשדה החימיא, כאשר עיני הקורא תחזינה:
לפני בוא שנת 1807 לא עלה עוד הרעיון על לב איש לדעת כי ישנם חמרים אשר נשתמש בם יום יום והם אינם חמרים כאשר הנם למראה עין כי אם מיני מתכת אשר התחברו התחברות חימית אל היסוד החמוצי או אל חומצי־הגחלים או אל יסוד אחר; למשל השיד הוא חמר ידוע לכל ומעורב בין הבריות זה אלפי שנים, לבנות ולשוד בו מדור דור, וגם החכמים חוקרי הטבע אשר מלפנים לא ידעו על אדותיו דבר בלתי אם כי הוא מין עפר מן האדמה; וכן ידוע גם הקאלי אשר הוא יסוד מיסודות מלח הצמחים (פאטטאשע); וכן ידוע גם הנַתּרוֹן אשר הוא יסוד מיסודות הזאָדא הנודעת; ומי מלל לנו אפוא כי יש יום וכל יודעי מדע ידֵעו כי כל החמרים האלה הם הנם מיני מתכת אשר פנים להם שונות, וכי יד העמוד הגאלוואני לא תקצר מלגלות אותם על פי החימיא? דעווי, האיש אשר שפתנו קצרה מלהביע תהלתו ושכרו בשדה ידיעות הטבע, הוא קם בשנת 1807 ויקח לו מעט קאלי וישם אותו אל בין צירי עמוד גאלוואני אשר לו תעצומות ופעולה עזה, וירא לגדל תמהון לבו כי כאשר הלך הזרם הגאלוואני דרך הקאלי, חלק אותו לשני חלקים, ויהי החלק האחד אך יסוד חמוצי בלבד והחלק השני היה מין מתכת קלה ולבנה אשר עינה כעין הכסף; ואולם גם את זאת ראה כי הכדורים המרוקים אשר התדבקו רגע אל הציר הגאלוואני שבו כרגע להתעבש ולהתלבן ולהיות כעין מלח עד אשר נהפכו כלם לשוב ולהיות לקאלי. אכן דעווי הבין כרגע את המראה הלז וידע אותו על נקלה ויקם את המשפט כי הקאלי הוא מין מתכת אשר לא נודעה עד היום ההוא, והמתכת הזאת נוטה נטיה עזה להתחבר אל היסוד החמוצי כמעט אשר ישכב רגע לעין האויר, ולכן לא יצלח חפצנו בידנו למצוא קאלי טהור בתור מתכת לבד; למתכת הקאלי ההוא קרא דעווי ״קאליום״, ואנחנו בימינו היום, נדע דרך לעשות לנו את הקאליום גם חוץ מדרך הזרם הגאלוואני. – כמשפט הקאליום כן היה גם משפט הנתר, ואך על פי פעולות גאלוואניות הצליחו החוקרים לגלות בו את המתכת ״נַתּריום״; וכן היה גם משפט השיד והגיפס, השיש והקרטיקון אשר כלם הם אך מין מתכת, והוא לא נודע עד ימינו ושמו הוא ״קאלציום״.
ויהי כאשר נוכחו לראות בדרך הזה, כי יד הזרם העלעקטרי לא תקצר מלתת פתרונים רבי ערך וגדלי תועלת, ויקומו ללכת מחיל אל חיל ומנסיון אל נסיון, ויעשו ויצליחו, עד אשר נוכחו לראות גם את יסוד הפעולה החימית על פי העלעקטרית, ואת הדבר הזה נעביר עתה לעין הקורא.
כד. הפעולות החימיות אשר לזרמות עלעקטריים 🔗
הנה כבר בראשית ימי המאה הנוכחת הצליחו החוקרים המפארים קארליל וניטשעלסען להוכיח דבר חדש לאמר: אם נביא את שני הצירים אשר לשלשלת גאלוואנית גדולה, אל תוך כלי מים העשוי, לדבר, נראה כי על שפת הציר השולל תעלינה אבעבועות מיסוד המים, תחת אשר הציר המחיב יתחבר אל היסוד החמוצי. לרגלי הנסיונות האלה עלה הרעיון על לב חוקרי הטבע לנסות דבר ולקחת גם חוט כסף או חוט פלאטין תחת הציר המחיב, ואחרי אשר מיני המתכת האלה לא על נקלה יאבו להתחבר עם היסוד החמוצי, ראו גם בשפת הציר המחיב עולות אבעבועות מיסוד החמוצי, אך יד מי עשתה אלה? יד העלעקטרית עשתה אותם! הזרם העלעקטרי חלק את המים לחלקיו החימיים, הלא הם שני מיני האויר, אויר יסוד־המים ואויר היסוד החמוצי, ושני מיני האויר האלה אשר בהתחברותם יהיו למים, הם התפרדו ויתחלקו ויהיו לאבעבועות אר אשר על פני המים –; אכן הוסיפו החוקרים ללכת מחיל אל חיל ויעשו את נסיונותיהם הלוך ונסות, וייטיבו את התכונה הדרושה למען הנסיונות, עד כי כיום הזה נעצר כח להראות לעין כל איש משתוקק, כי בקתתנו לנו מעט מים נוכל לחלקם לשני מיני אויר, ומראה עיניו יגיד לו את אשר לא האמין למשמע אזניו, למען דעת כי תכונת המים, בריאה אחרת היא מן הבריאה אשר היו המים לעיניו עד כה.
הלא דעת לקורא נקל כי לא היה כל יסוד מיסודות החימיים אשר לא נסוהו במסות הזרם העלעקטרי, וכל יסוד ויסוד וכל חמר וחמר הובא אל פני העמוד הגאלוואני, למען ערער את יסודותיו ולמען הפריך את הרכבתו – האם יפלא אפוא הדבר כי הצליחו לגלות מיום אל יום מיני מתכת חדשים אשר לא שערום הראשונים? – אבל מי החכם יודע פשר הדבר? אי זה דרך יבוא כח הזרם הגאלוואני הזה אשר עז בידו להראות את המראות החימיים? מה לעלעקטרית ולכח החימי ולהם הלא פנים שונות ותכונה נבדלת?
אך בדי יגיעה ובעמל נפש רב ערבו החוקרים את לבם לענות דבר על השאלות הנשאלות –ידיעות הטבע שונות הן כביר מן הפלוסופיא ומן הפלפול ומן הסברא, אשר האמונה לבד נר לנתיבתם, תחת אשר חוקרי הטבע קטני־אמנה הם, ולא בין רגע יחליטו וירהיבו בנפשם עז לענות דבר טרם ינסו וטרם יבחנו וטרם יראו עין בעין כי קלעו אל השערה; ואם נמצאו גם בין האנשים האלה סמרטוטים למדי העומדים תמיד נכונים לפעור פה ולענות, אך מי זה ישמע להם טרם ראה בעיניו וינסה ויבחן את האותות ואת המופתים? –ובכן הנה החליטו החכמים ויענו על השאלות הנשאלות, לאמר: הרבר אשר אמרנו כי נמצא בקרב האטמים כח אשר נקרא לו כח חימי ועל פיו יצאו ועל פיו יבאו החבורים וההרכבות בכל היסודות למיניהם, – הדבר הזה איננו נכון, כי לכל המראות אשר קראנו עד היום כח חימי או פעולה חימית, להם נקרא כיום כח עלעקטרי או פעולה עלעקטרית אשר לאטמים, והחימיא גם היא תהיה אך מראה במראות העלעקטרית או ענף אחד מענפי הפעולות אשר לכח העלעקטרי הנעלה, המלא מלא הארץ כלה ואשר בכל החמרים שם הוא.
אמנם מצאה הדעה החדשה הזאת חתחתים רבים בדרכה, כי רבים קמו עליה וילעגו לה, ואך מעט מעט הצליחה לגרש את הרוחות הרעות מלפניה ותהי לראש פנה: –הטבע לא יבדיל בין כחותיו להביאם איש איש אל מחלקה אחרת, כאשר יעשה האיש המלומד בהבדילו בספריו ובלמודיו את כל הדברים למיניהם, באשר כי קצרה עין האדם מלהביט על פני כלם בסקירה אחת להבין ולהשיג את הנפרדים גם במקורם הראשון בהיותם מאחזים ומדובקים כאחד. –כאשר חלק יחלק לו האדם את עתו לשעות ולימים, לעשרות שנים ולמאות, לאלפי שנים ולרבבות, אם כי בנפשו יודע כי אין הבדל ואין קו ואין מדה נכונה לעת ההיא, ואשר הדבר הזה הוא אך תחבולה טובה לזכור על ידה אח מאחת מנקודות המערכות הארוכות אשר בשנות הנצח; כן תבאנה גם ידיעות הטבע אשר מצא לו האדם, לחלק בקו את המראה הגדול אשר בטבע, למראות רבים, ולקרוא בשם איש איש לבדו, ולמען תהיה תורת הטבע שגורה בפי כל ולמען אשר ירוץ כל קורא בה, ישים מערכות מערכות להן לבדנה, אם כי יד הטבע לא עשתה מעולם כל הבדל וכל מערכה, האבן הקטנה אשר ברגלינו נרמוס אותה בלי משים, האבן הקטנה הזאת תמצא לה מקום בידיעות הטבע בקרב מערכות רבות ונבדלות; בעל־המינרלוגיא יבוא בידיעותיו להורות אותנו את תולדותיה, בעל־החימיא יבוא בידיעותיו לחקור חקר אחרי חלקיה ויסודותיה, בעל־הפיזיק יבוא בידיעותיו לבדוק את החום הפרטי אשר לה ואת המשקל הפרטי ואת האור הנשבר ואת חבורה ואת בנינה ואת תכונתה העלעקטרית ואת כל כח וכח אשר יאמר עליו כי הוא זה, בהאמינו כי באבן הקטנה הזאת עצורים כחות מכחות נבדלים – אך האם לא הצחוק הוא להחליט כי גם הטבע בעשותה את האבן ההיא עברה על פני כל מערכות הידיעות האלה, אחת אחת, ללמוד את כל אלה ולעשות? האם לא יותר טוב להחליט כי הטבע עשתה את מעשיה בבת אחת ובסקירה אחת, ואנחנו אך אנחנו נראה בם רבות אחרי כי קצור קצרה עיננו לראות את האחד?
