אֲנִי מְנַסָּה לְדוֹבֵב אֶת הַזִּכָּרוֹן
טֶרֶם מוֹת הַמִּלִּים בְּתוֹךְ
חֲלַל הַפֶּה
שׁוֹלַחַת אֶת עַצְמִי בִּמְכוּלָה גְּדוֹלָה
עֲשׂוּיָה עֵץ לֹא חָדִיר
חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים נוֹשְׂאִים
וּמְמַקְּמִים אוֹתָהּ כָּךְ
שֶׁתַּגִּיעַ בְּבִטְחָה
מִמָּקוֹם לְמָקוֹם
מְרַפְּדִים אוֹתָהּ הֵיטֵב
וַאֲנִי צוֹפָה מֵרָחוֹק
בְּזוּג עֵינַיִם שֶׁהִשְׁאַרְתִּי בַּחוּץ
אֵיךְ מַדְבִּיקִים עַל הַדֶּלֶת הַנִּסְגֶּרֶת
“שָׁבִיר”.
זֹאת הַיַּלְדוּת שֶׁלִּי
שֶׁלִּמְּדָה אוֹתִי
בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט
לְפַלֵּס לִי דֶּרֶךְ
לַדּוֹר הַבָּא
נֹכַח זַעֲמוֹ הֶעָצוּר
שֶׁל הַדּוֹר הַקּוֹדֵם.