הָיִיתָ יֶלֶד־נְעִילָה כָּלוּא בַּיָּם הַתִּיכוֹן

וָאָנֹכִי עַל אִי־הַשֵּׁדִים וְאֵינְךָ

מַגִּיעַ אֶל עָמְדִּי

וְהָיִיתִי תּוֹלָה תִּקְוָה בַּגַּל הַמְרֻחָק

אַדִּיר וְנִשָּׂא מֵעַל כֻּלָּם

שֶׁזֹּאת הַפַּעַם תַּעֲלֶה גְּדֻלָּתוֹ

עַל הַקֶּצֶף הַכְּלָלִי לְהַחֲלִיקְךָ

אֵלַי עַל פִּי חֹק טִבְעִי —

אַךְ בַּחֹוף הוּא פַּנְתֵּר מְתַעְתֵּעַ

מִתְנַפֵּץ לְרַגְלַי כִּבְקֶשֶׁר תְּהוֹמִי;

אַף אִוְשַׁת “לַיְלָה־טוֹב” שֶׁל

יַלְדִּי הַמִּתְגַּעְגֵּעַ לֹא

הִצְלִיחַ לְהַנִּיחַ בְּחֵיקִי.