ואם ככה נאמר, אז הנה צעדנו צעד אחד קדימה אל מול פני האמת, אתרי אשר יצלח בידנו להורות כי שני כחות בטבע אשר היו עד היום בעינינו לשנים, הם המה אך כח אחד בלבד, והחימיא והעלעקטרית אשר מצאנו אותן ער כה אשה אשה בקרב המערכה הנתונה לה, הן הנה אך אחת אשר ממקור אחד תהלכנה, ואך פנים שונות לשתיהן, ואך במראיהן ובצביונן נבדלו.
כה. הכח העלעקטרא־חימי הנסתר 🔗
הלא עזבנו עתה את החימיא לנפשה ונקרא לה שם ״עלעקטראָ־חימיא"; אך נלכה נא ונראה מה משפט הכח האחד אשר לשתיהן, לחימיא ולעלעקטרית גם יחד, ומה יושיענו זה?
הלא ידעת, קורא מקשיב, כי מטיל צינק ומטיל נחשת, בנגעם יחדו איש אל רעהו, יפרידו בין שני מיני העלעקטרית אשר בקרבם לשום את הצינק לעלעקטרי מחיב ואת הנחשת לעלעקטרית שוללת, והיה אם נעשה את התחבולות הראויות לדבר, נראה כי מבטן הנגיעה תצאנה פעולות וזרמות עלעקטריות גדולות ועצומות, אשר לא היו לפנים לשני מיני המתכת האלה. – אז יבוא בעל העלעקטראָ־חימיא להחליט כי פרידה עלעקטרית כזאת תקום ותהיה גם בקרב כל היסודות החימיים ברגע אשר יגע אטם אשר ליסוד האחר אל אטם אשר ליסוד השני, לעשות את האטם האחד לעלעקטרי שולל ואת האטם השני לעלעקטרי מחיב, ואנחנו אשר ידענו כי עלעקטרית שוללת ועלעקטרית מחייבת מושכות אשה רעותה, אנחנו נבין עתה כי נטל על שני האטמים השונים למשוך את אחיו, בהיותם קרובים יחדו, יען כי העלעקטרית העצורה בקרב שניהם, שונה היא למיניה, והיה בהתחבר שני האטמים יחדו, נאמר כי התחברו שניהם התחברות חימית, ואולם שפתנו אתנו עתה לאמר כי התחברו התחברות עלעקטרית.
האם לא ישאל אפוא השואל: מדוע לא תהיה התחברות כזאת – התחברות חימית או עלעקטרית – גם בנגוע הצינק אל הנחשת? מדוע יתפרדו שם שני מיני העלעקטרית איש מעל אחיו, לשלוח זרמות שוללים אל קרב הנחשת וזרמות מחיבים אל קרב הצינק, מבלתי אשר יקום ויהיה ביניהם הדבר אשר נקרא לו התחברות הימית? – אך חכמי החימיא ענו ואמרו לאמר: לו עצרנו כח להוציא אטם בודד אחד מן הצינק או אטם בודד מן הנחשת, כי אז ראינו את שני מיני העלעקטרית השונים, מתחברים איש אל אחיו להיות למין חימי חדש, והדבר אשר נקרא לו ״התחברות חימית״ קם ויהי, להוליד לעינינו משנה־אטם אחר קרוא בשם צינק־של־נחשת; אבל הדבר הזה לא היה ולא יהיה לעולם, ואם נקח לנו גרגיר מן הצינק או מן הנחשת אשר עיננו תעצר כח לראותו אך מבעד למיקרוסקופ לבד, גם אז נדע כי אצורים בקרב הגרגיר ההוא אטמים לאין חקר המדובקים יחדו; – ונוסף על אלה הלא גם זאת ידענו כי הצינק והנחשת יחדו המה מיני מתכת שתכונתם היא להוליך כרגע את העלעקטרית הלאה, והתפרדות העלעקטרית הנולדת במקום אשר שם יגעו הצינק והנחשת איש אל אחיו, הולכת הלוך ועבור בין שני מיני המתכת, והיה אם נחבר חוטים אל הצינק והנחשת ונשלבם יחד, הלא יקום גם זרם עלעקטרי משני העברים, למען אשר יתחברו יחד שני המינים בקרב השלשלת המרותקה, תחת אשר יתפרדו במקום הנגיעה הלוך והתפרד; ולכן לא יקום ולא יהיה הדבר אשר נקרא לו ״ההתחברות החימית אשר לאטמים״ כי אם התחברות אחרת תהיה, התחברות שני מיני העלעקטרית על פי הזרם הסובב, – אבל אם שני אטמים שונים אשר לשני יסודות יגעו יחד איש אל אחיו, אחרי כי לא התלכדו שני האטמים האלה עם גופים מוצקים כי אם שוטטו איש איש לבדו בקרב האויר, ואם לא תהיה לאטמים האלה תכונת המתכת להוליך את העלעקטרית הלאה, אז ימשכו יחד איש את אחיו בכח העלעקטרית השונה אשר בקרב שניהם, ויתחברו יחדו, ויהי האטם האחד שוכב אצל האטם השני, והדבר אשר נקרא לו התחברות חימית קם ויהי. –
אמנם גם הנסיון יורה אותנו כדבר הזה: שני חמרים מוצקים ויבשים לא יתחברו לעולם התחברות חימית בלתי אם נלחלח אותם, ואם גפרית וברזל ישכבו יחד לנצח, לא יקום ולא יהיה לעינינו כל ברזל־של־גפרית; והיה אם נחפוץ לחבר יחדו שני חמרים התחברות חימית, נטל עלינו בראשונה להפשיט מהם – או מן האחד – את צורתו המוצקת ולהלבישו צורת נוזלים או צורת אויר, למען אשר יחדלו אטמיו מהיות משולבים איש אל אחיו בכח רב, ואך אז נעצר כח לעשות את ההרכבה החימית. – אפס לוּ עצרנו כח לעשות את היסוד החמוצי לחמר מוצק אשר לא ימוט, כי אז יכלנו להניחו על פני מטיל קאליום למען אשר ישכבו יחד לעולמי עולמים, אם כי ידענו גם ידענו כי נטיתם להתחבר יחדו היא גדולה מנשוא, ואך בזאת התחבר לא יתחברו אם מוצקים יהיו שניהם, ואולם אחרי כי היסוד החמוצי הוא מין אויר לבד אשר אטמיו משוטטים לאין קץ, לכן הוא שכן רע לקאליום, וכמעט אשר יראה אותו, יתחברו כרגע התחברות חימית; וכמשפט הזה הוא משפט כל היסודות אשר נדע. – אכן כל הדברים האלה הם אך פתח דבר גדול ורב, כי עוד מעט וראינו כי החידות אשר לחימיא תמצאנה להן פתרונים כלהן ברגע אשר נקרא לנו את הכח העלעקטרי לעזרה.
כו. פשר המראות החימיים לפי הכחות העלעקטריים 🔗
הלא תזכור הקורא את המשפט האמור כי כאשר יבדלו וכאשר ישונו שני יסודות איש מאחיו בתכונתם, כן יחושו וכן ימהרו להתחבר יחדו התחברות חימית; הנחשת והצינק, הכסף והזהב, הברזל והעופרת וכן כל מיני המתכת אשר נדע, כלם דומים איש אל אחיו בצביונם ובמראיהם אם רב ואם מעט והם לא יתחברו יחדו התחברות חימית; היסוד החמוצי שונה מן הברזל תכלית שנוי והוא נוטה מאד להתחבר אליו בזרוע עז, וכן משפט כל החמרים הדומים אל היסוד החמוצי כמו החלאר והבראָם, היאָד והפלואָר וכדומה, והם לא יתחברו בנקל אל היסוד החמוצי אם כי הוא דומה להם מאד – והיה אם נסורה מזה ונלכה לרעות בשדה אחר בשדה העלעקטרית, נראה גם שם כדבר הזה: כדור קטן מלא עלעקטרית שוללת ימשוך אליו כדור שני מלא עלעקטרית מחייבת, ואולם השולל יצרור את השולל, והמחיב יצרור את המחיב. – ועתה אם נבוא עתה להחליט כי כל אבות היסודות, שנים שנים, בהתחברם יחדו, יינקו אל קרבם כח עלעקטרי, גם רב וגם מעט, הכל לפי תכונתם, אז הנה כביר מצאה ידנו לפתור הרבה חידות מחידות החימיא: אם אטם יסוד חמוצי יקרב לגשת אל אטם קאליום, נטל עלינו להחליט כי כמשפט הצינק והנחשת כן גם משפטם; האטם אשר ליסוד החמוצי יהיה לעלעקטרי שולל והאטם אשר לקאליום יהיה לעלעקטרי מחיב, ולכן יתחברו יחדו התחברות עלעקטרית כמשפט ואחרי כי התחברות היסוד החמוצי והקאליום תוליד את ההפרדה העלעקטרית הכי גדולה, לכן גם נטיתם להתחבר היא הנטיה הכי גדולה אשר נדע בשדה כל החימיא, והיה אם נחפוץ להוליד את ההתחברות הכי גדולה, אין לנו לעשות דבר בלתי אם להביא מעט מתכת־קאליום ולהניחו רגע לעין האויר, ובין רגע נראה כי התחבר היסוד החמוצי אשר באויר אל המתכת ההיא התחברות גדולה מאד, אחרי כי בנגעם יחד איש אל אחיו, קמה ההתפרדות העלעקטרית הכי גדולה. – גם היסוד החמוצי ומתכת־הנתריום יעשו כמעשה הזה ואולם התנגדותם איננה גדולה כמשפט הראשון, כי הנתריום איננו גם הוא עלעקטרי מחיב, עצום ורב, כהקאליום. – היסוד החמוצי והברזל גם הם יולידו את העלעקטרית בנגעם יחד, ואולם עלעקטריתם היא קטנה מן הראשונים כי הברזל איננו עלעקטרי מחיב עצום ורב כהנתריום ולכן גם התחברותו אל היסוד החמוצי תכבד מן הראשונים. – וכן נוכל לערוך במערכה את כל הששים וחמשה אבות היסודות מהחל ועד כלה, להחל ביסוד החמוצי שהוא הכי שולל ולכלות בקאליום שהוא הכי מחיב; וכן נבאר לנו באר היטב את כל המראות אשר ראינו ואשר המפתח האחר להם הוא – העלעקטרית.
