אוּלַי הַכְּאֵב שֶׁאֵינֶנּוּ כְּאֵב
בְּשׁוּם אֲתַר אוֹ אֵיבָר שֶׁבַּגּוּף אֵינוֹ אֶלָּא
דְּקִירַת הָאֲנִי בַּבָּשָׂר הַכְּלָלִי,
הַתַּיִל הַדַּק שֶׁהֻשְֹחַל מִבִּפְנִים
עַד לַיָּם שָׁם כֻּלָּנוּ צְנֵפָה עֲרֻמָּה
וּפִיךָ שׁוֹכֵב סַנְוֵרִים עַל אָזְנִי
(כִּי אֵיפֹה שְׁמִיעָה כְּמוֹ בֵין כּוֹאֲבִים?)
וְעָמֹק יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד לַיָּם
שֶׁל שְׁמָמָה וּנְהִי רוּחַ קִצְרַת הָרוּחַ –
אוּלַי כָּל אֶצְבַּע שְׁלוּחָה אֶל הַלֵּב
בּוֹרֶזֶת אֶת לֵב אֱלֹהִים?
אֵי מָקוֹם שָׁם חָדֵל הָאֲנִי שֶׁל אָדָם,
אֵי מָקוֹם שָׁם יַתְחִיל?