לוגו
על הדפסת הזוהר
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

שנים אחדות לאחר שריפת ספרי התלמוד ומפרשיו באיטליה בשנת שי“ד ובסיבת אותה גזירה התחילו כידוע להביא לדפוס את ספרי היסוד של הקבלה: תקוני הזוהר (מנטובה שי"ח), הזוהר (מנטובה וקרימונה שי“ח – ש”ס), מערכת האלהות לר' פרץ הכהן (פירארה ומנטובה שי"ח), שערי אורה לר' יוסף ג’יקטיליה (ריווא דטרינטו שי“ט, מנטובה שכ”א) וספר יצירה (מנטובה שכ"ב). מעשה זה גרר בעקבותיו פולמוס חריף ומחלוקת גדולה בין החכמים. היו מהם שראו בכך מצוה גדולה שהזמן גרמה והיו מהם שראו בכך איסור גמור. בין החכמים שפסקו להיתר היו ר' יצחק דלאטש1. ר' משה באסולה, ר' משה פרובינציאלי, ר' ישראל מרוויגו ור' משה ביבי2. בין החכמים שפסקו לאיסור היו מהר”ם מפדואה ור' יעקב ישראל פינצי3. רובי טענותיהם של האוסרים לא נודעו לנו כמעט אלא מתוך תשובות ר“י דלאטש ור”מ באסולה4, שמביאים סתירתן בצדן. בין נימוקי המתירים יש לציין במיוחד את הנימוק שמובא ע“י ר”י דלאטש, “שזכות העיון בספר הזהר מספיק להשיב שבותנו ולהעביר גלותנו ועליו אמרו, זכו – אחישנה, כי בעבורו יהיו ישראל נגאלין ויקרא דרור בארץ… ובמקום אחר יבשר הזהר שבדור שעתיד המשיח להתגלו' בו יותן הרשות להתגלו' ספרו וחבורו”5. טעם זה הוא שגרם להפלגת העיון בזוהר למן גרוש ספרד בכלל ולמן מחציתה השנייה של המאה הט“ז בפרט. מוסיף על הטעמים להיתר שניתנו ע”י החכמים המתירים הנ“ל הוא הטעם שניתן ע”י ר' עמנואל איש בניונטו שהביא לדפוס את ספרי הקבלה, בהקדמתו לספר מערכת האלהות: “… עד שבחמלת ה' עלינו שמש זרחה בעלטה… ויאר לנו מאור הגנוז והצפון שעין לא ראתה עד היום הזה… ועתה שממנו לוקח מחמד עינינו והיה לשרפה מאכלת אש ולא נוכל להתעסק בהויות אביי ורבא, והפוסקים עוד אינם כי סגרו על מסגר ומי יודע אם לרוב ימים יפקדו, ושלח יי' בחמלתו עלינו הספרים האלה”6. נראה שדעה זו היו לה מהלכים בקרב הציבור היהודי באיטליה, שראה בהוצאתם לאור של ספרי תורת הסוד מעין אות מן השמים ומצא בכך נוחם על שריפת ספרי התלמוד. היא מובעת אף ע“י המחבר עלום־השם של עבודת הקדש 7, שדבריו בפרשה זו נביא מיד בסמוך8. וכשם שבדבריו על הגאולה הממשמשת ובאה משמש בעל עבודת הקדש פה לתקוות המשיחיות של זמנו ושל מקומו, כך דבריו על הדפסת הזוהר הם ביטוי להרגשה הכללית של בני דורו שבאיטליה. הספר עבודת הקדש, שמחברו היה מלמד דרדקי בבתי נדיבים, נשלם בפיזארו בשנת שכ”ז9 הוא הועתק כולו, בפירארה בשנת של“א, כלומר ארבע שנים לאחר חיבורו. כ”י יחיד זה מן החיבור הנז' שמור בגנזי המוזיאום הבריטי10 והפיסקא שלהלן לקוחה משם, דפים 35ב – 36א.

