אֶשְׁפֹּך חֲרוֹן אֵפִּי כְּשֵׁטֶף מַיִם

עַל רֹאשׁ מְשֹׁרֵר, אִישׁ עֲבָרוֹ יַיִן;

הִנֵּה כְאַיָּל עַל אֲפִיקֵי מַיִם

נֶפֶשׁ נְמִבְזָה תַּעֲרֹג אֶל יַיִן.

מַה־לָּךְ לְדַבֵּר שִׁיר וְלַחְשֹׁף מַיִם

מִמַּעְיְנוֹת רִנָּה? בְּנֵבֶל יַיִן

וּבְנֹאד בְּקִיטוֹר הַךְ, וְעַל הַמַּיִם

נֶבֶל זְמִיר הַשְׁלֵךְ וְהוֹצֵא יַיִן.

אֹהֵב יְמֵי מִשְׁתֶּה וּבֵית הַיַּיִן,

אֶל־הַבְּאֵר, אֶל שִׁקֲתוֹת הַמַּיִם

לֵךְ נָא, וְאַל תִּשְׁכֹּן בְּאוֹצַר יַיִן.

לַהֹפְכִי הַשִּׁיר אֲגַם הַמַּיִם,

לַמְאַחֲרִים יוֹם יוֹם עֲלֵי הַיַּיִן

אֶקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל: לְכוּ לַמַּיִם!