הוּא הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב אֵלַי, זְעוּםֿנַפְשִׁי — מָוֶת.

לֹא נִגְלְתָה לִי דְמוּתוֹ עוֹד אַךְ קוֹלוֹ, קוֹלוֹ כְבָר שָׁמָעְתִּי; —

צִיר שָׁלַח לִי לְבַשֵּׂר אֶת דְּבַר בּוֹאוֹ — שַׂר הַכְּאֵב.

יוֹם וָלַיְלָה יַךְ, יִשְׂתָּעֵר עֲלֵי שַׁעֲרֵי לִבִּי, עֲלֵי קִירוֹת לִבִּי,

יְשַׁלַּח חֲנִיתוֹתָיו בָּהֶם וּבְמַדְקְרוֹתֿחַרְבּוֹ יִפְגָּעֵמוֹ,

כְּאִלוּ הָיָה דְבַר אֲדוֹנוֹֿמָוֶת אֵלָיו:

קוּם וְהִתְגָּר בְּבֶןֿחֶרְמִי

וְשַׂמְתָּ מָצוֹר עַל מִבְצָרוֹ, עַל לְבָבוֹ, עֲדֵי רִדְתּוֹ!…

מָחָר, מָחֳרָתַיִם — וְאוּלַי גַּם הַיּוֹם —

כִּי יֵרוֹעַ מִבְצַר חָסְנִי בִידֵי מַשְׁחִית — שַׂרֿהַכְּאֵב —

וְנָדַם קוֹל הַשּׁוֹמֵר, דֹּפֶקֿלִבִּי אַחֲרוֹן, עַל הַמִּצְפֶּה

אָז יָבוֹא הוּא גַם הוּא, אֲדוֹנוֹ וּמַצְבִּיאוֹ,

כְּבוֹא מוֹשֵׁל עָרִיץ מְנַצֵּחַ אֱלֵי עִיר מְבֻקָּעָה —

בְּאֵין אָדוֹן, שׁוֹפֵט עֶלְיוֹן, לוֹ

בְּרֹאשׁוֹ לָשִׂים דְּמֵי נְקִיִּים שָׁפַךְ —

וְהֵקִים שַׁעַר הַנִּצָּחוֹן עֲלֵי חָרְבוֹתֿשְׁמָמָה הָיוּ לִבִּי,

וְחָרַת כְּתֹבֶת שְׁחוֹרָה עָלָיו לֵאמֹר:

גְּבוּל הַמָּוֶת וְמֶמְשַׁלְתּוֹ פֹה!…

לייקווד, תרע"ט.