בַּיּוֹם הַזֶּה כָּלָה מִסְפֵּד וָאֵבֶל;

שֹׁד חָלַף הָלַךְ לוֹ, שָׁבַת כָּל־שבֶר;

אַךְ שָׁוְא מִינִים וָהִי, תּוּגָה אַךְ הֶבֶל;

זֵכֶר יָגוֹן אָבַד מִילִידֵי עֵבֶר.

בַּיוֹם הַזֶּה תָּרֹן עַל כּוֹס וָנֶבֶל

כָּל־אִשָּׁה, וְּזִמירוֹת יִתֵּן כָּל־גֶּבֶר

עַל כִּנּוֹר, עַל חָלִיל, עַל תֹּף, עַל נֵבֶל;

מִכָּל־פִּנָּה שָׂשׂוֹן, גִּיל מִכָּל עֵבֶר.

עֵינֵי לֵאָה רַכּוּ מֵהַרְבֵּה בֶכִי

עַל מוֹת שִׁפְחַת רָחֵל; אַךְ עַל בָּנֶיהָ

תָּגֵל נַפְשָׁהּ, לָהֶם הָמוּ מֵעֶיהָ.

וּשְׁמוּאֵל אָמַר לָהּ; אִתִּי נָא לֵכִי

כִּי בָךְ אֶשְׁאַב מֵי גִיל מֵעֵין תּוֹחֶלֶת:

כִּי בָךְ אָקִים סֻכַּת דָּוִד נֹפֶלֶת.