עַד אָן בֵּית יִשְׂרָאֵל יַאְטֵם אָזְנָיִם,

יָקִים מַשְׂגֶּה עִוֵּר אוֹ רֹעֵה רוּחַ

לִרְעוֹת צֹאן קָדֳּשִׁים? עַד אָן יָפוּחַ

הַיּוֹם לִמְקֻבָּלִים, מַהְגֵּי מִצְרַיִם?

עַד אָן מוֹרֶה חֹטְאִים לִזְהַב פַּרְוַיִם

יַטֶּה שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וּבְלֵב בָּטוּחַ?

עַד אָן אֶל עַם עִמְקֵי שָׂפָה שָׁלוּחַ

כֹּבֶד עָוֹן, לָשׁוֹן, וּגְבַהּ עֵינַיִם?

קֵץ כָּל־מַחְשָׁךְ הֵן בָּא, עֵיפָה וָאֶמֶשׁ

לֹא כִסּוּ אֶת־עֵין הָעִבְרִים; הַשֶּׁמֶשׁ

עַתָּה בִגְבוּרָתוֹ לָהֶם זוֹרֵחַ.

בִּשְׂדֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֵין קֶרַח,

כִּי צָץ מַטֵּה כֹהֵן וַיֹּצֵא פֶרַח,

דּוּדָאֵי רַפָּאפּוֹרְט נָתָנוּ רֵיחַ.