דֶּרֶךְ הַמִּשְׁקֶפֶת הַנִּצֶּבֶת עַל חֲצוּבָה

בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה הַפְּרָטִי

עִם שֻׁלְחֵן הַשִּׂרְטוּט וְהַמַּעֲקֶה הַמְפֻרְזָל

שֶׁפּוֹנֶה לַקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה –

מִכָּאן אִי אֶפְשָׁר לְהִתְאַבֵּד, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת.

מַקְסִימוּם שׁוֹבְרִים לַשֻּׁלְחָן

הַשָּׁקוּף

אֶת הַצֶּלַע

וְהַיָּם,

הַיָּם נִפְתָּח לִשְׁנַיִם

מוֹשִׁיט לִי עֹגֶן הַצָּלָה

וְהַיָּם,

אַתָּה מַרְאֶה לִי בַּמִּשְׁקֶפֶת,

הוּא נֵס בִּפְנֵי עַצְמוֹ

מִפְרָשִׂית אַחַת חֲלוּצָה

מַשְׁאִירָה סִילוֹן שֶׁל אֹמֶץ

וְהַיָּד שֶׁלְּךָ עַל הָעֹרֶף

חַמָּה כָּל כָּךְ עַל הַבֹּקֶר.

יָד שֶׁל אַדְרִיכָל,

אֲנִי מַסְבִּירָה לְעַצְמִי,

בּוֹנָה אוֹתִי בִּמְדֻיָּק

עַל חֲפִירוֹת.