וקאל פי וצף תכפינה ואנזאלה פי קברה רח[מה] אל[ל]

ואמר בתאור עטיפתו בתכריכים והורדתו לקברו, ירחמהו האל

לְשׁוֹנִי, אֶשְׁאֲלָה מִמֵּךְ שְׁאֵלָה: / בְּחַיַּי הַעֲלִי נָא קוֹל יְלָלָה

עֲלֵי אָחִי וְאָבִי וַאֲבִי כָל / רְצוּץ מִשְׁפָּט וְאַלְמָנָה גְּזוּלָה,

וְעַל נָדִיב אֲשֶׁר פָּתַח דְּלָתָיו / לְכָל עוֹבֵר – וְכָל דֶּלֶת נְעוּלָה,

אֲשֶׁר הִרְעָה כְּאֶחָד דֹב וּפָרָה / וְאֵין טוֹרֵף וְאֵין עוֹשֶׂה נְבָלָה.

רְחַצְתִּיהוּ וְהִלְבַּשְׁתִּיו וְשַׂמְתִּיו / בְּמִטָּה וַעֲלֵי פִּי קוֹל כְּחוֹלָה,

וְהוֹלַכְתִּיו אֱלֵי קִבְרוֹ, וּמַדַּי / קְרוּעִים, וַעֲטִיפָתִי שְׂמֹאלָה,

וְיָשְׁבוּ אוֹהֲבַי סָבִיב, וְקַמְתִּי / וְיָרַדְתִּי וְהוֹרַדְתִּיו שְׁאוֹלָה.

וְאָמְרוּ: הֶעֱלָהוּ שָׁם לְעוֹלָה – / וּמִי יִתֵּן וְיַעֲלֵנִי לְעוֹלָה.

וְאָמְרוּ: עוֹד יְיֵטִיב הַזְּמַן לָךְ / וְתָנוּחַ! הֲשִׁיבוֹתִים בְּחִילָה:

עֲלֵי טוּב הַזְּמַן הַזֶּה וְעַל כָּל / מְנוּחָה אַחֲרֵי אָחִי – קְלָלָה!

אֱיָלוּתִי, קְחָה נַפְשִׁי, לְמַעַן / נְשׁא יָגוֹן כְּמוֹ זֶה לֹא יְכוֹלָה!