חַיִּים שְׁמוּאֵל, מַה־לְּךָ עָשִׂיתִי?

סִפְרִי (וְזֶה יָמִים) שָׁלַחְתִּי;

וּבְטוּבְךָ וּבְחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי

תִּכּוֹן תְּשׁוּרָתִי – אֲבָל שָׁגִיתִי.

יוֹם יוֹם לְךָ וּלְמַעֲנֶה חִכִּיתִי;

יוֹם יוֹם בְּתוֹחַלְתִּי הֲלֹא שָׂמַחְתִּי;

אַךְ חָלְפוּ יָמִים, וְאִם שִׁטַּחְתִּי

כַּפַּי אֱלֵי רֵעִי – כְּשֶׂה תָּעִיתִי.

לָמָּה, וְאֵיךְ יִהְיֶה כְאֵבִי נֶצַח?

חִישׁ מִמְּנַת חֶלְקִי תְּבַעֵר חֵדֶק,

מַהֵר, נְחֵנִי נָא בְּמַעְגַּל צֶדֶק.

אָנָּא סְלַח פִּשְׁעִי וְחֹזֶק מֵצַח;

חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי, וְשִׁפְתוֹתֶיךָ

תִּפְתַּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.