מְצִלּוֹת עֶגְלַת־הַשֶׁלֶג פִּלְחוּ אֶת הָאַפְלוּלִית
וּמִלֹּעֵי הַסּוּסִים הַמְטַלְטְלִים אֶת רַעֲמוֹתֵיהֶם עָלָה הֶבֶל כְּחַלְחַל.
אֵד עָלָה גַּם מִן הָאֲדָמָה הַקּוֹפֵאת וְאָפַף אֶת נוֹסְעֵי הָעֲגָלָה,
אַךְ לְאַחַר מִכֵּן צָנַח אַרְצָה בְּקוֹל נֶפֶץ דַּק,
כְּאִלּוּ כּוֹס נִשְׁבֶּרֶת לִרְסִיסִים.
תָּלִיתִי עֵינַי בַּשָּׁמַיִם וְצִפִּיתִי לְצֵאת הַכּוֹכָבִים הָרִאשׁוֹנִים בַּמָּרוֹם,
וְאוּלָם, רַק הָעֲנָנִים דָּהֲרוּ עַל־פְּנֵי הַשָּׂדוֹת וְצִיְּרוּ בָּאֲוִיר הַגָּבֹהַּ
בַּעֲלֵי־חַיִּים פְּרוּעֵי־שֵׂעָר.
מַשַּׁב־הָרוּחַ נָע וְנָד וְהַשּׁוֹט הִצְלִיף מֵעַצְמוֹ
לִצְלִיל פַּרְסוֹת־הָרַגְליִם.
יָשַׁב הָעֶגְלוֹן עַל הַדּוּכָן בְּאֵין־נִיעַ,
חָבוּי בְּאַדֶּרֶת־הַשֵּׂעָר שֶׁלְּגוּפוֹ,
וּלְרֹאשׁוֹ כּוֹבַע־פַּרְוָה שְׁמֵּי־הַפְשָׁרָה נוֹטְפִים מִמֶּנּוּ
בְּקִלּוּחִים דַּקִּים.
אָבִי
שָׁקַע בְּמֹושַׁב־הָעוֹר הַמּוּגָן מִפְּנֵי סְעָרָה
וַאֲנִי הִנַּחְתִּי אֶת רֹאשִׁי בְּחֵיקוֹ.
“לְאָן?”
שָׁאַל הָעֶגְלוֹן הַיּוֹשֵׁב כְּגוּשׁ־שֶׁלֶג, הַמְכֻרְבָּל מִכַּף־רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ,
בְּסָמוּךְ לַעַכּוּזִים הָרוֹטְטִים שֶׁל זוּג הַסּוּסִים, הַנּוֹשְׂאִים מַרְבַד־צֶמֶר אָדֹם עַל גַּבָּם,
כְָשֶׁהֵם מַרְקִידִים אֶת הַמְּצִּלּוֹת לְפִי קֶצֶב
הַשְּׁעָטָה, סָפֵק מְנַגְּנִים לַחֲתֻנָּה וְסָפֵק מְנַגְּנִים
לְאֵבֶל;
אָבִי נִנְעַר לְרֶגַע
וְנָד בְּרֹאשׁוֹ בְּכִוּוּן הָאֲחֻזָּה שֶׁל הַרוֹזֶנֶת אוֹקַאנִי,
מְקוֹם־שָׁם חִכּוּ לְבוֹאוֹ
מֵאָז הַבֹּקֶר,
אֶלָּא שֶׁעֲרֵמוֹת הַשֶּׁלֶג אֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת הַדְּרָכִים
מָנְעוּ מִן הָרוֹפֵא לְהַגִּיעַ לִמְחוֹז־חֶפְצוֹ, בְּעוֹד אוֹר.
הָעֶגְלוֹן נוֹפֵף בַּשּׁוֹט שֶׁבִּימִינוֹ
לְעֵבֶר הַשָּׂדוֹת שֶׁאַרְנֶבֶת חָרְפִּית חָצְתָה אוֹתָם בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הַמִּתְפָּרֶשֶׂת,
עֵת הַצֶּבַע הַשָּׁחוֹר מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּצֶּבַע הַלָּבָן.
וְהִנֵּה, נִתְּרָה הָאַרְנֶבֶת בָּאֲוִיר עַל מִשְׁטַח־הַשֶּׁלֶג
וּלְאַחַר מִכֵּן נֶעֶלְמָה אוֹ מֵתָה בֵּין נְבִיחוֹת כְּלָבִים מְהַדְהֲדוֹת.
