יִשְׂרָאֵל, יָשָׁר עִם אֵל גַּם עִם גֶּבֶר,

הוֹרֵיתָנִי בַתֹּם. עוֹד רַךְ וָנַעַר,

הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבְה; הֶחְכַּמְתָּ בַּעַר,

הִמְטַרְתָּ מַן שָׁמַיִם לִבְנֵי עֵבֶר.

בִּימֵי חָרְפֶּךָ, הָהּ! רַדְתָּ לַקֶּבֶר;

הִרְדִּיפוּךָ זֵדִים כִּזְאֵבֵי יַעַר;

הֵשַׁבְתָּ מֵעָוֹן רַבִּים בַּשַּׁעַר

עַד עֵת אֶל שֹׁכֵן עַד פָּרַשְׂתָּ אֵבֶר.

יוֹם יוֹם, וּבְקָהָל רַב, צֶדֶק בִּשַׂרְתָּ:

אַתָּה מַשְׂכִּיל אֶל דַּל, מָעוֹז עִירֶךָ,

עָנָו וּטְהָר־לֵבָב וּשְׁפַל הַמֵּצַח.

צִלֶּךָ מֵעָלַי, אוֹי! סָר… נִגְזַרְתָּ;

אַךְ אָמְנָה כִּלְבָבִי שִׁמְךָ, זִכְרֶךָ,

יִשְׂרָאֵל קוֹנִיאָן, יִחְיוּ לָנֶצַח.