עֵת הַסְּתָו עָבַר, קָרָה שָׁבָתָה

מִמַּחֲבֵא בֵיצָה יֹצֵאת תּוֹלַעַת;

נִפְלֵאת לְעֵין כָּל חַי, כִּי הִיא עָשָׂתָה

תֹּכֶן מְלַאכְתָּה בִּתְבוּנָה וָדַעַת.

וּבְרִיר לְשׁוֹנָהּ עַיִן לֹא רָאָתָה,

כִּי בוֹ לְאַט לָאַט קִבְרָהּ רֹקַעַת;

הִיא יָרְדָה מִפֹּה, מִפֹּה עָלָתָה,

תִּסְגֹּר גְּוִיָּתָהּ, אַךְ לֹא גֹוַעַת.

אָז הֶחֱלִיפָה עוֹר, וּבְגֵיא צַלְמָוֶת

תִּשְׁכֹּן, וְאַחַר כֵּן תֵּצֵא מִקֶּבֶר,

תָּעוּף…אֱנוֹשׁ רִמָּה, כָּל זֹאת אַל תֶּשִׁי!

אִישִׁים מְתֻלָּעִים, תּוֹלָע הַמֶּשִׁי

דִּרְשׁוּ, קְחוּ מוּסָר: כִּי נֶפֶש גֶּבֶר

תָּעוּף וְעוֹד תִּחְיֶה אַחַר הַמָּוֶת.