רועה זונות, איש רכיל, זולל וסובא

מָלֵא אֲבַעְבֻּעוֹת מֵרֹאשׁ עַד זֶרֶת

טָמוּן בְּקֶבֶר זֶה אִישׁ הַיָּדוּעַ;

אַמְנוֹן כְּכַד נִשְׁבֶּרֶת עַל מַבּוּעַ

יָרַד לְטִיט יָוֵן, כִּמְטִיל עֹפֶרֶת.

אִשָּׁה חֲלָלָה וּקְדֵשָׁה סֹרֶרֶת

עָגַב; בְּנִכְלֵיהֶן כֻּלּוֹ נָגוּעַ;

זָב, רָר בְּשָׂרוֹ וּבְעוֹרוֹ צָרוּעַ,

גַּם לוֹ שְׂאֵת, סַפַּחַת, לוֹ בַּהֶרֶת.

הָהּ! אֵין מְנַחֵם לוֹ; אֵין דֵּי עַוְלָתָה;

זוֹלֵל וְסֹבֵא הוּא, אִישׁ חָפֵץ רֶשַׁע,

רָכִיל, מְגַלֶּה סוֹד בִּלְתִּי אֵימָתָה.

כַּפֵּר אֱלֹהִים חַי, עֹבֵר עַל פֶּשַׁע,

מֶרְיוֹ! וְגַם כִּי צָרַעְתּוֹ פָשָׂתָה,

אֵל נָא רְפָא נָא לוֹ בִּמְעוֹן הַיֶּשַע!