יוֹשְׁבָה יַלְדַּתֿתֹּם חִוְרָה וְנוּגָה

בַּגַּיְא בֵּין הֶהָרִים.

— מַהֿלָּךְ, יַלְדָּה צְעִירָה וְרַכָּה,

כִּי בָאת בֵּין הַמְּצָרִים?

— בָּאתִי הֵנָּה לְחַכּוֹת לְדוֹדִי

הַגּוֹלֶה וְנִדָּח;

בֹּקֶר עָזַב אֶת נָוִי, הֵן יָשׁוּב

עֵת שֶׁמֶשֿׁיוֹם יִדְעָךְ.

— אָנָה הָלַךְ דּוֹדֿלִבֵּךְ, אָן פָּנָה,

הַיָּפָה בֶּהָרִים?

— דּוֹדִי הָלַךְ אֶל קַצְוֵי הָאשֶׁר

בִּשְׁבִילִים נִסְתָּרִים.

— מַה לְּדוֹדֵךְ וּלְקַצְוֵי הָאשֶׁר

וְאַתְּ עִמּוֹ, בָּרָה?

— לֹא יָדַעְתִּי, אַךְ כָּכָה לִי אָמַר: —

וְדַרְכּוֹ נִסְתָּרָה —

נָח הָאשֶׁר עַל תּוֹעֲפוֹת הָרִים,

לֹא יִשְׁכֹּן בַּבִּקְעָה.

כָּכָה סָח לִי וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ

וְלִי אַף לֹא חִכָּה.

— מָתַי יָשׁוּב? — אֲהָהּ, כִּי לֹא אֵדָע,

דּוֹד אָזְנִי לֹא גִלָּה.

דַּרְכֵיֿהָר וְלֵבֿאָדָם נְלוֹזִים, וְאשֶׁר

לֹא יָלִין בַּמְּסִלָּה.

אַךְ אֲנִי פֹּה בַבִּקְעָה אֲיַחֵל

לְדוֹדִי הַנִּדָּח;

אוּלַי יָבוֹא עִם עֶרֶב וְיָשׁוּב

עֵת שֶׁמֶשֿׁיוֹם יִדְעָךְ.