אכן עשו להם החוקרים הכי גדולים אשר בימינו, את המערכה אשר אמרנו, ואנחנו לא נדע אם יש לנו מקום להרהר אחרי מדותיהם – אמנם אמת נכון הדבר כי לא נוכל להחליט שכל דבריהם אמת וצדק, יען כי לא יכלו עוד לחקור חקר עד היסוד בו, אחרי אשר לפעמים יסורו המראות העלעקטריים והחימיים גם יחד למשמעת אפנים רבים אשר אין למו ספורות, ואולם הדבר האחד הוא ברור כשמש ואין פוצה פה ומצפצף לנגדו: הדעות אשר בדבר החימיא שונות הן, אכן פה אחד החליטו כל החכמים כי החימיא בתכונתה לא שונה דבר מן העלעקטרית.
כז. פשר מעשי החימיא לפי תורת העלעקטרָא־חימיא 🔗
כאשר עצרנו כח לבאר לנו את ההתחברות החימית הפשוטה לפי חקי העלעקטרית, כן נעצר כח להבין בנקל גם את מעשי החימיא כלם, אם נבוא עד חקרם על פי העלעקטרית. הבה נא ונראה: אם תטיל מטיל מתכת קאליום אל תוך צנצנת מים, אז תראינה עיניך כי יקרע הקאליום את היסוד החמוצי מיד המים למען התחבר אליו, ויסוד־המים הנשאר יעלה מן המים בדמות אבעבועות פורחות, והיה אם נשאל את פי העלעקטרית על דבר פשר המראה הלז, נשמע כדברים האלה: הלא ראית בפרק האחרון כי הקאליום הוא בין אבות היסודות היסוד הכי מחיב בעלעקטריתו והיסוד החמוצי הוא הכי שולל, ולרגלי הדבר הזה נאמר כי יסוד־המים הוא העומד בַּתָּוֶךְ, והיה אך בהציבנו את יסוד־המים לעמת הקאליום, נאמר על יסוד־המים כי הוא שולל. ובהציבנו אותו לעמת היסוד החמוצי נאמר עליו כי הוא מחיב; ולכן בהתחבר היסוד החמוצי ויסוד־המים יחדו להיות למים, נחליט כי היסוד החמוצי השולל התחבר אל יסוד־המים המחייב, ואך כאשר יבוא היסוד השלישי שהוא הקאליום, אשר עלעקטריתו היא יותר מחיבת אז אך אז יעזוב היסוד החמוצי את חיק יסוד־המים אשר עלעקטריתו מחיבת אך מעט, להתחבר, להתחבר אל הקאליום אשר עלעקטריתו מחייבת הרבה יתר ממנו, ולו נמצא בארץ כל יסוד אשר יעלה בעלעקטריתו השוללת גם על היסוד החמוצי, כי אז עצר היסוד החדש הזה כח לגרש את היסוד החמוצי מחיק הקאליום בן בריתו ולמלא שם את מקומו. – הלא תראה, קורא מקשיב, כי בדרך הזה תלך לבטח, לבאר לך את כל הרכבות החימיא, לדעת בארץ דרכן ולהבין את המעשה הנעשה ברגע אשר יבוא יסוד שלישי לגרש את השני מגבול הראשון אשר אליו כבר התחבר עד כה, וידעת אז והשבות אל לבבך כי שני ההפכים העלעקטריים הכי גדולים. אך קשר קשרו על החלש מהם לגרש אותו כלה –
אך מדוע אפוא נראה כי יבוא הזרם העלעקטרי לפעמים להפריד גם הוא בין הדבקים ולשום את ההרכבה לאין ולאפס? למשל אם נביא את שני הצירים אשר לעמוד גאלוואני עצום ורב אל תוך צנצנת מים, הלא ידענו כי המים יתפרדו ליסודותיהם, ועל פי תחבולות עשויות לדבר, נעצר כח לראות את הזרם העלעקטרי בקרעו מיד המים את היסוד החמוצי מעבר מזה ואת יסוד־המים מעבר מזה, ואיככה, ישאל הקורא תמים הלב, איככה יהיה כדבר הזה? אם אמת נכון הדבר כי הזרם העלעקטרי הוא העושה את הפעולה החימית, הלא נטל עליו לחזק את ידי ההרכבה בעברו דרך המים ומרוע אפוא נראה את ההפך, כי גם בטל יבטל אותה? – אך לאט לך, קורא נחפז, שים נא את לבך אל הדבר האחר ותדע: שני הצירים אשר לעמוד גאלוואני הם שני הפכים בכחם העלעקטרי, הציר אשר לצינק יעצור בקרבו עלעקטרית מחייבת והציר אשר לנחשת יעצור בקרבו עלעקטרית שוללת; ואולם גם בקרב המים היה כדבר הזה, כי היסוד החמוצי השולל משך אליו את יסוד־המים המחייב, ולכן כאשר נביא את הצירים אל תוך המים, והצירים הם חזקים ואמיצי כח, אז ימשוך אליו הציר המחייב את האטם השולל אשר במים, והציר השולל ימשוך אליו את האטם המחייב, וכן יבוא כל היסוד החמוצי השולל אשר במים לנוח על שפת הציר המחייב ויסוד־המים המחיב יסע אל הציר השולל, עד אשר תקום ההפרדה לעינים והמים יחדלו מהיות עוד –; והיה אם נחקור חקר עוד מעט נמצא בזה גם את המשפט האמור למעלה, כי העלעקטרית החזקה אשר לעמוד הגאלוואני הכריעה תחת רגליה את העלעקטרית הרפה אשר למים; האטם השולל אשר ליסוד החמוצי עזב את חיק האטם המחייב אשר ליסוד־המים אשר אליו התחבר עד כה, אך רק בזאת יען כי מצא לפניו את ציר הצינק אשר עלעקטריתו המחייבת גדולה הרבה יתר מאד, וכן האטם המחייב אשר ליסוד־המים עזב את חיק האטם השולל אשר ליסוד החמוצי, שאליו התחבר, אך רק במצאו לפניו את ציר הנחשת אשר עלעקטריתו השוללת גדולה מן היסוד החמוצי, כי זה כל הדבר!
וכמשפט המים כן משפט כל הנוזלים החימיים למיניהם: החלק העלעקטרי המחייב אשר לנוזלים יבוא תמיד אל הציר השולל אשר לשלשלת הגאלוואנית, והחלק העלעקטרי השולל יבוא אל הציר המחיב; והיה אם נעשה לנו את הצירים בדעת ובטוב טעם, ראה נראה לתמהון לבנו כי יאספו אליהם הצירים האלה את היסודות הנתכים לחמרים חמרים, ועל פי תורת הגאלוואניזם נעצר כח לקחת את הזהב ואת הכסף ואת הנחשת ואת כל היסוד אשר נתך ואשר הפך להיות לנוזלים, לשוב ולאסוף אותם על פני הצירים השנים לעשותם מוצקים כבראשונה. – על פי הדברים האלה נוסדה בימינו ההמצאה היפה רבת התועלת אשר נקרא לה ״המצאת הגאלוואנאָפלאסטיק״ ואשר נעבירנה עתה לעין הקורא בדברים ברורים ומובנים, והיה האיש אשר ימצא בה ענג יוכל לעשות בה את נסיונותיו, כי הנסיונות האלה קלים הם מאד ומעט עת ידרשו ממנו ומעט עמל ואך כסף מעט, ואולם שכרו הרבה מאד, כי כצחוק נחשבו הנסיונות בהעשותם ותורה רבה ילמד האיש העושה. אותם, כי הם יעוררו את רוחו לרדוף ולהשיג, לשית נוספות על מחקריו וללכת מחיל אל חיל.
