נִזְכֶּרֶת אֵיךְ צַ’ארְלִי פַּרְקֶר לָחַץ לִי יָד שְׁחוֹרָה עִם אֶצְבָּעוֹת.

זוֹכֵר כַּמָּה אֶצְבָּעוֹת הָיוּ לוֹ?

מִילְיוֹנִים שֶׁל אֶצְבָּעוֹת

בִּלְחִיצָה אַחַת.

פֶסְטִיבַל הַגַּ’אז עַל הַיָּם הָאָדֹם –

מֶה הָיְתָה הַשָּׁנָה?

מִי זוֹכֵר. הוּא כָּאן. הוּא תָּמִיד יִהְיֶה כָּאן,

וְאַתָּה נוֹתֵן לִי לִצְחֹק עִם שִׁנָּיו הַלְּבָנוֹת

וְנוֹתֵן לוֹ לִקְרֹא לִי בִּשְׁמִי.

לָלִי, הוּא קוֹרֵא לִי.

אַתָּה מֵבִין?

הוּא אוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם שֶׁלִּי

וּכְשֶׁנִּפְרָד מִמֶּנִּי אַחֲרֵי חִבּוּק־תְּמוּנָה

שׁוּב קוֹרֵא לִי לָלִי לִפְנֵי הַהוֹפָעָה

מְלַיְקֵק לִי בְּבֹהֶן גְּבוֹהָה שֶׁבּוֹלֶטֶת לַמְרוֹת הַחֹשֶׁךְ

כַּמָּה בְּהוֹנוֹת הָיוּ שָׁם וָואוּ כַּמָּה בְּהוֹנוֹת לִיְקְקוּ לִי אָז מִתּוֹךְ הַצַּ’ארְלִי פַּרְקֶר

מִילְיוֹנֵי בְּהוֹנוֹת הִזְדַּהֲרוּ שָׁם

וְאָז רָאִיתָ אֵיךְ אֲנִי מֶפְלַרְטֶטֶת עִם הַמּוּסִיקָה

מַכְנִיסָה אוֹתָהּ לְתוֹךְ הַגְּרוּב שֶׁלִּי

וְהֶחְזַקְתָּ לִי יָד עַד שֶׁגָּמַרְתִּי

אֶת הַהַלֵּל.

לָלִי! הוּא זָכַר כְּשֶׁהָלַכְנוּ לְתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ

רַק שְׁנֵינוּ,

אֲנִי וְאַתָּה.