אֳנִיָּה

בְּלֵב נָהָר הַחוֹצֶה אֶת הַלַּיְלָה

וְעַל תְּרָנֶיהָ

שִׁבְעִים

        לַפִּידֵי־אוֹר:

אָכֵן,

כָּךְ הוֹבִילוּ לְפָנִים

בֶּן־מֶלֶךְ מֵת לִקְבוּרָה

בְּאֶרֶץ־קֶדֶם,

בְּעוֹד פִּרְחֵי הַהֲדַס וְהַפַּסְחָא

וּשְׁאָר צִמְחֵי־הַחוֹף יְפֵי־הָעַיִן

מַכִּים עַל חֲזֵיהֶם בָּרוּחַ

כִּמְקוֹנְנִים וְכִמְקוֹנְנוֹת;

אַך הֵיכָן הֵם

הַמְשַׂחֲקִים שֶׁקָּסְמוּ בִּקְלָפֵיהֶם

הָאֲדֻמִּים וְירֻקֵּי־הַגָּוֶן

עַל הַחוֹף מְפֻרְכַּס הַקַּיִץ,

מִסָּבִיב לְשֻׁלְחֲנוֹת־הָאֶבֶן הַגְּבוֹהִים?

וְעַכְשָׁו רַק זִכְרוֹן בֶּן־מֶלֶךְ מֵת

שׁוֹקֵעַ וְנֶעְלָם בְּתוֹךְ רְאִי־הַמַּיִם

לְעֵת כִּי נִצָּב מִישֶׁהוּ עַל הַחוֹף

וְתָר

אַחַר בָּבוּאָתוֹ

בְּפֶלֶג־הַמַּיִם הַקַּר.