כח. הנאלוואנָא־פלאסטיק 🔗
אחרי אשר כבר נסו וידעו זה רבות שנים כי הנוזלים החימיים כלם יתפרדו ליסודותיהם על פי שני צירי השלשלת הגאלוואנית והיסוד המחייב אשר בקרב הנוזלים יתאסף אל פני הציר השולל בדמות מתכת והיסוד השולל אשר בם יתאסף אל פני הציר המחיב, – אחרי אשר כבר ידעו את כל הדברים האלה, עלה בראשונה הרעיון על לב החוקר הצרפתי דע־לא־ריוו בשנת 1836 כי יכול נוכל על פי המעשה האמור לשוב ולהוציא מן הנוזלים את המתכת המותכה בם ולציר אותה לכל צורה אשר נחפוץ. – אחריו בא הפרופיסור יאקאָבי בפטרבורג והוא השלים את אשר החל הראשון, כי הוא הוכיח את התועלת הרבה היוצאת לנו מפי הדבר הזה בכל מעשינו ומלאכתנו יום יום, ויורה את המעשה אשר יעשון, ויקרא את המצאתו בשם ״גאלוואנאָפלאסטיק״. לאמר ״מסכת הפסילים לפי הגאלוואניזם״, והמצאתו זאת יצאה לשם ולתפארת, יען כי היא תורה אותנו גם את תורת צפוי הזהב או מלאכת צפוי הכסף אשר יצא טבעם בכל העולם ואשר אלפי אנשים ימצאו בם את חית ידם, ובימים האחרונים הלכה מחיל אל חיל ומנצחון אל נצחון. עד כי כיום הזה ידנו אתנו לעשות לנו עת פיה גם את מצבות המתכת הגדולות והעצומות עד למאד אשר לפנים עשו כמוהן אך כאשר יצקו אותן ביצוקתן; וגם לא תקצר יד כל איש ואיש לעשות לו מכונה קטנה תחת הגדולה הדרושה, למען אשר יוכל גם הוא לעשות על ידה את הנפלאות הגדולות, ללמוד וללמד. וזאת תורת המכונה:
קח לך את קנה־הזכוכית אשר על פני המנורה (צילינדער) וגזור לך גזר ממנו כשלשה זרת ארכו, ואחרי כן תסתום ותחבוש את פיו האחד בחתיכת עור שלחופית של עגל, למען אשר יהיה בידך כעין כוס אשר היסוד בו עשוי בשלחופית, ואת הכוס הזאת תחתיל בחתולי חוטי ברזל אחרים ותשים אותה אל תוך צנצנת, והחוטים האלה יהיו כעין מגרעות לבלתי אחוז בקירות הצנצנת פנימה ולבלתי נגוע יסוד הכוס ביסוד הצנצנת כי אם תלויה תהיה בשפת הצנצנת ממעל; אחרי כן תמלא את הצנצנת ממסך פֿיטריול־של־נחשת, ואת קנה־הזכוכית התלוי בתוכה תמלא מים אשר הושם בם בראשונה מעט חומצי־גפרית; ועתה קח לך חוט נחשת ונטית אותו ותעקם אותו הנה והנה, עד אשר יצלח בידך לטבול את ראשו האחד בתוך הצנצנת ואת ראשו השני בקנה־הזכוכית; והיה אם תשים עתה על פני הראש הטבול בקנה־הזכוכית מטיל צינק, אז יקום לעיניך זרם עלעקטרי במקום אשר יגעו הנחשת והצינק יחד, והזרם העלעקטרי הזה ההולך והסובב בקרב הנוזלים ובקרב השלחופית ובקרב החוט גם יחד, אמיץ הוא וכחו אתו לסרס את ממסך הפיטריול־של־הנחשת אשר בצנצנת, להפרידו ולחלקו לחלקיו, עד כי תעלה מתכת הנחשת הלוך ועלה מן הנוזלים לצפות את החוט הטבול בם, צַפֵּה והוסיף – והיה אם תעמוד המכונה הזאת ימים אחרים, תעלה כל הנחשת האצורה בממסך הפיטריול־של־הנחשת לדבוק אל פני החוט היורד אל תוך הצנצנת ולהצבר עליו חמרים חמרים עד תם כל הנחשת אשר שם; ולכן אם תחבר אל החוט ההוא כל תבנית וכל פסל אשר יהיה, למשל, אם תטביע קלסתר פני מטבע אל תוך נתח דונג אשר תחפה אותו במעט גראפיט (עופרת־המים) או אשר תזרה עליו אבק נחשת מוצהב (בראנץ) תחת אשר את חוט הנחשת תחפה בדונג כל ארכו המובא אל הנוזלים, אז תעלה הנחשת מן הממסך לכסות את פני התבנית ולהצבר עליה עד אשר אחרי עבור ימים אחדים יהיה בידך קלסתר פני המטבע והיה כל איש אשר יחפוץ לענג את נפשו בעשותו את נכון ונאמן מאד; הנסיונות האלה, הוא ישכיל ויבין למצוא גם תחבולות חדשות לרגל המעשה הזה לשנותו לטוב ולהיטיב את הכוָנים בכל פעם ופעם כחפצו, וכרצונו וכאשר יהיה עם לבבו, אחרי אשר יבין למדי את פשר המראות האלה לקחת מפיהם את התורה הנדרשת. —
פשר המראות האלה ככה הוא: הפיטריול־של־הנחשת עשוי בתערובת חומצי־גפרית ונחשת גם יחד, והוא מין מלח הנמצא להמכר בכל בתי ממכר הסמים ועינו כעין התכלת, והיה אם תמס אותו במים יהיו המים האלה אך קבוצת אטמים שונים, אטמי גפרית ואטמי יסוד חמוצי ואטמי נחשת; ואולם על פי חוט הנחשת ונתח הצינק אשר בקצהו האחת המובאת אל המים שהם מחומצים מעט ועל פי קצהו השנית המובאת אל ממסך הפיטריול־של־הנחשת, יצא לו זרם גאלוואני לפעולות אדם ואז יהיה הצינק עלעקטרי מחיב והנחשת תהיה עלעקטרית שוללת והצינק ימשוך אליו את היסוד החמוצי השולל מתוך המים לעשות אותו ואת חומצי־הגפרית הנמצאים שם להרכבה חימית חדשה – הנמסת בין רגע בקרב המים – אכן חוט הנחשת הוא הציר השולל אשר לשלשלת ולכן בהיותו בקרב נוזלים אשר הנחשת נמסת ומותכת בם ואשר אטמיה הם עלעקטריים מחיבים, ימשוך אותה אליו על יד על יד, עד אשר יעלו כל אטמי הנחשת להתגודר על פניו ולהיות למתכת מוצקה, איתן מקשה, לפי כל תבנית אשר נשים לה.
כט. מלאכת צפוי הכסף על פי הגאלוואניזם 🔗
כמשפט הגאלוואנאָפלאסטיק כן משפט מלאכת צפוי הכסף או מלאכת צפוי הזהב אשר טבען יצא בעולם ואשר בעלי המלאכה העושים בכסף ובזהב לא ידעו אחרת בלעדיהן בלתי אם לצפות ולחפות על פי הגאלוואניזם ולעשותו ליסוד מוסד למלאכתם; ואולם מלבד בעלי המלאכה המוצאים בה חית ידם, נטל גם על כל איש מבין, לנסות דבר בידיו ולעשות לו את המכונה הקטנה בביתו, ואנחנו תקוה כי בשימו לב לדברינו ישכיל ויבין דבר מתוך דבר לקנות תחבולות חדשות ולעשות כחפצו וכרצונו פעם בכה ופעם בכה כי בכל אשר יפנה בה יצליח ואולי גם בריאה חדשה יברא.
לעשות במלאכת צפוי הכסף על פי הגאלוואניזם, נטל עליך להכין לך מין נוזלים הראוים לדבר והכנת הנוזלים האלה לא תצלח בידך על נקלה, ולכן אם לא תחפוץ בכל העמל הרב. אז תוכל לקנות לך רבע לאָטה כסף־של־ציאן הנמצא להמכר בבתי המרקחת הגדולים, ואת כסף הציאן הזה תשים אל הין (קווארט) מלא מים מזוקקים למען אשר ימס בם, והיו בידך הנוזלים הדרושים לך די לצפות בם כסף על פני שתים עשרה כפות קטנות; ואולם יתר שאת ויתר עז לתורה אשר תצא לך מן המעשה הזה, אם לא תקנה לך את הנוזלים האלה כי אם תעשה אותם בידיך, למען אשר בעיניך תבחן את החימיא בפעולותיה הנסתרות, והוא אך הדרך האחד ללכת בו מחיל אל חיל ולעשות את החימיא קרובה בלבבך. – וזאת תורת מעשה הנוזלים:
קח לך חצי לאָטה כסף ישן והכית אותו במקבת טחון היטב והדק אותו עד אשר דק מאד ועד אשר תוכל לגזור אותו לגזרים דקים במספרַים, ולקחת את הגזרים הקטנים ושמת אותם אל תוך צלוחית קטנה, וחומצי־סאלפעטער טהורים תתן עליהם, והיה כפי אשר הודק הכסף בהרקעו כן ימהר וכן יחיש להנתך ולהתמוסס בקרב חומצי־הסאלפעטער, ואם טהור היה הכסף בהרכבתו יהיו הנוזלים גם הם לבנים במראיהם, ואם נשחת היה הכסף בסיגי נחשת – וזאת לדעת כי רוב מיני הכסף אשר לנו נשחתים הם – יהיו הנוזלים כעין תכלת ירקרקת; ואחרי אשר יעברו ימים אחדים והכסף נתך ונמס כלו, תריק את הממסך הזה אל תוך צנצנת ותשפוך עליו כחצי כוס מים מזוקקים, וצנצנת שנית תקח לך אשר תשים בה מלא הכסף מלח ותשפוך גם עליו כחצי כוס מים וחכית עד אשר ימס המלח במים האלה ואחרי כן תשפוך את ממסך הכסף אל תוך מי המלח, ומחזה יפה תחזינה עיניך: כל נטף מממסך הכסף אשר יפול אל מי המלח יהיה לצרור נופל אל עמקי הצנצנת ועינו כעין גביש אשר לגבינה חדשה, ואחרי אשר שפכת את כל הממסך שמה תחכה עד אשר יכלה משקע הגבינה הזאת לצלול ולרדת ועד אשר יעמדו המים טהורים וזכים מעל פניה, ואז תשפוך את המים ארצה, ונזהרת לבלתי שפוך גם מעט מן הגבינה ההיא כי הגבינה היא הכסף. – אכן מלאכת הנוזלים הראוים לעשות בם את צפוי הכסף עוד טרם נשלמה, ואנחנו טרם נשלים אותה נסור נא ונראה בראשונה אי זה דרך הפך הכסף להיות לעין גבינה: הכסף נתך ונמס בקרב חומצי־הסאלפעטער, אבל לא כהמס צוקער במים כי אם המסה חימית, ואם תעשה את הנסיון הנתון לפניך בזה הראה את ההבדל אשר בינותם: אם תתן מים מהולים בצוקער על פני האש אשר על האח למען אשר יעלו בקיטור ויאבדו וייבשו כליל, אז נראה את הצוקער כלו לא נעדר ממנו אף גרגיר אחרי אשר עלו ממנו אדי המים ונדפו, ואולם אם נשים את חומצי־הסאלפעטער האמורים על פני האש להובישם ולהדיפם בקיטור, אז לא יצא לנו מתוכם הכסף הטהור כי אם צרורות בדלח והמנוצצים אשר עינם כעין המלח ואשר יקראו להם ״אָקסיד של כסף אשר להומצי־סאלפעטער״; כי הכסף ינק אל קרבו מתוך חומצי־הסאלפעטער את היסוד החמוצי ויהי לאָקסיד־של־כסף, לאמר, להרכבת יסוד חמוצי וכסף גם יחד, ועוד יתר שאת למען הקורא המתחיל אם נקרא לו. ״החלודה אשר לכסף"; – אכן אנחנו נשובה נא עתה אל מעשה הנוזלים הדרושים לנו: חלודת הכסף הלזו נמסה ונתכת בקרב חומצי־הסאלפעטער הנותרים ותהי לעין מלח, והיה אם נאמר להוביש את חומצי־הסאלפעטער להדיפם ולהעלותם בקיטור, יצא לנו המלה אשר נקרא לו מלח־של־כסף, זך וטהור, ואם נתיך אותו ונקררו, תצא לנו האבן הנודעת בשם אבן השאול (lapis infernalis) הדרושה לרפואות רבות –; ואולם אנחנו פה לא נחוץ לנו לדעת את מלח־הכסף ומתכנתו, כי אנחנו הלא אך שפכנו את חלודת הכסף יחד עם חומצי־הסאלפעטער הנותרים אל תוך מי המלח ומשם יצאה לנו הגבינה – כי המלח הזה אשר נאכל ממנו יום יום הוא נעשה על פי הרכבה חימית, בתערובת מתכת הנקראה בשם נתריום ומין אויר אשר שמו הוא חלאָר, ולכן יקראו למלח בשפת החכמים, נתריום של חלאָר; ולרגלי הרברים האלה נדע כי שם בתוך הצנצנת נמס החלאָר והנתריום גם יחד ויהיו למי מלח, והיה כאשר נתך הכסף בן חומצי־הסאלפעטער אל תוכם, התפרדו המינים המרכבים עד כה ויחדלו מהיות מרכבים, והנתריום עזב את החלאָר וידבק בהומצי־הסאלפעטער להתחבר אליהם, וברגע הזה כאשר יצא החלאָר לחפשי מעבר מזה והכסף יצא להפשי מעבר מזה, יתאוו גם הם תאוה עזה להתחבר יחדו, וככה יתחברו ויהיו לכסף־של־חלאָר. – זאת היא תורת השמרים אשר עינם כעין הגבינה כאשר ראו אותם עינינו, והשם אשר נקרא להם הוא: כסף־של־חלאָר.
