לזכרו של לַלִי – חבר ילדות
אשר מצא את מותו בנהר, ערב המלחמה
לְיַד מַעֲגַן כְּלֵי־הַשַּׁיִט,
מוּל כִּתְמֵי־שֶׁמֶן צָפִים
קָרָאתִי בִּשְׁמוֹ שֶׁל יֶלֶד, –
עָמְדוּ הָעֵצִים כִּלְפָנִים.
אֶת גּוּפוֹ הַנּוֹפֵל שוּב רָאִיתִי
בַּנָּהָר שֶׁנִּסְדַּק כִּרְאִי,
וְשׁוּב הִתְפָּרֵשׂ־לוֹ הַפַּחַד
עִם קוֹל שֶׁהִדְהֵד בְּתוֹכִי.
וְשָׁמַעְִתִּי הֵיטֵב: הֵיכָן זֶה
סֹובַבְתָּ עַד כֹּה? מְאֻחָר.
מִן הָאֵשׁ אֶת נַפְשִׁי הִצַּלְתִּי
וּבַמַּיִם עוֹדֶנִי חַי.