אנו יודעים לכבד מתים – דבר זה למדתי משלוש ידיעות, שבאו השבוע בכרוניקה של עתונינו. ידיעה אחת: בירושלים מת ר' פינחס בן צבי גראיבסקי. ללוָייתו באו אלה ואלה, חשובים ונכבדים; הספידו אלה ואלה, חשובים ונכבדים. ניכר, כי הנפטר היה להם בחייו אדם חשוב – תלמיד חכם, אוהב שערי ציון, ומלקט רוב ימיו לבֵנים לתולדות ירושלים, בנינה ואישיה. מלקט ומפרסם, מלקט ומפרסם במאמרים, בקונטרסים, בספרים קטנים, שמנינם עשרות ומאות. ידיעה אחרת: בתל־אביב מת י. ד. בר־דרורא, ללוָייתו באו מאות מבני העיר ומבני המושבות; הספידו אותו אלה ואלה, מהם ראש העיר, אחד מזקני ביל"ו, חשובים ונכבדים. ניכר כי הנפטר היה להם בחייו אדם חשוב – סופר ועסקן, שפעל לטובת האיכרים, עניניהם הארגוניים והמעמדיים, ערך עתוניהם וכדומה. ידיעה שלישית: בירושלים מת זיגפריד שמיץ; ללוייתו באו אלה ואלה, עולים ממדינת־מוצאו, מנהלי קרנות פקידי מוסדות; הספידו אותו אלה ואלה, חשובים ונכבדים. ניכר, כי הנפטר היה להם בחייו אדם חשוב – סופר שעשה בתרגומיו הרבה להפצת ספרות יהודית בין אחינו קוראי גרמנית, עסקן שפעל הרבה לטובת הקרנות.
ב 🔗
שלוש ידיעות, שלוש לוָיות. אלא שכל ידיעה על לויה היתה גם ידיעה על מה שהיה לפניה, שבוע לפניה, יומַים לפניה, יום לפניה. הידיעה על ר' פינחס גראיבסקי היתה, כי היה נראה מהלך ברחוב, משׂרך רגליו בקושי רב ומתאונן כי זה כמה ימים לא בא אוכל חם אל פיו. הידיעה על י. בר־דרורא היתה, כי היה חולה לב וריאה, עני ועזוב ורק שעה קטנה לפני מותו עמד עליו בעל־הבית שיפנה את הדירה. הידיעה על זיגפריד שמיץ היתה, כי הטיל את עצמו מקומה רביעית ובמכתב ביאר, כי המצוקה היא שהביאתו להתאבדותו.
ג 🔗
כך הידיעה על מה שהיה לפני הלוָיה היפה, הכבודה – יום לפניה, יומַים לפניה, שבוע לפניה. והידיעה הזאת מטילה אור מיוחד על הידיעה בענין הלוָיה היפה, הכבוּדה עצמה. אור מיוחד? צל מיוחד! כי כמה מאותם המאות, העשרות, החשובים והנכבדים, אם ראשים ואם פשוטי־עם, שבאו לשעת הלויה לכבד את המת, באו לפניה, בעוד המת – חי? כמה מהם נבהלו אל חוקר־ירושלים הזקן, בשעה שהיה מהלך שחוח ורעֵב בחוצותיה; כמה מהם נבהלו אל העתונאי החולה בשעה שעמד קרוב למותו לפני הנושה בו; כמה מהם נבהלו אל הסופר והעסקן בשעה שבשלה בו ההחלטה הנוראה? אמרתי: כמה מהם, וחובה לומר: כמה מבינינו, כי כולנו, כולנו כאלה, אנו יודעים לחלוק כבוד, אלא שאנו מאחרים – בשבוע, ביומַים, ביום.
ד 🔗
אכן אנו מומחים, מומחים ללויות. הה, מומחיות ארורה!
[כ' אדר תש"א]