לוגו
בועידת האיחוד (ועידת "אחדות העבודה")
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

(ועידת “אחדוּת-העבוֹדה”)

אָפיי מאד בּשביל מצב הדברים, כּי ציר הויכּוּחים הוּא לא הענינים עצמם, כּי אם השם ויחסי-השם. ואני מוֹצא לנחוּץ להתיחס לענין-השם מתוֹך יחס אחר, יהוּדי. מתוֹך כּפירה בּ“עבוֹדה זרה”. כּל העוֹלם נהנה מהשמש והירח, אבל יש עוֹבדים להם ועוֹשֹים מהם אלילים. אלה הם אנשי ה“שֵם”. בּכַנוֹתם את השם, הם רוֹאים אוֹתוֹ כּמציאוּת. בּמערכת “האוֹר” 1 היוּ רגילים לכתוֹב על עניני משפּחת בּן-יהוּדה וּשאר יקירי ירוּשלים כּעל שוֹכני חצרוֹת-מלכים, וּבזה סיפּקוּ ודאי את הצרכים שלהם בּציוֹנוּת מדינית. אצלנוּ מתחילים כּאן להשתמש בּשמוֹת קוֹמוּנה, בּוֹלשֶביזם וכוּ', אבל כּל אלה הם ענין למחשבה וּלחיפּוּשֹ ולא ל“שמוֹת”.

ד"ר מטמן-כּהן גילה בּתכנית ההתאַחדוּת סוֹציאליוּת קתדראית. בּשביל חברינוּ התימנים, שאינם רגילים בּשימוּש מלים זרוֹת, צריך אני לבאֵר, כּי סוֹציאליוּת קתדראית יֵאָמר לשאיפוֹת השוֹנוֹת הרוֹצוֹת לפשר בּין העוֹבדים והבּלתי-עוֹבדים, בּניגוּד לשאיפוֹת הסוֹציאליוֹת של העוֹבדים עצמם והקרוּיוֹת רבוֹלוּציוֹניוֹת. אנחנוּ, אנשי “אחדוּת-העבוֹדה”, הננוּ אנשי-העבוֹדה. והסוֹציאליוּת שלנוּ היא סוֹציאליוּת של העבוֹדה, המוּבּעת בּמלים עממיוֹת וּבסגנוֹן הנוֹבע מתוֹך חיינוּ והרגשתנוּ. ואין לנוּ כּל צוֹרך להתכּנס דוקא לתוֹך דפוּסים מיכניים. אבל הסוֹציאליוּת הקתדראית מוּכרחה להכריז על הסוֹציאליוּת שלה, וָלא – תישָאר לה רק הקתדרה.

הייתי רוֹצה לספּר לכם איזוּ דוּגמאוֹת היסטוֹריוֹת מתנוּעת הפּוֹעלים. האינטרנַציוֹנל הראשוֹן לא נקרא בּשם סוֹציאַליסטי, כּי אם “אגוּדת-הפּוֹעלים העוֹלמית”. מַרכּס אמר בּפירוּש, כּי אינוֹ רוֹאה צוֹרך בּשם אחר. הקוֹמוּנה הפּריסאית – אף היא נקראה רק בּשמה היא. והסוֹביטים הרוּסיים נקראוּ לא בּשם תוֹרני, כּי אם בּשם כּזה, אשר כּל גוֹי פּשוּט יבין אוֹתוֹ. בּאנגליה תנוּעת הפּוֹעלים מסוּדרת בּצוּרה של “מפלגת פּוֹעלים” סתם. וּבבּלגיה מצאה לנחוץ המפלגה הסוֹציאלית להתרחב ולקרוֹא לעצמה מפלגת פּוֹעלים. איני אוֹמר זאת לשם הוֹראת-היתר, ולא לשם ניצוּח. כּדאי פּשוּט לדעת דברים כּאלה. התנוּעה הרוּסית, הקוֹסמוֹפּוֹליטית בּדעוֹתיה, והלאוּמית בּעצם, נקראה בּשם עממי, ושם זה (בּוֹלשביזם) היה עכשיו ליצירה עוֹלמית. ולא שאלוּ את פּי אחרים. ואצלנוּ אנשים חוֹששים להעמיד רגל בּעצמם.

אין לנוּ צוֹרך לסמן שוּם אידיוֹלוֹגיה, לא ציוֹנית ולא סוֹציאלית, כּי אם את הוָיתנוּ – עוֹבד עברי. זה אוֹמר הכּל.

אנחנוּ איננוּ מפלגה, ואיננוּ שוֹאפים להיוֹת מפלגה. אנחנוּ הננוּ בּרית ההסתדרוּיוֹת המקצוֹעיוֹת של העוֹבדים וּממלאים את כּל העבוֹדה של העוֹבדים. וּמגמתנוּ – סידוּר העבוֹדה, גילוּיה והנהלתה על ידי העוֹבדים.

מתנגדים פּה לסעיף, המבטא את האוֹטוֹנוֹמיה הגמוּרה של ההסתדרוּת החקלאית בּכל הענינים הישוּביים-חקלאיים. בּמשך זמן האסיפה לא מצאתי לנחוּץ לדבּר על דבר הערך המיוּחד של עבוֹדת-האדמה בּתנוּעתנוּ. על זה אין צוֹרך לדבּר. זה יש וקיים בּכל תנוּעת-העבוֹדה שבּארץ. אין אנוּ רוֹצים להטיל יחס זה על מי שאינוֹ עוֹבד בּחקלאוּת, אבל ההסתדרוּת החקלאית לא תשלים עם שוּם צמצוּם של עבוֹדתה. הנוֹגע בּזה מזיז אבן בּכל הבּנין. כּשרוֹצים לצמצם אוֹמרים: פּרוֹפֶסיה, פּרוֹפסיוֹנַלי. יחס זה של צמצוּם ה“פרוֹפסיה” אינוֹ נוֹבע מחיי העבוֹדה בּארץ. כל עוֹבד אמיתי רוֹאה בּ“פּרוֹפֶסיה” שלוֹ חזוּת הכּל: החקלאי, המוֹרה, האוּמן. וכל משלח-יד יוֹנק מתוֹך יצירת הישוּב כּוּלוֹ, ויש לוֹ מה לאמוֹר ליצירת הישוּב בּתוֹך עבוֹדתוֹ.

אדר א' תרע"ט.


  1. עתוֹן עברי בּירוּשלים, הוּצא על ידי אליעזר בּן–יהוּדה בּשנוֹת 1894–1889 כּשבוּעוֹן וּבשנוֹת 1909–1908 כּעתוֹן יוֹמי.  ↩