עִוֵּר הוּא שִׁמְשׁוֹן, חֻלְּלָה נְזִירוּתוֹ,

אֲבָל לֹא חֻלְּלָה לָעַד.

הִנֵּה יִצְמַח שְׂעָרוֹ,

וְאִתּוֹ כֹּחוֹ הַנּוֹרָא.

בְּלִבּוֹ גַל אַחֲרֵי גַל עוֹלֶה.

וְסַעֲרַת נְקָמָה חֲדָשָׁה בְּלַהֲבוֹתֶיהָ,

אַךְ שְׂחוֹק הוּא לְשַׁסַּע כְּפִיר אֲרָיוֹת,

לְהַכּוֹת אָדָם רָב בְּלִי חֶרֶב.

רַק חָדְלָה צַעֲקַת הָאַהֲבָה

אֶל בְּנוֹת הַגּוֹיִים,

כִּי זָקַן לְלֹא עֵת.

לֹא עוֹד יְשַׁעֲשַׁע נַפְשׁוֹ

לְאוֹר יָרֵחַ עוֹלֶה

עַל דְּרָכִים מְאֹד זָרוֹת,

וּמִבֵּין שָׂדוֹת רְחוֹקִים

צִנַּת רוּחַ לֹא תְשׁוֹבְבוֹ,

עֵת יַעֲרֵם בְּלִבּוֹ פֶּלֶא עַצְמוֹ,

פֶּלֶא קְדֻשָּׁה עִם מִפְרַץ רוּחַ.

לֹא יַעַל עַמּוּד־אֵשׁ סְבִיבוֹתָיו יוֹם

וְרַעַם שַׁחֲקֵי סוֹד לְאָזְנָיו לֹא יָבוֹא…

וּקְטֹרֶת הָרִים לְרוּחוֹ לַעַג

לֹא תֵרָא לוֹ עוֹד בּוֹשָׁה כְּמוֹ בְּחָנְפָהּ לוֹ.

וְהוּא אַדִּיר בֶּחָזוֹן מִתְהַלֵּךְ וּפֶרֶא מְאֹד

וְלַעַג לוֹ לַחֲזוֹן הַיָּמִים.

רַק אֱלֹהִים יְלַוֵּהוּ

אַסִּיר בְּאַהֲבָתוֹ, וְעֵת יַחֲקֹר יְפִי בְּנוֹת זָרִים

מִבֵּין עֵינֵיהֶן יְרַצֵּד,

מִתּוֹךְ תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁן זָהָב

יֵרוֹם עִם נְשִׁימַת חָזָן,

לוֹ אוֹמֵר: נָקָם, נְקַם אַהֲבָה.

מַה תֶּחֱזֶה שָׁם, הַחוֹזֶה?..

עָיַפְתִּי מֵאַהֲבָה, וַאֲנִי עוֹרֵג אֶל אַהֲבָה, –

וּמִסִּינַי הַבּוֹעֵר אֶכְמַהּ אֶל כָּל הָר,

אָצַרְתִּי הוֹן בִּלְבָבִי, הוֹן חוֹזִים,

וְעִם הַיָּמִים לַהַב הָאַהֲבָה עוֹלֶה –

וָאֶלָּכֵד. נִלְכַּדְתִּי, וּכְמוֹ מֵרֹאשׁ זֹאת יָדַעְתִּי,

אַךְ טוֹב לְגִבּוֹר גַּם הִלָּכֵד.

וְאִם נִלְכַּדְתִּי כֹּה, אוֹיָה!..

רַק הַלַּעַג לֹא אוּכַל נְשׂא

עִם מְרִי הַיּוֹם.

עוֹד נָקָם שָׁמוּר לִי לַלַּעַג

וּדְרוֹר לַיּוֹם,

כִּי עוֹד יָהּ בִּי. אוֹתִי יַעֲנשׁ כִּי צִוִּיתִי,

יִנָּקֵם מֶנִּי כִּי דָרַשְׁתִּי,

וַיְצַו לִי נָקָם אַחֲרוֹן וּדְרוֹר –

וְנַפְשִׁי לִמְרוֹם שְׁחָקֶיהָ!