ל. מעשה הנוזלים למלאכת צפוי הכסף 🔗
כסף החלאָר אשר לפנינו בדמות פתי־גבינה, לא די לנו עוד לעשות בו את מלאכת צפוי הכסף, כי טרם נעשה את הדבר הזה נטל עלינו לעשות בו מלאכה אחרת והרכבה חדשה, ואולם בעשותנו את ההרכבה החדשה הזאת עצתנו נאמנה לכל איש אשר לא נסה עוד לעשות ולהשתמש בסמי רעל ואשר לא ידע להלוך נגדם, לחדול מזה וללכת לו אל בית המרקחת לעשות שם את כל הדרוש, יען כי נחוץ עתה למלאכתנו חמר אחד אשר פעולתו היא פעולת רעל ממית ואשר אם אך יגע פתות קטן ממנו אל עור איש הפצוע ומת בו האיש הזה כרגע, כי החמר הזה הוא הרעל הנורע בשם ״קאליום־של־ציאן״.
הלא ירעת הקורא, הקאליום מה הוא? – הקאליום הוא מין מתכת אשר נטיתו להתחבר אל היסוד החמוצי היא גדולה ועצומה מאד, עד בלתי נוכל להזהיר את הקאליום מלפניו אף רגע, והקאליום הזה התחבר יתחבר גם אל הציאן שהוא מין אויר מלא רעל השונה מאד מן החמרים האחרים, כי הציאן גם הוא עשוי בתערובת יסוד הגחלים עם היסוד החנקי, לאמר, גם הוא הנו עשוי משני יסודות ופלא הוא כי משפטו תמיד כמשפט אחד היסודות מאבות היסודות אשר איננו מרכב, יען כי התחבר יתחבר גם הציאן כמעט אל כל מיני המתכת הנודעים; הציאן הזה נוטה נטיה עזה להתחבר אל יסוד־המים ולהיות לחומצי התכלת הנוראים על כל סביבותיהם אשר אם אך יריח בם איש ומת בהריחו, ומקום לנו פה לראות כי יסוד הגחלים אשר בלבדו אין בו כל רע והיסוד החנקי הנקי מכל דופי ויסוד־המים אשר יום יום נשתה ממנו לרויה, ושלשה אלה הטובים אם התחברו התחברות חימית, יהיו לרעל הכי נורא אשר אין משלו ואשר כמוהו אין. ואולם הציאן האמור דרוש עתה לחפצנו, כי לחצי לאטה כסף נקח כחמשה לאטה קאליום־של־ציאן, ואותם נמוס במים מזוקקים ונשפוך אל תוכם את כסף החלאר, והיה אחרי אשר ננער את המסך הזה ונניע אותו מעט בידינו, ימס בו גם כסף ההלאָר בן מראה הגבינה ויצא לעינינו מין נוזלים חסרי כל צבע, ועין האדם בהביטו בם לא יכיר את פרשת כל המעשה ורבי המינים האצורים בנוזלים האלה. כי הנה שני מיני מתכת אצורים בקרב הנוזלים האלה ועוד שנים (או שלשה) חמרים אחרים: המתכת האחת היא הכסף אשר בם והשנית הוא הקאליום, ושלישית נמצא בם גם החלאר ורביעית גם הציאן, והציאן הזה הלא גם הוא לבדו מרכב ועשוי על פי שני חמרים על פי יסוד־הגחלים והיסוד החנקי – אבל מה המעשה אשר יעשון ארבעה וחמשה היסודות האלה בקרב הנוזלים? – נסורה נא ונראה;
הציאן התחבר עד כה אל הקאליום ואולם אחרי כי הקאליום הוא החמר הכי עז בכח עלעקטריתו המחיב והחלאר הוא שולל מאד בכחו העלעקטרי, לכן בהשפך כסף החלאר אל תוך ממסך הקאליום־של־הציאן, התחבר החלאר כרגע אל הקאליום תחת אשר הכסף יתחבר אל הציאן, ובדרך הזה נבראו לעינינו שני מינים, המין האחד הוא כסף־של־ציאן והמין השני הוא קאליום־של־חלאָר, ושני המינים האלה נמסו גם הם בקרב המים ולא שנו את עין המלח ברב או במעט ולכן לא תכיר בם כל עין את המעשה אשר נעשה בם, ואולם אנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו, נחוצים לנו המים האלה, כי הם הם הנוזלים הדרושים למלאכת הצפוי, והיה אחרי אשר נריק עוד הין מים מזוקקים אל תוך הנוזלים האלה, נקום ללכת לקראת מעשה המכונה אשר על פיה יצא מעשה הצפוי לפעולות אדם.
לא. מעשה המכונה למלאכת צפוי הכסף 🔗
משפט המכונה הדרושה למלאכת צפוי הכסף הוא משפט המכונה אשר דברנו על אדותיה לרגלי הגאלוואנאפלאסטיק, לאמר, בקחתך לך את קנה־הזכוכית הסתום בחתיכת שלחופית, תשים אותו גם הפעם אל תוך צנצנת אשר מי מלח נתונים בה, ואל תוך קנה־הזכוכית תנסוך את ממסך כסף־הציאן והיה אם תחפוץ לך לצפות כסף טהור על פני כל כלי אשר הוא, למשל על פני כף עשויה כסף־חדש, ולקחת את הכף הזאת וחברת אותה אל חוט נחשת אשר ראשו השני מצומד אל מטיל צינק ואת מטיל הצינק הזה תטבול במי המלח ואת הכף תטבול בממסך כסף־הציאן; או אז יצא הזרם העלעקטרי לפעולותיו, ומסך כסף־הציאן יתפרד ויתחלק לחלקיו על פי דרך החימיא וצפוי דק יעלה ממנו על פני הכף אשר משפטה פה כמשפט הציר השולל, ועל יד על יד נחפתה הכף בכסף עד היותה לבנה למראה אחרי עבור שעות אחדות. — אם המלח העצור בקרב מי המלח האלה אך מעט הוא, אז תארך העת עד אשר תשלם מלאכת הצפוי ואולם יתר שאת ויתר עז לצפוי הזה, כי טהור יהיה וזך מאד, ועוד יתר עז לו אם תארך העת עד עשרים וארבע שעות, כי אז יהיה מראה לבן אשר לא זהר לו לכלי המצופה ואך אחרי אשר ימרטוהו וימרקוהו בהעביר עליו את חרט־הממריק, יקבל את זהרו היפה אשר יתן לו לוית חן, והאיש אשר לא ידע את תורת המריטה והמריקה הזאת על פי החרט האמור. הוא יבררהו ויברקהו באבקות־בורית הלבנה עד אשר יטהרהו ויזהירהו ויתן לו מכלל יופי.
אך הידעת גם את פשר המעשה הנעשה במלאכה ההיא? הלא קל הוא למבין: בנגוע חוט הנחשת אל הצינק נולדה העלעקטרית, והצינק היה עלעקטרי מחיב וחוט הנחשת היה עלעקטרי שולל, ובהתחבר הכף אל חוט הנחשת נעשתה גם היא לציר שולל, והיה כאשר הובא הצינק אל מי המלח והכף הובאת אל ממסך כסף־הציאן, אז משך הצינק אליו את החלק השולל אשר במי המלח, הוא החלאר, ויהי לצינק של חלאר תחת אשר הכף השוללת משכה אליה מתוך מסך כסף־הציאן את החלק המחיב הוא הכסף, והכסף הזה הוא הצפוי אשר התרקע על פני הכף לשום לה צפוי כסף.
