אָגֹז נִזְרִי, פְּאֵר רֹאשִׁי, וְאֹמַר לֵאלֹהַי:

לֹא אָבוֹא עוֹד בֶּהָרִים,

לֹא אֶעֱלֶה עַל שִׂיאֵיהֶם

בַּקֵּשׁ הֵדְךָ שָׁמָּה.

מְעָרוֹת־סְתָרִים לֹא אֶחֱקֹר

בַּקֵּשׁ אֶת פְּעָמֶיךָ

כִּי שָׁפַכְתָּ הוֹד גַּם עַל שָׂדוֹת קְרוֹבִים,

עַל כָּל עֵץ פּוֹרֵחַ.

אֵין הוֹד בְּלִי הוֹדֶךָ.

עַד מָה אֶשְׁכֹּן בֶּהָרִים,

אָגוּר בַּצִִיָּה –

וְאַתָּה חָמַדְתָּ כָּל שְׁבִיל,

וְעַל כָּל שְׁבִיל אָתָּה!..