הרבה פנים למכתם, וספק אם די באצבעות ידיך כדי למנות מספר לטעמיו וגוניו השונים: הנה הוא סטירי־אכזרי, מורעל ומרעיל, מתעלל במהירות בזק ומכפיש בעפר באופן חד ונמרץ; והנה הוא משעשע־מנעים, מלוטף ומלטף, מבדה בכהרף־עין ומרבה שמחה ברמז דק ומושחז; פעם הוא משמש נשק מסוכן בידי לוחם עז־נפש, או בידי בעל מוסר קנאי, ופעם שניה הוא פשוט – כדור־משחק בידי חומד־ לצון עשיר־רוח ושופע עליצות־חיים; לעולם אין המכתם כללי ואוביקטיבי, אלא תמיד ובפרוש – פרטי־אישי, סוביקטיבי; ולא לשוא הגדירו אחד המבקרים בימי הרנסנס כהגדיר תבלינים: “הוא מתוק, או חמוץ, מר, או מלוח” וכו'; עוד ביון העתיקה השתמשו במכתם (היא האפיגרמה בלע"ז) לשם רשום רשימות קצרות וקולעות – על גבי בנינים חשובים, על אנדרטות, על כלים; ובשירה הרומאית הצטינו בסוג זה של שירה סאטירית – קטול ומרציאל; אכן, אין מכתם נכתב אלא ע“י איש היודע את הצמצום, מי שמבחין ומכיר היטב את גרעינו של ענין מן הענינים, מי שהנו חכם לתת בנקודה קטנה אחת לכל הפחות אחד מששים של העיקר; ועוד: מן ההכרח הוא שבמכתם יהא נעוץ איזה כוח מפתיע, שיהא מכה־בתמהון גם בשעה שהוא בא ללטף; המכתם חיב להיות חץ פולח את הלב, אפילו אם כונתו לשעשע, לבדח – לכל הפחות את המחשבה, או את השכל, לא יתכן שלא יהא פולח; אין ואי־אפשר שיהא מכתם שיש בו חכמה בלבד, אפילו נכונה כנכון היום – כי קודם־כל צריך שיהא בו מן הברק המצליף ומאיר באור פתאומי ובלתי־צפוי; המכתם הוא אמנם רעם, אבל הברק צריך שיהא מלפניו וגם לאחריו, כלומר: גם קודם לו ומבשרו, וגם חוזר ומאיר לאחר שנדם, כביכול; בעלי אפיגרמה מזהירים הם תמיד יוצרים מסוגם של וולטר הצרפתי ופושקין הרוסי, חכמים לאהבה ונבונים לשנאה – אבל כמה אימה־ופחד הטיל כל מכתם שלהם; אכן, בה בשעה הטיל גם אלומת שמחה ועל כל שפתים נשא המכתם, ברגש השתוממות, בחיוך עמוק, בהתרוממות־הדעת; המכתם הוא טוב רק בשעה שהוא גם מבוא וגם סיום, או ביתר בהירות: – פרולוג ואפילוג גם יחד, ועצם המעשה שבין שני אלה מוסבר ומובן בשעה זו, אם כי אינו מיותר בשעה אחרת; ועיקר נוסף: אין יוצר מכתם אלא מי שבקי בבית־הנשק של הלשון, שבה הוא יוצר, ומי שלמד לאהוב את המלים שכמוהן כחרב־פיפיות דוקא; בשביל המכתם לא די במלה מלומדה, הממצה את הענין, אלא במלה שיש בה מובן בפנים ממובן ומושג מעל למושג, מלה הקורצת בכווני־חן והעושה תנועות שבהעויה: כי המכתם אעפ”י שהוא אינטימי באחד מעיקריו – הרי הוא בעיקר אחר כל־כך תיאטרלי! ובעל המכתם מן הטבעי הוא שיהא אוהב את המשחק, שיהא שש לשעשע את חברו, שיהא איש חברתי מובהק.