הנסיון הזה אשר על פיו תצפה כסף על פני כל כלי וכלי, קל הוא מאד לעשותו ורוב תורה צרורה בכנפיו ואולם עוד יתר שאת למעשה הזה, אם תעשה את הנסיון בדרך אחרת: מלא נא את קנה הזכוכית פיטריול־של־נחשת ושים בו מטיל פח נחשת ואת הצנצנת תמלא מים אשר תשים בם בראשונה שלשה וארבעה נטפי חומצי־גפרית, והבאת את קנה־הזכוכית אל תוך הצנצנת ותשים מטיל צינק בתוך הצנצנת ההיא ואל מטיל הצינק ואל מטיל פח הנחשת תצמיד חוט נחשת דק, חוט לאיש חוט לאיש, ואת ראשי שני החוטים האלה שהם צירי השלשלת הגאלוואנית תביא אל תוך כלי העשוי לדבר אשר תעשה בו את מעשה הצפוי; והיה אם תקח לך כף גדולה לצפות אותה כסף תריק את ממסך כסף הציאן אל הכלי אשר הכף מונחת בו או אשר תלויה בו ברוָחה לבלתי היות בולטת מתוך הממסך, וחברת את הכף אל חוט הנחשת האחד הצמוד אל מטיל הנחשת, הוא הציר השולל, ואולם אל הציר המחיב אשר למכונה הזאת תחבר מטיל כסף טהור, והבאת את שניהם, את הכף ואת מטיל הכסף, אל תוך ממסך כסף־הציאן בתחבולה אשר לא יגעו שניהם יחדו; או אז תצא מלאכת הצפוי לפעולות אדם כבראשונה, ואך יתר שאת ויתר עז לה עתה, כי תחת אשר בראשונה הלך ממסך כסף־הצאן הלוך ודל מרגע לרגע, ומדי אשר עלה צפוי הכסף על פני הכף, כן הלך הממסך הלוך ומעט, הנה עתה תראינה עינינו חדשה: הממסך כאשר היה בראשיתו כן יהיה באחריתו, כי לא יצער ולא ימעט אף לא ייעף ולא ייגע; ובבתי חרשת צפוי הכסף הגדולים אשר בארץ נראה לפעמים כי יעמוד הממסך חדשים אחדים ולא נטל על בעליו לשית עליו נוספות ולחדש את כחו. – התבין לך את פרשת המעשה הזה עתה, קורא מקשיב? הלא מצער גם הוא: הכסף אשר בקרב כסף־הציאן יעלה ויפרוש כנפיו על פני הציר השולל, יען כי הכסף הוא עלעקטרי מחיב, והציאן באשר הוא עלעקטרי שולל יבוא אל הציר המחיב, אכן אחרי אשר מטיל הכסף קשור שם אל הציר המחיב, יבוא הציאן אל הכסף להיות גם פה כסף ציאן בד בבד כמשקל כסף־הציאן המתבטל בציר השולל, ומטיל הכסף אשר לציר המחיב יתבטל גם הוא וידרוש אחר תחתיו למלא את מקומו, והיה בעשותנו כדבר הזה ובהיות לנו די כסף למלא את החסרון, יתבטל הכסף בציר המחיב בד בבד כמשקל הכסף אשר יצבור אליו הציר השולל; ולכן צדקו החכמים האומרים כי הזרם העלעקטרי יקיף את הכסף הליך והקף להוליכו מן הציר המהיב אל הציר השולל, ואך חמודות הוא הנסיון לאיש העושה אותו –
לב. מלאכת צפוי הזהב 🔗
אולי יעלה דבר על לב קורא מבין, אשר לא נסה עוד בדבר החימיא, לשאול לאמר: למה לנו כסף־הציאן לעשות בו את צפוי הכסף, האם לא נגיע אל מטרתנו גם בקחתנו לנו את ממסך הכסף בן חומצי־הסאלפעטער? הלא נוכל לרכך ולמסוס במים ממסך הכסף בן חומצי־הסאלפעטער, למען אשר יהיה בידינו מין נוזלים אשר החלק האחד בם – הכסף – הוא עלעקטרי מחיב והחלק השני בם – חומצי־הסאלפעטער – הוא עלעקטרי שולל, ומדוע אפוא לא נוכל להביא את שני הצירים אשר לשלשלת גאלוואנית אל תוך הממסך להביא את מלאכת הצפוי לפעולות אדם? היכול נוכל? – ואולם עוד לנו מלים ביה, קורא מקשיב: חומצי־הסאלפעטער אשר יתיכו את הכסף ואשר גם התחבר יתחברו אליו, נוטים נטיה גדולה וחזקה מאד להתחבר אל הנחשת, ולכן אם נביא את צירי המכונה הגאלוואנית אל ממסך הכסף בן חומצי־הסאלפעטער, אז תחת צפוי הכסף נראה אחרת –; והיה האיש אשר חמודות לו מעשה הנסיונות, ילך נא ויקח לו גזרת פה נהשת קטנה לשום אותה בממסך כסף בן חומצי־סאלפעטער ומחזה נפלא תראינה עיניו אשר יורה אותו תורה הרבה יותר מאלפי דברים: מעטפה ובה תעלה מרגע לרגע על פני גזרת פח הנחשת המרוקה אשר בתוך ממסך הכסף הבהיר והזך, והמעטפה הזאת תגדל ותחזק מרגע לרגע והנוזלים יהיו לדמות מראה תכלת ירקרקת, והיה אם נניע את הפח ביד תפול המעטפה ההיא מעליו ומעטפה שנית תעלה עליו כבראשונה עד אשר יגדל תכן המעטפה לחמרים חמרים ואז תפול אחור אל משקע הנוזלים וכל המחזה תם. אך מה זה אפוא היה בזה? הלא דבר כמשפט; הנחשת היא עלעקטרית שוללת לעמת הצינק, אכן לעמת הכסף היא מחייבת, והיה בהטבילנו את פח הנחשת בממסך הכסף בן חומצי־הסאלפעטער, דחתה הנחשת המחיבת עתה מלפניה את הכסף אשר איננו מחייב כמוה ותתחבר אל חומצי־הסאלפעטער; והכסף? הכסף גֹרש מן גו ויהי לאבק דק ויופיע לנגד עינינו בדמות אבקת המעטפה אשר תכסה את פני פח הנחשת מרגע לרגע, ועל כן היה ממסך הכסף בן חומצי הסאלפעטער לעין תכלת ירקרקת שהיא ממסך נחשת בן חומצי־סאלפעטער, והכסף נופל אחור ויורד ארצה בדמות אבק דק; וזאת לנבון להבין כי בדרך הזה נעצר כח לצבור את הכסף ולנקותו ולרחצו למשעי, ואחרי כן יהיה בידינו בדמות אבק טהור אשר לא נפל ממנו צרור ארצה גם אם מוצק איננו.
ובכן הלא יראה כל איש כי יפלא ממנו לקחת לנו את ממסך הכסף בן חומצי־הסאלפעטער לעשות בו את מלאכת הצפוי, אחרי כי חוטי הנחשת אשר למכונה הגאלוואנית ישיבו את הכסף ריקם מלפניהם בבואם אל תוך הממסך ההוא וידיחו אותו אחור למען היותו לדמות אבק נופל ארצה, ולכן נטל עלינו לעשות לנו בראשונה את כסף־הציאן.
אכן עוד חמודות שבעתים למלאכת צפוי הזהב ממלאכת צפוי הכסף, יען כי לא נחוץ לנו לשוב אחרי כן ולמרק ולמרט את הכלי המצופה זהב אחרי אשר נשלמה מלאכת הצפוי, ואך על פי הנקיון לבד אשר ננקה אותו למשעי יושם לו זהר נפלא, וגם לא רבה מכסת המחיר אשר נוציא בעד הזהב הדרוש לנו, כי במחיר טהאלער אחד יהיה לנו זהב די והותר לצפות בו דברים אין מספר; וזאת תורת הצפוי הזה: קח לך מטיל זהב טהור ושים אותו אל תוך המים הנקראים בבתי המרקחת בשם ״מי־המלך" (agua regis) והנעשים בתערובת חומצי־מלח וחומצי־סאלפעטער, והיה כאשר יתך מטיל הזהב במים האלה ואתה הבישות והדיפות אותם לחום האש למען אשר יעלו בקיטור, אז תראינה עיניך את הזהב כעין מלח בדמות אבק מוצהב ודק והוא זְהב־החלאָר, כי חומצי־מלח עשוים הם בתערובת חלאָר ויסוד־מים, והזהב התחבר גם הוא אל החלאָר לרגל ההתכה, והבאת עתה את זהב־החלאָר הזה במים מזוקקים להמס אותו כלו ואת המסך הזה תריק אל ממסך קאליום־של־יציאן ובזאת תבוא אל המטרה, כי יהיה עתה בידך מין הנוזלים הדרוש לך והוא ממסך זהב־הציאן; – זה הוא משפט הנוזלים הדרושים לך למלאכת צפוי הזהב, ואולם האיש אשר לא נסה להשתמש בדברים כאלה, ישמע לעצתנו לחדול מזה וללכת אל בית המרקחת או אל אחד בעלי־החימיא אשר יעשה לו את הנוזלים הדרושים, ובעשותו אותם יקח לו תמיד חלק אחד זהב לעמת עשרה הלקיס קאליום־של ציאן ומאת חלקים מים מזוקקים, ואז יוכל כל איש לגשת אל מלאכת מעשה הצפוי אשר משפטו כמשפט מלאכת צפוי הכסף, לא שונה דבר, כי בקחתו כלי לצפות אותו זהב, יצמיד אותו אל הציר השולל, וגזרה קטנה זהב מרוקע טהור יצמיד אל הציר המחיב, ואז לא יאבדו הנוזלים את כחם, והזהב ילך לו גם הפעם משפת הציר המחייב אל שפת הציר השולל.
