אֲנִי מֶלֶךְ מָט לִנְפֹּל וְכִתְרִי נָפוּץ עַל רֹאשִׁי.

יִדֹּם כִּנּוֹר־קְסָמַי וְאָבָק לֹא כִּסָּהוּ.

אָצִיץ אֶל הָרְחוֹבוֹת, אָבוֹא אֶל הַשְּׁוָקִים,

לֹא חוֹלֵם חֲלוֹם אָנִי – תֵּבֵל עָלַי נִסְגָּרָה

דִּמְעָה זָרָה לִי וְאֵין עֶצֶב לְנַפְשִׁי,

תַּחַת מַשּׂוּאוֹת הָאוֹרָה אֲנִי נוֹפֵל;

לִבִּי שׁוֹאֵג פָּצוּעַ וְעַל שְׁלוֹמָיו שׁוֹקֵט,

בְּגֹדֶל כְּאֵב וּבְשֶׁטֶף נַחַת גּוֹוֵעַ.

רַק זוֹ, בִּגְאוֹן עֵינָהּ הֶחֱלַתְנִי,

וַתְּשַׂחֵק לְרַפְּאֵנִי כְּאֵם וּכְאָחוֹת, –

הִיא תָבִיא לִי בִּלְחָיֶיהָ,

וְכֹל בָּהּ יֶהְדְּפֵנִי אֶל חֶזְיוֹן־הָאַגָּדָה…