וּבַמֵּצַח הַנְּחוּשָׁה שֶׁל שֶׁבֶר הַזָּרוּת
הִנַּחְתִּי כְּמֵאֵלָיו
אֶת חֻלְשַׁת־דַעְתִּי עַל
רִוְחַת רֵאוֹתָיו
כְּעַל חֶלְקַת־בֵּיתִי הַמִּתְגַבַּהַת
וּנְחִירַי מְרַחְרְחוֹת
מִבַּעַד לְבֹשֶׂם־הַתִּגְלַחַת
אַחַר נִיחוֹחַ עוּגַת הַשַּׁבָּת…
וְלֹא רָאִיתִי בָּאֹפֶל
מַה צֶּבַע עֵינָיו
אִם יַצִּיבוֹת
אוֹ מִתְחַלְפוֹת כִּתְכֵלֶת חֲלַקְלֶקֶת —
כִּי מֵאֲחוֹרֵי הָרֶגַע הַזֶּה
הִצַּבְתִּי לִי שׁוֹמְרִים
לַעֲצֹר אֶת אֲחִיתֹפֶל.