לג. נסיונות אחרים ונפלאים 🔗
הנסיונות להוציא פעולות חימיות על פי העלעקטרית, אשר נסו ואשר בחנו חכמי הטבע בעיר פאריז, הם הראו לעינינו מראות נפלאים מאד אשר כמו זר וכמו משל שלא היה ולא נברא נחשבו לקוראים רבים, ולכן נטל עלינו לקרוא את החכמים בשמותם לנסיונותיהם למען אשר יראה הקורא וישפוט שפוט:
החוקר האנגלי דעווי אשר אין ערוך ואין מספר לפעולותיו העצומות, יצא לחקור ולבדוק למען דעת אם הזרם העלעקטרי, יעצר כח להשבית את היסודות החימיים אשר בקרב גוף האדם ולהפרידם לחלקיהם, כמעשה אשר יעשה בקרב הנוזלים, כי רעיון עלה על לב החוקר לאמר: הלא בהביאנו, את שני הצירים אשר למכונה גאלוואנית אל תוך המים, ימשוך אליו. הציר השולל את החלק המחיב אשר במים והציר המחיב ימשוך אליו את היסוד השולל. ומדוע לא יהיה כדבר הזה גם כאשר ישים הזרם הגאלוואני את פעולותיו בחלקי גוף האדם? – אכן גדולים מעשי החוקר אשר עשה ואף אמנם צלח חפצו בידו להוכיח לעין כל, כי הזרם העלעקטרי הבדיל לו מגוף האדם גם חומצי־פֿאָספֿאָר וחומצי־גפרית וחומצי־מלח. – אז באו אחריו החכמים אשר בפאריז, בעקערעל ומשנהו פאַברע־פּאַלאַפּראַ, ויצאו בעקבות הנסיון הזה ויגלו חרשות רבות; ואולם העולה על כלן הוא הנסיון הנפלא הנתון בזה: – כל יודעי החימיא יודעים את הפלא כי בהביא איש את היסוד החימי יאָד אל מול פני עמילן (שטארקעמעהל), אז יקבל העמילן בין רגע את צבע התכלת; ואנחנו אם נחפוץ לבדוק דבר לדעת היש בו יאָד אם אין, אין לנו לעשות דבר בלתי אם לקחת מעט עמילן בכף ידנו ולראות היהפך העמילן להיות לתכלת אם לא, את הפלא הזה ידעו החכמים הנזכרים, וילכו ויקחו להם איש אשר זרועות ידיו יבשות היטב למען אשר לא תוליכנה את העלעקטרית הלאה בהיותן לחות, וישימו אחרי כן על הזרוע האחת מחבשת לחה אשר רככה בקאליום של־יאָד – והוא ממסך מין מלח אשר יסודותיו הם היאָד והקאליום – ועל הזרוע השנית נתנו מחבשת גם שם המרוככת בעמילן אשר נמס, ויקחו לה מכונה גאלוואנית, וישימו את הציר השולל אל הזרוע הראשונה ואת הציר המחייב שמו אל מחבשת העמילן, והנה הם עוד עושים כה וכה, ופלא הוא! מחבשת העמילן היתה לעין תכלת!! ואיככה? הלא אך כי הפריך הזרם הגאלוואני את הקאליום של היעד ליסודותיו, וככה נשאר הקאליום, שהוא עלעקטרי מחיב, בשפת הציר השולל, והיאָד, שהוא שולל, הלך במשך רגעים אחרים דרך גוף האדם אל הציר המחיב ויעבור אותו ויעש את תחושת העמילן שם לעין תכלת. השמע נא לאזניך מה שהוצאנו מפינו קורא נעים! יסוד אחד מאבות היסודות הלך בזרם העלעקטרי ויעבור את גוף האדם ויסע משפתו ער שפתו וכאשר נכנס כן יצא – האם לא מראה נפלא ונאדר תחזינה עינינו פה? אך הלא גם לרגל מלאכת צפוי הכסף והזהב ראינו את הדבר הזה, כי הלך חמר הכסף וחמר הזהב מן הציר המחייב ויסע ויעבור לו אל הציר השולל, והיה גם כאשר יגדל הכלי פי אלפי מיל, ושני הצירים ירחקו מרחק רב כזה איש מאחיו, יעבר לו חמר הכסף גם אז ללכת מן האחד אל השני כל הדרך הרחוקה, כי אין גבול ואין קצב לכח הזה, ואם נקח לוח כסף ונחבר אותו אל מכונת צפוי כסף בעיר ברלין אל הציר המחיב, הנה ימס ויתך לוח הכסף הזה גם אז, ומכסת הכסף יסע ויעבר לו ללכת אל הציר השולל גם אם בעיר פאריז יושם קץ לו; ולרגל הדבר הזה הלא נראה כי לא משל הוא ולא דבור מליצה, אם נאמר כי נשלח את הכסף ממקום למקום על פי העלעקטרית החימית, יען כי באמנה הלוך ילך לו הכסף את כל הדרך ההוא, ואיככה אפוא נתפלא אם נראה כי נעצר כח לסל מסלה לאחד היסודות לעבור גם דרך גוף האדם!
אך נפלא עוד שבעתים נסיון שני אשר עשה לו דעווי: הוא הציג לפניו על השלחן שלש צנצנות, וימלא את הצנצנת האחת מים מזוקקים ואת הצנצנת השנית מלא ממסך אמאָניאק אשר נמס ונתך, ואת השלישית מלא ממסך נַתְּרוֹן בן חומצי־גפרית – הוא המלח הנודע הנקרא על שם ממציאו מלח־גלויבער – ואת שלש הצנצנות האלה הביא בחוברת על פי פתילות פשתי־אבן (אסבעסט) למען אשר יוכל זרם עלעקטרי לעבור מצנצנת לצנצנת, ואחרי כן נתן את הציר המחייב אשר לעמוד װאָלטאי עצום וגדול בן 150 לוחות־משנה אל תוך המים הטהורים ואת הציר השולל טבל בממסך המלח־של־גלויבער, וכמעט אשר עברו חמשה רגעים, נוכח לראות כי בקרב צנצנת המים הטהורים נמצאו עתה חומצי־גפרית; כי הזרם הגאלוואני הפריד את הנתרון בן חומצי־הגפרית ליסודותיו, וככה נשאר הנתרון המחיב על שפת הציר השולל וחומצי־הגפרית השוללים עברו וילכו אל צנצנת המים אשר שם הציר המחיב; – אך עוד שבעתים נתפלא אם נשים אל לב כי חומצי־הגפרית עברו להם גם דרך הצנצנת התיכונה אשר שם האמאָניאק, והאמאָניאק הלא יט נטיה גדולה מאד, להתחבר אל חומצי־הגפרית התחברות הימית, ובם לא נגע עתה לדבקה אתריהם.
לד. היש כחות נסתרים רבים אם לא? 🔗
הנה ערכנו לעין הקורא מערכה גדולה ופרקים רבים בשלשה חלקים הנושאים משא בדבר הכחות הנסתרים אשר בטבע, ואף את התועלת היוצאת לנו מחיקם לא העלמנו ממך, לעשות אותם ולדעת להשתמש בהם יום יום; אך נפן נא עתה לאחורינו ונשקיפה על פני הכחות האלה מהחל ועד כלה, ואחרי כן נבוא אל קץ מאמרנו זה.
עוד שלמים וכן רבים הם הדברים החתומים והסתומים מידיעות הטבע ואשר חידה הן ליודעיהן: הלא נחוש את החום, הלא נראה את האור המתוק לנפש ולעינים, ואף עצור נעצר כח לברוא לנו את החום בידים, ובכל זאת עוד רב ממנו הדרך עד כי נוכל להחליט כי באנו עד תכליתם; כי גם אם קרענו את סגור אזנינו ונעמוד על בהונות רגלינו ונקשיב רב קשב לחקי הטבע, למען דעת מבטן מי יצא החום ואי זה הדרך ישכן אור, מי ישיב קויהם אחור והדרך מה הוא לאספם ולחלקם – אך עוד יגשש השכל העמוק אשר במוח האדם סביב סביב ועוד נעלם מנגד עיניו דבר התכונה אשר לאור ולחום גם יחד; ואנחנו הנה לא שמנו מקום במאמרנו זה אשר ישא משא בשלשת חלקיו על הכחות הנסתרים בטבע, ולא דברנו בו גם בדבר האור והחום5 כי דברינו עד כה אך בכחות האלה הנטועים בקרב כל החמרים הנמצאים בארץ, והכחות האלה המה אך ״תארי העצם״, תחת אשר בפנותנו אל האור והחום, לא נדע עוד כיום אם גם הם על הכחות האלה נחשבו ואם נטועים גם המה בקרב כל ההמרים כמוהם.
אכן אם נשקיף מעט על פני הכחות ההם אשר העברנו לעין הקורא עד כה, אז יעלו על לוח לבנו רעיונות כבירים ומחשבות תתרוצצנה בקרבנו, שונות אשה מרעותה.
נשקיפה נא רגע על פני גרגיר החול אשר תעבור אותו כף רגלנו בגאוה ובגדל לבב לדרוך עליו ולרמוס אותו מבלי משים – בן אדם, דל גאה! הידעת מה עשית? הידעת כי ברגלך רמסת בנין נפלא, בנין עדי עד, אשר כחות רבים נסתרים ונעלמים שולטים בו שלטת? ובכל זאת לא היתה לאל ידך לעשות עמו רעה, כי עוד חי וקים הגרגיר הזה לפניך כאז כן עתה ועוד נמצא בו את כל אשר נבקש. הביטה נא וראה: גרגיר החול הזה, לא במהרה יודק ויתפרק – ובכן נדע כי אטמיו ידובקו יחדו וכי הכח המושך ישים בם את פעלו; אכן אם נשים את הגרגיר אל מול פני החום אז יתרקע ויתפשט – ובכן נדע כי גם כח דוחה עוצר בו והוא יוצא לפעלו על פי אפנים ידועים, אבל גם כח מושך ממרחקים נטוע בגרגיר הזה כי חלק הוא מן האדמה אשר כח מושך לה – ובכן נדע כי כחו ככח כל מזרי השמים, ואך ימעט זו כחו מאד בהיות הגרגיר דק וערכו דל עד למאד לעמת המזרים האחרים; אחרי הכח הזה נמצא בו גם את הכה המאגנעטי – כי אחרי אשר נוכחו החוקרים לדעת כי המאגנעטית איננה אך בקרב הברזל לבד ובבדקם את כל היסודות הידועים מצאו אותה בכלם, הלא לא יפלא עוד בעין הקורא אם נאמר למצוא את הכח הנפלא הזה גם בגרגיר החול; נוסף על כל אלה נחזה בו גם את המראות העלעקטריים – ולתמהון לב רבים נטל עלינו להחליט אפוא כי גם הכח הנעלה הזה מצא את הגרגיר טוב לפניו לכונן גם בו מכון לשבתו; אך האחרון הכביד, כי הגרגיר הזה הוא גוף אשר יסודותיו מרכבים על פי החימיא, והכח הנפלא הזה ישכון גם בו, טמיר ונעלם
* * *
וכמשפט גרגיר החול הדק והקטן, כן משפט כל הדברים אשר נדע: כחות רבים נטועים בם ואנחנו נדע את פעולותיהם ואך קצרה ידנו מלבוא עד תכליתם.
