לַיִל, לַיִל… / אברהם סולודר

לַיִל, לַיִל. דּוּמִיָּה.

מוֹשַבְתִּי תִּישַן.

רַק הַסַּהַר אַט יִשְחֶה.

לֹא יִרְעַד אִילָן.

הַס כָּל בַּיִת. בַּחַלוֹן

אוֹר הַסַּהַר צָץ.

הַשּוֹמֵר בָּא. אַחֲרָיו

כֶּלֶב-רֵע רָץ.

הַשּוֹמֵר יָשִיר. בָּרוֹם

כּוֹכָבִים זָעִים.

גַּן חוֹלֵם יִרְעַד, יִפְרַח –

רֵיחוֹתָיו דָּאִים.

קוֹל לִבְּךָ מֶה עַז, מֶה רָךְ –

שִיר נָא, שִיר, שוֹמֵר!

בַּת גָּלִיל רַכָּה תִּישַן –

לְבָבָה עֵר, מַה עֵר.

אֶל אִמְּךָ יָבֹא הַקּוֹל

שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים.

הִיא תָּצוּד הֵדוֹ, רְוַת

הִרְהוּרִים זַכִּים.