בְּרֶדֶת הָרוּחַ מֵאַהֲבָה תֵּהוֹם הַנֶּפֶשׁ.

פְּרֹשׂ כַּנְפֵי זָהָרְךָ עָלַי, אֵלִי!

הֵן זוֹ שְׁעַת הָאשֶׁר – אַל אֶדֹּם!

גַּעְגּוּעִים קְדוֹשִׁים יַכְרִיעוּ יוֹם כְּאֵב

עָיַפְתִּי מֵחֲרוּזִים אֶכְמַהּ לַחֲזוֹן קָדְשֶׁךָ.

הֵן יָמִים אֶזְכֹּרָה בְּהִלְּךָ עַל רֹאשִׁי נֵר.

לִבִּי עָיֵף מִסַּעַר, וָאֶזְכָּרְךָ בַּמִּדְבָּר:

אַרְיֵה רָבַצְתָּ סְבִיבִי, לֹא טְרָפַנִי אוֹיֵב –

וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי אֲהַבְתַּנִי…

צַוֵּה הוֹד, אָבִי, צַוֵּה גְאֻלָּה, אֱלֹהָי

רַחֵם נָא, רַחֵם – וּנְרֻחָם…

שְׁאַג, אַרְיֵה־אָבִי, הָרֵם קוֹלְךָ, אֱלֹהָי.

צַוֵּה חַסְדְּךָ, יָהּ צוּרִי! שַׁדַּי, שַׁדָּי!

אָן אֶפְרֹשׂ כָּנָף וְהַכֹּל סְבִיבִי טָמֵא?

אִם לֹא תִפְדֶּה, אָבִי, אֲנִי מֶה חָלָמְתִּי?..

שַׁאֲגָה, אֱלֹהִים, עַל נָוֶךָ, שַׁאֲגָה עַל פְּדוּתִי!

זְרוֹעֶיךָ לִי שִׂמְחָה, כְּמִקֶּדֶם לִי אָתָּה!..

חָזוֹן הָיָה לִי מִמֶּךָּ,

נְגֹהוֹת־יֹפִי רָוְתָה נַפְשִׁי, –

עַד מָה אֶדַּח, אֶדָּח?

הַרְעֵם לִי בַּגַּלְגַּל קוֹלֶךָ.

מִמְּקוֹם חָזוֹן יְהַלֵּךְ רַעַשׁ הוֹד הִקְשַׁבְתִּי;

יָדַעְתִּי: לֹא יִבְנֶה אָדָם –

רוּחֲךָ יִיצֶר בִּי נִפְלָאוֹת.

אֶל חֲזוֹן קָדְשְׁךָ אֶכְמַהּ!

עַד מָה אֶכְרַע כְּעֶבֶד –

וְאַתָּה חָתַמְתָּ עָלַי הוֹד?

שְׁאַג פֶּלֶא, טַהֵר נָוִי, הַגַּהּ נִזְרְךָ עֲלֵי רֹאשִׁי!