האם לקראת הפילוסופיא נשים פנינו? הנלך גם אנחנו בתהו לא דרך לשאול שאלות אין קץ, שאלות עמוקות מני ים אשר סבוכים ואשר נבוכים בהן רבים רבים מפילוסופינו הגדולים? הנבוא גם אנחנו ונשאל מה זה כח ואחרי כן נבוא ונשאל מה זה חמר אשר עליו נאמר כי בו ישכון הכח? הנשאל גם אנחנו אם נמצא הכח גם מחוץ לחמר, או האין כל חמר בעולם ואך כחות לבד ישנם אשר ישימו פעולתם בחושינו לחשוב ולדמות כי יש ויש חמר?… אך רב לך בן אדם! עד אן תמלל אלה ועד מתי תשאל שאלותיך ואתה הלא ידעת כי אל תכליתן לא תבוא! רב לך בן אדם והכבד ושב על מקומך, כי קצרו עוד כיום הידיעות המעטות אשר רכשת לך לחדור בהן אל תהום סתרי הבריאה, ומה ימריצך אפוא כי תבהל ברוחך? – אכן שאלה אחת ישנה כיום לפנינו, ואליה שים את לבך, אולי תוכל אולי תשכיל לה, והשאלה הזאת היא השאלה אשר שאלנו גם באחד הפרקים אשר למעלה, לאמר: האם כל הכחות הנסתרים אשר זכרנו בשמם ואשר המה בעינינו ככחות נפרדים ושונים, האם נפרדים ושונים הם באמת, או האם כלם ממקור אחר ילכו, ממקור כח אחד גדול ונסתר אשר לא נחקר עוד עד היום?…
זאת היא השאלה אשר לפתרונה יעמלו עתה כל החכמים אנשי השם אשר בארץ, ואין עוד פתרונים לה לדעת דבר ברור נצב וקים – ואולם על פי האותות והמופתים הרבים אשר אתנו, יענו חכמים רבים כי רגלים לדבר להחליט כי הכחות הנסתרים אשר ראינו לנו, כלם ממקור אחר, ממקור כח אחד אדיר ונשגב, יהלכו –; הכח המושך אשר לאטמים דומה הרבה לכח המושך אשר לחמרים, וכח המושך אשר לחמרים ידמה וישוה מאד בחקותיו ומשפטיו אל כח המאגנעטית; המאגנעטית גם היא דומה מאד אל העלעקטרית, ומי לא ראה אפוא כי העלעקטרית והחימיא גם הן אך אחת הנה שתיהן יחדו? – לכן הלא נראה כי רגלים לדבר להחליט כי כלם ממקור אחד יהלכו, והתורה הזאת היא עתה ראש־דבר אשר לפני כל החוקרים, להגות בה ולראות היתכן המשפט האדיר הזה אם לא.
הלא דעת לקורא נקל כי לא חבקו החוקרים יד בצלחת ונסיונות לא חסרו – ואולם עוד הרבה מאד לפנינו לחקור ולחדש, טרם יוכל החוקר לצעוד אל המלאכה ההיא להחלה ולכלותה.
לה. השקפה 🔗
הלא אחת אמרנו כי המון האותות והמופתים הרבים אשר אצרו להם החוקרים מעט מעט, המה היו כמעט לעדה כי כל הכחות הנפלאים והעצומים אשר ראינו לנו, כלם ממקור אחד יבאו – אך לא בחפזון נעבור מזה ללכת הלאה, כי הזהיר נזהיר בראשונה את כל איש ואיש אשר המחקר הוא תאות לבו, לבלתי קחת כל תורה ולבלתי חקור כל חקר בלתי אם על פי ידיעות הטבע לבד ורק על פי החקים האיתנים אשר בעיניו יראה ובאזניו ישמע: יען כי לא היו ימים בארץ, ימי שגיאות לאין קץ, כימים אשר אמרו לבוא עד תכלית הבריאה אך המחקר לבד או על פי הפילוסופיא לבדה, ואין לך ימים אשר בם תקנו וייטיבו את השגיאות האלה יותר מן הימים אשר בהם שמו החוקרים את פניהם אל הטבע, לחקור חקר לדעת את משפטיו וחקותיו, למען הורות את החכמים הנחפזים האלה כי נטל עלינו בראשונה לדעת היטב את הטבע וכל מראותיו, טרם נלך לנו הלאה לחקור ולשאול ״יד מי כוננה את הטבע ההוא?״…
אכן אם ננסה דבר להעביר לעין הקורא את כל דברי המחקר והדעות אשר השמיעו הפילוסופים הכי גדולים אשר בארץ מימי אריסטוטלס ועד העגעל, ואת תורתם אשר הורו בדבר הטבע ופעלו בכל דור ודור, אז ימלא שחוק פיו לשמע כל השגיאות העצומות אשר נואלו ואשר חטאו הפילוסופים הגדולים האלה ונפשו עליו תאבל במסתרים אם יביט אל כל קורי העכביש אשר ארג לו שכל האדם; ואולם תועלת אחת צרורה בכנפי מחזות השוא והמדוחים האלה ולה יאתה תהלה, כי הזהיר יזהירו את העם לבלתי שים איש את מבטחו במחקר לבד, אם מראות הטבע נעלמים ממנו. – הלא ידעת קורא נכבד כי לא רחוקה עוד העת ממנו, וגם העגעל – זה העגעל הגדול! – יצא בימיו הראשונים, וכלמה לא כסתה פניו, לתת אותות ומופתים ולהורות מדוע רק שבעה כוכבי לכת נמצאים ברקיע השמים, וכי דין ודברים להם גם שבעת הצבעים ושבעת ימי השבוע; אכן כאשר נראו באחרית ימיו אחד־עשר כוכבי לכת ברקיע השמים, לא חבק גם אז ידיו בצלחת ויולד לו פילוסופיא חדשה אשר גם אחד־העשר לא ישובו ריקם מלפניה, ולו כיום הזה יחיה העגעל לפנינו, כי אז הלך גם עתה לשנות את טעמו ואת סדרי עולמו למען אשר ימצאו בהם מקום כל כוכבי־לכת הרבים הנראים כיום הזה ואשר מספרם עולה עד המאתים! האם לא נראה אפוא איך גם הנשיא יחטא ואיך חטא נחטא כלנו, אם נאמר לחשוף מסתרים אשר לא לנו הם ואשר אולי נתונים המה לנכדינו או לזרע הדורות האחרונים הבאים אחרינו?
אכן האיש אשר לא יוכל לשום מעצר לרוחו מלחקור ומלכת בגדולות ובנפלאות האלה, הוא אך אחת ישים אל לבו למען לא יאבד דרך וילך בתהו, זאת האחת אשר בה החלונו את מאמרנו בחלק השלישי מספרנו לאמר: האדם יודע את הטבע ואת מראותיו אך על פי חמשת חושיו לבד, והדבר אשר לא נגלה לאחד מחמשת חושינו אלה, הדבר הזה נסתר ונעלם ממנו ואנחנו לא נדע אותו ולא נוכל לדעת אותו; אך מי פתי יאמין אפוא כי ככה צר מלוא הטבע ואין בו בלתי אם המעט הזה הנגלה לנו? – האדם הזה הסכין מנער להביט על פני הטבע כלו כאלו לא נברא רק בעבורו; ולכן יקרא לכל העשב אשר לא יהיה לו לאכלה ״צמח אין קמח״ והארץ אשר איננה נושבת תהיה בשפתו ״למדבר שממה״, כי בכל דבר ודבר אשר בארץ יבקש לו האדם אך את תכונתו הטובה לו, ומן השאר יעלים את עיניו, והוא שכוח ישכח כי לא זאת היא האמת אשר בפי הטבע וכי אך אהבתו היא, אהבתו את נפשו, אשר תט באף את כל הטבע ורכושו אם אך בעבורו איננו; ואולם גם החכמים הכי גדולים אשר בארץ לא יכלו למשול ברוחם, ויכחשו לנפשם יום יום, והם טרם שמו לב וטרם הרגישו כי רכוש הטבע רב מאד, ומי זה יודע אם לא לאלפים ימנו מראותיו ואנחנו לא נדע מהם דבר באשר כי אין לאל ידנו להשיגם באחד מחמשת חושינו המסורים לנו, ואם החלק הנגלה לנו איננו החלק הכי קטן תחת אשר החלק הגדול נסתר ונעלם ממנו, ואולי יסתר החלק הזה ממנו לעולם, ולנצח לא נדע את המסתרים ההם, בלתי אם את המעט הזה אשר ברוחנו הכביר ובחקרי לב הגדולים נחתור ונחקור אחריהם – וכן התמו.
אכן אמת נכון הדבר כי גדולים חקרי הלב אשר חתרו ואשר חקרו אחר המסתרים ההם, וגם את הדבר החתום והסתום מלפני חמשת חושינו, גם אותו מצאו לדעת, ויביאו לנו שלל רב; ואם אמנם הדברים אשר העברנו לעין הקורא בפרקים הרבים אך מעטים הם לעמת התשוקה הגדולה אשר בלב האדם לחתור ולחקור, ואולם רבים הם הדברים האלה לעמת המעט אשר השאירו לנו הדורות אשר חלפו; ואם גם עלינו לחדול מרום לבב ומתמהון עינים לבלתי התגאות ולבלתי התפאר הרבה יתר מדי, אך באחד נוכל להתגאות ולהתפאר, ובפה מלא נוכל להשמיע כי דורנו זה הוא הדור הכי נאור אשר בדורות הארץ עד היום ואנחנו נוריש לבנינו אחרינו פליטה גדולה יתר מאד מאשר הורישו אבותינו לנו. –
לכן אחת היא אשר אמרנו, כי אך זה הוא האיש אשר נוכל לקרוא לו בשם ״בן דורו״, אם כגבר יאזור חלציו לשום מעינו בכל הידיעות הנאדרות האלה ואם השכיל ישכיל לדעת דבר מכל הגדולות והנפלאות הנעשות בימיו; ספרנו זה יעורר את לבו לצאת לקראת התורה הזאת ולטעת את החפץ בלבו, הנה פעולתנו אתנו ומשכרתנו שלמה, וידענו כי עשה עשינו אף יכול יכלנו!
-
כך במקור (‘אשית דבר’). צריך כנראה להיות ‘ראשית דבר’. הערת פב"י. ↩
-
בחלקים הבאים נעביר לעין הקורא את החדשות אשר מקרוב באו לנו בדבר פעולות אור השמש השונות. ↩
-
כך במקור (‘כל אח מאחת’). צריך כנראה להיות ‘כל אחד/ת מאחת’. הערת פב"י. ↩
-
אך למותר הוא בעינינו להצטדק בעיני הקורא היודע דעת החימיא על אשר הלכנו בדרכי החכמים הראשונים, לשוות את משקל אטמי היסודות אל משקל היסודות המתחברים, יען כי התורה החדשה אשר תורנו את השינויים אשר ביניהם,תערבב את תורת האטמים הנחוצה לקורא הפשוט, ולכןחדלנו ממנה. ↩
-
בחלק שמנה עשר ותשע עשר מספרנו זה נדבר בשני הכחות האלה, האור והחום, כי תאוה הם לנפש יודעת, ושם נעביר לעין הקורא את כל המראות הנפלאים אשר הצליחו החוקרים לחזות בהם, כי חמודות המה מאד. ↩