מַה־תִּתְגוֹדָדוּ, מַה־תַּרְבּוּ קָרַחַת,

שָׁרֶטֶת בִּבְשַׂרְכֶם? מֶה קֹצֶר רוּחַ?…

עַל אָב תִּבְכּוּ עַד כִּי קִבְרוֹ פָּתוּחַ

פֶּן אֶל־בֵּיתוֹ יָשׁוּב, יָרוּץ לָקַחַת

אֶת־אוֹצָרוֹ, כִּי בוֹ יֶדְכֶם נִדַּחַת

טֶרֶם יִשְׁכַּב וּשְׁנַת עוֹלָם יָנוּחַ.

אוֹי לָכֶם! הַוַּתְכֶם אֶכְתּוֹב עַל לוּחַ:

לַבָּנִים לֹא לָאָב נָאוָה הַשַׁחַת.

לָמָּה אֵפוֹא עַתָּה סָרָה תוֹסִיפוּ

לַזִּיל כַּטַל דִּמְעָה מֵעַפְעַפַּיִם

אִם בִּלְבַבְכֶם שָׂשׂוֹן וָגִיל תַּטִּיפוּ?

הָהּ! נֶפֶל טוֹב מִכֶּם, חַיָּה וָשָׁרֶץ;

שִׁמְכֶם, זִכְרוֹנֵיכֶם אַזְכִּיר כִּפְלַיִם.

אַךְ זֶכֶר חַטָּאִים יִרְקַב בָּאָרֶץ.