… והוא11 היה מסייעם למען יוכלו לחבר ולכתוב דברי התורה, החכמה והמצות והמוסרי' היקרים לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה בזמן הגלות ולהיות לנו מחסה ומסתור מזרם הצרות והמקרי' אשר אפפונו סבונו וגם סבבונו, ומכלם הצילנו ה' בזכות התורה שהיתה מצלת ומגנת עלינו, עד שגרמו עונות ואבדנו גם אבדנו המחסה והמסתור הגדול הזה אשר בצלו ישבנו וחמדנו ופריו היה מתוק לחכנו, ויצת אש בציון12 ויאכל ארמנות13 הלכותיו14, ה' יחוס ויחמול עלינו ויאמר לצרותינו די. ואף גם זאת לא נטשנו אלקינו, לא עזבנו ולא הסתיר פניו ממנו, כי עד לא שקע שמשו של תלמודנו זרח שמשו של הקדוש רשב"י וזהר אמרותיו ואמרות חבריו הטהורות שגלו לנו, ועם תקוני סדרי בראשית המופלאים והנוראי‘, מדרש נעלם, בכתם לא יסלה ובפז לא ישולם, רעיא מהימנא, לנו היה למנה. והאלק’ אנה ליד המדפיסי' כל אלו החבורי' המאירים לארץ ולדרי' למען הניח לנו מעצבנו ומרגזנו לזכות אותנו בהגיונם ולקרא דרור בארץ כאשר נמצא בפירוש מבטיח אותנו על זאת כדאיתא בתקוני הזהר תקונא שביעאה15: אדהכי אליהו הא נחית מעילא וכו' עד וכמה בני נשא לתתא יתפרנסון מהאי חבורא דילך כד את גלייא לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגו‘16, ובמקומות אחרים בזהר עצמו תמצא כיוצא בדברי’ הללו17. אשרי ההוגה והלומד בו בהגיון הלב והפה, כי בצלו ובזכותו נזכה להנצל מהצרות התוכפות ובאות ונהיה מהנכתבי' לחיים בירושלים. כללי פרק זה הם שלשה – – – וכי הדפסת הזהר היה לנו מרפא לאבדת התלמוד.



  1. עי‘ שי“ת ר”י דאלטש, וינא תר"כ, עמ’ 124־127 וכן בפסק שלו שנדפס בראש ס' הזוהר, ח“א, מנטובה שי”ח.  ↩

  2. הפסקים וההסכמות של ארבעת החכמים הללו נדפסו בראש ס‘ תקוני הזוהר, מנטובה שי"ח. ועי’ גם אסף, סיני שנה ה, עמ‘ שס־שסב [=מקורות ומחקרים, עמ’ 238־240], יערי במחברתו על שריפת התלמוד באיטליה, תשי"ד, עמ'37 – 39.  ↩

  3. ר‘ תשובתו של ר"י פינצי אצל אסף שם, עמ’ שסג – שסח [=מקורות ומחקרים עמ' 241־246].  ↩

  4. וכן מדברי המדפיס ר' יעקב כהן מגאזולו בסוף ספר תקוני הזוהר.  ↩

  5. בפסק הנז‘ שבראש תקוני הזוהר, ודברים דומים תמצא אצל ר’ יהודה חייט בהקדמתו לפירושו מנחת יהודה, שנדפס בה בשנה – ר‘ בראש ס’ מערכת האלהית, פירארה שי"ח.  ↩

  6. מערכת האלהות, מנטובה שי"ח. ר' עמנואל שם משבח את העיון בזוהר גם משום שיש בזה מעין תריס כגד התפשטות הלימוד של הפילוסופיה ושאר חכמות חיצוניות.  ↩

  7. על הספר ועל מחברו ר‘ ד. תמר, ספונות, ספר ב, עמ’ ע' ואילך.  ↩

  8. גם הטעם של ר"י דלאטש שהזכרנו בפנים מובא על ידו.  ↩

  9. תמר שם עמ' עא.  ↩

  10. שם, עמ' עב־עג.  ↩

  11. אליהו הנביא שהיה נגלה לרב ענן (כתובות קו, א) ולההוא חסידא (ב"ב ז, ב), כפי שכותב המחבר כמה שורות לפני הקטע שהבאנו בפנים.  ↩

  12. איכה, ד, יא. והשוה את הדרש על הכתוב במס' ב"ק, ס, ב.  ↩

  13. השוה ירמיהו יז, כז, הושע ח, יד, עמוס ב.ה.  ↩

  14. כן הוא רומז לשריפת התלמוד בדף 91 א. ע"י ספונות שם עמ' עב.  ↩

  15. 39  ↩

  16. לשון זה מובא גם ע“י ר”י דלאטש בפסק שלו שבראש הזוהר, וכן לשון קרוב לזה מובא על ידו שם וכן ע“י ר”י חייט בהקדמתו הנ"ל.  ↩

  17. ר' רעיא מהימנא, זוהר ח“ג, מנטובה ש”כ, קכד, ב, תקוני הזוהר, הקדמה ראשונה ועוד.  ↩