עַל הַרְרֵי זִמְרָה בְּזֹאת הַפַּעַם

שָׁאוֹן בְּנוּמָתִי אֲנִי חָלַמְתִּי;

הֵן בַּהֲקִיצִי מֵרְתֵת נִפְעַמְתִּי,

רַק שָׁקְטָה רוּחִי בְּסֵתֶר רַעַם.

וָאוֹמְרָה: הִנֵּה כְּשֹׁךְ הַזַּעַם

אָבִין תְּשֻׁאוֹת בַּחֲלוֹם זָמַמְתִּי

כִּי יוֹם חֲתֻנָּה פֹּה; לְנֶגְדִּי שַׂמְתִּי

אַוַּת יְפֵה מַרְאֶה לְשָׂרַת טַעַם.

אַחַר יְמוֹת יָגוֹן, שְׁנוֹת הָאֵבֶל,

שָׂשׂוֹן לְיִשְׂרָאֵל וְלֵב שָׂמֵחַ,

לָשִׁיר עֲלֵי עָשׂוֹר וְעַל הַנֵּבֶל.

יִחְיוּ בְשַׁלְוָה, יִמְצְאוּ מָנוֹחַ

חָתָן וְכַלָּה עַד בְּלִי יָרֵחַ;

קֹוֵי אֲדֹנָי יַחֲלִיפוּ כֹחַ.