לנורית ולשרית

כִּידוֹנֵי שְׁנֵי זוּגוֹת הָאֹופַנַּיִם

הִתִּיזוּ אֶת הַשִּׂמְחָה

בְּשׁוּלֵי שְׂדֵה־הַפְּרָגִים הָעוֹלֶה בָּאֵשׁ, לִפְנוֹת עֶרֶב

וּמַסְתִּיר אֶת הַיְלָדִים הַנוֹסְעִים בְּסָמוּךְ לְמַעֲלֵה־הַנָּהָר.

“חַכִּי לִי!” קָרָא הַיֶּלֶד לַאֲחוֹתוֹ מִתּוֹךְ מַאֲמָץ

בְּעוֹד פִּרְחֵי־הַפָּרָג נָעִים הֵנָּה וָהֵנָּה

וּפוֹעֲרִים לֹעוֹת לֵאִים וַחֲנוּקֵי־נְשִׁימָה,

נִדְמֶה, הִזְרִיקוּ מְנַת אוֹפְּיוּם לְעַצְמָם.

וּכְבָר נָסְעָה הַנַּעֲרָה בְּתוֹךְ הָאֲוִיר, מֵעַל לְגַגּוֹת

בָּתֵּי־הָאֶבֶן הַמְסֻיָּדִים,

אֵלֶּה הַמַּלְבִּינִים עַל הַחוֹף כְּשַׁבְּלוּלִים הַמַּפְרִישִׁים אֶת רִיר הַדּוּמִיָּה,

וּשְׁנֵי הַיְלָדִים נִשְׁטְפוּ זֵעָה בְּכָל גּוּפָם כְּאִלּוּ גֶּשֶׁם הִתְחִיל לָרֶדֶת

וַעֲנָנָה סִנְּנָה טִפּוֹת מַיִם רוֹטְטוֹת וְחַמּוֹת

מִפִּנַּת־סֵתֶר שֶׁל הַשָּׁמַיִם הַסּוֹבְבִים עַל צִיר הַנּוֹף כֻּלּוֹ.

וְהִנֵּה, עָצְרוּ כָּעֵת שְׁנֵי זוּגוֹת הָאוֹפַנַּיִם

עַל קַו־הָאֶמְצַע שֶׁל שְׁמֵי הָעֶרֶב הַמִּתְקָרֵב וּבָא, –

וְרַק לֵץ הַקַּיִץ שָׁרַק לְפֶתַע בְּהַנִיחוֹ שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת בְֹּתוֹךְ פִּיו הָאָדֹם.