עַתָּה חָלְפָה הַמִּזְחֶלֶת בְּסָמוּךְ לְבֵית־הֶעָלְמִין שֶׁל הָעִיר
וְהַמַּצֵּבוֹת הָעוֹמְסוֹת גַּגּוֹת־שֶׁלֶג עַל רָאשֵׁיהֶן
נִרְאוּ כְּבָתֵּי־אֶבֶן קְטַנִּים לְגַמָּדֵי־אֱנוֹשׁ שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם.
הִגְבִּיהַּ הָעֶגְלוֹן אֶת הַפָּנָס הַתָּלוּי מֵעַל לְדוּכָנוֹ
וְנִעְנַע בּוֹ מוּל חַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל חֲדַר־הַטָּהֳרָה
הַפּוֹנֶה אֶל הַדֶּרֶךְ.
צֵל־אָדָם הִתְהַלֵּךְ מַעְלָה־מַטָּה עַל־גַּבֵּי מַעֲטֵה־הַאֲדָמָה הַמְנַצְנֵץ,
וּלְהֶרֶף־עַיִן גַּם שָׁמַעְתִּי אֶת הַקְּרִיאָה “דּוֹקְטוֹר! דּוֹקְטוֹר!”,
אַךְ הַסוּסִים כְּבָר מָשְׁכוּ הָלְאָה־הָלְאָה בְּכָל כֹּחָם.
טֶרֶם הִסְפִּיק אָבִי לָשֵׂאת אֶת רֹאשׁוֹ וּלְהִתְבּוֹנֵן:
מִי זֶה הַקּוֹרֵא לוֹ בַּחֲשֵׁכָה?
וְגִבְעַת בֵּית־הֶעָלְמִין נָמוֹגָה בֵּין הַנָּהָר הַמְכֻסֶּה לוּחוֹת־קֶרַח
וּבֵין שְׁמֵי הַכּוֹכָבִים הַמִּתְאַמְּצִים לְהַבְהִיק. –
כְבָר סְמוּכִים הָיִינוּ לָאֲחֻזָּה שְׁמֵּעֵבֶר לַנָּהָר,
כְּשֶׁהַמִּזְחֶלֶת עָשְׂתָה תַּפְנִית חַדָּה
וְרָאִיתִי בְּוַדָּאוּת כֵּיצַד הִיא מִתְרוֹמֶמֶת וְטָסָה בֵּין שָׁמַיִם וְאָרֶץ.
נֶאֱחַזְתִּי בְּאָבִי שְׁחִלֵּץ אֶת אֵיבָרָיו
וְהֵחֵל לִבְדֹּק אֶת תִּיק־הָרוֹפְאִים הַנָּח לוֹ עַל הַבִּרְכַּיִם
שָׁעָה רַבָּה שִׂחֵק אָבִי בַּמַּזְרֵק הַמִּתְבַּהֵק בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו כְּמוֹ נְטִיף־קֶרַח,
כְּשֶׁהוּא מְהַרְהֵר בְּוַדַּאי בַּחוֹלִים הַמְחַכִּים לוֹ בָּאֲחֻזָּה,
אַחַר־כָּךְ נָתַן בִּי מַבָּט כִּבְדֶרֶךְ־אַגָּב.
הֶחֱרַשְׁתִּי.
לְבַסּוֹף אָמַרְתִּי בְּנִים־לֹא־נִים:
אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַסּוּסִים, כְּשֶׁהֵם חוֹצִים אֶת הָאֲוִיר,
אֵשׁ יָצְאָה מֵעֵינֵיהֶם בְּסָמוּךְ לְקַו הָרָקִיעַ,
וְגַם הָעֲגָלָה הָיְתָה אֲפוּפָה אֵשׁ מְעֹרֶבֶת בְּשֶׁלֶג!"
נָגַעְתִּי בְּאָבִי,
אַךְ הוּא לֹא חָשׁ, כַּנִרְאֶה, אֶת מַגַּע אֶצְבְּעוֹתַי.
מֵאֲחוֹרֵינוּ שָׁקְעָה עַרְבַת־הַשְּׁלָגִים בְּשֵׁנָה לְבָנָה.