“הַבֵּט בִּי!”

אָמְרָה הַנַּעֲרָה־הַמְשָׁרֶתֶת,

"אֶת פֶּסֶל־הָאֵלָה שֶׁבְּפִנַּת הַגַּן הַקֵּיצִי

יָצַר הָאָמָּן רוּזִיצְ’קַאי עַל־פִּי דְּמוּתִי, לְלֹא בֶּגֶד – – "

וְהִתְיַצְּבָה בִּתְנוּחָה שֶׁל אֵלָה גּוֹרָלִית;

פֶּסֶל־הָאֶבֶן שֶׁתַּחַת כִּפַּת־הַשָּׁמַיִם הִרְטִיט,

וְהַשְּׂעָרוֹת מְשׁוּחוֹת־הַיְרֹקֶת הִתְנַפְנְפוּ בְּפֶרֶץ־ הָרוּחַ שֶׁהִתְעוֹרֵר

וְהִפִּיל פֵּרוֹת וְגוֹזָלִים מִגַּג־הָרְעָפִים וְהִסְעִיר אֶת הַמַּיִם שֶׁבַּבְאֵר;

הָעֶרֶב טֶרֶם יָרַד עַל הַשָּׁעוֹן שֶׁבַּוֶּרַנְדָּה, אַך הִשְׁתַּלְּטָה חֲשֵׁכָה עַל הַגַּן הָרָטֹב,

וְנִפְתְּחוּ גַּם נִסְגְּרוּ שְׁעָרִים בַּחֲשַׁאי וְשׁוּרָה שֶׁל גְּבָרִים צָעֲדָה לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב,

מְלֹהָטִים וּנְמוּכֵי־מֵצַח כְּאִלּוּ בָּאִים מִחוּץ לַזְּמַן,

וְזָעָה גַּם דַּלְתּוֹ שֶׁל אָבִי עַל צִירֶיה –

בְּעוֹד אֵלַת־הָאֶבֶן רוֹקֶדֶת בְּעֵירֹם מָלֵא

מֵעַל

        לַגַּן;

וְהִנֵה, רְעָדָה אָחֲזָה בִּי

לְשֵׁמַע חֲרִיקַת הֶחָצָץ לְמַגַּע הָרַגְלַיִם:

מַה לָּאֵלָה

        וּלְאָבִי?…

וְעַלְתָה בִּי חֵמָה עַד לְהַשְׁחִית

וּכְאִלּוּ הֵבַנְתִּי אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּנַתְּצוֹ אֶת

הַפְּסִילִים בְּאוּר־כַּשְׂדִים

עֵת עֵת כִּי הַסּוּפָה מְגַלְגֶּלֶת קוֹלוֹת־תְּפִלָּה מִסָּבִיב וְנוֹף־הַמִּזְרָח מַאְדִּים,

גַּם פּוֹרְחִים לַחֲשֵׁי־הַשְׁבָּעוֹת בָּאֲוִיר, עִם

זֶמֶר־אִשָּׁה וְקִרְעֵי־צְחוֹק

בְּפַלְּחָם אֶת קִירוֹת חֲדַר־הַשֵּׁנָה, –

וְאוּלָם

לֹא הָיָה מִי שֶׁיְחַלֵּץ אֶת הַיֶלֶד מִבִּכְיוֹ הֶעָמֹק.