לזכרון ימי העליה השניה

הִתְיַחַדְתִּי אֶת הַדְּמָמָה,

רָעֲדוּ מֵיתְרֵי לְבָבִי,

וְנַפְשִׁי פָּחָדָה.

גָּח עָלַי לַיְלָה,

וְאֵשׁ כּוֹכָבִים הִשְׁתַּלְהֲבָה;

נִיצוֹץ לִבִּי עָלָה, הִזְהִיר –

נִיצוֹץ הַקֹּדֶשׁ.

תָּעֲתָה לְבָנָה בְּרוֹם שְׁמֵי צִיּוֹן,

סִפְּרָה לִשְׂדֵרוֹת־כּוֹכָבִים,

סוֹד גַּעְגּוּעַי לַמּוֹלֶדֶת.

דִּמְעָתִי לְחֵיק אֵם צִיּוֹן נָפָלָה;

הֶעָבָר בָּגַד, הֲיֵחָלֵם הַהֹוֶה,

גַּם יִגַּהּ הֶעָתִיד?!