בָּאוּ יְמֵי מוֹעִד חֲתֻנָּתֶךָ

אַרְיֵה חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ;

הֵן נִצְּבָה יוֹנָה לְעֻמָּתֶךָ,

עַד בֹּאֲךָ לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ.

אָשִׂישׂ וְאַרְבֶּה גִיל בְּחֶדְוָתֶךָ,

כִּיּ בָא זְמַן חֻפָּה וְעֵת לִשְׂמֹחַ;

וַיִּצְהֲלוּ יַחְדָּו בְּנֵי בֵיתֶךָ

מָנוֹת וּמִגְדָּנוֹת לְךָ לִשְׁלֹחַ.

אֶת רֹאשְׁךָ יַכְתִּיר וְאֶת־הַמֵּצַח

שַׂר גִּיל כְּאֶזְרַח רַעֲנָן רַב עֵרֶךְ,

גַּם מִמְּךָ יַרְחִיק כְּאֵב וָקָרֶץ.

שָׂשִׂים וְטוֹבֵי לֵב הֱיוּ עַד נֶצַח

דּוֹדִים מְכֻבָּדִים תְּמִימֵי דֶרֶךְ;

לָעַד פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אָרֶץ.