מִמַעֲלוֹת אוֹרָה בְּתַחְתִּית סֹהַר

יוֹם בֹּאֲךָ אֵלַי, אֲדֹנִי, גַּרְתָּ;

וּבְאוֹרְךָ בָהִיר בְּעֶצֶם טֹהַר

אֶת־מַחֲשַׁכֵּי עַבְדְּךָ הֵאַרְתָּ.

אַךְ לֹא נְבוֹן דָּבָר וְלֹא טוֹב תֹּאַר

הָאִישׁ אֲשֶׁר בַּמַּחֲזֶה זָכַרְתָּ;

רַק הוּא בְמַרְאֶה לֹא בְחִידוֹת זֹהַר

יַשְׂכִּיל, וּבַל יָבִין חֲלוֹם סִפַּרְתָּ.

הִנֵּה לְשׁוֹן אֹהֵב לְךָ דֹבֶרֶת,

כִּי אֵשׁ יְדִידוּת בָּךְ הֲלֹא בֹעֶרֶת

עַל שֹׁכְנֵי עָפָר אֲשֶׁר רוֹמַמְתָּ.

אָכֵן אֲנִי יוֹסֵף. אֲבָל מִי אָנִי?

לֹא שָׂר וְלֹא מַשְׁבִּיר. וְכִבַּדְתָּנִי!

מַה־הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶּׁר חָלַמְתָּ?